בע"ה א טבת התשע"ד

מישל בן שושן

 

ויגש נה

 

ויפול (יוסף) על צואריו (של יעקב אביו) ויבך..

"יוסף בכה אבל יעקב לא בכה" (רש"י). כי, לפי המדרש (רבה כ"ט) הוא היה עסוק בקריאת שמע.!

 

ייתכן שיהיו אנשים שיבינו המדרש הזה באופן מוטעה. אולי יבינו שמכאן לומדים שאפילו אם אתה פוגש את הבן שלך שלא ראית עשרות שנים, אין להשיח דעתו מהתפילה!!

זה פשוט עיוות המדרש ועיוות ההלכה עצמה!

 

הרב מסביר בפשטות:

יוסף הוא הערובה שתהיה אחדות בין בני יעקב. אבדן יוסף, היה , עבור יעקב, אובדן התקווה שישרור אחווה ואחדות בין בניו. מהרגע שיעקב רואה במו עניו שיוסף חי, הוא יכול להירגע ולהגיד קריאת שמע שהיא הכרזת אחדותו של ה'. הרבה יותר עמוק מהנשיקה או הבכי, קריאת שמע היתה עבור יעקב הבשורה העליונה והשמחה הנשגבה ביותר שהייתה יכולה להיות. כל תכנית בריאת האדם עמדה בסכנה אם יוסף לא היה חי. קריאת שמע, הכרזת האפשרות שיושג בעולם אחדות הבורא, היתה תלויה ברגע הזה.

 

יוסף אחראי על אחדות האחים

זה עיקר תפקידו. מהרגע שהוא נולד, קראו לו כך כי "יוסף ה' לי בן אחר" כלומר, הוא הבן הראשון שלידתו לוקחת בחשבון אחים אחרים. כל חלומותיו היו קשורים במטרה זו. חיבורו אל בני השפחות, כדי להחזיר אותם לחיק בני יעקב האחרים. כל "החינוך" שהוא מבקש להעביר לאחיו כדי ללמד אותם שיעור על אחווה , אחריות וערבות הדדית. אפילו הדאגה שמשה ייקח את עצמותיו איתו ביציאת מצרים, כל הדברים שהוא עשה היו מכוונים למטרה הזו. במידה מסוימת היתה לו אחריות של "אב" כלפי אחיו. והוא אכן זכה להיות גם אח וגם אב לשני שבטים.

 

יוסף הוא התרופה נגד של עשיו

מהרגע שנולד יוסף, יעקב יכול כבר לפגוש את עשיו.למה?

עשיו הוא מתנגד לאחדות:

עבור עשיו, מציאותו שווה בערכה למציאות הבורא. אין לו "הכנעה" כלפי מציאות הבורא. מה פירוש "הכנעה" כלפי מציאות הבורא? במילים אחרות, זו ההכנעה כלפי ההשגות השונות של בני האדם האחרים!

 

מה היא אחדות?

היא דורשת מכל אחד להכיר בנחיצות קיום השני ונחיצות הדעות שלו. בלי לוותר על תפיסת העולם שלי, עלי להבין שלשני יש תפיסה אחרת. שתפיסת האחר היא לגיטימית. כי היא חלק מהאמת הגדולה.

אם אני חושב שיש לי את כל האמת ואין לאחרים שום חלק באמת, אז אני משתווה לאלוהים, אין לי הכנעה! לא כלפי האחרים ולא כלפי הבורא עצמו.

קשה מאוד לחיות את מוסג האחדות. עשיו סירב. הסירוב שלו להיות בכור בא מהסירוב לרעיון האחדות.

 

יוסף מציע פיתרון לבעיית האחדות: לכל אחד יש חלק בתפיסת האמת אבל לאף אחד אין את כל האמת. לכן, יש להמשיך לגדול בחלק שלי ובת בבד, להכיר שמכלול החלקים המיוצגים על ידי כל השבטים- כל בני האדם- נחוץ כדי להציג את האמת האלוהית המוחלטת.

 

רק אחרי שיוסף נולד, יעקב יכול להתמודד עם עשיו.

 

קריאת שמע תיכתב הרבה שנים אחרי כן,בספר דברים  על ידי משה רבנו. אבל הרעיון שהפסוק הראשון מייצג, הוא הרעיון שיעקב עמל כל חייו להשיגו ,ושיוסף התחיל להגשים בעצמו. הוא ה"מוטו" של עם ישראל במשך כל ההיסטוריה שלו. רק בזכות יוסף, והרעיון של האחדות שהוא מייצג, ניתן עד היום להמשיך להאמין ביכולת יישום הרעיון הזה.