ויגש שמ

31-12-08

מישל בן שושן

 

ויגש שמ

 

 

יוסף עוזר ליהודה (רסט)

הזוהר מסביר את היחס בין יוסף ליהודה בהתחלת הפרשה, בהבאת פסוק ממשלי: "מים עמוקים, עצה בלב איש-זה יהודה- ואיש תבונות ידלנה –זה יוסף-"

מטרת יוסף היא הכנעת אחיו.

ההכנעה פירושה שני דברים:

  1. לרכך את ליבם, שלא יחשוב כל אחד שהוא הכי חכם ושדעתו היא הצודקת מכולם.
  2. שתהיה להם הרגשת אחווה עמוקה, אחריות אחד כלפי השני ושכולם (אפילו זה שחושבים שהוא "לא שייך"!) יעשו אגודה אחת.

ההכנעה היא לטובת הכלל ולא לטובתו האישית.

הרגשת הכנעה זו קיימת בלב כל אחד מהם, ובלב יהודה בפרט. אבל הארגשה זו "עמוקה" בנפשו, ויוסף הוא זה שאמור "לדלות אותה מהמעמקים של נפשו של יהודה ולהוציא אותה לפועל.

כשיהודה מביע אחריות כלפי בנימין ומוכנות להשתעבד תחתיו וגם מגלה אחריות כלפי אביו ולגבי כלל המשפחה, יוסף בעצם השיג כמעט את כל מטרתו ויכול להפסיק את ה"משחק".

 

 

 

***ולא יכול יוסף להתאפק (רע)

זאת אומרת שהיתה כזאת אפשרות: שיתאפק יותר!

השם משמואל נותן פירוש מרחיק לכת לאיפוק הזה:

עם ישראל היה "צריך" לשהות בגלות ארבע מאות שנה, לפי ברית בין הבתרים. סכום של ארבע מאות שנה זה, הוא סכום של תיקונים שצריכים לעבור. או סכום של בירורים, או סכום של שלבי התפקחות שעם ישראל צריך לעבור כדי להגיע למצב של ירושת הארץ בשלבה באחרית הימים!

כדי למלא את המשימה הכוללת הזאת, ישנן כמה אפשרויות:

  1. או שבאמת כל עם ישראל ישהה בגלות 400 שנה כמתוכנן.(וזה לא קרא, כי ישראל לא היו מסוגלים להישאר במצרים דקה נוספק אחרי 210 שנים, וה' הוציא אותם משם ברגע האחרון)
  2. או שעם ישראל יעבור את הבירורים האלה , בשלבים. וזה , כנראה מה שיקרה בסופו של דבר, שגלות מצרים לא תספיק (רק 210 שנה) ונצטרך לעבור עוד שלוש גלויות ארוכות גלי להשלים את הבירורים עד לאחרית הימים.
  3. או שאדם אחד המייצג את כל העם (בתנאי שהוא כולל מתחתיו את כל העם, שכל העם ירגיש נכנע תחתיו) יבלה בגלות ויתקן בעצמו את כל התיקונים עבור כל העם.(אפילו אם האופציה הזאת מזכירה מאוד את הנצרות!). וזה, יוסף ניסה לבצע!!:אבל הוא יצליח חלקית בלבד:

 

 

איך יוסף ביצע זאת?

מכיוון שהאחים לא נכנעו לו והם מכרו אותו, אז הוא גרם שהם "יכנעו לו " אפילו שלא מדעתם (כנכנעים לאח שלהם), אלא נכנעים ל"מלך מצרים" שהוא יוסף! במצב הזה שהאחים מפחדים, יראים, נשמעים למלך מצרים – הוא יוסף-, הוא יכול לבצע את כל התיקונים הנדרשים בגלות 400 שנה , בצמצום זמן, במהירות, "במרוכז", ולפטור את עם ישראל מן הגלות בכלל!!. יוסף הצליח לעשות זאת, אבל לא לגמרי. "הוא לא יכול להתאפק" יותר ולהמשיך המשימה שלו עד הסוף!!

(למי שאוהב מספרים מדויקים, לפי חשבונות הארי ז"ל, הוא ביצע 202 תיקונים על 288 תיקונים שהיה עליו לבצע עבור כלל ישראל. נשארו לעם ישראל 86 תיקונים שיעשו במשך כל ההסטוריה עד לאחרית הימים!!)

אילו יוסף היה יכול להתאפק, הוא היה ממשיך עוד קצת את העבודה ואז, כמו שהמדרשים אומרים, יעקב היה חי בימיו את אחרית הימים !!

לכן כתוב :"לא יכול להתאפק לכל הניצבים מעליו" : ה"ניצבים" הם הבירורים האלה שהוא לקח על עצמו לברר עבור כולם!!

מכיוון שהוא לא יכול יותר להתאפק, אז הוא מבקש להפסיק לטפל ב"ניצבים" עליו. והוא מבקש להתפרק מהעול הזה (ה86 שנשארו!). והוא יבקש לכל הניצבים עליו שיצאו מעליו!

יוצא מזה שהיו לפחות שני פספוסים בסיפור הירידה למצרים לסיים את כל הגלות ולהגיע לזמן אחרית הימים:

הפספוס הראשון , הוא כאן, כשיוסף לא הצליח להתאפק יותר

והפספוס השני, כשעם ישראל לא יכלו יותר להישאר במצרים וצעקו אל ה' כדי להוציא אותם משם!

(כל היסטוריית עם ישראל הארוכה בגלויות נגזרת מהפספוסים האלה!

אבל, הפספוסים האלה הם אנושיים לגמרי.

יהודה הוא זה שגרם ליוסף להתאפק

יעקב הוא זה שגרם ליהודה לגשת ליוסף….

כמו אכילה מעץ הדעת או מעשה העגל או שבירת הלוחות, הם אירועים ש"בגללם " ישנם "סיבוכים" אבל הסיבוכים האלה הם אנושיים מאוד , כמעט בלתי נמנעים, אבל חייבים לציין את המטרות ואת המצבים האידיאלים או התיאורטיים כדי להבין מה היא העבודה שאנו צריכים לבצע במשך ההסטוריה לתיקון הדברים!)

 

יהודה גם כן מציע לעשות זאת(רעו)

למה יהודה מציע להישאר עבד אצל יוסף אחרי שיוסף משחרר אתם בסוף הפרשה הקודמת?

ייתכן שיהודה גם כן רוצה לעשות את ה"עבודה" של גלות עם ישראל בעצמו כי הוא המלך, הוא הלב של כלל ישראל. והוא יכול להציג את הכלל בעצמו ולהישאר במצרים בגלות במקום כולם! לכן הוא "ניגש"!!

אבל מה שהוא שוכח , זה שהוא לא כולל את יוסף!!

 

ולא יכלו לעמוד מפניו(רעא)

מייד אחרי שיוסף מודיע לאחיו שהוא יוסף, הם נבהלים מאוד. הוא עדיין לא איים עליהם, והם כבר נבהלים.

על זה, המדרש מביא הפסוק:"אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה"!

יום הדין, הוא יום התוכחה. שבו, לא יספרו לנו כמה היינו רעים בעולם הזה, אלה כמה הנשמה שלנו היתה נעלה. אז, נבין בעצמנו שקלקלנו אותה! וזה הכי קשה! כשהאדם מבין בעצמו שהוא קלקל במו ידיו את עצמו, אין יותר קשה לאדם מההבנה הזאת!

לא צריך להרביץ לאחים, לא צריך להעביר אותם לתוך גיהינום של אש. ההרגשה הפשוטה שהם רואים את עצמם סוף סוף מול המראה האמיתית, זה הנורא מכל!!

האדם, במשך חייו, מטאטא מתחת לשטיח את מעשיו הרעים והוא מתרגל לא לראות אותם. הוא מסביר לעצבו כל מיני תירוצים שעוזרים לו ל"שכוח " אותם. ההרגשה שהוא אדם שפל, לא מוצלח, "לא שווה" גם עוזרת לו  להצדיק את מעשיו הרעים.

אבל, מהרגע שהוא נוכח לדעת את גודל נשמתו, והוא נוכח בפני עצמו ללא מסכים, אז הוא נבהל בהלה ענקית!

אומרים שרגע אחד לפני המוות, האדם ניצב מול עצמו "ומעבירים לפניו" את כל מעשיו ואת כל חייו. וזה המעבר האמיתי בגיהינום !( או בגן עדן!!)

 

ולא עמד איש אתו בהתוודע יוסף (רעב)

למה כתוב שלוש פעמים שלא עמד איש איתו באותו רגע?

כדי להסביר שזו היתה התאחדות אינטימית, חיבור נדיר בין כל האחים. חיבור כזה, חיים בזעיר אנפין בערב שבת בקידוש: האדם נפגש עם האלוהים , עם הפנימיות שלו, עם משפחתו. יש מפגש אינטימי מאוד. וזה מצריך היפרדות מכל החיצוניות! אפילו המלאכים שמלווים את האדם בכל השבוע, אפילו המלאכים שכל מעשה טוב או מצווה מוליד ומלווה אותו במשך השבוע, האדם צריך להיפרד מהם לפני שהוא ניגש לאינטימיות של הקידוש של שבת. לכן אומרים "צאתכם לשלום" למלאכים האלה לפני שמתחילים בקידוש!

ההיפרדות מהחיצוניות, אפילו החיצוניות הטובה, אפילו המצוות, המעשים הטובים, אפילו המלאכים האלה,ההיפרדות הזאת, מחויבת כדי להגיע לעונג עם הפנימיות של השבת.

ואנו לומדים זאת מזה שיוסף בקש להוציא "כל איש" בזמן החיבור עם אחיו.

 

שמני אלוהים לאדון על מצרים(רעג)

למה יוסף צריך להודיע ליעקב על זאת במילים האלה כדי לשכנע אותו לרדת למצרים? לא רק בגלל שהעובדה שהוא כמלך על הארץ יאפשר למשפחתו לחיות ברווח ובביטחון! זה יאמר לו במילים מפורטות אחר כך! אלא, יעקב לא רוצה לעבור ממצב של שקר ישיר עם האלוהים, בארץ ישראל, למצב שהקשר שלו עם האלוהים חייב לעבור דרך "שר הארץ". כי לכל ארץ מחוץ לארץ ישראל, יש "שר" שמתווך בין היושבים בארץ לבין האלוהים. ויעקב לא רוצה להגיע למצרים בגלל זה.

לכן יוסף מסביר לו, שה"שר" הממונה עם מצרים, זה הוא בעצמו, יוסף!! שהאלוהים מינה אותו, יוסף, שר על מצרים, והקשר הוא בלתי אמצעי , כמו בארץ ישראל!!

לכן, דרך אגב, השם משמואל מסביר , שיוסף היה צריך למול את כל מצרים (חוץ מהכהנים) כדי שיוכל להזין אותם: כי השפע המגיע למצרים בתקופה זו באה על ידי יוסף , "שר מצרים". ומכיוון שמידתו של יוסף היא היסוד, הברית מילה, הם חייבים להימול כדי לזכות בשפע שבא על ידו!!

 

ויאמר יעקב רב עוד יוסף בני חי(רעד)

יעקב היה נואש לראות שוב את יוסף. ופתאום, הוא מבין שיוסף שרד את הכל ואפילו עמד בצדקתו ואפילו הגיע לעמדת מלך מצרים.

אז, יעקב מבין שיוסף "גדול ממנו"!

יוסף, הצליח , בתוך החושך המוחלט להמשיך להאמין באלוהים ולהדוף את גלי הייאוש והדיכאון ולהתגבר עליהם.

וזה מוסר לכל אדם: האדם חייב לדעת שהכל בא מהשמים בהשגחת הבורא! ואפילו המצבים הרעים ביותר! והוא חייב לדעת אז שאפילו ההסתר פנים שהוא חש, בא מה' עצמו ועליו להתגבר ולעמוד בגבורה נגד היאוש.

להשם משמואל מחדש פירוש יפה מאוד על הפסוק בפרשת כי תבוא:

(דברים ל"א):" ואמר ( האדם שחטא ועברו עליו ייסורים רבים)על כי אין אלוהי בקרבי מצאוני הרעות האלה! (האדם יחשוב שאין אלוהים יותר בקרבו! שכל הרעות שבאות אליו הם הראייה שאין אלוהים יותר!  הוא מתיאש לגמרי ועוזב עוד יותר את האלוהים) . (אז,) אסתר אסתיר פני ביום ההוא… (ה' יסתיר את פניו ויראה לאדם כאילו הוא לא נמצא ממש)!!

כאילו, הפניה לאחור מאת האדם, תגרום שה' גם הוא יחזיר פניו אחורה!!

ההסתר הוא תגובה לחוסר האמונה!

אבל על האדם בכל זאת להבין שההסתר הוא תגובה מה' עצמו, ושהוא יכול, כמו שהוא מסתיר פניו, שוב לגלות את פניו!

ועל האדם להתאושש בכוחות עצמו ולהיתגבר על הייאוש, ואז ה' יוכל להתגלות אליו בחזרה והאיר לו פנים!

 

כל זאת, יעקב מבין עכשיו, בעזרת סיפורו של יוסף וזה נותן לו כוח להתעודד ולרדת למצרים. כי משם יש תקווה לעלות שוב. כי ה' משגיח כל הזמן.

 

 

יעקב קרא קריאת שמע(רעד)

הירידה למצרים היא ביטוי מידת הדין. לכן, במצב כזה , יש לעורר את מידת האהבה והדבקות! לכן, מייד כשיעקב מגיע למצרים הוא קורא קריאת שמע!

לכן גם כן, כשיוצאים מן השבת ונכנסים ל"גלות" ימי המעשה, אנו מברכים ברכות רבות , בהבדלה, עם שירים וסעודת מלווה מלכא, באהבה כדי להפחית את קושי מדת הדין של ימי החול!

 

 

משנכנס אב ממעטים בשמחה(רעט)

עניין שמצאתי, ללא קשר ישיר עם הפרשה, ושקשור לחודש אב!!

בשם ה"רבי מלובלין" מביא פירוש מעניין זה של האימרה שבאב ממעטים בשמחה:

משנכנס אב (אז יש כל מני קטרוגים וסכנות לעם ישראל, ואז, כדי להתנגד אליהם,) למעט (אות המזיקים, אז מרבים ) בשמחה!

כי השמחה טובה להרחיק כל מיני פורענויות ודינים, שמקורם לרוב מעצבות ויללה!!

 

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.