ויחי מי

בע"ה יב טבת התשע"ג

מישל בן שושן

 

ויחי מי

 

מה היא ברכה?

זה דיבור שאמור לעזור לשני.

אפילו אם לפעמים זה כולל תוכחה או שימת דגש על חסרונות, אם זה נאמר בצורה טובה זה עוזר ואז זה "ברכה"!

לכתחילה, יעקב איננו אומר שהוא הולך "לברך" את בניו. רק אחרי כל הברכות, נאמר שהוא בירך אותם. למה? כדי לא להיות שבוי בתוך מה שהוא יגיד. הוא רוצה כנראה להשאיר אצלו את כל חופש הביטוי כלפי טעויות בניו. כדי שמה שיצא מפיו יהיה כן ולא מזויף . בסוף, מסתבר שהמכלול מהווה באמת "ברכה"! אפילו אם יש מגרעות בכל אחד מהבנים, המכלול מהווה ברכה! במידה ויעזרו אחד לשני!

 

יהודה

יעקב שם לב שהדברים שלו יהפכו להיות ברכות, כשהוא מברך את יהודה! את ראובן שמעון ולוי הוא "מקנטר" נגדם! אבל כשמגיע תורו של יהודה, הוא מבין שיש ביהודה את האפשרות לאחד את כולם ולהפוך האיחוד הזה לברכה:

  1. יש בשם של יהודה את ארבעת האותיות של שם ה'.
  2. האות דלת שנוספת לארבעת האותיות מסמלת את ההכנעה :"דלית מגרמיה כלום" כלומר, יש ביהודה את היכולת להרגיש שהוא "מקבל" הכל מהשמים! זו תכונה עצומה שיכולה לאפשר החיבור בין המידות! לכן המידה הזאת ניתנת למלך! הספירה האחרונה היא ספירת המלכות כי היא "מקבלת" בתוכה את כל הספירות האחרות ! דוד המלך היה מזרע יהודה והיתה בו תכונה זו.

 

ראובן(חלק ב)

יעקב איננו מתחיל בהכפשת ראובן אלא בתיאור תכונה מיוחדת שיש בו :

"בכורי אתה- פחז .." כלומר, שיש לראובן התכונה ליזום מהלכים טובים. בתור בכור, הוא יוזם. יש לו רעיונות. יש בו רצון טוב . אבל, "זה לא הולך לו"! הוא מפשל אחר כך!! זה פירוש "אל תותר"! הוא לא גומר לפי התחלתו! וזה הביא אותו להסתבך "חיללת יצועי..". לכן, יעקב מצביע על הבעיה העיקרית של ראובן ומקווה שכך הוא יתחיל לתקן אותה! שישתמש ביתרונות שלו ויתקן החסרונות! וזו באמת ברכה!

 

גד (חלק ב)

"גד" הוא מלשון "גדי" כלומר "קטן. גד נולד קטן. לכן, הוא זקוק לאחרים. הוא זקוק לצוותא! ואיגוד. ולכן יעקב אומר:"גד גדוד יגודנו"! כלומר, הנה החיסרון שלך(גד) והנה הפתרון(יגודנו)!

זה יהפוך את גד למומחה באיגודים! יהיו בשבטו הרבה חיילים. ואליהו הנביא שיבוא לאגד כל ישראל יבוא משבט גד!

 

יוסף (חלק ב)

הצלחתו היא בקפיצה מסחררת! מיד הוא מצליח להגיע לאן שהוא רוצה. מיד יש לו את הרעיונות שאליהם הוא צריך להגיע. והוא חותר למטרה ללא היסוסים! כ"הרף עין"! "עלי עין"!

אבל תכונה זו מנוגדת לתכונה הכללית של ישראל: הישועה בישראל צריכה לבוא "קמעה קימעה"! כלומר באיטיות רבה, בשלבים מבוררים. כמו שאומר יעקב לעשיו "ואני, אתנהלה לאיטי..".

יוסף בא לעולם כדי להילחם נגד עשיו. הוא אחראי על יחסי חוץ! ומכיוון שהגויים משתמשים בכלים שונים מהכלים של ישראל, יוסף משתמש בכלים דומים לאלה של הגויים!! ההצלחה של הגויים באה, בניגוד לישראל, בקפיצות מהירות . לכן גם ליוסף יש התכונה הזאת!

תפקידו של יוסף יהיה להביא אל הגויים את מה שטוב בעם ישראל. הוא תמיד במגע עם הגויים. הוא ימשתמש במגעים האלה כדי להביא את הישועה הסופית באחרית הימים. ואנו עדים לשלב של הגאולה מבחינת "משיח בן יוסף" שהביאה להקמת מדינת ישראל על ידי נקיטת כל האמצעים והכלים שנמצאים אצל הגויים כדי להצליח. זה יכול לאפשר , בשלב שני, ליהודה לפעול בצורה יותר יהודית!

 

 

 

בנימין (חלק א וב)

הוא אחיו של יוסף. גם הוא מטפל בענייני חוץ. (דרך אגב, גם רחל מטפלת באנשים שנשארים בחוץ היא נקברה בדרך ובוכה על בניה שנמצאים בחו"ל). אבל בנימין אחראי על הפעולה ההפוכה: הוא מברר את הדברים הטובים שנמצאים אצל הגוים ומכניס אותם לתוך עם ישראל! ולכן הוא זקוק להרבה יראה כי זה תפקיד מסוכן!("בין כתפיו שכן"= זקוק ליראה). בנימין יהיה בגבול בין ישראל והגויים. הוא ישב "בספר". הוא צריך כל הזמן "לטרוף" כלומר, לבוא מהר ולקחת את מה שהוא צריך ולהסתלק  לפני שהחיצוניים יעשו בו רושם! "בנימין זאב יטרוף"!

 

 

האם השוני בין השבטים מועיל?(הפירוש הזה נמצא בתוך הפירוש על שבט גד- חלק א)

לכאורה, אם מחפשים "איחוד האחים" היינו חותרים לאחידות! ולא היא!!

להיפך, יש חובה שכל שבט יפתח מידה שונה לגמרי מהשני!!

הרמ"י מחדש: המילה "שבט" פירושה ענף מהעץ! וכמו שלעץ יש ענפים שאמנם מקורם בגזע אחד, הם נראים כמתפתחים לכל כיוון! וזה מה שעושה את העץ!

שני המהלכים חשובים: הפרדה בין דעות כל שבט ושבט ואחדות בניהם!!

 

 

 

מה ההבדל בין יעקב  לנוח?

כשיעקב מתפלל אל ה' בברכת בניו הוא אומר:

"האלוהים אשר התהלכו אבותי לפניו- האלוהים רועה אותי.."

יעקב בעצמו עושה הבדל בין התייחסו אל ה' ובין מה שעשו אברהם ויצחק:

אברהם ויצחק התהלכו לפני ה'! זאת אומרת לענ"ד, שהם היו החלוצים ואפילו גרמו להשראה אצל הבורא! כמו שמורה יכול להרגיש התרוממות רוח מול תלמיד שרוצה יותר ממה שהוא מלמד אותו. כמו שהמורה יוכל להוציא מעצמו בלימוד יותר מכפי שהוא התכוון לכתחילה, בעקבות תלמידים חרוצים שהולכים "לפניו". כך ה' אהב את האבות כי הם נתנו לו לרצות יותר מהאדם! במילים של הרמ"י: "האבות הרחיבו את רצון ה'"!! אפילו רצון ה' גדל על ידי התנהגות להתלהבות האבות!!

לעומתו, יעקב מציג את עצמו כאדם הרבה יותר צנוע שמוכן ש"ירעו" אותו . כלומר הוא מוכנע לפני השגחת ה'.

האם תכונה זו של יעקב נמוכה או גבוה מזו של הוריו?

הרמ"י עונה בלי היסוס: היא גבוה יותר!!

אם נשווה את נוח ליעקב, נוכל לכאורה להגיד ששניהם "הלכו אחרי" ה' בניגוד לאברהם שהלך "לפני ה'"! אבל באמת  יעקב שונה לגמרי  מנוח:

אני אנסה להסביר זאת על ידי משל: שני אנשים נראים מאוד "נחמדים". אבל האחד הוא נחמד כי הוא מפחד מהאנשים האחרים. הוא חלש ולכן אין לו ברירה אלא להיות נחמד כלפיהם! אבל השני, הוא גיבור ואיננו מפחד בכלל מהאחרים הוא כבר הראה בעבר שהוא יכול להפחיד את כולם בכוחו. אבל הוא בחר להיות נחמד מתוך רצון ובחירה חופשית! ההבדל ביניהם הוא עצום!

כך נראה לי ההבדל בין נוח ליעקב: נוח התהלך אחרי ה' כי הוא היה איש קטן, ללא הרבה יוזמה והתלהבות. הוא עשה מה שביקשו ממנו  אבל הוא אף פעם לא התייצב לפני ויזם מהלכים שילהיבו את נותן הפקודות!

לעומתו יעקב הוא בנם של אברהם ויצחק שהיו מעבר לזה. החזרה "לאחור" , אל "מאחורי ה'" לא נעשית מתוך חוסר ידיעה וחוסר נסיון בהליכה "לפני" אלא מתוך בחירה לשדרג את "ההליכה לפני" לדבר עוד יותר גדול והוא הידיעה שבכל זאת, למרות הגדולה והתרוממות הרוח , ההכנעה היא דבר נשגב יותר![

 

 

יעקב אבינו לא מת!

למרות שכתוב שחנטו וקברו אותו! אבל לא נאמר עליו את המילים "מיתה"!

כי יעקב חי במצרים כמו בגן עדן! כל ילדיו נמצאים יחדיו , מקובצים, באחדות. וזה מטרת חיי יעקב! לכן, לפי הרמ"י, אין שינוי בין סיוף ימי יעקב לבין מותו! עיקר חיי יעקב היו להגיע למצב שבו

  1. יהיו לו 12 ילדים (מספר הריבוי הגדול באפשרויות ההשגה האנושית)
  2. ושכל אחד יפתח את דעתו אפילו בניגוד לאחרים.
  3. ושיהיו כולם מאוחדים!

לכן כתוב "ויחי יעקב בארץ מצרים 17 שנה" כלומר אלא היו השנים העיקריות של חייו(חלק ב).

 

 

אלוהים חשבה לטובה!

יוסף יודע מה שה' חושב!! (הוא תמיד יישאר יוצא דופן במישור הזה!)

אבל מה ה' חשב בדיוק? למה ה' גרם למכירת יוסף למצרים?

הרמ"י מסביר: שום דבר רע לא יכול לקרה לעם ישראל כל עוד הם מאוחדים.

ה' היה צריך להגשים את תכניתו של ברית בין הבתרים. איך הוא היה יכול לגרום לגלות ישראל? רק על ידי הפירוש בניהם!! לכן, מכירת יוסף והפירוש בניהם אפשרה את הגלות למצרים!!

 

מה יעקב גילה לבניו? (חלק ב)

נראה לכאורה שיעקב רצה להגיד להם משהוא ובסוף\ הוא לא אמר להם כלום על "מה שיקרה אתכם באחרית הימים"! לכן החכמים אמרו שמה שהוא רצה להגיד "נסתם ממנו" ברגע האחרון ואכן הוא לא אמר להם מה שרצה.

אבל הרמ"י אומר שדווקא את עיקר הדברים הוא כן מסר להם:

"האספו ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים": הכל נאמר במילה הראשונה!!

האספו= היטהרו!!

המילה להיאסף, אומר מדרש תנחומא (ויחי ס"ח), פירושה גם "טיהור"! לומדים זאת בסיפר מרים: אחרי שתיסגר שבעת ימים כדי להיטהר מהצרעת, כתוב:"ואחר תאסף"! כלומר, אחר כך היא טהורה!

טהרת עם ישראל היא באסיפה של כל החלקים יחד!!

מעניין מאוד!! היינו חושבים שכל אחד צריך לטהר את עצמו! לא! שכל אחד יישאר כמו שהוא! רק צריך לדעת להיאסף ביחד!! זו הטהרה!

הטומאה של מרים באה אחרי שהיא אמרה לשון הרע. שזה גורם לפירוד ! האספה לתוך המחנה היא הטהרה!!

 

לעניות דעתי:

כדי לסכם את הפירושים של הרמ"י, נראה שיש מבנה של שלושה שלבים בכל אחד מהפירושים:

  1. יהודה: הוא גדל עד כדי רכישת ארבעת אותיות שם ה' ומעל למדרגה הזאת, הוא רכש מדרגה גבוה יותר שהיא ההכנעה , המוכנות לקבל מכולם, האות דלת. וזה העניק לו את המלכות. כלומר, יהודה נמצא במדרגה שנראית הראשונה והתחתונה ביותר (למטה מהכל) אבל בעצם זה רק למראה עיין, בעצם הוא למעלה מכולם!
  2. יעקב: הוא בנם של אברהם ויצחק שידעו להתעלות עד כדי ללכת לפני ה'! ומעליהם עלה עוד יעקב והגיע למדרגת ההכנעה שמשם הוא מוכן לקבל הכל מה'. "ה' הרועה אותי" הוא אמנם נמצא מאחורי ה' כמו נוח אבל הרבה יותר מעל לאבותיו שהיו לפני ה'! כאילו יעקב עבר את נוח, את אברהם ויצחק ועלה עליהם למדרגה שנראית דומה לזו של ההתחלה אבל היא בעצם הרבה יותר גבוה ממנה!
  3. כל שבט משבטי ישראל: מה שדרוש היא אחדות. יכולים להישאר אחידים! פשוטים, בלי עצמיות מבדלת והיות, כנראה, אחידים ומאוחדים. אבל זו מדרגה נמוכה מאוד. הם יצטרכו, כל אחד, להתעלות ולייצר אישיות ומידה מיוחדת ומובדלת משאר השבטים. ואחר כך, הם צריכים להגיע לשלב שלישי שהוא ליצור אחדות בין כל השבטים וזו המטרה הנשגבה!! כל שבט , הוא מלא מכוח , עצמה, מיוחדות ובכל זאת, הוא "מקבל" את האחר ויוצר אחדות מתוך עצמה

 

השלבים אשים תנכיים היחס אל ה' השבטים
שלב ראשון נוח מאחורי ה' אחדות מתוך אחידות
שלב שני אברהם – יצחק לפני ה' נפרדים כל לבנות אישיות והשקפה מיוחדת
השלב שלישי העיקרי יעקב- יהודה ה' רועה אותי-ד מתאחדים על ידי "קבלה" של האחר ומתוך כוח

 

 

 

  • למה אני כותב לפעמים "חלק ב" או "חלק א":

ספר מי השילוח לא נכתב בימיו של המחבר, רבי מרדכי יוסף ליינר. אחרי מותו, כמה מתלמידיו קבצו רישומים ממה ששמעו ממנו, והכל יצר ספר המי השלוח חלק א' הוא כנראה נערך סופית על ידי בניו

אבל היה לו עוד נכד בשם "מרדכי יוסף ליינר" שרשם רישומים על פרשנות התורה. והוא טוען שאלה רישומים של דברי תורה של סבו הרמ"י! והוא הוציא לאור רישומים אלו בשם דומה "מי השילוח חלק ב"! אי אפשר להיות בטוח שאלה באמת הדברים של סבו או שלו עצמו שנקרא באותו השם ורצה לתת להם תוקף גדול יותר.

לכן, כל ההוצאות השאירו את שני הספרים בחלוקה זו:

מי השילוח חלק א. שכולל את הפרשנות על כל התורה ועל הנביאים והגמרא

ומי השילוח חלק ב שכולל גם הוא פירושים על כל התורה ועל הנך .

למה לא איגדו את שני החלקים? אינני יודע . אבל אני רושם את מקור הדברים כדי שנוכל לעיין במקור ובספר הנכון!

כשאני לא רושם כלום, מדובר על חלק א

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.