7-01-09
מישל בן שושן
ויחי שמ
פרשה סתומה (שיח)
פרשת ויחי סתומה בגלל הגלות! השם משמואל עושה הקבלה בין לימוד התורה להימצאות בגלות!
המרווח בין הפרשיות אמור לתת רווח , מקום שקורא התורה יוכל להפסיק לקרוא ! כדי שיוכל להתבונן במה שקרא כבר. או שיתבונן על מה שלא כתוב ,שכתוב ב"לבן" בין האותיות השחורות. מהמקומות האלה, המרווחים, ניתן להשיג את "סתרי התורה"!
היכולת הזו לתפוס מרחק עם זרם הכתב כדי להתבונן, יכולת לצאת מכפיית הקריאה השוטפת, כדי לחשוב, כאנשים עצמאיים, אחראיים, על מה שמסתתר מתחת לכתוב, וגם על מה שיש מעל לכתוב. היכולת הזו, פונה לאנשים הגרים בארץ ישראל בלבד!! בגלות, התורה נשארת סתומה!!
למה?
- כדי לא להזין את כוחות הרשע הקיימים בחוץ לארץ. (ואני חושב שאל לנו לתרגם מייד שכוחות הרע הם שייכים לגויים בלבד!!, אלא גם אולי לכוחות הרע הקיימים בכל לומד תורה שדר בחוץ לארץ בגלל היותו גר בחוץ לארץ!)
- כי רק בארץ ישראל יש "יראת שמיים"!!.
אכן, יש לנו לתרגם מחדש את מושג "יראת שמים":
כדי להבין קביעה זו של השם משמואל: אנו יודעים שבארץ ישראל, "עיני ה' בה, מראשית שנה ועד אחרית שנה". אנו יודעים שבארץ ישראל, אין "שר" שמתווך בין העם לבורא העולם. יש התערבות מיידית, בלתי אמצעית בין ההשגחה לבין העם היושב בארץ ישראל. זה גורם מתח אצל היושבים בארץ, החיים את המאורעות החיצוניים והפנימיים של "המציאות הישראלית". זו , לעניות דעתי ה"יראת שמיים" האמיתית. והיא חלה לא רק על "לומדי התורה" אלא על כל יושבי ארץ ישראל!! ולכן אומרים החכמים שמי שגר בחו"ל אין לו יראת שמיים! כי לא מדובר על הדתיים בלבד, מדובר על יראת ההשגחה, אפילו אם היראים לא יודעים את מי או את מה הם יראים, אבל הם מרגישים שזה בא מ"השמיים"!!. ה"יראת שמיים" שמפתחים הדתיים בחו"ל היא אמורה לגרום להתקרב במשהו ליראת השמים הטבעית שחלה בארץ ישראל!
יראת השמים היא מאפשרת לגשת לסתרי התורה!
ללא יראת שמים זו, אי אפשר ל"תפוס" את הדברים האמיתיים.
- ברצוני גם להציע הגדרה מחודשת של המושג "סתרי תורה".
ה"סוד" הוא לא בהכרח דבר מוסתר. רוב הזמן הוא דבר גלוי ופשוט ביותר. אבל האדם רוב הזמן אינו קשוב אליו, אין לו את הכלים להבין אותו אפילו אם הוא כתוב בפרוש מול עניו. אנשים מבוגרים, למשל, יכולים להגיד דברים מאוד חשובים ועמוקים באזני ילדים . אבל אין הילדים את הכלים לתפוס אותם עדיין. יש לנו לעבוד על ההתבגרות שלנו בלימוד , הרבה יותר מאשר על חיפוש "סתרים" מדומים ש"מקובלים" מכסים לנו כביכול בסתרי בתיהם וספריהם. הכל גלוי ופשוט. ההבנה שלנו היא זו שהיא סתומה! כמו שאומר רש"י "נסתמו עיניהם וליבם של ישראל" בגלות שנקראת תמיד "עבדות".
ה"יראת שמים" היא אחד מכלי ההבנה הנחוצים להבנת המציאות. להבנת סתרי התורה. בתוך היראה הזו יש גם ענווה, קטנות, הכנעה, אבל לא פחות מזה קבלת אחריות ותעוזה להתמודד עם סתרי התורה, זאת אומרת, אמיתת המציאות ורצון הבורא והשגחתו.
- ביום שבת, יש לאדם יותר יראת שמים. לכן זה יום מיועד יותר ללימוד סתרי תורה. זה יום שאנו תופסים "רווח" בין הפרשיות של ימי המעשה!
מנשה ואפרים
1-למה יוסף רוצה שמנשה יתברך לפני אפריים ויעקב להיפך?(שיט)
- מנשה= שם של התכנסות האדם על עצמו. "כי נשני ה' את עמלי". הוא מקביל לשם "אסף ה' את חרפתי" שנתנה ליוסף רחל אימו. הוא מסמל את ה"צמצום" של האדם. זה מקביל לעניין ה"שמור" של השבת. (מצוות לא תעשה, יראה,..)
- אפריים= שם של התפשטות האדם. "הפרני אלוהים", "יוסף ה' לי בן אחר". עניין ה"זכור " שיש בשבת. (מצוות עשה, עבודה מתוך אהבה..)
- לדעת יוסף, יש קודם כל להיות בצמצום כדי שיוכל אחר כך להתפשט. היראה קודמת לאהבה. השמור קודם לזכור. ואכן, בשבת, מתחילים בערב בעניין ה"שמור", בלילה יש פחד, אמונה, התכנסות, יראה..ונושא ה"זכור" יורחב רק למחורת, ביום, זמן האור וההתפשטות. לדעת יוסף, מנשה קודם לאפרים. ואכן, הוא, יוסף , הקשור כל כך לעניין השבת במהותו, צודק .
- אבל, לא לכולם יש את המדרגה של יוסף!לא כולם צדיקים. לא כל אדם יכול לעבור את התהליך הקשה של הצמצום מהתחלת דרכו. ויעקוב יודע זאת. "ידעתי בני ידעתי"! יעקב הוא האבא של כולם. הוא דואג לצד האנושי, לצד המשותף בכל האחים. ואצל האדם, קשה מאוד להתחיל בצמצום כשהוא הולך לעבודה כל שהיא. הוא חייב ל"טעום" קצת מההתפשטות . לכן, יש לשים טיפת "זכור" כבר בערב שבת, באמצע ה"שמור"! ואכן יש לקדש על היין בער שבת מתוך ה"זכור"! יש, לפי יעקב להטעים את האדם את טיב ההתפשטות לפני שמבקשים ממנו להתחיל בצמצום. לכן, יעקב יברך קודם כל אפריים ואחר כך מנשה . לפי יעקב יש התפשטות זעירה,ואחר כך צמצום גדול, למען התפשטות גדולה בסוף "גם הוא יהיה…."
2 שני שבטים חדשים(שכג)
כשיעקב מבקש לברך את מנשה ואפרים ולהעניק להם זכות להיות שני שבטים כמו שאר בניו, הוא אומר:
"ועתה, שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד בואי אלך מצרימה לי הם אפרים ומנשה , כראובן ושמעון יהיו לי.."
למה אריכות הדברים הזאת? כולם הרי יודעים שהם נולדו במצרים ושזה קרא אחרי בואו של יעקב למצרים! הוא היה יכול לאמר "ועתה, מנשה ואפרים, כראובן ושמעון יהיו לי"!!
אלא שיש להבין עניין חשוב מאוד בלידת השבטים: הם נולדו (פרט לבנימין)
אצל לבן, שם יעקב שהה כאדם בודד, בתוך סביבה מאוד עוינת כלפיו. שם , הוא לא התערבב עם אנשי המקום. הוא לא עשה כמו סבו אברהם "נפשות בחרן". יעקב פיתח אישיות חזקה שיכולה לחיות לבד, ללא צורך באחרים!! כך כל אחד מבניו נולדו עם ההרגשה הזאת והיכולת הזאת: כל שבט יכול לחיות לבד, ללא עזרת השני. לכל אחד יש את הכלים לראות את העולם ולעבוד את ה' , לבד. כל אחד פיתח את מידתו כאילו היא היחידה הנכונה!!
ועל ידי כל השבטים החזקים והבודדים האלה, נעשה עם אחד שידע לחיות ביחד!!!! זה כל הקושי של הבריאה: למצוא את האחדות בתוך ההתפלגות החזקה מאוד. ובמשך כל ההיסטוריה, השבטים יהיו, בציווי אלוהי, מובדלים אחד מן השני, מבורך בנפרד, גר במחנה נפרד, עם ראש שבט נפרד, תחת דגל מיוחד ותהיה לו חלקה בארץ ישראל משלו. ובכל זאת הכל בונה עם אחד. וזה יהיה ה"מוטו " שלהם: "שמע ישראל, ה' א' ה' אחד"!!
למנשה ואפרים, זכות להיות שבטים , דווקא בגלל שהם נולדו בסביבה דומה: סביבה עוינת (מצרים) וללא נוכחות יעקב והאחים! הם , כמו דודיהם, פיתחו אותה היכולת להיות שבט כל אחד בפני עצמו. לכן יעקב מציין כי גם הם "הנולדים לך, בארץ מצרים" לפני "בואי אלך מצרימה":יכולים להיות כראובן ושמעון!!(גמטרייה של ראובן ושמעון =מנשה ואפרים !- (תודה נלי !))
ועוד שני עניינים בנושא מנשה ואפריים שמביא השם משמואל:
- מי הם הילדים "הנולדים לך" , האחרים שהוליד יוסף?(שכד): ייתכן שהם ה"טיפין" שירדו ממנו בסיפור אשת פוטיפר כשהוא "לא יכול להתאפק" לכן לא היו להם המעלה של אחיהם והם נכנסו לתוך שבט אחיהם!
- ויאמר יעקב "מי אלה ?". הרי הוא ידע שהם מנשה ואפרים! אלא, המדרש מסביר שהוא ראה שמהם יצאו אנשים רשעים: ירבעם ואחאב מאפרים ויהו ממנשה! ואז רוח הקודש פרחה מיעקב!
למה? כי הוא פחד שהרשעות הזאת "תעלה" מבן לאב ותדבק את השורשים האחרים של זרעו! ויוסף הרגיע אותו והבטיח לו שהרשעות הזאת יכולה רק ל"רדת " ולא לעלות, ולא ל"זהם" את הענפים האחרים של משפחת יעקב, ואז, חזרה רוח הקודש ליעקב (הוא כבר לא היה עצוב- ואין רוח הקודש שורה אלה מתוך שמחה) ואז יעקב יכל לברך אותם!
עץ הדעת ועץ החיים (שכ)
עץ הדעת טוב ורע הוא היכולת לנוע בין הטוב והרע כל הזמן. זה כולל ירידות ומעלות. חוסר יציבות. זה מה שאדם וחווה איבדו.
עץ החיים , הוא להיפך מלא יציבות. איתנות.
לכן, כשהם אכלו מעץ הדעת, הוציא אותם מגן עדן, שמה יוכלו מעץ החיים (המייצב כל דבר בקביעות) (לא בגלל עונש אלא מתוך דאגה) שמה, הדרך הזאת של עץ הדעת ,תקבל עכשיו "קביעות" אצלם ולא יוכלו לחזור בתשובה ולתקן!
הלימוד הזה עוזר לשם משמואל להשיב על השאלה הבאה כשיעקב הוא "עץ החיים"
למה יעקב ירד למצרים?(שכב)
שתי תשובות:
1 —כדי לחזק את בניו במצרים: במצריים שוררת "השכחה"! זו ארץ , אולי בגלל הרצון להתקדם כל הזמן ולהיות יעילים, יש להם כוח להשכיח מהאדם את המסורת, את המידות האנושיות, את הערכים, כקרבן לקידמה שלא פוסקת!!. ישראל אמורים להישאר במצרים הרבה שנים . יעקב, הוא איש "עץ החיים" כמו שמבואר למעלה. יעקב איתן במידותיו וישיבתו במשך 17 שנה, (השנים השלמות והפוריות ביותר עבורו), יחזק מאוד את ה"זיכרון" של הזהות הישראלית בבניו. ואכן, למרות התבוללות כמעת מוחלטת שם, תישאר אצלם זיקה כל שהי לזהותם, ובעזרתה, יוכלו לצאת משם. לולי ישיבת יעקב במצרים עם בניו בתקופה זו, לא היו יכולים לשרוד 210 שנים! לכן, יעקב היה צריך להיות בשיא קושרו בשנים האלה ואכן כן היה.
2—-הסיבה השנייה של הישארותו במצרים 17 שנה נובעת מברית בין הבתרים: התכנית של יצירת עם, מצאצאי אברהם שיוכלו להנחיל את הארץ, כוללת 4 שלבים מפורטים :
- זרע אברהם חייב להיות תקופה מסוימת "גרים ". אפילו בארצם הם, אבל ללא שליטה פוליטית. זה מה שקרא מלידת יצחק ועד לכניסה למצרים במשך 190 שנה.
- הם צריכים לחיות "בארץ לא להם" , אפילו אם יחיו שם כבני מלכים, אחי המלך יוסף. וזה קרא במשך 17 שנה בחיי יעקב במצרים.
- הם צריכים לחוות שעבוד :"ועבדום". עבדות גרידה ללא עינויים. הם חוו זאת בהדרגה. מאז מות יעקב, ועד למות יוסף ועד למות לוי, אחרון השבטים, ועד למות כל הדור ההוא. וזאת למשך 77+30=107שנים.
- הם צריכים לעבור תקופה של עינויים. העינוי שונה מהעבדות בזה שאין בעינוי הנאה לאדון (חוץ מהאדונים הסדיסטיים!) אלא עינוי לשם עינוי, ללא קשר לשירות העבד שהוא להנאת האדון. וזאת חוו ישראל במשך 86 שנה
כל תקופת שהות ישראל במצרים הייתה של 210 שנה. מאז שנולד יצחק , 400 שנה כנאמר בברית בין הבתרים. ואם נחשב השנים מאז ברית הבתרים עד להולדת יצחק, 30שנה, סך הכל יהיה 430 שנה כמו שכתוב במקור אחר מאוחר יותר בתורה.
לסיכום הדברים, יעקב היה חייב לעבור תקופה זו של 17 שנה ב"ארץ לא להם", במצריים כדי למלא את השלב הנחוץ הזה עבור צאצאיו.
| ה' אמר לאברהם | כך התקיים בזרעו | 400שנה | ||
| מהיציאה מאור כשדים עד לידת יצחק 30 שנה | 2018-2048 | |||
| 1 | גר יהיה זרעך | משנולד יצחק עד ירידה למצרים | 2048-2238 | 190 |
| 2 | בארץ לא להם | מירידה למצרים עד מות יעקב | 2048-2255 | 17 |
| 3 | ועבדום |
|
2255-2332
2332-2362 |
77
30 |
| 4 | ועינו אותם | עד ליציאת מצרים | 2362-2448 | 86 |
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 