בע"ה ד כסלו התשע"ב

מישל בן שושן

 

ויצא אה

 

 

ויחלום והנה סולם…והנה מלאכי אלוהים..והנה ה' ניצב..

"והנה"= מילה שמציינת שיעקב הרגיש מיד שמשהוא רואה בחלום הוא לא סתם חלום אלה נבואה אמיתית שלא היה לו ספק לגבי חשיבותה ואמיתותה. והוא יאמר בבוקר:"אכן יש ה'..". המילה אכן באה גם היא לציין הוודאות.

 

והיה זרעך כעפר הארץ..ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך (כח-יד)

כבר ניתנו ברכות אלה לאברהם. למה לחזור אליהם כאן? כי יש עכשיו מצב חדש: יעקב  יוצא לגלות.זאת אומרת שתהיה מציאות של ישראל בגלות!יעקב מכין את המציאות הזאת. האם גם בגלות הברכות יעברו אל כל העולם דרכם או לא? הברכות המיוחדות ליעקב באות להגיד שגם בגלות, הברכות עוברות דרך עם ישראל.

 

ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלוהים וזה שער השמיים.(כח-יז)

בפסוק יש ריבוי של המילה "זה". היא משמשת להיקש בין שתי מציאויות: השמים והארץ. כמו שבמקום הזה בארץ, נמצאת השכינה יותר, כך המקום הזה נושק לשער השמים . כלומר זה המקום שבו יש "צינור" בין הארץ והשמים.

 

וידר יעקב נדר לאמור…

(המילה "לאמור" באה להגיד שכל נדר חייב לצאת בדיבור מהפה ולא להישאר במחשבה.)

נדר= מצווה אישית שלוקחים על עצמנו כי יש לנו הרגשה שאנו זקוקים לזה. מה הרגיש יעקב כאן?

יעקב הכיר את שם ה' שמורה לעל מידת הרחמים. הוא חי אצל הוריו בעושר ואושר עד עכשיו. פתאום הוא יוצא למציאות שונה לגמרי: הוא יהיה מחוץ לבית, בלי אוכל, בלי הגנות הוריו . הוא נמצא "בלילה", כלומר במצב שבו האדם מרגיש פגיע. הוא מרגיש מאוד את "מידת הדין" בעולם.

יעקב נודר זאת: אם במצב של חוסר כל וקושי, אני ארגיש את ברכות ה', את החסד והרחמים, אני אוכל להגיד במלוא האמת ש"ה' הוא האלוהים"! כלומר ששתי המציאויות השונות מאוד של יום ולילה, של עושר ועוני, של חסד ודין, הן נובעות מאל אחד.

עד עכשיו הוא "ידע" זאת. מבחינה אינטלקטואלית. מעכשיו הוא "יחווה" זאת על בשרו. ואמירה כזאת "ה' הוא האלוהים", יש לה הרבה יותר תוקף מאדם ,או מעם, שחווה את שני המצבים מאשר מי שלמד זאת בספרים או אפילו בנבואה.

ייתכן יעקב מייסד כאן את תכלית עם ישראל: גילוי אחדות המידות בעולם על ידי החוויה. חיים של שילוב עולמות מנוגדים כמו רוחניות וגשמיות.

יעקב , לעניות דעתי, ממציא כאן את כל עניין "העבודה"!

הנדר שלו הוא קבלת עול מצוות עליו ועל צאצאיו!!

אם המטרה היא לחוות את אחדות המידות, להצהיר שה' הוא האלוהים והוא אחד, אז יש לחוות כמה דברים. ויש לבקש מהאלוהים לתת לו עזרה בתפקיד הזה. העזרה תבוא על ידי מצוות, שהן עצות טובות,(כמו שאומר הזוהר המצוות הן "עטין"-עצות) כדי שישראל יוכלו להיפתח לאחדות הזאת בעולם הגשמי והחוויתי.

לכן יעקב מתחיל לבנות כאן את יסודות בית המקדש , על ידי הצבת האבן ל"בית אלוהים". בית המקדש הוא סמל לעבודה. ולכן הוא "נודר". נדרו הוא בעצם  קבלת עול מצוות בכללותם.

לעניות דעתי, גם הסולם הוא סמל לעבודה בשלבים,מדרגות הסולם, כדי לחבר בין שמים וארץ.

עיקר סיפור חייו של יעקב ("מעט ורעים היו שני מגורי") הם עבודה קשה , ייסורים, וחיפוש אחר משמעות לחיי עולם הזה . כל זאת כדי להגיע ל:  "והיה ה' לי לאלוהים"!!

 

והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוהים:

הנה סוף הנדר האמיתי! לא רק שאני אוכל להכריז שה' הוא האלוהים בלבד. אלא שאוכל לעבוד עבודה בעולם הזה שמטרתה היא חיבור בין שמיים וארץ. כלומר בניין בית המקדש. יעקב , דרך אגב, ייטע גם , לפי המדרש, ארזים במדבר , כדי שישראל יוכלו למצוא עצים לבניין המשכן ביציאת מצרים!!

 

 

ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא..(כט-יב)

למה שני הידיעות האלה?

כדי להגיד לרחל שיש שתי קרבות בינו לבינה:

• האחת היא קרבת הגוף,הוא האחיין של לבן אביה. בן דומה לאח של האימה.
• והשנייה היא רוחנית, הוא בן הצדקת רבקה.

הוא גם רומז לרחל על שנתי מידות שיש לו:

• מצד שהוא אחינו של לבן, הוא יודע לרמות לא פחות ממנו!הוא לא "פרייר"!
• ומצד שני, הוא בן רבקה, הרמאות תעבור דרך היושר והצדק!

 

ורחל יפת תואר ויפת מראה (כט-יז)

יפת תואר= כל פרט בגופה יפה. אם נתאר כל אבר הוא ללא דופי.

יפת מראה= המכלול מביע יופי גם הוא ולא רק החלקים בגופה.היה לה חן .

 

ויאהב יעקב את רחל..

לא רק בגלל יופייה אלה בגלל שהיא מתאימה לו כבת זוג. "וראוי תלמיד חכם שאשתו תהיה יפי כנגד היצר הרע"(שבת כ"ה-ב). לעניות דעתי, הסבר הדבר הוא שאם אשתו יפה ומושכת מאוד, הוא לא "יחפש" במקום אחר ויהי נמשך רק לאשתו!

 

אעבודך שבע שנים

(לע"ד)למה יעקב נכנס לתוך התסבוכת הזאת מרצונו?? מי ביקש ממנו לעבוד כל כך שנים?? במיוחד שהוא נכנס לשבע שנים, כלומר, יותר משש שנות העבד העברי!!???

כאילו יעקב נכנס לתוך חושך הגלות מרצונו. כאילו הוא עושה זאת בשביל מטרה יותר עליונה. שתעזור לילדים שלו. שתכין את הקרקע לגלויות אחרות . תעזור לישראל לשרוד אלפי שנים בהיסטוריה!! נזכיר אולי כאן את הפירוש של מניטו ז"ל לפי פירוש המהר"ל: רק מי שיצא לגלות יזכה בארץ כנען!

 

ויהי בערב ויקח את לאה בתו ויבא אותה אליו..(כט-כג)

"ויהי" הוא לשון צער רב: הצער שגרם לראובן לאבד את הבכורה, את הכהונה ואת המלכות!! אילו יעקב היה מתכוון בשעת מעשה לאישה האמיתית שהיה איתה באותו הלילה, אז הבן שהיה יוצא היה גם בכור , גם מלך וגם כוהן!!. יעקב לא ידע שהיא לאה . הוא חשב שהיא רחל. לכן הזיווג לא נעשה בכוונה מלאה לפי אמיתות הנסיבות! וזה צער גדול שנגרם כאן על ידי לבן!!

 

ויאמר לבן לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה..

לבן טוען: נכון שיש לנו הסכם. אבל ההסכם איננו סותר את המנהג הידוע.יש לכבד הסכמים ויש לכבד מנהגים! כולנו חיכינו במשך השבע שנים האלה שלאה תינשא למי שהוא אחר (לעשיו??!!) ומכיוון שהיא לא נישאה, אתה מוכרח לקחת אותה מיד !כי אם לא ,אתה לא תוכל לקחת את רחל, נצטרך לחכות עוד כמה שנים עד שלאה תינשא. כלומר, לבן טוען שזה לטובת יעקב !  ואכן הוא מציע את רחל מיד. ושבע שנות עבדות האחרות יהיו עבור הכפלת  הנשים!

ליעקב יש רק להתרעם על זה שהוא לא הודיע לו זאת לפני החתונה! (אבל יעקב נמצא במצב דומה כשהוא לקח את הברכות. בצדק, אבל במרמה!)

 

ויתן  רחל בתו לו לאשה (כט-כח)

"לו"= היא בת זוגו האמיתית. רחל תהיה  אשתו הקבועה, עקרת הבית. רוב הזמן יעקב היה באוהל רחל!

 

ויבא גם אל רחל ויאהב גם את רחל מלאה..(כט-ל)

למה פעמיים "גם"??

כי , בדרך כלל, ההתמדה מפחיתה את התשוקה. ומכוון שיעקב היה תמיד אצל רחל, היינו מצפים שהוא יחשק את לאה ! לכן הפסוק בא להודיע ש"למרות" היות יעקב בתמידות אצל רחל , הוא אהב אותה מלאה!!

 

וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה.

לא שהרגישה לאה שנאה מצד יעקב. אלה שהיו האנשים אומרים שהיא  היתה אמורה להיות אשתו של עשיו שעליו יאמר ה' "ואת עשיו שנאתי". וכדי  לשלול את הוטענה הזאת כי לאה איננה בת זוגו של יעקב, ה' פתח את רחמה תחילה.

 

הפעם אודה את ה' ..

למה לאה מודה לאלוהים בילד הרביעי, יהודה? כי היא ידעה שיש ליעקב ארבע נשים. ושיהיו לו 12 שבטים. ה"מכסה" לכל אחת היא שלושה בנים. ומהרגע שיש לה בן רביעי, כלומר בן אחד יותר , היא מודה לאלוהים על המתנה המיוחדת הזאת.

 

ותאמר הנה אמתי בלה בא אליה ותלד על ברכי (ל-ג)

יש הבדל גדול בין בלהה, זילפה והגר:

שרה אמרה לאברהם: "בוא נא אל שפחתי" כלומר גם אחרי שתבוא אליה היא תישאר "שפחתי" ולא בת חורין והילדים שייוולדו ממנה לא יהיו בני חורין אלה "קנויים" לך.

רחל, וגם לאה יאמרו: "הנה שפחתי בוא אליה" כלומר היא שפחה לפני הביאה. אבל אחרי הביאה, הן כבר לא שפחות אלא בנות חורין והילדים בני חורין. כל 12 ילדי יעקב הם בני חורין. ישמעאל לא!

 

ויזכור אלוהים את רחל וישמע אליה אלוהים ויפתח את רחמה (ל-כב)

כלומר, גם אחרי שה' "זכר" את רחל, היא היתה צריכה עוד לתפילות עד שהוא "שמע" אליה!!

 

ויאמר שא נא עינך וראה כל העתודים העולים על הצאן: עקודים, נקודים, וברודים..(לא-יב)

יש שלושה סוגי עתודים ש"עולים" – כלומר מזדווגים- עם הצאן. למה?

ללבן היו "טרפים", אלילים שהיו מספרים לו על העתיד: בעזרת הטרפים היה לבן יודע מה יוולד לצאן, ולפי זה, הוא היה משנה את ההסכם כל פעם.

כנגד זאת, ה' לא רצה לעשות "ניסים" שיוצאים מגדר הטבע עד כדי כך שעובר ישנה את טבעו במעי אימו! ה' רצה שה"ניסים" יעברו דרך הטבע. לכן, הוא גרם להרבה זכרים שונים "לעלות" על הנקבות. כדי לבלבל את הטרפים ולאפשר לידה רצויה עבור יעקב!

רואים בזה שמטרת "חינוכו" של יעקב אצל לבן על ידי ה', הוא ללמוד לחיות את שילוב הנס והטבע. את הטבע ואת הצדק האלוהי ביחד!! לחבר בין שמים וארץ, כמו בסולם!

 

וירדף אחריו דרך שבעת ימים…(לא-כג)

למה ה' לא עשה נס של "קפיצת הדרך" ליעקב? הרי הוא עשה זאת לאליעזר כשהלך לחפש את רבקה אצל לבן. הוא עשה זאת ליעקב בדרך לחרן. וכאן, שיש סיבה עוד יותר טובה למהר את בריחת יעקב, הוא לא עשה לו נס "קפיצת הדרך"!!??

כמו כן, רחל תמות בדרך. ואם היתה ,"קפיצת הדרך" היא היתה נקברת במערת המכפלה כמו כולם!

אולי המטרה אכן היתה שרחל תמות בדרך כדי להתפלל על הילדים שלה שיצאו לגלות.

אבל נראה גם, כמו שפירשנו לעיל, ה' רוצה שהדברים יתנהלו מעכשיו לפי הטבע. שלבן כן יצליח להשיג את יעקב, שיעקב יתייסר על ידי הטענות של לבן. מצד שני, ה' ידבר אל לבן בחלום, יום לפני, כדי להזהיר אותו פן יהרוג את יעקב!    כלומר "השגחה כן, אבל לא להגזים בנסים מעל לטבע !" המטרה היא לחיות בעולם הזה!!