3-12-08
מישל בן שושן
ויצא שם
12אבנים (שכא)
מדרש רבה (פ"סח):
- רבי יהודה אומר שיעקב לקח 12 אבנים ואמר שאם הם יתאחדו לאבן אחת זה סימן שממנו ייוולדו 12 השבטים.
- רבי נחמיה אומר שהוא לקח שלוש אבנים ואם יתאחדו סימן שהוא ה"אב" השלישי, בדרגתם של אברהם ויצחק.
- רבנן אמרי שהוא לקח שתי אבנים ואם יתאחדו, סימן שלא ייוולדו ממנו "פסולת" (בניגוד ללידת ישמעאל ועשיו).
12 השבטים היו צריכים להיוולד וליצור את עם ישראל. כי 12 הוא מספר הכולל של כל האפשרויות להיות בן אדם. 12 כולל בעצם את כל העולם. כמו שיש 12חודשים, 12מזלות, 12 אלכסונים…ועם ישראל אמור להציג בתוכו את כל האפשרויות, כמו 70 העמים או 70 הפנים, ולהעיד שאפשר להיות בריבוי האפשרויות ובכול זאת לחיות כעם אחד. זה סימן לאחדותו של הבורא.
יעקב רצה לדעת אם הוא מסוגל להביא לעולם את אותם 12 הפרצופים, 12 השבטים. האם מיטתו תהיה שלמה, האם הוא יהיה האב השלישי. ואכן , הסמן קרא. כן יכולים 12 האפשרויות להתאחד לאבן אחת, בזכות זה שהן יודעות להתבטל למען האחדות.(הביטול למען האחדות מסומן על ידי המדרש על ידי כך שהאבנים "נמסים" , כשעווה, כדונג,ונהפכים לאבן אחת)
היה בלתי נמנע שמאברהם תצא "פסולת" בישמעאל. וכן עשיו מיצחק כי הם יצרו מידה חדשה (החסד והדין) וביצירה הזאת, יש תמיד פסולת. לכן אי אפשר שהיו הם מולידים את השבטים. אבל יעקב, הוא זיכך את המידות האלה וייחד אותם ואין ממנו יוצא פסולת ורק ממנו יכולים להיוולד השבטים. שהם עדות לישראל, שהריבוי הוא בעצם משקף האחדות
יעקב צריך מירוק(של)
מה שמיחד את יעקב זה שהוא לא בחר בדרך מקורית, הוא לא יצר מידה לגמרי חדשה!. הוא עשה עבודה עצומה בייחוד המידות אבל זה כאילו "נכפה עליו"! כל החיים שלו בעצם נכפתה עליו והוא מסר את נפשו לכל אורך הדרך. אברהם, ביטא רצון עצמי של חיפוש, מימוש הרעיונות המקוריים שלו. גם יצחק, במובן מסויים, סלל דרך מקורים מאוד, יחסית לזו של אביו. אבל יעקב, איש תם, יושב אוהלים, עבד עם החומרים שהוא קיבל, פעל על פי ההוראות שנכפו עליו (לידת עשיו, מצוות אימו לשקר ולגנוב הברכות, מצוות הוריו לגלות 20 שנה למקום אויין אצל לבן, כופים עליו אפילו את נשיו (לפחות את לאה), נופלים עליו כל מני סיפורים לא נעימים (לבן, עשיו, דינה, יוסף..) והוא מקבל כל זאת .
לעבודה שלו , השם משמואל קורא "מירוקים". ייסורים הממרקים את האדם. עליו לברר, להשתפשף עם בעיות כדי ללבן את המידות שיצרו אבותיו. אברהם יסד את החסד מתוך רצון, יצירתיות, אהבה, חשק. אבל כדי שהמידה הזאת תוכל להמשיך להתקיים, צריך, שאפילו ללא החשק והרצון , זרעו יוכל להמשיך את המידה הזאת!
עבודת יעקב היא כפולה:
- ללבן את המידה= הליבון, המירוק.
- ולעבוד קשה כדי לבנות השלבים להקניית המידה לזרעו.
1 המירוק:
מידה כמו החסד, נראית יפה, מושכת.. אבל בעצם, יש לברר אותה כל הזמן: האם משתמשים בה נכונה, האם בעל חסד הוא באמת בעל חסד. האם אנו לא עושים "כאילו"! אפילו באופן בלתי מודע!
למשל, לגבי מידה אחרת כמו "טובת הלב". אדם יכול להיות טוב לב בגלל שהוא חלש ואין ביכולתו להתבטא אחרת. הבירור אצלו יוכל להתבצע על ידי שהוא יקנה כוח. ואז הוא יראה (ואחרים יראו) האם הוא ממשיך להיות טוב לב! האם טובת ליבו נבעה מחולשתו או שהיא היתה קנוייה אצלו יותר בעומק נפשו.
וכן החסד, לבן הוא אלוף ההתחזות. הוא נראה לבן מבחוץ, אבל בעצם הוא לא איש חסד מבפנים. על יעקב להתחכך איתו, לעבוד איתו , עשרים שנה, להשתמש לפעמים בתחבולותיו של לבן. המבחן האמיתי הוא : איך יצא מזה יעקב? האם הוא יקנה את הרמאות של לבן או שהוא יקנה את החסד שיש בו עוד יותר ? לכן, כשיעקב יצא מלבן הוא יאמר "עם לבן גרתי". אבל תרי"ג מצוות שמרתי. שם הייתי גר, זר, אני יודע לחזור לביתי ומידתי. והוא יחזור הרבה יותר חזק במידתו מאשר היה מקודם!
זו עבודת המירוק. היא קשה אבל היא מעלה את האדם למדרגות שהוא לא היה מודע אליהם! אלה הם ייסורי האהבה .
2 לגבי העבודה השנייה:הקנית המידה לזרעו:
נזכיר את הסכימה הידועה המופיעה בהרבה תופעות החיים:
- גילוי אור גדול
- העלמת האור הזה
- חיפוש אין סופי על ידי האדם של האור האבוד.
רואים את זה בבריאה (האור הגנוז)
רואים את זה בלידה (המלאך שמלמד את כל התורה לעובר ומשכיחה ממנו
רואים זאת בזוגיות לפעמים, יש אהבה מבבת ראשון, הסתרת האהבה הזאת ושוב בנייה אין סופית של האהבה בין בני הזוג.
לפי המקובלים, התהליך הזה הוא עקרוני וחשוב כי הקניית האור האבוד על ידי עבודה רבה ואין סופית, מקנה לאדם אור הרבה יותר איכותי וגדול לזה שנאבד! (האור שגנוז בתוך החושך יותר גדול מהאור הנראה בחוץ)
- אברהם ויצחק יצרו מידות "חדשות". אבל הם היו טובות להם בלבד. אחריהם, יש לשחזר את המידות האלה בעבודת חיפוש ועמל אין סופיים.
זאת עבודת יעקוב, ועבודת עם ישראל במשך ההסטוריה.
בן ישראל, נולד "יהודי"! הוא לא בוחר בזה, הוא לא עבר מסלול חיפוש ובחירה כמו שעשה אברהם. זה נכפה עליו. הוא צריך לחיות את המידות של האבות בלי שהוא חשב להמציא אותם.
לכן, האבות, ובעיקר יעקב, תרח להכניס את המידות וייחודם בתוך הזהות היהודית. התורה היא בעיקרה תכנית להחדרת המידות האלה לתוך הזהות היהודית. התורה נכפית עלינו בהר סיני בגלל זה. התורה היא נחלת יעקב.
אצל לבן, יעקב בירר את מידת החסד.
עם עשיו יעקב מברר את מידת הדין.
יעקב הוא איש תם. הוא לא "תם" אלא "איש תם"! ההבדל הוא שיעקב "שולט על מידת התם שבו". הוא לא תמים. הוא בחר להיות תם, זאת אומרת כפוף לרצון הבורא ולא מביע את רצונו. גדולתו של יעקב היא בדיוק בזה שהוא ידע להיות תם! "איש תם"= מי ששולט על התמימות. עושה זאת בידיעה ובכוונה. אות "א"= אלף, מורה על שליטה. לכן, הוא יהיה בעל מידת ה –"א-תם"= אמת.
מידת האמת ,זה להכיר במציאות איך שהיא. לא ליפף אותה. לדעת שאדם נולד בעל כורחו, בסביה שנכפית עליו, בתנאים שרובם נכפים עליו. מי שעושה כאילו, מי שמזייף המציאות הם לבן או עשיו. לבן מכסה את הלכלוך מתחת לשולחן. עשיו שולל המימד הערכי הנצחי שיש באדם. הוא עושה כאילו יש רק הרגע ההווה. הוא חי בהווה. (הנה אנוכי הולך למות, למה זה לי בכורה..) יעקב לעומתם לוקח על עצמו את כל חלקי החיים. היפים , השחורים והאפילים. כך התורה, היא עוסקת בכל התחומים האנושיים. היא לא מתארת אנשים אידיאלים והיא לא פונה לאנשים אידיאלים. לכן שוב התורה היא "נחלת יעקב".
- אחרי הליבון, המירוק אצל לבן, יעקב יוצא משם גדול יותר. הוא יכול לזכות שבניו יקבלו את בתורה.
ההבדל בין השמות יעקב וישראל:
יעקב= מידת הביטול העצמי. ההכנעה. מלשון "עקב".
ישראל= המטרה העליונה של הזהות הישראלית. מלשון "ראש"
שם יעקב לא מתבטל לעולם לעומת שם ישראל! כי אין ישראל בלי יעקב.
יעקב הוא האמצעי כדי להגיע לישראל.
לא משיגים את הישראליות אלא דרך הכנעה וביטול עצמי כלפי הבורא!!
אבל אסור שהביטול יהפוך למטרה! הוא רק אמצעי. לכן, אין הביטול צריך להפוך לזהות, למידה מובנית. יש לשלוט על מידת התם! כמו יעקב, לדבוק ב"אמת", מתוך עמדת כוח. להיכנע מרצון ולא מחולשה או חוסר אונים. הביטול מביא לגדלות ולהשגת שם ישראל.
מלאכים עולים ויורדים (שלד)
המלאכים שעולים בחלום יעקוב הם מלאכי ארץ ישראל. ואלה שיורדים הם מחו"ל. כל הזמן יעקב צריך שמירה על ידי מלאכים.
אבל יש רגע אחד שיעקב נשאר לבד בחלום, הרגע שבו אין מלאכים יותר למטה ועדיין האחרים לא ירדו! למה?
( הרי בהגנה יש תמיד חפיפה. למשל בערב, ענני הכבוד חיכו לעמוד האש לפני שנסתלקו. וכן בבוקר עמוד האש חיכה לעמוד הענן לפני שהסתלק. וכן מלאכי השבת שמקבלים , פוגשים את מלאכי החול. אומרים קודם כל "בואכם לשלום לחדשים ורק אחר כך "צאתכם לשלום " למלאכי החול)
אלא שהרגע הזה של חלום יעקוב וההתגלות שבאה אחריו הם השיא של חיי יעקוב. כל חייו עוברים לו ברגע זה. כל הכוחות שלו ניתנים לו ברגע זה. ובניהם גם את הכוח להתמודד עם החיים ללא עזרת מלאכים בכלל!
וכל ההתגלויות האלה , עוברות , כמו חלום!, והוא נשאר לבדו כדי לשוב להקנות לעצמו את כל המעלות שנתגלו אליו. (ראה התהליך בשלושה שלבים המתואר למעלה). ובעוד 20 שנה, יזכה באופן מעשי למעמד דומה, שבו יעקב נשאר ללא מלאכים בכלל, בהילחמו עם שרו של עשיו:"ויוותר יעקב לבדו". כמו בחלומו, בין העלייה של אלה לבין הירידה של אלה!
בעצם, המפגש הזה של יעקב עם המקום, מהווה השלב הראשון של "ההארה הגדולה". מיד אחריה הכל הולך. אבל נשאר הרושם, המטבע של ההארה הזאת, וכל חייו הוא יגלה , צעד אחר צעד, נסיון אחר נסיון את הקניין של האור הזה בכוחות עצמו. וכך, הוא מקנה יכולת זו לזרעו אחריו!
ואם אין מתה אנוכי (שלז)
- למה האימהות היו עקרות?
- אם הן נביאות, למה הן לא ידעו בברור שיהיו להן ילדים?
כל דבר הנקנה על פי דין , יש לו אריכות ימים. כל דבר שבא סתם מתוך חסד עליון, לא מאריך ימים.
אם יש לאישה ילדים, זה הטבע. זה רגיל. זו מידת החסד הקיים בעולם. הלידה לא מגיעה בגלל זכות כל שהוא.
אבל כל דבר שבא בחסד ולא בדין, יש לו פחות סיכוי להימשך לאורך זמן!!
ועם ישראל חייב לחיות לאורך כל זמן ההיסטוריה. לכן, האבות צריכים להיוולד מתוך מידת הדין, בזכות ולא רק בחסד!
לכן, האמהות עקרות: כדי שיתפללו, שיחששו, שידאגו, שיעשו כל דבר אפשרי לזכות בוולד!!
אם הוולד בא "סתם כך", הוא יחיה במידת ה"אין". אין סוף= עתיקא קדישה= מעולם הטבע והחסד האין סופי.
רחל מבקשת מיעקב שלא יסתפק מהילדים שיש לו עם לאה. הוא צריך להתאמץ ולהביא ילדים גם ממנה. איך? בתפילות מצד עצמו גם כן, בעזרת מעשים, …כי אם לא, ייתכן ויהיו לרחל ילדים אבל הם יהיו מבחינת "אין". וזה, לא נמשך לאורך זמן! והיא תחשב כ"מיתה" ללא אריכות חיים.
"הבה לי בנים"= תעשה איתי מאמצים כדי שיהיו לנו ילדים בדין!
כי "אם אין", אז "מיתה אנוכי"!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 