וירא לעד

בע"ה טו מרח שוון התשע"ב

מישל בן שושן

 

וירא לעד3

 

  1. הקשר עם החלק השני של ההפטרה:

"האישה הגדולה" מגיעה למטרתה: הולדת בן בצורת נס (בעלה זקן). אבל הבן הזה יצטרך לעבור עוד נס אחר כדי לחיות, או ליתר דיוק , כדי לחיות מחדש.

כאילו מי שנולד מחוץ לגדר הטבע זקוק למערכת האל טבעית הזאת בהמשך ימיו!

 

בפרשה שלנו, יצחק נולד בנס אבל הוא זקוק לעוד נס, התערבות של מלאך האלוהים להפסיק את מה שהיה צריך להיות המתתו על ידי אברהם!

כאילו יצחק נולד "בדין" (זאת אומרת שהיו צריכים לזכות בלידתו, לשלם עבורה, כאילו זה לא דבר מובן מאיליו) וממשיך לחיות בדין (המשך חייו לא מובן מאליו, ה' דורש אותו למיתה!)

 

את זה אברהם צריך להבין.

ייתכן מאוד שאברהם לא היה מעוניין בלידת יצחק!! אברהם היה מסתפק בישמעאל!

אברהם לא התפלל כדי להציל את יצחק! למה??

הרב משה בוטשקו ז"ל מציע שאברהם לא התנגד להעלאת יצחק לעולה!!

קשה לאברהם להבין שההצלה של העולם, הברכה לכל משפחות האדמה, לא תבוא בטבעיות, על ידי שיכנוע , על ידו. אלא היא תבוא על ידי יצירת עם מיוחד מאוד שיבוא מיצחק!!

 

כי אכן מדובר בעם ישראל שצריך להיוולד בדין! הוא ייוולד בצורה אל טבעית. בחבלי לידה אדירים, על ידי "אבות" ו"אימהות" עקרים!! שכל התקדמות בלידת עם זה דורשת ייסורים ותלאות!!

ולא רק לידת העם היא "אל טבעית" אלא שקיומו היום יומי זקוק לתחזוקה אל טבעית!!

בכל שנות קיומו, עם ישראל נרדף על ידי אומות העולם בצורה בלתי הגיונית. בניגוד לכל תחזית הוא שורד את כל ההשמדות והרדיפות הנוראים ביותר.

כמו יצחק, עם ישראל עולה על ההר כדי להישחט. וזקוק להתערבות מלאך ברגע האחרון כדי להציל אותו!

 

אברהם איננו מבין למה צריך לא להרוג את יצחק!!

נראה לי שקשה יותר לאברהם לא לשחוט את בנו מאשר לשחוט אותו!!

 

החידוש הגדול בסיפור העקידה הוא לענות דעתי שאברהם לא שוחט את בנו!!

 

לשחוט את הבן כדי למצוא חן כביכול בעיני האלוהים, זה דבר נפוץ מאוד אצל כל ה"דתיים" בעולם. היום ומתמיד, לא קשה לדתי להיות מוכן למות או להרוג עבור האלוהים!!

גם עבור אברהם, זה לא נראה קשה במיוחד.

 

הקושי האמיתי הוא להיות "דתי" בזה שלא  הורגים את הבן!!

 

מה שלומד אברהם בעקידה, וזה הלימוד הגדול ביותר שלו, ולכן זה הניסיון העשירי והאחרון, זה שתפקידו (ונברכו בך כל גויי הארץ) יצטרך לעבור דרך עם "מיוחד" מאוד שיבוא מיצחק דווקא. שיבוא בצורה אל טבעית, שיחיה בצורה אל טבעית ושקיומו ידרוש כל הזמן מלאכים , תפילות וייסורים!!

 

שרה הבינה זאת כבר לפני זמן רב. והיא זאת שדחפה את בעלה להבין ולבצע את מה שהוא לא הסכים לו מראש: לנטוש את ישמעאל ולהאמין ביצחק!!

 

שרה היא האישה הגדולה שמדברת עליה ההפטרה!!

הבן שנולד בנס על ידי הנביא אלישע הוא יצחק, הוא עם ישראל.

הוא זקוק לנס תמידי כדי להמשיך לחיות!!

 

כל יהודי יודע שהוא איננו שייך לעם רגיל! הוא מודה על הנשמה שנתנה לו כל בוקר! הוא מברך על זה שיש לו נקבים! הוא מתפלל על הגשם. היהודי צריך להתמודד עם האשמות בלתי סבירות מצד הגויים. מוטלים עליו משימות בלתי אנושיות!!

 

אברהם היה רוצה שזרעו יהיה "ככל העמים". הוא היה מצביע ל"שלום עכשיו". הוא בא ממידת החסד.

יצחק מייצג את עם ישראל מבחינת מידת הדין! יש לזכות בכל. שום דבר לא בא בטבעיות, באיליו, חינם. צריך לשלם ולהילחם עבור כל דבר. וכך הכל מקבל את זכותו וערכו!

 

אם נותנים לבני האדם להמשיך לחיות בצורה נינוחה, מבחינת החסד, לחיות על מי מנוחות, אז הכל מתדרדר מבחינה מוסרית! במשך 20 דורות, העולם התדרדר כי ניתן לו הבורא לחיות את חייו בחסד אלוהי ולא בדין.

עם לידת יצחק, ערכו של האדם ניתן בזכות ולא בחסד. צריך לשלם עבור כל דבר. עם ישראל יקבל את התפקיד המיוחד הזה. הוא יתחיל לייצג את הדרך שעליה חשב הבורא לפני הבריאה (ישראל עלה במחשבה), וזאת, כדי שכל בני האדם ירגישו בבעיה ויהיה עם שימנע מהם לישון בשקט! ולהתדרדר!.

 

  1. החלק הראשון של ההפטרה

למה קוראים הפטרה בעלת שני סיפורים שונים? הסיפור השני שתיארנו לעיל היה מספיק לגמרי!

הסיפור הראשון של השמן שאיננו מפסיק וממלא את כל הכלים הריקים, מסמל , לעניות דעתי את החסד הגמור. אין כסף? אז הנביא מייצר שמן בלי סוף באופן ניסי, וכך פוטרים הבעיות!

זה, מסמל לדעתי את החלק הראשון של הפרשה שלנוף אברהם הוא איש החסד שדואג אפילו לסדום!

 

איך אלישע הנביא יכול לשלב את החסד עם הדין?

גם מתן חיים לילד מת זה חסד. אבל מבחינת הילד ומבחינת האם, זה דין: צריך לעבוד קשה כדי לזכות בילד. ויש לעבוד קשה כדי להחזיק אותו בחיים! שום דבר איננו מובן מאיליו. זו מידת הדין!

 

 

  1. למה אברהם זקוק לשני נערים איתו בעקידה??

הרי הם לא יהיו עדים כי יישארו למטה

הוא לא זקוק לשאת את העצים כי יש חמור ויצחק יכול לעזור לו!

 

נראה לי שאפשר להסביר בפשטות כך:

אברהם הולך להרוג את בנו.

במצב כזה, הוא חייב לחשוב על מחליף לירושה!! האם זה יהיה אליעזר "זקן ביתו המושל בכל אשר לו" או ישמעאל בנו ??

אברהם לוקח את שני נעריו אלה איתו כדי למנות אחד מהם אחרי שיהרוג את יצחק!!

 

 

 

מישל בן שושן

 

וירא לעד

 

שאלות:

 

  1. למה "וירא" נבחר ככותרת הפרשה?
  2. למה לא כתוב מה נאמר לאברהם דרך ההתגלות הזו?
  3. למה ישנם כל כך מלאכים בפרשה שלנו?
  4. למה ה' שולח מלאכים להרוס את סדום אם הוא עדיין לא החליט סופית מה לעשות ("ארדה נא וארה הכצעקתה..")?
  5. למה שלושת המלאכים (ובניהם גם זה שאמור להחריב את סדום) באים אל אברהם?
  6. מה תפקיד המלאך, במקום התערבות ישירה של ה'?
  7. אין החכמים ידעו שהתגלות ה' היא לצורך "ביקור חולים"?

 

 

 

הצעת תשובה:

 

  • אכן, ה' לא החליט סופית להפוך את סדום. הוא שולח לשם מלאכים כדי לנסות להחזיר אותם בתשובה:

 

  • בזכות המפגש עם אדם טוב, יכול אדם למצוא בתוכו את הכוחות להתחבר אל הטוב שבו. המלאך הוא אדם "טהור" שיש בו את כל הכוחות הטובים האפשריים שיכולים לעזור לאדם לעזור לעצמו ולצאת מהבעיה שהוא שקוע בה. לפעמים, רק "מפגש" עם גורם חיצוני יכול לעזור לאדם לעזור לעצמו. והמלאך מסמל הגורם הזר הכי טוב שיכול להיות. מפגש עם האלוהים הוא דבר נפלא גם כן אבל האדם צריך לעשות עבודה מסוימת כדי להגיע ל"מפגש " עם האלוהים!. מפגש עם מלאך היא יותר טבעית ופשוטה כי היא דומה למפגש עם בן אדם רגיל.

 

 

  • המפגש עם אברהם, עוזר לו להבריא ממחלתו. זו מטרת ה"ביקור חולים" שמוציאה אחד משישים מהמחלה של האדם. כי היא עוזרת לו למצוא כוחות בעצמו להירפא.

 

  • המפגש עם אברהם יכול לעזור לו גם למצוא בתוכו את הכוחות לגלות שאכן הוא מסוגל להוליד בן מיוחד עם שרה. והמפגש עם שרה יעזור לה להתקדם לכיוון אפשרות היריון .(ואכן, המדרש מציין שעקב הביקור , שרה מקבלת מייד מחזור, כאילו זה הורס את המחסום האחרון שהיה אצלה וזה ממצחיק אותה!)

\

 

 

 

 

  • המפגש עם לוט יהיה עוד יותר מוצלח, כי זה יעורר בלוט את הכוחות הטובים שיש בו, והוא מגלה בהכנסת אורחים יוצאת דופן, שאכן הוא ראוי להינצל מסדום. המפגש עם המלאך הוא זה שגורם לחזרה בתשובה של לוט והיא זו שמצילה אותו. ההצלה לא היתה מובטחת לכתחילה!! ולכן היה הכרחי לשלוח לו מלאכים.

 

  • המפגש עם בני סדום, לעומתו לא היה מוצלח. הם "הוכו בסנוורים". הם לא מוצאים "את הפתח" של עצמם. עניים להם ולא מצליחים לראות איך להינצל. הפתח של הצלתם נמצא בתוכם אבל הם מצליחים למצוא אותו! ועד אז , ה' לא נואש מלהציל אותם. רק אחרי שהמפגש עם המלאכים נכשל, רק אז, ה' מחליט להשמיד אותם.

 

 

  • בעצם לשלושת המלאכים יש אותו תפקיד. אולי כמו לכל מלאך: לעזור לאדם, בזכות מפגש אלוהי-אנושי, להתעורר ולמצוא כוחות עצמיים להשתנות ולהשתפר. אבל לכל אחד מהמלאכים צורה שונה לבצע את המפגש, כי הוא צריך לפעול בכיוון שונה במפגשו עם האדם.

 

  • אפילו המלאך שבא עבור אנשי סדום, מגיע אל אברהם כדי לעורר אצל אברהם רצון לתפילה עבור אנשי סדום. ואכן תפילת אברהם לא מכוונת להצלת הרשעים , אלה,למציאת פתרון להחזרתם בתשובה, להמצאתם של אנשים "צדיקים" בתוך אנשי סדום שיוכלו, בעתיד, להמשיך הנסיון להציל אותם. אבל בהעדר אנשים כאלה, המגש עם המלאכים הופך להיות ההצלה האחרונה האפשרית.

 

 

  • כל הפרשה , נראית עוסקת במפגש הבסיסי של האדם עם האלוהים: דרך המפגש עם אדם אחר!!!
  • "וירא" הוא מפגש אינטימי בין ה' לאברהם. ללא מילים, ללא צורך במילים כי המפגש עצמו הוא העיקר ולא בהכרח מסר כל שהוא. אבל, כדי לתרגם אותו הלכה למעשה, באים המלאכים. המפגש עם האלוהים נמדד דרך היחס עם בני האדם!

 

  • "ביקור חולים" הוא האב טיפוס של מפגש עם אדם אחר , כשהמפגש, בפועל, יכול להציל ולהביא רפואה כל שהיא! לכן, כנראה, המדרש מסביר לנו המפגש בין ה' והמלאכים לאברהם כ"ביקור חולים".

 

 

 

 

 

בע"ה יט מרח שוון התשע"ג

מישל בן שושן

 

בע"ה יט מרח שוון התשע"ג

מישל בן שושן

 

וירא לעד3

 

 

  1. למה התורה הכניסה את סיפור הצלת סדום לפני לידת יצחק?

נראה לי שכל מה שקורא לפני לידת יצחק בא כדי להביא ללידת יצחק! כלומר, שאברהם ושרה יבררו את כל מה שהם צריכים לברר כדי להביא לעולם את יצחק. בהצלת סדום, ה' כנראה רוצה שאברהם יברר מה הן הגבולות של מידת החסד. ידוע שאברהם ייסד את עבודת ה' דרך מידת החסד אבל למידה הזאת צריכים להיות גבולות. מה עושים עם סדום? האם מרחמים על האכזרים? כמה צריכים להיות שם "צדיקים" כדי להכריע את כף הרחמים וכולי. בעזרת כל זה, אברהם מברר את מידת החסד שלו שהיא צריכה להשתלב עם מידת הדין שתבוא אצל בנו יצחק. רק כך, הוא יוכל להנחיל לזרעו אחריו את ה"צדק ומשפט" ולא רק צדק(כלומר החסד) או רק משפט(כלומר רק דין כמו שעשו בסדום)

 

  1. למה באו שלושת המלאכים ביחד?

בדרך כלל, לכל מלאך יש תפקיד אחד ברור. המפרשים אומרים שלכל אחד היה באמת תפקיד שונה (רפואת אברהם, הפיכת סדום ובשורת לידת יצחק). אם כן למה לא באו כל אחד בנפרד? אחד אחרי השני? ולמה באו ביחד אל אברהם כאילו כולם באו לבשר על לידת יצחק! מה עושה כאן המלאך של הפיכת סדום?

נראה לי שכל מלאך , עם המשימה המיוחדת שלו, קשור לבשורת יצחק:

-המלאך שיבשר על לידת יצחק רוצה ששרה תצחק! ותבין שהילד הזה בא באופן אל טבעי!!

– המלאך שבא לרפא את אברהם בא כדי לקשור את לידת יצחק לברית המילה: אם אברהם שהוא בעל החסד יכול לעשות לעצמו מעשה "אכזרי" (ברית מילה) של דין, אז הוא יוכל להביא לעולם ילד שיהיה בעל מידת הדין!

המלאך שבא להפוך את סדום בא כדי שאברהם יברר את גבולות מידת החסד כמו שהסברנו לעיל.

כך ששלושת התפקידים שנראים שונים אחד מהשני, הם בעצם מצטרפים למטרה אחת: לידת יצחק על ידי בירור דברים על ידי אברהם ושרה! (ראה גם הפירוש של המי השילוח על השאלה הזאת)

 

  1. דמות שרה בפרשה:

שרה היא בעלת מידת הדין. היא לא מפחדת לגרש הגר וישמעאל. היא היחידה שהבינה את משמעות הבאת יצחק לעולם בתור "אב" שני בזהות היהודית.

נראה לי שהפרשה "חיי שרה" נקראת כך כי היא מדברת על יצחק! כי תפקיד יצחק מצד אחד ומקומה של רבקה מהצד השני, נובעים מהעבודה של שרה !

רש"י מסביר למה שרה כועסת על אברהם אחרי שהגר מתנהגת איתה "לא יפה": אברהם ביקש בן מה' אבל הוא לא ביקש שיהיה לו בן ממנו ומשרה ביחד! כלומר שרה דורשת מאברהם שישים לב שהבן צריך לבוא מאברהם ומשרה ביחד!! ולא רק "בן לאברהם" אלא להוסיף" אשר ילדה לו שרה"!! לכן היא חשבה שבן משפחה יוכל להיות כאילו בן שלה. אבל מהרגע ששרה רואה שהגר לא מתנהגת כ"שפחת שרה" אלא כ"אשת אברהם" אז כל התכנית נופלת ויש לגרש את הגר.

 

  1. גירוש הגר:

"גרש" דומה לשורש "ירש". כלומר, אם לא נגרש, אז בסופו של דבר הוא זה שיירש!(הרב הירש). ללא גירוש הגר, לא היה יכול יצחק להמשיך בתפקידו כ"אב".

 

  1. בן לזקוניו

שרה מתפארת בזהב שהיא ילדה לאברהם "בן לזקוניו". מה פירוש הקביעה הזאת? בדרך כלל מתרגמים שאברהם ילד בן כשהיה זקן. אבל , הוא יוליד הרבה ילדים אחרים שלא ייקראו בני זקונים! האמת, שניתן להבין ביטוי זה על ידי ההשוואה עם "בן זקונים" אחר:יוסף!  הוא בן זקונים ליעקב, כלומר הבן החשוב ביותר שאליו יש להעביר את עיקר התוכן של התולדות. ולא "הבן שנולד בשעת הזקנה" כי הרי היו ילדים נוספים אחרי יצחק (בני קטורה) והיה בנימין אחרי יוסף. (הרב שמשון רפאל הירש)

 

  1. צחוק

זו מילת המפתח של כל הסיפור! אילו היו צריכים לבחור פרשה לפורים היו בוחרים פרשת וירא! כי כאן מתגלית התכונה המיוחדת של עם ישראל, דרך שילוב בין יחסי איש ואישה (שרה ואברהם- בין אסתר למרדכי)!

כולם צוחקים: אברהם- שרה- כל מי ששומע (כל השומע יצחק לי) ישמעאל (מצחק עם יצחק), ה' קובע שזה שמו של יצחק. וכמובן, יצחק שיצחק לעתיד לבוא!

למה לצחוק? כי זה מעשה לא הגיוני! בלתי אפשרי!

להביא יצחק לעולם זה בלתי אפשרי כמו להביא את ה"גבורה" לעולם! וזה כמו ליצור עם ישראל בעולם הזה בין אומות העולם! בשלושת המקרים, מפרים את חוקי הטבע וההיגיון!

הגבורה , מרצונה , צמצמה את נוכחותה בעולם כדי לתת מקום לבחירה החופשית של האדם

כל נסיון "להשכין את השכינה בעולם הזה" ייתקל בקשיים עזים! לא לחינם הפרויקט של בניין משכן ומקדש היה כרוך במאמצים גדולים ובסוף נכשל על ידי חורבנם .

גם קיום עם ישראל שידגול באחדות המידות וההכרזה שה' הוא האלוהים, הוא כמעט "בלתי נסבל" עבור אומות העולם.

כך הקביעה ש "הכל בידי שמים, אפילו יראת שמים" (שהיא הקביעה של יצחק אבינו) היא בלתי נסבלת בעולם שבו יש בחירה חופשית לאדם.

לכן, חשוב להבין שהבאת יצחק לעולם הוא "צחוק" גדול. ורק בהכרה הזו ניתן להביא אותו לעולם.

כמובן שיצחק "יצחק" באמת, יהיה צודק, רק בעולם הבא (לעולם בזמן העתיד)לכן הוא לא נקרא "צחק" בהווה או בעבר. רק אז נבין שכל החטאים, הצרות, שעברו עלינו בעולם הזה היו בעצם לטובה. רק אז יצחק יצדק. אבל בינתיים, יצחק איננו צודק לפי ההלכה הוא כאן כדי לקבוע זאת כדי שנדע שהאמת הזו תהיה נכונה בעולם הבא.

 

7 הכפילויות בפרשיות

נראה לי שכמעט לכל סיפור או דמות בפרשיות שלנו, יש כפל:

  • אברהם- לוט (דומה לו מאוד)
  • שרה- ישכה
  • הגר- קטורה
  • נוסעים לאבימלך פעמיים
  • מתנהגים עם אבימלך בדיוק כמו שמתנהגים עם פרעה
  • ישמעאל- יצחק . שניהם מצחקים, אחד בהווה אחד בעתיד. (למרות שישמעאל הוא גם שם לעתיד, אבל על השמיעה ולא על הצחוק)
  • עקידת יצחק דומה מאוד לגירוש ישמעאל (אותם הביטויים.אברהם מתבקש להיפטר מילד-יש נסיעה למרחקים- יש מלאך שבא להציל הילד- ובסוף אפילו קוראים למקום ההוא עם הפועל "לראות" באר לחי רואי או ה' יראה).
  • היחס עם סדום: אברהם מוכן לסכן חייו ויוצא למלחמה- הוא גם נמסה להציל אותם על ידי משא ומתן עם האלוהים
  • המלאכים מתארחים אצל אברהם- הם גם יתארחו אצל לוט. יש גם מצות ואוכל ושתייה.
  • ………

מה שמעניין אלה ההבדלים הקטנים בין הסיפורים הדומים-שונים והדמויות הדומות-שוות-שונות!

 

בע"ה חי מרח שוון התשע"ד

מישל בן שושן

 

וירא לעד4

 

 

מה משמעות המילה "וירא"?

לכאורה, ההודעה שה' מתגלה אל האדם, מלווה בהרגשה של ביטחון רב ורוגע. סוף סוף, ה' מודיע מי הוא, מה הוא רוצה באמת. אין יותר ספקות. ההתגלות מרגיעה מאוד את האדם שה' מתגלה אליו.

אני מציע פירוש בדיוק הפוך: דבר ה' אל האדם בא כדי להוציא את האדם מתרדמתו. היא באה "לחייב" אותו במהלך שיוציא אותו משגרתו. דבר ה' איננו "פקניק"! דבר ה' (המילה "דיבור" היא תמיד לשון קשה) דורש מהאדם להתעלות, לעזוב דרך חשיבה כדי לצאת לקראת דרך חדשה.

יתרה מכן, כשהכתוב אומר לנו , הקוראים, שה' מדבר או נראה אל אדם מסויים, אנו בטוחים שאכן האדם קיבל את הדיבור, המראה, הנבואה, ללא שום ספק, ללא שום פקפוק בקשר למקור הדיבור. למה אנו בטוחים שאכן ה' הוא זה שמדבר ….כי זה כתוב!! אין לנו ספק בזה! אבל מה קורא אצל האדם שמקבל את הדיבור, המראה או הנבואה? האם הוא כל כך בטוח שהוא שמע טוב. שהוא שמע או ראה דבר שבא מהאלוהים עצמו? והאם הוא בטוח כל כך בתוכן המסר? כשקוראים את התורה או את ספר נביאים, נראה לנו, הקוראים, שהכל ברור מאוד למי שמקבל את הנבואה . אבל איך זה מתבצע בפועל, במציאות של המקבל את דבר ה'?

יש בדיחה שאומרת שאם אתה מדבר אל האלוהים, זה אומר שאתה אדם מאמין. אבל אם אתה שומע את דבר האלוהים, זה אומר שאתה סכיזופרן!!!

ואכן יש תמיד סכנה שהמקבל את ההתגלות, ככל שהיא ,ברורה" ובאספקלריה מאירה ככל שתהיה, הוא אולי לא הבין נכון או לא שמע טוב…! במיוחד כשגורלי מאוד ובמיוחד כשמדובר על מסרים סותרים! האם אברהם ששמע מפי ה' שייוולד לו יצחק שממנו הוא יוליד עם גדול, ואותו אברהם שומע יום אחר מפי אותו ה' שאומר לו "להעלות" את יצחק לעולה, לא יכול לשאול את עצמו? אולי הוא לא הבין, אולי זו טעות, אולי "להעלות לעולה" פירושו רק לעלות על ההר או לעלות מדרגה רוחנית ולא בהכרח שחיטה!

אחרי דיבור ה', נראה לי, האדם שקיבל את דבר ה', נמצא בבעיה לא קטנה:

  1. הוא צריך לוודא שאכן זו התגלות מהאלוהים (ולא סתם הזיה!)
  2. הוא צריך לוודא שמה שהוא שמע והבין אכן נכון.(כמה מאיתנו רוצים לדעת היום למשל מה רוצה באמת האלוהים שנתן את התורה: האם לשרת בצה"ל(כמו שסוברים הרבה חכמים) או להיפך (כמו שסוברים הרבה חכמים אחרים)? הרי ה' רוצה משהוא, הוא נתן לנו מצוות ותורה. אם כן מה הוא רוצה עכשיו?
  3. הוא חייב לפעול לפי הבנתו והכרעתו לגבי שתי הנקודות הראשונות!ולקבל אחריות על ההחלטה שלו, על הפרשנות שלו.

אם כן, הסיפור על התגלות ה' אל האדם מציבה קשיים לא מעטים אל הקורא אבל לא פחות אל האדם שהוא מתגלה אליו!! ואכן, נראה לי, ההתגלות באה תמיד להרים את האדם מתוך התרדמה, הביטחון העצמי, וההרגל שבו הוא חושב וחי אל עבר עולם חדש. ההתגלות באה "לפתוח" את האדם לעולמות חדשים. זה לא נוח. זה מאוד מחייב, זה לא משאיר את האדם אדיש. זה מערער. זה דורש אחריות עצומה. אבל זה הופך את האדם לבוגר יותר!

לכן, נראה לי שהמילה הזאת :"וירא", מתאימה מאוד להיות כותרת לפרשה שכולה ניסיונות שבאים להעלות את אברהם ממדרגה אחת לשנייה ודורשת ממנו שינוי תפיסה וקבלת אחריות על הוצרה שבה הוא מבין את הצו האלוהי. לא לחינם קוראים החכמים לכל הסיפורים האלה "נסיונות": הם מעלים את אברהם על נס, גבוה יותר, והם קשים מאוד לביצוע בגלל שהם מחייבים מאברהם לקבל החלטות קשות. ועיקר הקושי הוא להחליט מה ה' רוצה ממני?! כי שום התגלות איננה פשוטה, ברורה ומרגיעה. להיפך!

 

 

מי צודק?

מחלוקת ידועה וחריפה מאוד קיימת בין הראשונים בקשר לפרשה שלנו:

אכן, הפרשה מדברת על "שלושה אנשים שבאים אל אברהם" אבל אחר כך מדובר על "מלאכים". הם אוכלים!. בשר וחלב! הם מכירים את שמה של אשת אברהם. הם יודעים מה יקרה בעתיד. הם זקוקים אחר כך להגנה מפני תוקפנות אנשי סדום…כל זה מבלבל מאוד.

  • הרמב"ם במורה נבוכים (פרק מב) טוען שכל זה היה חלום! שמהפסוק הראשון "וירא אליו ה'…" ועד לפסוק "..ותהי לנציב מלח" היה חלום ארוך שבו ה' מתגלה לאברהם, מדבר איתו, מתווכח איתו. ומיד אחר כך כתוב "וישכם אברהם.." כלומר הוא ניעור משנתו ומהחלום הארוך הזה. אם כן, בחלום הכל אפשרי. שאנשים יהפכו למלאכים וכל השאר. כך ה' מדבר אל אברהם ואל כל נביא אחר.
  • הרמב"ן, יוצא חוצץ נגד פירוש זה. "אסור להאמין לדברים אלה"! לדעת הרמב"ן, אלה היו מלאכים בדמות אנשים.
  • הרלב"ג, טוען להיפך: אלה היו אנשים בשר ודם. ולא מלאכים. הם אומנם היו נביאים וידעו את מה שה' מתכנן. אבל הם לא היו מלאכים בכלל. הכתוב קרוא להם מלאכים רק משום כבוד לנביאים!

והנה אנו ניצבים מול שלושה פירושים שונים לגמרי. כולם מפרשנים גדולים. שחיו בארץ אחת (ספרד) בהפרש של מאה שנים. מה עלינו, אנחנו היהודים הפשוטים, אמורים להבין מכל זה?? למי אנו צריכים להאמין??

בעצם, אל הנקודה הזאת בדיוק התורה רוצה להוביל אותנו: על הקורא, על כל יהודי, מוצב דבר ה', התורה, הנבואה, הפרשנות..ועלינו להבין בכוחות עצמנו! וקחת החלטה מה להבין ! אף אחד לא יגיד לנו מה האמת!! למרות שיש הרבה אנשים שרוצים לדבר בשם האלוהים או בשם ה' או בשם התורה ולהגיד לנו "הנה כך ה' רוצה, כך תעשו וכך תחשבו כי זו האמת". ויש עוד יותר אנשים תמימים שמאוד רוצים שיגידו להם את זה!! אלה מתחברים בקלות אל אלה! וכולם שמחים! יש מטיפים ויש "מוטפים"! המצב הזה פןטר את כולם מלקבל אחריות ולחשוב בכוחות עצמם. הם כבר לא צריכים לפענח מה ה' דורש מהם. אומרים להם מה ה' חושב ומה ה' רוצה!!

נכון שזה נוח מאוד!

אבל נרה לי שזו הדרך שהתורה עצמה דורשת ממנו להתרחק ממנה!

מהדרך הזאת ה' אמר לאברהם "לך לך"! מהדרך הזאת התורה מזהירה אותנו מ"עבודה זרה". עגל הזהב היה נסיון לחזור לביטחון העצום של הפסל האחד, הביטחון של ההבנה האחת , של ה"אמצעי" הבטוח שאומר לנו מה חושבים ולמען מי לבחור!

התורה באה כדי לנו לפתוח אותנו לעולם חדש. לעורר אותנו.

הפרשנים הלכו כל אחד בדרך שלו. ואנו נדרשים ללכת כל אחד בדרך שלו! בעזרת ההתעוררות של כל פרשן ופרשן! לא ללכת להתכסות תחת כנפיו של איש! אפילו האיש הגדול ביותר! הרמב"ן לא פחד להגיד את ההיפך מרבו והרלב"ג מרבותיו והאור החיים מקודמיו.

דבר ה' מחייב אותנו לחשוב ולקבל אחריות על הפרשנות שלנו לרצונו! זה אולי יותר חשוב מאשר מה הוא באמת רצונו! אולי קבלת האחריות היא עצם רצונו! "לא עליך המלאכה לגמור" אבל אין אתה בין חורין להיבטל ממנה!

 

הצחוק

 

  • המילה הזאת נמצאת במרכז הולדת יצחק.
  • כשה' מבשר לאברהם על הולדת יצחק בסוף פרשת לך לך, אברהם צוחק. (במקום, אונקלוס מתרגם "חדי", כלומר שמחה, כמו חדווה) וה' איננו כועס על כך.
  • ה' מצווה לאברהם לקרוא לבני יצחק!. אולי בהקשר לצחוק של אברהם !
  • כששרה מתבשרת על לידת יצחק היא צוחקת "בקרבה".(אונקלוס מתרגם בלשון "חיוך", הפתעה ורתיעה)
  • ה' דורש מאברהם להבין את צחוק שרה :"למה זה צחקה שרה..". אני מתרגם זאת: תשמע טוב ותבין למה שרה צחקה. כל הזמן שאתה לא תבין זאת, לא תבין מה ממשמעות בלידת יצחק!
  • ה' דורש משרה עצמה, להכיר בצחוק שלה. הוא חשוב. הוא חיוני. היא צחקה בקרבה והיא מכחישה אותו וה' דורש ממנה להוציא החוצה את הצחוק: מתוך קרבה אל נפשה. ומנפשה, להוציא לפועל את הצחוק לתוך גופו של הילד שייוולד כי ייקרא יצחק
  • כששרה מניקה את יצחק היא אומרת "צחוק עשה לי אלוהים". כלומר, היא מעקלת את מה שקרה לה. היא הולידה צחוק החוצה מקרבה!
  • והיא מוסיפה " כל השומע יצחק לי" כלומר, הצחוק יצא באמת החוצה , כל מי ששומע אותי יבין שזה צחוק ויצחק בעצמו. כלומר, הצחוק של שרה התחיל באינטואיציה פנימית מאוד "בקרבה", וה' ידרשו ממנה להוציא לפועל את הצחוק הזה! שאברהם בעלה ישמע, שיבין אותו, שהיא בעצמה תכיר בו, שתוציא ותו החוצה, עד שיצא החוצה בתור ילד שייקח על עצמו להוביל את המשימה הלאה כי שמו יהיה יצחק. ולהוביל הצחוק אל עבר האנשים האחרים, מחוץ למשפחה. הצחוק אמור לדבק אחרים!

אם כן, על ידי הקריאה הזו שאני מציע, אין ה' כועס על זה ששרה צוחקת או שאברהם צוחק. להיפך! הוא רוצה שהצחוק יובן ויוכר ויצא החוצה. כי אם לא, ה' לא היה מצווה שהבן הזה ייקרא יצחק!!

אם כן, מה משמעות הצחוק הזה??

נראה לי שהצחוק הוא ראיית המציאות מזווית שונה. לוקחים מרחק ורואים אחרת את אותם הדברים. הפער בין הראייה הראשונית והשנייה יוצרת את הצחוק.

אפשר אפילו להגיד שזה מקור האופטימיות! כי  החיים יכולים להוביל את האדם מהר מאוד לדיכאון.

זה אפילו מקור לתקווה: ראיית מוצא טוב למצב שנראה סתום.

זה יכול להיות אפילו מקור לאמונה !

בעצם, הצחוק הוא היכולת לצאת מהטבע, מהחוקיות, מההיגיון הקר. מקור להשראה.

לא לחינם אומרים החכמים שלשרה היתה "רוח הקודש".היא יכולה ללמד לאברהם בעלה פרק בענייני צחוק.  ואם נתייחס לשינוי התרגום של אונקלוס לצחוק הראשון של אברהם לצחוק של שרה (ראה לעיל במרכאות), נציע שה' דורש מאברהם לשפר את הבנת הצחוק שלו לכיוון הבנת הצחוק של שרה!

 

אם כן, יצחק הוא הבן השונה, שיראה את החיים בעיניים שונות מאלה של אביו אברהם. אברהם יהיה בעל החסד והוא בעל מידת הגבורה והדין. אבל יותר מזה, הוא הדין שנולד מהחסד! וזה ממש צחוק גדול!! מתי נגיע לאיחוד המידות האמיתי? מתי נצחק באמת? לעתיד לבוא! כי שמו של יצחק הוא בזמן עתיד "יצחק" לעתיד לבוא! מתי נחזור לצחוק של אברהם, השמחה (כמו שמתרגם אותו אונקלוס) הרגושה של אברהם? רק לעתיד! בנתיים, אנו בצחוק של שרה, הצחוק של הפער. בין המציאות לחלום. בין ההיגיון לאמונה!

 

מה היא הבדיחה היהודית המפורסמת ביותר, הבדיחה של יצחק אבינו ושל כל הפרשה שלנו?:

" אנו מאמינים בביאת המשיח ואף על פי שמתמהמה, בכל זאת אחכה לו בכל יום שיבוא!"

 

מה הוא הקשר בין שלושת המלאכים?

אם הם באו ביחד ואם נאמר כמה פעמים "ויאמרו", זה מחייב אותנו למצוא קשר בין שלושת המשימות שלהם.

קודם כל, החלוקה בין שלושה משימות איננה נמצאת בטקסט עצמו אלא בפרשנות. היא יוצאת מההנחה שכל מלאך יכול לעשות רק מסימה אחת. זאת ההגדרה המקובלת עבור מלאך. ולכן המדרש מחלק את המשימות לשלושה:

  • גבריאל (הפיכת סדום)- למרות שבאים לפחות שני מלאכים לסדום!! ולא רק אחד
  • רפאל (לרפא את אברהם)- למרות, שלפי פירוש רש"י, ה' בעצמו – ולא המלאכים- ביקר אותו לרפא אותו בפסוק הראשון.(פרשנות זו מחלקת בין הפסוק "וירא אליו" שהיא התגלות בפני עצמה, לבין המשך הסיפור של שלושת האנשים שבאו בהתגלות אחרת)
  • מיכאל (לבשר על לידת יצחק).

כאמור חלוקה זו והמשימות השונות נעשית על ידי הפרשנות. ויש הגיון בחיפוש אחרי משימות רבות וחלוקה ביניהן. אבל למרות החלוקה, למה שלושת המלאכים באו ביחד?.

ואם אנו לא מקבלים את החלוקה למשימות שונות, למה צריכים אנו לשלושה מלאכים ולא למלאך אחד?

לכן, נראה לי נכון לחפש הקשר בין שלושת המשימות השונות:

  1. הקשר בין המילה ליצחק

הבשורה על לידת יצחק והרפואה לאברהם דורשת קשר בין המילה ויצחק. נראה לי שהמילה דורשת מהאדם להרגיש חסר ומתוך זאת, להרגיש הצורך בקשר עם הזולת. יצחק גם הוא נקרא על שם הצחוק שהוא המרחק שלוקחים בין המציאות וראייה שונה, מזווית שונה. הDECALAGE . לידת יצחק היא מאורע שדורש מאברהם ראייה חדשנית בנושא התולדה. המילה דרשה מאברהם שינוי תפישה. נדרש ממנו לשמוע לשרה, לצחוק, לצחוק של שרה. מתוך תפיסת העולם החדשה הזו ייוולד יצחק שיהיה בן חדש. בן מסוג חדש. ללא ברית המילה, לא היה אפשרי לאברהם להוליד את יצחק.

נראה לי שהמלאכים באים כדי לחבר בין ברית המילה ללידת יצחק באומרם: אל תחשוב שלידת יצחק היא "פרס" או דבר טבעי. היא דווקא המשך של אותו הניסיון שעברתה במילה ותוצאתו.

 

  1. הקשר בין המילה ולידת יצחק להפיכת סדום:

אולי הלימוד שבמידת החסד אי אפשר לפתור את כל בעיות העולם! כלומר, לא ניתן לזכות רשעים שהגיעו עד לקצה הרשעות על ידי מידת החסד. וזה יאפשר לאברהם להבין שיש צורך במידת הדין. הולדת יצחק דורשת ההכרה מאברהם בעל החסד, בצורך להוליד מידת הדין. גם ברית המילה היא באיזה שהוא מקום ביטוי למידת הדין כי עושים מעשה אלים שיגרום (כך מקווים) לפניה אל האחר ויצירת מידת החסד מתוך הרגשת החוסר. הרגשת שלמות , הרגשה שאין צורך באנשים אחרים, הורגת את מידת החסד כלפי האחרים.

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.