21-12-08

מישל בן שושן

 

וישב לעד

 

יוסף ויהודה

(בעזרת השם.. משמואל והמי השילוח!.)

 

יוסף עובד את ה' בהקפדה על ההלכה , המסורת, הדין, היראה.

יהודה עובד את ה' יותר מתוך אהבה, חידוש, יצירתיות. "עת לעשות לה' הפרו תורתך".

 

מהתחלת הפרשה:" וישב יעקב בארץ מגורי (מגור =ייראה)אביו, בארץ כנען (מלשון הכנעה). אלה תולדות יעקב (איך שהוא תואר בפסוק הקודם): יוסף!.." יוסף ממשיך את צד היראה של אביו. ולכן אביו אוהב אותו. יוסף הוא "צדיק" כי הוא לא משתנה (הוא יוסף הרועה את צאן אביו, הוא אותו יוסף מלך מצרים ועומד בצדקו). הדרך שלו מבטיחה איתנות ודבקות במטרה. הוא יוביל את עם ישראל עד למטרה, באחרית הימים. הוא מבטיח את "נצח ישראל"(ראה מה שנאמר על נצח יוסף מול נצח עשיו בפרשת וישלח שמ)

הוא אוחז במידת היסוד: הכל עומד עליו. הוא שומר הברית מילה.

הוא דורש שכולם ייכנעו למרותו!. זה הדין. זו רציניות.

עבודתו היא שכלית. הוא הראש. (תבואתה לראש יוסף).ההסטוריה תצדיק את מהלכיו. הוא צודק.

הוא קר. הוא מסתכל על המעשה שצריך להיעשות. מה שהטונו אתמול, זה מה שצריך לבצע היום.

תפקידו הוא להבטיח את האמצעים.

בסוף ההסטוריה, משיח בן יוסף ימות כי האמצעים עשו כבר את תפקידם ויפנה את מקומו למשיח בן יהודה  שהוא בעצם המטרה.

 

 

: לעומתו עובד להיפך מתוך הלב. האהבה של ה' מנחה אותו. הוא מסתכל על ה': הוא ושאל את עצמו כל רגע: מה הוא רצון ה'. אפילו אם זה יתנגש לפעמים  עם ההלכה!!, "עת לעשות לה' הפרו תורתך!" כי העיקר זו המטרה: רצון ה'. יש בדרך הזו יצירתיות, ראה דוד המלך שהיה מנגן, שר, כותב שירי תהילים.. באחרית הימים, כל התיקונים שנעשו על ידי משיח בן יוסף, יאפשרו למשיח בן דוד ליזום סוג של עבודה חדשה: עבודה  ישירה כלפי הבורא, בדבקות, בשמחה. (אולי כמו החסידים  !) ..בהתלהבות! נכון שלסוג העבודה הזו, יש עליות ומורדות, כמו כל דרך אומנותית ויצירתית אבל היא העבודה הבחירה לאחרית הימים.

לסיכום:

 

 

יוסף	יהודה
עבודה שכלית- קרירות	עבודה בלב- התלהבות
מפתח האמצעים	עובד על המטרה
יראה	אהבה
צדיק	מלך
איתן- נצחי	עליות ומורדות
שר האופים	שר המשקים
ימות בסוף	יחזור להנהגה

 

 

 

 

לכל מלך יש שני שרים כאלה!

וגם להנהגת עם ישראל צריכים שני שרים כאלה:

• שר האופים, אופה הלחם שהוא בסיס חיות האדם. אוכלים הלחם כל יום, הוא יסוד התזונה. שר האופים מקביל לתפקידו של יוסף.!
• שר המשקים, לעומתו, מגיש את היין, בטעמים שונים, מבושמים, מרוממים את הנפש. זו תוספת לחיים. תוספת חשובה אומנם להגבהת רוח האדם! תפקידו מקביל לתפקיד יהודה.
• מעניין ש"מספרים" את חלומותיהם גם ליוסף וגם לנו, קוראי התורה! שר האופים ימות בסופו של דבר! כמו שמשיח בן יוסף ימות באחרית הימים . שר המשקים, הוא יחזור לתפקידו! משיח בן יהודה יתקיים אחריו והוא המטרה העליונה!
• למה יוסף נענש כשהוא טלה עתידו בשר המשקים? השם משמואל קובע שדבר כזה מותר בהחלט לכל אדם. זו השתדלות רצויה. אבל יוסף שהיה כולו תחת השגחת ה' , בהכנעה גמורה ובביטחון מלא, אסור לו היה להשתמש במידתו של יהודה ולהישען בהשתדלות! רק ליוסף , שמסמל מידתו בקיצוניות היה אסור לתלות עתידו בשר המשקים!. כאילו שהוא צריך להמשיך במידתו שלו, בלי להתייאש עד סוף ההיסטוריה, אפילו אם נודע לו ששר האופים ימות!!. בינתיים יש להמשיך תפקידו. ושנתיים נוספות בבית הסוהר יבהירו לו שסוף ההסטוריה עדיין לא הגיעה!
• רק בפרשה הבאה נדבר על ענייני "הקץ" בפרשת מקץ!

 

"ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו"= בימי משיח בין דוד לא נזכור עוד את הנהגת משיח בן יוסף. ולא נאמר עוד ברוך ה' אשר הוציאנו ממצרים אלא ……!