18-12-08
מישל בן שושן
וישב שם
עניין יוסף ואחיו (סז)
הקשר בין יוסף לאחיו הוא הקשר שיש בין השבת וששת ימי הבריאה!!
- בששת ימי בראשית, כל בריאה הלכה ונמתחה לעצמה , בכיוון שלה. העשבים, המינרלים, הכוכבים, המים…כל אחד בכיוון שלו.
כשהיגע השבת, כל הבריאה התכללה, מצאה כיוון. אומרים אז ש "ויכולו השמים והארץ"." ויכולו" מלשון נתכללו, נכנסו לתוך כלל מסויים. לא נשארו כל בריאה לעצמה אלא , כלולה לתוך סיפור וכיוון מסויים שנתן להם השבת. כמו שלכל אברי גוף אחד, הנפש נותן להם איחוד והתכללות. לכן נאמר שהשבת נתן לבריאה "נפש": "שבת וינפש"!!
כמו כן, הבנים של יעקב גדלו כל אחד בכיוונו. וככל שהתעצמו במידותיהם, כך קשה היה יותר להם להתאחד ! וכך כל אדם, ככל שהוא מרגיש מושלם וגובר במעלתו, כך קשה לו להרגיש צורך בהכנעה כלפי ציבור או כלל או אפילו זוגיות!
- על יוסף, המטלה הקשה מאוד לאחד את אחיו לעם אחד.
(לע"ד):יעקב בעצמו שמח מאוד כשהוא ידע שיש לו בן שיטפל בבעיה. כי המטלה הזאת בדרך כלל מוטלת על ההורים. אבל כשההורים הולכים לעולמם, נשארים הילדים בסכנת פילוג וכל אחד יכול ללכת לכיוונו ולהיפרד מאחיו.
העובדה שנמצא מתוך דור הבנים אחד מהם שישמש כמלט לחיבור האחים מאוד מצא חן ליעקב ולכן יעקב אהב את יוסף "מכל" בניו. "מכל"= העוסק בהכללת בניו! (לע"ד)
מה היא מידתו של יוסף?
ראינו כבר בפרשה שעברה שליוסף יש את ה"נצח": לעשיו היה גם כן הנצח. לעשיו יש את כל זמן ההסטוריה! טענותיו לגבי הצורך לי הנות מן העולם בלי להתחשב במה שיקרה בעתיד הן מאוד חזקות וימשיכו להיות תקפות כנראה כל זמן שהאדם יהיה אדם!
מול ה"נצח" הזה של עשיו, ניצב ה"נצח" של יוסף, בצד ההפוך.
יוסף מגלם את הישרדות עם ישראל לנצח.
אצל שאר האחים, מתפתחות כל מני מידות יפות ופוריות אבל קיים בהן סכנת ההכחדה. כמו שלכל עם יש מעלות ומורדות, יש בעם ישראל יכולת לעלות ולרדת ולהיכחד (ח"ו) . אם לא היתה מידת יוסף שאוחזת בדר שהוא נצחי ושגורם לעם ישראל להמשיך ולהתקיים לנצח.
וזו מידת "הברית". ברית המילה, אצל יהודי, היא מצווה (שבדרך כלל מאוד נשמרת על ידי יהודים אפילו מתבוללים) שאי אפשר לבטל! הרי היא כאן בבשרו של האדם לכל חייו. כל באומה, יש נתונים נצחיים שיוסף מסמל. אולי , ההרגשה הפנימית של שייכות לעם ישראל. אפילו אם היא לא מתבטאת במצוות או במנהגים רבים. יש משהוא בסיסי בזהות היהודית, מידתו של יוסף שמבטיחה את נצח ישראל.
המידה הזאת היא דווקא הדבר שיכול לאחד את כל הפלגים והאחים, שונים ככל שיהיו.
על יוסף, יודעים שהוא הצליח ל"שמור הברית" כשהוא סירב לשכב עם אשת פוטיפר. על יוסף יודעים שלמרות שינוי סביבתו ומצבו (מרועה צאן ועד למלך מצרים) הוא לא השתנה ונשאר אותו יוסף. זו "צדקותו". זו מידתו.
למה יוסף נכשל?
בין יוסף ליעקב יש תמימות דעים על תפקידו.
אבל יוסף לא ידע "למכור" , להסביר , את תפקידו לאחיו.
וגם יעקב עשה כנראה טעות כשעשה לו כתונת פסים(המסמלת את אחדות השבטים, כל אחד בפס שלו אבל כולם עושים כתונת אחת (לע"ד))
שניהם התכוונו לטובה אבל עשו מעשים שהכעיסו את האחים.
נכון שיוסף הוא צריך לאחד את כולם אבל אסור להראות זאת כאילו הוא ישלוט עליהם. כאילו הוא בחיר האחים. כאילו יעקב אוהב אותו יותר בגלל שהוא יותר טוב!
חלומות יוסף , הם נכונים מאוד לגבי המידה והתפקיד שלו. אבל בצורתם הם לא יכולים אלה להכעיס והשניא את האחים כלפיו!
מי שיעזור ליוסף להצליח בכל זאת, זה הקדוש ברוך הוא בעצמו, דרך ההיסטוריה עצמה! כל הפרשיות עד סוף ספר בראשית יעסקו בהכנעת האחים כלפי רעיון האחווה ואיחוד השבטים לעם אחד.
ואולי, רק עם משיח בן יוסף, באחרית הימים, נשיג לגמרי וסופית, ברמת העם ,את אחדות העם וריכוך ליבות ישראל , הכנעתם , כמו שהתבאר בפרשה הקודמת , הכנה למשיח בן דוד.
החלומות
- יש בהם דבר ברור: האחים חייבים להיכנע ליוסף. האלומות שלהם משתחוות לזו של יוסף:
השם משמואל מסביר שכל התקדמות של האדם למעלה עליונה יותר בחייו חייבת לעבור משבר, הכנעה, השפלה כל שהיא שממנה האדם יוכל לצאת מורווח מאוד.
כשמדובר ברכישת מעלה מסוג אחר , המעלה של כוח הציבור, כוח החיבור, על האדם להיכנע כלפי הציבור או כלפי האחר.
כדי לבנות זוג, כל אחד "מוותר" נכנע, משפיל את האגו שלו כדי לבנות יצירה חדשה שהיא הזוגיות. וממנה יכול להרוויח הרבה יותר ממה שהוא מוותר עליו. כך, לגבי כל קבוצה אנושית. האדם יוכל לשאוב מהכלל כוח עצום בתנאי שידע להכניע את עצמו לכלל.
ארץ "כנען" עצמה היא ארץ שדורשת "הכנעה". (לע"ד) למטרה זהה.
ככל שהאברים המרכיבים את הכלל הזה מושלמים ועצומים כל אחד בתחומו, ההכנעה קשה יותר אבל היא מסוגלת לחולל את איחוד העולמות שהוא , לדעת רבים, מטרת ההסטוריה האנושית: והיה ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. לא לחינם , בסוף סיפור תיקון האחווה בין האחים, עם "נצחונו" של יוסף , יאמרו כל האחים "שמע ישראל ה' אלוהינו , ה' אחד"!
- אבל בחלום יש עוד אלמנט מאוד חשוב: האלומה של יוסף , היא לא נכנעת!! להיפך, האלומה של יוסף "קמה וגם ניצבה"!!
כמו בשבת, אין ירידות אלה עליות עד לסעודה השלישית!
מידת הנצח של יוסף איננה עוברת משברים כדי לעלות. היא כל הזמן בתמידות. זה אופייה , זה תפקידה!
כשמדובר במידות, זה מובן והגיוני, אבל כשמדובר באחים , זה יכול להיות מאוד מרגיז ומשניא!
שכם
כבר ביארנו בפרשה הקודמת ששכם הוא מקום שבו כל אדם מרגיש מושלם ואיננו צריך חיבור לכל כלל. זו חוצפה. אבל זה כוח שיש לו צדדים טובים.
בשכם דווקא האחים מתכננים לרצוח את המאחד, יוסף. (מדרש אחד דרך אגב אומר שהאחים החליטו לרגע להיפרד מיד אחר מכירת יוסף!)
דווקא לשכם יעקב שולח את יוסף כי הוא התיקון של שכם.את שכם יעקב ייתן כמתנה ליוסף.ודווקא בשכם ייקבר יוסף.
(לע"ד) מעניין לקרוא עכשיו את המדרשים שמספרים שיוסף התחתן עם בת דינה, שהיא ביתו של..שכם! כאילו יוסף חייב לתקן מידת שכם מכל הכיוונים! עבורו אין פסולת! עבורו כל יהודי הוא יהודי! כל אדם הוא אדם!
ואין לדחות אף אחד. כי הוא אחראי על הודעת אחדות ה' בעולם!
עצמות יוסף
קושייה ידועה , שהמהר"ל גם הוא מקשה, היא למה במסכת סוטה(יא) כתוב שהירידה למצרים נגרמה על ידי מכירת יוסף? לכאורה ההיפך הוא הנכון: המכירה באה כדי לעזור לתכנית האלוהית שישראל ירדו למצרים!!
השם משמואל מחדש כאן דבר נפלא:
התכנית היתה אכן שישראל יגלו ל"ארץ לא להם". אבל לא היה מדובר על מצרים! מכירת יוסף גרמה לגלות נוספת: לא רק גלות פיזית לחוץ לארץ, אלא לארץ מצריים דווקא שהיא היתה ארץ הזימה הגדולה בעולם:
- כשאברהם מבקש לדעת איך ייתכן שילדיו יאהבו את ארץ כנען וירצו לבוא אליה, איך "יירשו אותה?", ה' עונה לו שיש על זה אמצעי יעיל: הגלות!. בגלות ישראל ילמדו לאהוב ארץ משלהם שהיא ארץ כנען! לגלות יש סגולה למרק אותם עד כדי כך שירצו ויבינו הגדלות שיש בארץ כנען עבורם.
- אבל אחרי מכירת יוסף, מתברר שהשבטים לא מוכנים "להיכנע" למלט מאחד כעם! וזאת בגלל גדלות מעלת כל אחד מהמרכיבים של המשפחה!. לכן, הגלות דווקא בארץ כמו מצרים שבה יאבדו גדלותם הרוחנית ויגיעו עד לתחתית המוסר והזימה, משם כוח ההכנעה יצמח! ומשם יוכלו לצאת כעם אחד!!
ולכן, לע"ד, כשיצאו ממצרים, הדבר הראשון שעשה משה היה לקחת עמו את עצמות יוסף: סמל אחדות השבטים לעם אחד! וארונו של יוסף ליווה אותם לא פחות מארון לוחות הברית , בכל מסעותם עד הגיעם לארץ והקבורה ..בשכם!
בזכות יוסף נקרע הים
ים סוף נקרע באופן פלאי, בניגוד לחוקי הטבע כי יוסף עשה מעשה למעלה מהטבע: הוא פרש מאשת פוטיפר!
כמו שהוא "נס החוצה"..הים "ראה וינוס"!
וכמו שה' ביקש מאברהם ל"צאת החוצה" ולספור את הכוכבים (מלמעלה ולא מלמטה!), ואז הוא ציווה לו ל"צאת מהאיסטגנינות שלו", לצאת מהטבע, לצאת מהתכניות הטבעיות , כך יוסף "יצא החוצה "
שמירת הברית מילה, מידת הנצח של יוסף הם , בין השאר, המאפיינים של ה"על טבעיות" של התנהגות עם ישראל ונצחיותו. לכן, עבורו, הטבע יוכל להשתנות והים יבקע!
ירידת יהודה
שתי ירידות צמודות זו לזו: ירידת יוסף למצרים וירידת יהודה מאת אחיו לאיש עדולמי..
הירידות, הן, כמו שראינו לעיל, סיבה לאפשרות עלייה גדולה מאוד.
ודווקא מתבקש מהאדם להיפרד מהדבר שבו האדם "מומחה", ממה שהאדם מאוד גאה בו, ממה שהאדם חזק בו במיוחד. להיפרד ממנו לרגע כדי ל"רדת", להיכנע, להשפיל את עצמו דווקא במידה החשובה לו במיוחד, ומשם לעבור הנסיון שתעלה אותו למדרגה עליונה עוד יותר!
יהודה, השופט , המלך,ייכנע! הוא יגיע להכיר בצדקת תמר . "צדקה ממני"!
יוסף, שכולם צריכים להשתחוות לו, יורד לבור, יורד למצרים, לעבדות, בבית הסוהר!
אבל משם דווקא שניהם יעלו מעלה מעלה!
ממש "ירידה לצורך עליה ".
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 