חיי שרה לעד

בע"ה יג מרח שוון התשע"ב

מישל בן שושן

 

 

חיי שרה לעד

 

המילה שחוזרת על עצמה 18עשרה פעמים בפרשה היא : גמל!!

 

1 הגמל- בבל

הגמל הוא "חצי טהור" (מעלה גרה) אבל אין לא פרסה שסועה.

וכך עוד שלוש בהמות. למה התורה מפרטת את ארבעת החיות האלה?

לא לחינם החיות האלה נבראו כך ולא לחינם הן ארבע ולא יותר!

לכן, החכמים עשו הקבלה עם ארבעת הגלויות של ישראל:

הגמל מקביל לגלות בבל. בבל, מלשון בלל. עירבוב.

יש בגמל טוב ורע מעורבבים.

בכל גלות יש בה טוב ורע. ישראל יוצאים לגלות כדי להוציא משם את הטוב שבה. בבבל, יש גם טוב ורע מעורבבים, ועל ישראל להוציא משם כל הטוב שבה.

 

2הגמל-שליחות אליעזר

על אליעזר להוציא "שושנה בין החוחים". רבקה מבין משפחת בתואל. המשפחה הזאת מערבבת טוב ורע. לבן, בחיצוניותו טוב מאוד אבל רע בפנימיותו. העבודה קשה. לכן אליעזר לוקח איתו את הסמל לשליחותו: הגמל!. והוא זומם אותם, "ויברך הגמלים", שלא יגנבו אוכל בדרך. מעשה שהיה עושה אברהם כדי להפריד בין תכונותיו הרעות של הגמל לבין תכונותיו הטובות.

הגמל, כמו שליחות אליעזר , הוא סמל העירבוב בין הטוב והרע והצורך להפריד בניהם.

 

3 הגמל הוא לא "כשר"

אסור לישראל אכול גמל: אסור להיבנות מהמידה הזאת של הערבוב.

יש לנו להתמודד על הערבוב שבעולם (תיקון עץ הדעת (ערבוב)- טוב ורע), ולכן, חשוב שלא ניבנה , באוכל, בדבר המסמל עירבוב.

 

4 גמל-גמילות חסדים

כמובן, הגמל, בא גם מלשון "לגמול". לתת. החסד הוא של אברהם – הגמלים הם של אברהם.

יש לאות גימל, רגל קדמית שמושיטה יד כלפי השני, כלפי מי שאין לו, מי "דלית ליה"- האות דלית "ד"!

 

חיי שרה לע"ד

 

בקשר לפירוש המ"ח על "כי אל ארצי ואל מולדתי תלך"

 

1: פירוש המשך חכמה:

 

"כי אל ארצי ואל מולדתי תלך.." (אברהם אל אליעזר):

 

אברהם קורא לארם נהריים :"ארצי"! וזאת אחרי שקיבל את ארץ כנען לו ולזרעו!!. המשך חכמה טוען שהכינוי הזה "ארצי" מפנה לכיבוש הארץ  הזו- (סוריה) על ידי דוד המלך. ודווקא פרט זה, אליעזר לא ימסור ללבן כדי לא להרגיז את לבן בבשורת כיבוש ארצו בעתיד. והוא יאמר ללבן: אל בית אבי, אל משפחתי..

 

2: לענ"ד:

למה המ"ח הולך כל כך רחוק ? "ארצי" פירושו ארצי!. כנראה שיש חכמה ענקית בפירוש הזה: אברהם מסביר לאליעזר למה הוא רוצה אישה משם. לא בגלל שהוא מתגעגע, לא בגלל שהוא חושב לחזור לשם, לא בגלל שהוא חושב ששם זה יותר טוב. לא. אברהם הפנים לגמרי את שליחות ה' והוא אימץ לגמרי הרעיון החדש שארץ כנען היא ארצו. יותר מזה , בכוונתו בעתיד, ל"טפל", לגייר, להכניס קדושה, או במילים של המ"ח :"לכבוש" את כל הארצות האלה. בעתיד, העיונות החדשים שלו, הזהות החדשה שינחיל לזרעו, תפקידם לטפל בעמים האלה עובדי עבודה זרה. "ונברכו בך כל משפחות האדמה. "כל" משמע:"כל"!!. זרעי ישוב שם , או בעזרת הרעיונות שיפיצו, או בגלות, או בכיבוש צבאי, אבל יגיע זמן ונהיה מסוגלים להתמודד עם הכנסת הקדושה בעמים האלה.

ולכן, אני זקוק להכניס בתוך המשפחה שלי את הטוב שיש בהם כבר. הנשים שבמשפחה הזאת, מובילות את הטוב שקיים במשפחות עובדי עבודה זרה אלה. והם יתנו לנו כוח כדי לבנות עם שיהיה מסוגל לטפל במשפחות האלה בעתיד.

לכן אברהם מסביר זאת לאליעזר: שיבין שאין לו כוונה לחזור לשם , להיפך. ושידע את מי הוא צריך לקחת משם עבור יצחק.

כל זה לעניות דעתי טמון בחידוש העצום של המשך חכמה: "ארצי"= הארץ שדוד יכבוש בעתיד! ולא הארץ שממנה באתי. זה "מולדתי".

"מולדתי"= כשם שאני, אברהם יצאתי ממשפחה זו, וידעתי לברר הטוב מן סיגי עובדי העבודה זרה, כך אפשר להוציא עוד נשמות טובות משם.

 

 

בע"ה כב מרח שוון התשע"ב

מישל בן שושן

 

חיי שרה

מה עשה יצחק במשך כל התקופה הזאת??

 

נשווה בין שני מאורעות: עקידת יצחק וגירוש ישמעאל!

 

יצחק ישמעאל
בראשית פרק כב

 

) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים…………וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו:

וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ:

 

 

 

בראשית פרק כא

 

(יד) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע:

 

 

 

 

 

(טו) וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם:(טז) וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ

 

בראשית פרק כב

(יא) וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְקֹוָק מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי:(יב) וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי:

 

(יג) וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ:(יד) ַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא יְקֹוָק יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר יְקֹוָק יֵרָאֶה:(טו) וַיִּקְרָא מַלְאַךְ יְקֹוָק אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן הַשָּׁמָיִם:(טז) וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְקֹוָק כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ:(יז) כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו:(יח) וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי:

 

 

:(יז) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם:(יח) קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ:

 

 

 

(יט) וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר:(כ) וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת הַנַּעַר וַיִּגְדָּל וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת:(כא) וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן וַתִּקַּח לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: פ

בראשית פרק טז

(י) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְקֹוָק הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב:(יא) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְקֹוָק הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע יְקֹוָק אֶל עָנְיֵךְ:(יב) וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן:(יג) וַתִּקְרָא שֵׁם יְקֹוָק הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ אַתָּה אֵל רֳאִי כִּי אָמְרָה הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי אַחֲרֵי רֹאִי:(יד) עַל כֵּן קָרָא לַבְּאֵר בְּאֵר לַחַי רֹאִי הִנֵּה בֵין קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד:(טו) וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם בֵּן וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם בְּנוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר יִשְׁמָעֵאל:(טז) וְאַבְרָם בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּלֶדֶת הָגָר אֶת יִשְׁמָעֵאל לְאַבְרָם: ס

 

מהרגע שהוא ניצל מהעקידה, לא שומעים על יצחק! לא בירידה מההר, לא בקבורת אימו. ולא כשאברהם דואג למצוא לו אישה! יצחק "חוזר" לסיפור רק כדי לפגוש את רבקה באקראי. והוא בא ממקום שכנראה היה שם כל הזמן ההוא: "באר לחי רואי". מקום זה מזכיר לנו את גירוש ישמעאל ולכן כדאי היה לעשות את ההקבלה בין שני הסיפורים, כמו שעשינו בטבלה למעלה:

 

נמצא שיש הרבה הקבלות. בשני המקרים ה"נער" בסכנה. בשני המקרים אברהם הוא גורם לסכנה הזאת, בציווי  ה'! בשני המקרים מלאך בא להציל הנער. בשני המקרים נושאים עניים לראות פתרון שיציל הנער. אחר כך יש ברכה. ובשני המקרים, קוראים למקום בשם מיוחד:

  • אצל יצחק זה "בהר ה' יראה"
  • ואצל ישמעאל זה:"באר לחי רואי".

 

נמצא שיצחק גר במקום ההוא שישמעאל היה בו. כאילו יצחק איננו מקבל את גירוש ישמעאל. יצחק, לפי המדרש הלך שם כדי להביא שוב את הגר כדי שתתחתן עם אברהם. יצחק מרגיש כנראה שותפות גורל עם אחיו.

המדרשים אומרים שהחיפוש של יצחק אחרי ישמעאל הוא זה שיגרום לו להביא ילד כמו עשיו ולאהוב את עשיו על פני יעקב! בדיוק אחרי מות אברהם, מודיעים לנו שישמעאל בא לקבור את אביו עם יצחק, מיד אומרים שהוא חזר לגור באותו מקום שבו גר ישמעאל "באר לחי רואי"! ומיד אחר כך מתארים את תולדות ישמעאל! יצחק כנראה הצליח לקרב את ישמעאל (ש"עשה תשובה", בלשון חכמים). קשה לו, כמו לאביו אברהם לקבל הגירוש של הבן הרע! הוא יודע שהמטרה , מאז בריאת העולם, היא אחוות האחים. רק הנשים (שרה ורבקה) יודעות שזה עובר דרך גירוש הבן הלא נכון!!

  • יצחק מאוד אוהב להיות "בשדה". הוא חקלאי בניגוד לאביו שהיה רועה צאן. הוא זורע (מאה שערים..). הוא מתפלל בשדה. הוא אוהב את עשיו שנמצא בשדה. הוא אוהב את הריח של השדה! החכמים אומרים ש"השדה" הזה הוא הגן עדן! והם מציעים תשובה "פשוטה": כל הזמן ההוא, יצחק היה פשוט בגן עדן!!

 

מקורות

 

בראשית פרק טז :(יד) עַל כֵּן קָרָא לַבְּאֵר בְּאֵר לַחַי רֹאִי הִנֵּה בֵין קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד:

רש"י (יד) באר לחי ראי – כתרגומו בארא דמלאך קימא אתחזי עלה:

אבן עזרא :(יד) באר לחי לאשר יהיה חי לשנה האחרת, כטעם כה לחי (שם כה, ו), כי בכל שנה הי' חוגגים הישמעאלים אל הבאר הזאת, גם היום יקרא באר זמום:

 

בראשית פרק כד :(סב) וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב:(סג) וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים:

רש"י ::(סב) מבוא באר לחי ראי – שהלך להביא הגר לאברהם אביו שישאנה:

יושב בארץ הנגב – קרוב לאותו באר, שנאמר (לעיל כ א) ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור, ושם היה הבאר, שנאמר (שם טז יד) הנה בין קדש ובין ברד:

רשב"ם : (סב) ויצחק בא מבוא – כמו באכה סדומה. ויצחק באותו היום שבא העבד בא מבאכה של באר לחי ראי, שהרי יצחק יושב בארץ הנגב ששם באר לחי ראי כדכת' על העין בדרך שור

 

בראשית פרק כה :

(יא) וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיֵּשֶׁב יִצְחָק עִם בְּאֵר לַחַי רֹאִי: ס

(יב) וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחַת שָׂרָה לְאַבְרָהָם:

 

זוהר כרך א (בראשית) פרשת תולדות דף קלה עמוד ב

 

ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו וישב יצחק עם באר לחי רואי האי קרא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה, מאי שנא דקודשא בריך הוא אצטריך לברכא לי' ליצחק בגין דאברהם לא ברכיה מאי טעמא משום דלא יתברך עשו ועל דא סליקו אינון ברכאן לקודשא בריך הוא ואוקומוה, וישב יצחק עם באר לחי ראי מאי לחי ראי אלא דאתחבר בה בשכינתא בירא דמלאך קיימא אתחזי עלה כתרגומו ובגין כך ברכיה, אדהכי בטש רבי יהודה אבבא ועאל ואתחברו אמר ר' יצחק השתא זווגא דשכינתא בהדן, אמר רבי יהודה האי באר לחי רואי דקאמרת שפיר אבל במלה אשתמע, פתח ואמר (שיר ד') מעין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון האי קרא אתמר, אבל הא אוקמוה מעין גנים דא אברהם באר מים חיים דא (ס' ב) יצחק ונוזלים מן לבנון דא יעקב, באר מים חיים דא יצחק, היינו דכתיב וישב יצחק עם באר לחי ראי, ומאי באר דא (שם א') שכינתא לחי דא חי העולמים, צדיק חי העולמים ולית לאפרשא לון חי הוא בתרי עלמין חי לעילא דאיהו עלמא עלאה חי לגבי עלמא תתאה ועלמא תתאה בגיניה קיימא ונהרא, ת"ח סיהרא לא אתנהירת אלא כד חזיא ליה לשמשא וכיון דחזיא ליה אתנהיר ועל דא האי באר לחי רואי ודאי וכדין אתנהרא וקיימא במיין חיין לחי ראי בגין לאתמליא ולאתנהרא מהאי חי, תא חזי כתיב (שמואל ב' כג) ובניהו בן יהוידע בן איש חי דהוה צדיק ונהיר לדריה כמה דחי דלעילא נהיר לעלמא וכל זמנא האי באר לחי אסתכל וחמי בגין לאתנהרא כדקאמרן, וישב יצחק עם באר לחי ראי, היינו דכתיב בקחתו את רבקה ויתיב בהדה ואתאחיד עמה חשך בלילה דכתיב (שיר ב') שמאלו תחת לראשי, ותא חזי יצחק בקרית ארבע הוה בתר דמית אברהם מהו וישב יצחק עם באר לחי רואי דאזדווג ביה ואחיד ביה בההוא בירא לאתערא רחימותא כדקאמרן, פתח רבי יצחק ואמר (קהלת א') וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם, וזרח השמש דא שמשא דנהיר לסיהרא דכד אתחזי בהדה כדין נהרא ואתנהיר וזרח מאתר עלאה דקיימא עליה מתמן זרח תדיר, ובא השמש לאזדווגא בהדה דסיהרא, הולך אל דרום דאיהו ימינא ושוי תוקפיה ביה ובגין דתוקפיה ביה כל חילא דגופא בימינא הוא וביה תליא, ולבתר סובב אל צפון נהיר לסטר' דא ונהיר לסטרא דא, סובב סובב הולך הרוח בקדמיתא כתיב שמש והשתא רוח אלא כלא חד ורזא חדא וכל דא בגין דסיהרא אתנהרא מניה ויתחברון תרווייהו, תא חזי כד אתא אברהם לעלמא חביק לה לסיהרא וקריב לה כיון דאתא יצחק אחיד בה ואתקיף בה כדקא יאות ומשיך לה ברחימו כמה דאתמר דכתיב שמאלו תחת לראשי כיון דאתא יעקב כדין אתחבר שמשא בסיהרא ואתנהיר ואשתכח יעקב שלים בכל סטרין וסיהרא אתנהירת ואתתקנת בתריסר שבטי

 

זוהר כרך א (בראשית) פרשת תולדות דף קלו עמוד א :

ותא חזי יצחק בקרית ארבע הוה בתר דמית אברהם מהו וישב יצחק עם באר לחי רואי דאזדווג ביה ואחיד ביה בההוא בירא לאתערא רחימותא כדקאמרן

 

 

זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת תולדות דף מה עמוד ב :

הה"ד ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו. [וישב יצחק עם באר לחי רא"י] האי בירא ממאן הוא ממאן דכל חיין עילאין ותתאין וקיומיהון תליין ביה.

 

זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת חקת דף פז עמוד א :

כגוונא דא שמעי בת וראי. שמעי דבך תליא שמיעה כד ישראל אהדרין בתיובתא קמאי שמעי אעיל צלותהון קדמי דפתחא דכלא בך הוא כולא מסרית בידך לאנהגא עלמא תתאה. ועל דא שמעי בת. וראי בגין דאת חיזו דכולא את אתקריאת באר לחי ראי בג"כ אית לך לעיינא כל יומא בעובדיהון דעלמא למיהב לב"נ כפי עובדוי.

 

 

בע"ה כב מרח שוון התשע"ג

מישל בן שושן

 

חיי שרה לעד

 

 

למה היה חשוב לקבור את שרה במערת המכפלה?

כי שם היו קבורים אדם וחווה. היה חשוב שעם ישראל יהיה שייך לאוניברסאליות. שרה במיוחד היא זו שדחפה על גירוש ישמעאל ויצירת זרע מיוחד שיבוא דווקא מיצחק. ממעשיה היה אפשר להבין שהיא דואגת ליצירת עם נבדל מכל אומות העולם. היה חסר ההשתייכות לחזון האוניברסאלי של עם ישראל ולא שיהיה אחד מן העמים נבדל וסקטוריאלי בלבד.

 

איך אברהם הכיר את מקום הקבורה?

"ואל הבקר רץ אברהם". אל תקרא "בקר" אלא "קבר"!. מכאן המדרש מסיק שהגדי שרץ הוביל את אברהם למערת המכפלה! זה הגדי ש"יאכלו " המלאכים שבאים לבשר את לידת יצחק. כלומר, חשוב שגם אלה שמבשרים על לידת יצחק (המיוחד וה"פחות אוניברסאלי") ייזונו מהרעיון האוניברסאלי!

 

למה קושרים חתונה וקבורה?

יש בסדרה שלנו שלוש קבורות(שרה, אברהם, ישמעאל) ושלוש חתונות (יצחק-רבקה, ישמעאל-אישה מצרית, אברהם-קטורה)!!

הגמרא לומדת קניין האישה על ידי כסף מרכישת מערת המכפלה בקניין.

כמו שאברהם מוכן לשלם הון כסף עבור קבורת אשתו (ללא שום תמודה ממנה, זה "חסד של אמת") כך צריך שכל בן זוג ירגיש שהוא "תורם" לשום מטרת רווח את האהבה שלו לשני כאילו זה חסד אמיתי. מתנה ללא תמורה.

אבל, אם נעיין יותר, נראה שבשני המקרים, ישנה בכל זאת תמורה: אברהם אכן ייקבר גם הוא שם וגם זרעו אחריו! יש תמורה!  כמו גם בחתונה! יש תמורה לשלום בית!

 

 

 

 

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.