מישל בן שושן
ברית המילה לעד
מתוך לימוד עם הרב ברנהיים על הנושא
המצווה לאברהם:
בסיפור ברכת בני נוח על ידי אביהם, לומדים שהבעיה העיקרית של סיפור התולדות ,היא ירידת הערך של ה"אב" על ידי חם בן נוח. נוח, לפי המדרשים הופך ל"אב מושפל". מאז, במשך 10 דורות, האבות חיים פחות ופחות זמן, ויולדים ילדים יותר מאוחר. עד אברם. "אב- רם". מטרתו היא כפולה:
- א לתקן את עיוות שנעשה לתדמית האב. ובזה הוא אב רם.
- ב להתחיל בעידן של העברת תוכן רוחני מדור לדור.מאב לבן. האב ידבר עם בנו.
אברם צריך להיות גם האבא וגם זה שמעביר מסר לדורות הבאים.
שתי המשימות האלה יתחוללו על ידי לידת יצחק. אבל כדי שזה יתאפשר, הוא חייב לעשות שלושה דברים:
- לשנות את שמו לאברהם
- לקיים מצוות ברית המילה
- לשנות את שם אשתו משרי לשרה.
רק אז יהיה לו בן שעונה לדרישות התולדות. לא סתם בן כמו ישמעאל.
שינוי שמו לאב המון גויים. היא הרחבת משמעות האב.
שינוי באבר המין שלו, מבטא שינוי בראיית האב כאל "חייה מולידה" בלבד.כך שלא יוכל לחזור על עצמו סיפורו של חם עם אביו נוח.
שינוי שם שרי: גם היא חלק בהפיכת האבא ל"אב שמדבר עם בנו".
שינוי שני השמות מבטא לא רק תיקון העבר אלא בעיקר התוויית דרך חדשה בסיפור התולדות.
מכאן יוצאת משמעות ראשונה לברית המילה: פגיעה בתדמית (שחולל חם ) של אבא מצומצם לחייה מולידה. האבא הוא משהוא נוסף מהמוליד הביולוגי. וזאת על ידי פגיעה פיזית באבר המוליד דווקא.
המילה היא פגיעה בגוף:
חתיכת בשר מגוף האדם, עושה אתו חסר. שלמות האדם עוברת דרך ההכרה באי השלמות שלו. הכרה במגבלות, בזה שהאדם חסר.
האישה היא זאת שמסמלת את השלמת החסר הזה. והיא זאת שתכסה את האבר המגולה על ידי הזיווג. אבל כדי שיהיה זיווג בעניין התולדות, זווג בעל משמעות מולידה, האדם חייב להרגיש בחוסר שלו. רק הרגשה של חוסר יכולה להוליד באמת! בהרגשת החוסר, האב יכול להיות במצב של בניה תמידית, הוויה תמידית, התהוות אין סופית של הקשר עם העולם. וההתהוות התמידית הזאת היא בדיוק מה שקורא עם הילד, עם הבן שלו!
מילה לגבר ולא לאישה
רק אצל הגבר קיימת הרגשה של "כל יכול". כדי להגיע להרגשת החוסר הדרושה , הוא חייב למול את עצמו, באבר הכי "גברי" ו"כל יכול" שלו.
האישה איננה צריכה זאת כי אצלה הכל פנימיות. עושר הפנימיות שלה מבטיח , ללא צורך במצוות המילה, הרגשה של חיפוש אחר תוכן וקשר עם הזולת , קשר בעל משמעות.
לסיכום ראשוני:
הולדת יצחק יכול להגיע רק אחרי שאברהם מרגיש חסר בעצמו הוא (הברית מילה). אחרי שהוא ישנה את שמו, לאב בעל משמעות רחבה . לשינוי שם אשתו, על ידיו, ("לא תקרא את שמה"- ולא "לא ייקרא שמה") כי אברהם צריך להרגיש באשתו השינוי. אשתו מולו, כבן אדם עצמאי (ולא "שרי"- השרה-שלי), שמולה יכול להתחיל קשר בעל משמעות.
פרשת תזריע
ברית המילה מגיעה אחרי שבעת ימי טומאה של האם. למה 7 ימי טומאה? כדי למנוע מהאב ליצור קשר מיידי עם האם. לתת לה זמן של "אבל" מהיפרדות הבן ממנה. כדי שהיא תגדיר את היחס החדש בינה לבין הבן שיצא ממנה. הניתוק הזה בן האם והבן בלידה מספיק חשוב כדי לתת לה זמן מיוחד כדי להגדיר את עצמה ואת הבן מחדש. כדי לתת לבן חיים משלו. עבור האב העבודה הזאת תיעשה על ידי הברית מילה. האב מצווה למול את בנו. מעשה של האב שיעשה את הבן עצמאי לגביו ולגבי אימו.
הטומאה גם מחייבת ריחוק בן האב לאם. חז"ל אומרים שזה יאפשר להם לעשות ילדים אחרים! כי אם יכנסו מייד אחרי הלידה לזיווג, לא יהיה המרחק הדרוש כדי להוליד ילדים במובן התולדות.כשלכל אחד יהיה את מקומו. הילד הראשון, האם, האב והילד השני.
היחס בין האם לבת שלה, דורש עוד יותר זמן כי היחסים יותר מסובכים. ההפרדה דורשת כפול זמן וכפול ימי טומאה מצד האם.
ברית "מילה".
מילה- דיבור. זה כל האתגר: איך האב ידבר לבן שלו? על ידי הרגשת החוסר אצל האב. על ידי יחס מתאים עם האם. על ידי זה שהאם תעזור לאב לדבר עם בנו. ברית המילה היא המעשה הראשון בתהליך הזה.
לסיכום:
הברית מילה היא גרעון בגוף האדם שמאפשר לו להרגיש חוסר מסויים , שמאפשר לו להכנס ליחס בעל משמעות עם הזולת. זה מאפשר לו גם להיות עצמאי וחלק מהחברה ביצירת קשר נכון , גם להתחתן בצורה של קידושין וגם להוליד בקדושה ולהעביר מסרים לילדים שלו.
DESSAISISSEMENT POUR LA TRANSMISSION
איך יודעים שהמילה נעשית במקום אר המין?
"ומלתם את בשר ערלתו". מה היא ה"ערלה"?
בפעם הראשונה שמוצאים המילה "ערלה" היא בחם שגילה את ערוות אביו. ברית המילה קשורה למעשה חם.
ברית המילה היא מצווה הקשורה ל"זרע". והאבר המוליד הזרע הוא זה שמדובר עליו!
בע"ה ז מרח שוון התשעא
מישל בן שושן
מלחמת המלכים לעד
בהשראת יהודה הרצל הנקין מקור ראשון
בפרשת לך לך יש כמה רמזים לעמים שגרו במקום.
- כנעני ופריזי
כשאברם מגיע , נמצא הכנעני: "והכנעני אז בארץ". אבל כשהוא חוזר ממצרים, יש כבר שינוי : "והכנעני והפריזי אז בארץ"!! תהפוכות ההגירה של עמים שונים בארץ מאיימת על אברם ולוט. זה אולי מסביר את הרצון להפסיק מיד במריבות ביניהם,אפילו על מחיר היפרדות, בזמן של שליטה של עמים חדשים באזור!
- מלחמת המלכים:
בראשית פרק יד : (א) וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם:
(ב) עָשׂוּ מִלְחָמָה אֶת בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם וְאֶת בִּרְשַׁע מֶלֶךְ עֲמֹרָה שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה וְשֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ <צביים> צְבוֹיִים וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִיא צֹעַר: (ג) כָּל אֵלֶּה חָבְרוּ אֶל עֵמֶק הַשִּׂדִּים הוּא יָם הַמֶּלַח:(ד) שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְדוּ אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָדוּ:(ה) וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא כְדָרְלָעֹמֶר וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם וְאֶת הַזּוּזִים בְּהָם וְאֵת הָאֵימִים בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם:(ו) וְאֶת הַחֹרִי בְּהַרְרָם שֵׂעִיר עַד אֵיל פָּארָן אֲשֶׁר עַל הַמִּדְבָּר:(ז) וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט הִוא קָדֵשׁ וַיַּכּוּ אֶת כָּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי וְגַם אֶת הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בְּחַצְצֹן תָּמָר:(ח) וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם וּמֶלֶךְ עֲמֹרָה וּמֶלֶךְ אַדְמָה וּמֶלֶךְ <צביים> צְבוֹיִם וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִוא צֹעַר וַיַּעַרְכוּ אִתָּם מִלְחָמָה בְּעֵמֶק הַשִּׂדִּים:(ט) אֵת כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם וְאַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר וְאַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר אַרְבָּעָה מְלָכִים אֶת הַחֲמִשָּׁה:(י) וְעֵמֶק הַשִּׂדִּים בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ סְדֹם וַעֲמֹרָה וַיִּפְּלוּ שָׁמָּה וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָּסוּ:(יא) וַיִּקְחוּ אֶת כָּל רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה וְאֶת כָּל אָכְלָם וַיֵּלֵכוּ:(יב) וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ וְהוּא יֹשֵׁב בִּסְדֹם:…… וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק:(טז) וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם:(יז) וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וְאֶת הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶל עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ:
מצד אחד: חמישה מלכים שמנסים להתגונן
מצד שני יש ארבעה מלכים תוקפים
- אמרפל (מלך שנער) הוא נמרוד לפי ת' יונתן
- אריוך (מלך אלסר)
- כדרלעומר (מלך עילם)
- תדעל (מלך גויים)
- ברע (מלך סדום)
- ברשע (מלך עמורה)
- שנאב (מלך אדמה)
- שמאבר (מלך צבויים)
- צער (מלך בלע)
- ארבעה מלכים באים מרחוק ותוקפים אזורים שלמים:רפאים- זוזים- אימים-וחורי–
- חמישה מלכים מקומיים מארגנים תגובת נגד
- ארבעת המלכים מנצחים ולוקחים כולם בשבי (יחד עם לוט)
- אברהם נלחם נגד המנצחים, רודף אחריהם עד דמשק ומחזיר את השבויים (כולל לוט)
ייתכן שבואם של מלכים זרים לאיזור נובע מברית שכרתו המקומיים איתם בתנאי חסות ושבקשו להתגונן בפני פלישת הכנעניים באיזור.
אבל ייתכן שחמשת העמים , הגרים באיזור הכיכר,המתוארים כאן ש"עבדו את כדרלעומר מלך עילם" הם עמים שהיו אכן גרים בעילם,באכד ומשנער ארץ רחוקה מאוד, על יד בבל, ושבאו לשכון בארץ כנען. הם היו עדיין תחת חסות כדרלעומר אבל בשלב מסוים בקשו את עצמאותם. "שלוש עשרה שנה מרדו". לכן, כדרלעומר בא מרחוק כדי להסדיר מחדש את כפיפות העמים תחת חסותו.
זה מסביר למה הוא לא נלחם נגד הכנעני. הוא רק נלחם נגד העמים שהיו תחת חסותו , שגלו לכאן ושמרדו בו בדרישת עצמאות. מעניין מאוד שאברהם נלחם נגד אמרפל, הוא נמרוד –לדעת יונתן בן עוזיאל- שהיה בסכסוך איתו כבר ביושבם באור כשדים! בעצם, אברם יציל את האנשים שנדדו מאותם הארצות שמהם הוא בעצמו בא ! אפילו אם לא "מוסריים" כמוהו והם בוני ערי סדום ועמורה!!
ייתכן שהוא מנסה להציל את סדום כי הם שכניו לשעבר!! הוא רוצה מאוד לגייר אותם!! הם קרובים אליו!!
- מי שלט אז על ארץ כנען?
לפי ההיסטוריה הכללית, בתקופת המאה ה13 לפני הספירה, מצרים היא השולטת! אחרי שהם נצחו וגרשו את ההיקסוסים!!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 