בא אה

בע"ה ב' שבט התשע"ב

מישל בן שושן

 

בא אה

בא אל פרעה כי אני הכבדתי את ליבו ואת לב עבדיו למען:

  1. שתי אתותי אלה בקרבו,
  2. ולמען תספר באוזני בנך ובין בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אתותי אשר שמתי בם,
  3. וידעתם כי אני ה'.

 

אם כותבים את הפסוקים כך, (וכך הא"ה נוטה להבין), אז יש שלוש מטרות לכל המכות. הראשונה היא שמצרים ופרעה במיוחד יבין מי הוא ה'. השנייה היא שישראל יספרו לבנים. והשלישית, שישראל (או גם המצרים וכל העולם אתם) ידעו את ה'. שוב פוגשים את הפועל הזה "וידעתם" שהוא כנראה עיקר כל הפרשיות שקדמו עד כה ושיהיו עוד. גם ההפטרה של שבוע שעברה (ביחזקאל) מכילה 5 פעמים המטרה הזאת "וידעתם כי אני ה', וידעו מצרים כי אני ה'".

לע"ד: קשה לי להבין שיש הרבה מטרות שונות לדבר אחד. אפילו אם הוא עקרוני.אנו צריכים למצוא סיבה אחת למכות, ולהסביר מה פשר שלושת המשפטים האלה יחסית למטרה האחת.

למה לא כתוב למשל:

"למען שתי אותותי אלה בקרבו ולמען יספר באוזני בניו ובני בניו את אשר התעללתי בם"!!!

זה היה פותר לנו את כל הבעיה!! אבל זה לא מה שכתוב!!

אם יש מטרה כזאת, שפרעה יבין דברים, שמצרים בכלל ואולי כל העולם יגלה את כבוד ה', ואם זאת המטרה הראשונה, אז למה שהם בעצמם לא יזכרו את האותות האלה לדורותיהם? למה על ישראל לזכור את ה' עשה למצרים???

ואם המטרה היא שישראל ידעו את ה', אז למה לכתוב את הסיבה הראשונה "שתי אותותי אלה בקרבו"??

כאילו ה' רוצה , בנוסף לידיעת ה' ,על ידי ישראל, שפרעה ידע הוא עצמו! ואולי , דרכו, כל עמי הארץ!

נראה לי להציע פירוש זה:

  1. המטרה היא אכן שכל העמים ידעו את ה'.
  2. אבל הם לא מסוגלים למסור את הידיעה לדורותיהם כי יש להם בעיה של מסירת הידיעה לדורות אחריהם!! אנו רואים למשל שפרעה "חזר בתשובה" לפחות בקריעת ים סוף, לפי המדרש. או, לפי מה שכתוב בפרשה הקודמת "ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים". אבל כמה דורות הידיעה הזאת תחזיק מעמד?? יחזקאל, 900 מאות שנה אחרי, יתאר את מצרים בדיוק כמו שהוא היה אצל הפרעה של משה. אין הבדל בין כל הפרעונים שאנו פוגשים בין בתקופת משה ועד תקופת הנביאים! איפה ההצלחה שאלה חתר ה' בכל המכות??!! אולי ה' הצליח רק בדור אחד, לתקופה מוגבלת. זה מרשים וחשוב אבל יש צורך שהדברים ימשיכו לאורך הדורות (כל הדורות של כל העמים).בסוף ההיסטוריה, לפי הנביאים, נגיע לידיעה הזו מצד העמים. "ומלא הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים"….וידעו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך…
  3. לכן, עם ישראל, מטרתו (אולי העיקרית!!) היא להיות העדים הנאמנים של התגלות ה' במצרים לאורך כל הדורות!!יש לעם ישראל היכולת הנדירה (ולכן ה' יטיל עליהם הרבה מצוות לשמר ולפתח יכולת זו ) לשרוד בכל ההיסטוריה ולמסור , דור אחרי דור את ההתגלות הזו הישנה. יהיו עוד התגלויות לישראל, היו גם בעבר לאבות, אבל כוח הסיפור, כוח המסורת, כוח העדות הנצחית באחדות ה' בעולם, זאת תהיה הבלעדיות של עם ישראל. ייתכן שזאת הגדרתו וייעודו העיקריים!! קבלת התורה תהיה רק אמצעי. המטרה היא העדות והסיפור לאורך הדורות.
  4. ייתכן שישראל נגאלו ממצרים כדי שיוכלו , הם, לספר באוזני בניהם את המכות. כי מצרים אינם מסוגלים!(נזכור שמצרים וכנען הם עמים בני חם בן נוח שמנע מאביו להביא לעולם עוד ילדים. וכך חם מנע מילדיו את כוח המסורת בין האב והבן, הוא פגע ביכולת ה"תולדות"! רק בני שם , וישראל במיוחד יוכלו להביא ברכה לעמים הארורים. הם יעשו זאת על ידי העדות במשך כל אורך ההיסטוריה שיש אלוהים ושהוא אחד ושכל המידות מתכללות באחדות.
  5. המכות הם אכן התגלות, לא פחות מעשר הדברות או מעשרת המאמרות! לא לחינם החכמים משווים בין שלושת ההתגלויות האלה (ולא רק בגלל מספרם הזהה)
  6. בני ישראל הם לא העם שקיבל את התורה. אם כן היה, יהודי היה מי שלומד או מאמין או מקבל את מה שכתוב בתורה. יהודי הוא , לכל הדעות, מי שהוא בן יהודי/יה. כלומר, עיקר העם הוא ביכולתו להיות שייך להורים.ההשתייכות לאבות, הדאגה למסור לבנים הוא העיקר, או לפחות העיקר עד עכשיו בסיפור.מצווה לספר לבנים היא המצווה שעליה חוזרים שלושה פעמים בפרשה שלנו!!

ויאמר ה'..

שם ה' הוא מתייחס למידת הרחמים. "מידת הרחמים הסכימה עם מידת הדין על עצם המכות"! המכות הן לא פעולת מידת הדין בלבד! אין כאן רצון להיות אכזרי ולהעניש את המצרים, כמו שיש רצון להתגלות באופן ברור בבריאה. לראיה, מביא הא"ה הקדוש את העובדה שה' נתן עצה להכניס את הבהמות מפני הברד. כי הוא לא רצה שהמכה תהרוג הבהמות! וכן כל שאר המכות. לגבי מכת בכורות, ראה מתחת.

 

 

ויאמרו עבדי פרעה..שלח את האנשים..אבדה מצרים!(י-ז)

למה עכשיו העבדים מבינים שיש לשלוח העם?

למה ה' ומשה "שיקרו" כשאמרו לפרעה שהם יצאו רק לשלושה ימים (בזמן שהם ידעו שזו יציאה לתמיד!)?

לא"ה יש מאמר מאוד ארוך בעניין זה וננסה לסכם אותו:

היו למצרים שתי אפשרויות:

  1. להאמין שישראל יצאו רק לשלושה ימים
  2. או להאמין שזו תחבולה והם מתכננים לצאת לתמיד

אם יש תחבולה מאת ה' לבקש מהם רק שלושה ימים ולברוח, זה סימן, לדעת המצרים, שה' זקוק לתחבולות! כלומר שה' איננו יכול להוציא אותם !! ולכן, עד כה, הם השאירו את שתי האפשרויות על קנן בנטיה להאמין דווקא שהתחבולה מעידה על חולשה. אבל, עכשיו , אחרי רוב המכות, הם התחילו להבין שה' "כל יכול". זאת אומרת, שזו לא תחבולה, כי אם ה' היה רוצה להוציא אותם, הוא יכול בכל עת. לכן, הם מסכימים לשחרר אותם עכשיו לשלושה ימים. ולכן פרעה מציע להם שרק הגברים יצאו כי אין שום הצדקה לילדים לצאת כדי לעבוד שלושה ימים ולחזור! אבל כשמשה סירב להוציא רק את הגברים, אז החזיר אותם לאפשרות התחבולה! כלומר, ה"תחבולה" מצד ה' באה כדי לבלבל אותם ושהם יבינו כי ה' "הכל יכול"! זו דרך "הקשיית לב פרעה"

 

 

ולכל בני ישראל היה אור במושבותם (י-כג)

במושבותם של המצרים!! כלומר, אם ישראל בא לבית מצרי, היא לו אור. ואין לפרש שהיה אור לישראל במקומות שהיו גרים הם בלבד. כי אין לימוד מזה! הלימוד אם כן הוא שיש אכן הבדל בין ישראל למצרים: לישראל יהיה אור והמצרים הם "החושך". מכת החושך מבדילה את ישראל מבחינה תרבותית. זה יאפשר לישראל מול היוונים להיות האור מול החושך. ולא רק במכה הזו בלבד אלא מכאן והלאה בהיסטוריה.

לע"ד: נראה לי שעיקר האור כאן הוא היכולת למסור לדורות הבאים(כמו שפירשנו לעיל). האור מתאפיין ביכולת של החלקיקים לעבור הלאה. כל מסך מפסיק אותו מלעבור. למצרים יש "חושך" בזה שהם לא יכולים להעביר את התגלות ה' הלאה לדורות הבאים, ולישראל כן.

 

 

מכת בכורות:

  1. בלילה: כמו הרבה גאולות שהתרחשו בלילה:
    1. אברהם ניצח את 4 המלכים בלילה (ויחלק עליהם לילה)
    2. יעקב ניצח את המלאך בלילה
    3. הגאולה של ישראל ממצרים ("הוא הלילה הזה לה'"(יב-מב))
    4. סנחריב הובס בלילה
    5. בימי מרדכי, התחלת הגאולה התחילה בלילה (בלילה ההוא נדדה שנת המלך)
    6. הגאולה העתידה ("שימורים לכל בני ישראל לדרתם"(יב-מב)) כמו שמתפללים "ותחזנה עיננו בשובך לציון" כי הגאולה תתרחש "בלילה" כשהרבה אנשים לא מבחינים שאכן זו הגאולה!!

כלומר, הגאולה מתרחשת בזמן שאנו עלולים להיות נרדמים! כמו שה"דוד" בא , בסופו של דבר, אל הרעיה המחפשת אותו, בשיר השירים, בלילה, והיא ישנה וליבה ער. הגאולה באה "בהסח הדעת". לא בהכרח באמצע בהירות היום, באופן הגיוני וצפוי!

  1. כחצות הלילה

פירושו "כמו חצות הלילה" שבה אני הצלתי את אברהם במלחמת המלכים… הלילה המוכר אצלי כלילה של הצלה.

 

  1. ומת כל בכר:

לא כתוב שה' הרג את הבכורות. אלא שה' יוצא ועובר וזה מספיק כדי שהבכורות ימותו מעצמם!. ה' "יוצא", כלומר שנוכחות ה' היתה כזו ברורה שלא היה יותר מקום לספק לגבי המצאות והשגחת ה' בעולם. וזה מה שגרם ל"בכור מצרים " למות:

 

 

  1. כל בכור:

בכור מצרים= העוצמה התרבותית של מצרים. האמונה שלהם, הדת שלהם. לא חשוב אם הבכורות עצמם מתו פיזית. הא"ה מסביר שמה שהמכה הזאת חוללה הוא שהרעיונות שמצרים הובילה התמותתו. וזה קרה על ידי התגלות ה' במצרים.

  1. קדש לי כל בכור

ישראל היו חייבים להישאר עד מכת בכורות כדי להיות הם עצמם "בכור ה'". כלומר, לקחת מהמצרים את הכוח האדיר שהיה להם כמובילי עמי העולם, ולהפוך לנציג כל האומות בעיני ה', כאשר הם יקחו על עצמם להעיד על מציאות הבורא לאורך ההיסטוריה עבור כל אומות העולם. לכן , מיד אחרי מכת בכורות, יש את קדושת בכורות ישראל. הבכורות בישראל מסמלים את העיקר של עם ישראל. הקדושה של הבכורות בישראל לקוח מהבכורות המצרים! הא"ה משתמש במושגים קבליים כדי להסביר זאת: הם רוקנו את ניצוצות הקדושה שהיו לכודים בתוך קליפות הבכורות של מצרים, כמו שמגנט מושך אליו ברזל. הם שאבו את הכוחות הטובים של מצרים והפכו אותם לכשרים! ואז, השאירו את בכורי מצרים ללא שום חלק טוב בתוכם ולכן הם "מתו"!! כי לכל דבר חי , יש בו טוב. וברגע שאין יותר טוב בתוכו הוא מת כי אין לו יותר תפקיד. מצד שני, ה"רע" שיש בכל דבר, עוזר לו להתקיים!! זו הקליפה שלו. אבל הרע מקיים את הטוב רק עבור הטוב. כשאין טוב יותר בדבר, הרע נעלם והדבר עמו.

לכן, ב2 הפרשיות המסיימות את הסדרה שלנו, קידוש הבכורות קשור ליציאת מצרים!

  1. היציאה בחיפזון:

מהרגע שהבכורות מתו, אין שום עניין לישראל להישאר עוד דקה אחת במצרים. אבל , מצד שני, הם היו חייבים להישאר שם עד הרגע הזה! לכן שני המאורעות התרחשו בו זמנית: מכת בכורות והיציאה. וזה היה צריך להיות "בחיפזון"!

 

החדש הזה לכם ראש חדשים- ראשון הוא לכם לחודשי השנה (יב-ב)

למה יש כפילות בפסוק?

  1. חודש ניסן הוא "ראש" החודשים:הוא החודש המועדף, המובחר על ידי הבורא. אבל הוא לא מובחר אלא עבור עם ישראל. אין שייכות עדיפה לחודש הזה מצד האומות. לכן הוא ראש "לכם" בלבד.
  2. לכן, ראוי הוא להיות "ראשון" לכם, כלומר שתתחילו לספור החודשים ממנו. כלומר שתבססו את העם על רעיון החירות החל בחדש זה.ושלעולם תמשיכו להיות מבחינת "ראש" ולא נבזים.

זה= 12 . מכאן שיהיו לכם 12 חודשים בשנה!

 

ויקחו, איש, שה לבית אבות..(יב-ג)

המילה "איש" נראית מיותרת. הא"ה מציע לפרש מילה זו ככינוי להקב"ה עצמו! (ה' איש מלחמה)("אין איש אלא הקב"ה"- סוטה מ"ב).

כלומר, כשישראל יעשו מצווה (וזו המצווה הראשונה שעם ישראל יקיים כעם מצווה), ימצאו את ה' עצמו במצווה!! ואותו צריכים לקחת יחד עם השה לקיים המצווה! כמו "ויקחו לי תרומה" הא"ה מפרש: "ויקחו אותי יחד עם התרומה" וברמז לרעיון הזה , המילה "מצוה" היא עצמה שם ה'!!:

מצ= יה'!! :(ב"את בש": האות הראשונה באלפא ביתא , א ,מקבילה לאות האחרונה, ת. האות השנייה, ב, מקבילה לאות ש שנמצאת לפני ת. וכן הלאה..) בחשבון הזה,  מ' ו צ' מקבילות לאותיות י' ו ה'!!

כך שחצי המילה "מצוה" היא יה' והחצי השני, הוא כמובן וה'!! סך הכל, שם ה'!!

 

צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו(יב-ח)

חייבים להיות שלושת המרכיבים אלה בגאולה:

  1. מרור שמררו את חייהם. כי רק על ידי הגלות הצליחו לברר את הטוב מהרע ובנו את עצמם מהבירור הזה. כי כל הקדושה של ישראל באה מהבירור של טומאת מצרים!
  2. מצה שהיציאה היתה בחיפזון. כי יש לצאת מהבירור בשלב מסוים כי זה מסוכן להישאר יותר מדי בבירור! כי אם לא יצאנו אז, אז עדיין אנו ובננו עדיין נמצאים שם! ואפילו דקה נוספת היתה משאירה אותנו שם לתמיד בתוך הבירורים וההתלבטויות (כמו הרבה יהודים היום בגלות!)
  3. פסח שה' בחר בישראל. ולא הרג אותם למרות שלא היו להם הרבה זכויות! וכל ההיסטוריה של ישראל חייבים לזכות בבחירה הזאת!!

ואם אחד משלושת המרכיבים חסר אין גאולה ואין ישראל!!

 

 

 

לדורותיכם חוקת עולם (יב-יד)

אפילו אם תצאו לגלות, חייבים אתם לחגוג את חג החירות! ולא רק שני דורות. אלא בתור חוקת עולם.

"להביא לימות המשיח" כי המטרה היא ימות המשיח, שבהם, אולי, ידעו כל עמי הארץ את מה שאתם מתחילים לדעת. ומי אחראי על זה? רק בניכם, דורותיכם. ולכן מצוות "פסח לדורות" קשורה מיידית ל"פסח מצרים"!!(ראה הצעת הפירוש שלי בהתחלת המאמר!)

 

שבעת ימים מצות תאכלו..(יב-טו)

אנו נמצאים ב1 בניסן. וכבר ה' מדבר על אכילת מצות ואיסור חמץ ועדיין לא הגענו לשלב ש"לא הספיק בצקם להחמיץ"!! האם סיבת אכילת מצא היא שלא הספיק בצקם להחמיץ או שה' ציווה על המצא כבר לפני היציאה??

אנו נמצאים ב1 בניסן, וכבר ה' מדבר על "פסח" ועדיין הוא לא פסח! למה לקרוא לו "פסח" על דבר שעדיין לא התרחש??

אלא שה' מצווה:

  • בזכות שלא תתנו לבצק להחמיץ, ותצאו מייד, אז אני גם כן אוציא אתכם מייד! כלומר החיפזון ביציאה, מצדי, צריכה לבוא אחרי שאתם תצאו בחיפזון! אם יש חיפזון מצדכם, אז יהיה חיפזון מצידי!!
  • וכמו כן הקרבן: אם אתם תעשו את הקרבן, אז אני אפסח על בתיכם! אם אתם תתחילו להיות שונים מהמצרים בהקריבכם את השה, אז אני אתנהג אתכם בשינוי ואציל אתכם!! במילים אחרות, אם אתם תעשו קרבן פסח, אז אני אפסח!!

למה חשוב החיפזון? (לע"ד)

  1. כבר ראינו לעיל , שאם היו יוצאים לפני הזמן, הם לא היו יכולים למלא את תפקידם כבכורים. אם לא היו מגיעים ל49 שערי טומאה, הם לא היו יכולים לרכוש 49 שערי קדושה בספירת העומר. ומצד שני, אם היו מחכים דקה יותר, אז היו נופלים בשער ה50 של הטומאה וזה מאוד מסוכן כי לא היו יכולים לצאת בכלל!! (ומצד שני, אפילו משה לא הצליח להגיע למדרגה של ה50 בבינה בגלל שלא נשארו שם יותר!)

לכן החיפזון נחוץ מאוד כי יש לדייק ברגע המדויק בין הצורך להישאר והצורך לעזוב!

  1. "הכניסה לעבודת הבורא צריך להיות בחיפזון" (התחלת ספר "צדקת הצדיק" מאת רבי צדוק הכהן) ישנם דברים שיש לעשות אותם בחיפזון ולא להתעכב יותר מדי בחשבונות והתלבטויות. יציאת מצרים היא אחד מהם.
  2. החיפזון מראה חיבה, אהבה, התלהבות. וחשוב שמשני הצדדים (ישראל וה') ההתלהבות תבוא לידי ביטוי. בזכות המהירות לא להמתין עד שהבצק יחמיץ, ה' מוציא אותם מייד!!

 

למה חג של שבעת ימים?

כי ביום הראשון זו "אתחלתא דגאולה" עם היציאה ממצרים

והיום השביעי הוא "הגאולה השלמה"

ובניהם, יש להמשיך לעבוד באווירת הגאולה הראשונה כדי שנזכה להגיע לגאולה האחרונה. אין להפסיק ביניהם! לכן, כתוב שצריך לאכול מצות בחול המועד, למרות שאין חיוב כי לא היתה הצלה בימים האלה, אבל יש להיות בתוך האווירה הזאת כדי לזכות לגאולה של יום השביעי!! (לע"ד: ייתכן ואנו חיים היום את ה"חול המועד" של הגאולה האחרונה ! ומצוות חול המועד הן הקשות בכולן כיהן מורכבות !)

 

ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים…

רק כשהם הגיעו למקום הקרוי "סוכות", שם אפו את הבצק שהכינו במצרים! ומה עשו כדי שהבצק לא יחמיץ?? הם פשוט שמו אותו על שכמם וכרוך בשמלותם כדי לעסות אותו כל הזמן בשעת ההליכה! ולא לתת לו לנוח ולהחמיץ!! התנועה התמידית של ההליכה גורמת לעיסוי  הבצק ומונעת ההחמצה!!

 

בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים

זה' = 12 המצוות הרשומים בחג הפסח: פסח- מצה-מרור-הגדה-7ימי חג-קידוש יום א'- קידוש יום ז'.

 

והיה לאות על ידכה

למה לשים תפילין ביד שמאל?

  • יד שמאל של ה' היא ה"יד החזקה", כלומר היציאה מתוך מידת הדין. המכות..
  • יד ימין של ה' היא "היד הגדולה" והיא מידת החסד. מידת הרחמים רק "הסכימה " עם מידת הדין ולא יזמה את המהלך. לכן כתוב "וירא ישראל את היד הגדולה .." אבל זו לא היד העיקרית של היציאה!

מכיוון ששמים את התפילין כזכר ליציאת מצרים, שמים אותם ביד החזקה, יד שמאל!!

 

 

 

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.