בא מי

בע"ה ה שבט התשע"ג

מישל בן שושן

 

בא מי

 

החדש הזה לכם (חלק ב)

המצווה הראשונה היא: למסור לבני ישראל את הכוח לחדש!!

היינו חושבים ש"מצווה" היא כפיה שמטרתה למנוע מהאדם לזוז ימינה או שמאלה, לתת לו הנחיות מדויקות. להגיד לו מה לחשוב ומה לעשות.

מסתבר, לפי הקריאה של הרמ"י, שהמצוות באות לעשות את ההיפך מזה! המצוות באות כדי לפתוח את האדם לעולם שמסביבו! מצווה מחייבת אותי לראות את העולם בצורה שאולי לא הייתי רואה אותו בלעדיה!

ההזמנה החשובה ביותר, נתונה במצווה הראשונה: ההזמנה לחדש! לחדש בקריאת התורה לחדש בקריאת החיים. המצוות באות כדי לעזור לי לחדש!

בדרך כלל, בדתות או בכל מערכת חוקים אחרת, החוק הראשון בא כדי לחזק את מרות "נותן החוק". וכאן, המצווה הראשונה באה כדי לצוות על האדם להיות , הוא בעצמו אחראי!

"החודש הזה לכם"= יש כאן שני מילים הופכיות:

"זה"= כזה ראה וקדש! הוראה ברורה מאת ה'. מי שקובע , זה ה'!

"לכם"= בדיוק ההיפך מהמילה "זה"! אתם קובעים את המועדים. ולפי פרשנות הרמ"י, כוח החידוש, בכל התחומים, מסור בידכם!

שתי המילים ההפוכות מגדירות בעצם את כל מערכת היהדות. מסגרת הדוקה וחופש גדול! מכאן ריבוי הדעות והפרשנויות. זה מזכיר את הפרדוקס בקיים בין "אהבת ה' ויראת ה'" . המטרה היא האהבה.היראה היא האמצעי ! המטרה היא אחריות האדם האמצעי היא המסגרת בה האדם צריך לפעול.

אין המסגרת של המצוות באה כדי להגביל את האדם לשם הגבלה אלא כדי לחייב אותו להיפתח לעולם!! כי אחריות ופתיחות דורשות מאמץ! והמאמץ מתורגם על ידי מצוות! האדם , בדרך כלל עדיף להישען על ההרגל, על הפאסיביות, על חוסר אחריות ועל התכנסות לתוך בועה בה הוא ירגיש בטוח . הקושי שקיים במערכת המצוות הוא הקושי שמחייבת את האדם להיפתח ולהיות אחראי!!

כמה חבל שהיום, הרבה מאוד זרמים, של "מקיימי המצוות" ביהדות, (כמו בשאר הדתות), מעדיפים את הקריאה ההפוכה,הקריאה  של ה"פונדמנטליזם" , ומעדיפים להיות "מובלים" על ידי מערכות משומנות שיגידו להם מה לחשוב ( או איך לא לחשוב!) ומה לעשות, ולהיות "דתי" הופך להיות "ראש קטן"!! נגד קריאה זו פעל ,בכל כוחו, הרב מרדכי ליינר!

 

בא אל פרעה (חלק ב)

הזוהר כבר שאל (בא לד.) למה לא כתוב "לך אל פרעה"?

הרמ"י משיב: משה חייב להיכנס בתוך תוכה של התרבות המצרית כדי להבין מאיפה הוא יצטרך להוציא את עם ישראל השבוי בתוך התרבות הזאת! יהודי במצרים, נראה יותר מצרי ומצרי! (אנו מכירים זאת מהימצאות היהודים בכל הגלויות עד היום!). ולכן, שם, בתוך לב פרעה, כלומר בתוך ליבה של תרבות מצרים נמצא עם ישראל.

עכשיו איך להבין שה' בעצמו נמצא בלב פרעה (עד כדי כך שאומר לבוא אל פרעה)?

אם ה' בחר במצרים כדי שיהיה ה"רחם" שבו ייוולד עם ישראל, ייתכן ששם עכשיו הוא נמצא! אין "טובים" ורעים" באופן ברור! ההבדל הוא דק מאוד!

במילותיו של הרמ"י:" ה' רצה להראות למשה את "שורש החיים" של ישראל"!, כלומר מצרים! ולכן הוא במקש לפגוש אותו בתוך לב פרעה!

 

זאת חקת הפסח:כל בן נכר לא יאכל בו!(חלק ב')

"בן נכר" (לפי תרגום אונקלוס) =בר ישראל דאישתמד!

פסוקים אחרים מציינים שמשנתגייר או אפילו עבד כנעני שמל את עצמו יוכל לאכול את הקרבן פסח.

כלומר, לא חשוב אם האדם נולד יהודי או לא. מה שחשוב זה ההשתייכות באותו רגע לעם היהודי!אכילת הקרבן היא הכרזה על הזהות היהודית של כל אחד!! וכל אחד חייב להכריז על עצמו אם הוא מרגיש עדיין יהודי , כל שנה!! זה כנראה העניין החשוב ביותר של קרבן הפסח! ולא מצווה צדדית לגבי הקרבן. אלא "זאת חוקת הפסח= כל בן נכר לא יוכל בו"!

 

 

 

למען תהיה תורת ה' בפיך (חלק ב)

"בפיך" דווקא!

הרבה מצווה נוגעות לפה באותה הלילה!!:

  1. אכילת מצה
  2. שתיית כוסות יין
  3. סיפור היציאה

כאילו בפסח יש צורך לטפל באבר הפה יותר מכל אבר אחר!! תיקון הדברים הנכנסים לפה ותיקון הדברים היוצאים מן הפה!

 

 

והיה לאות על ידך ולטוטפות בין עניך (חלק ב)

על ידי דרשה על המילה "טוטפות", הגמרא (מנחות לד:) מסבירה ש:

"טט"= שתים בלשון זרה (כתפי)

"פט"= שתים בלשון אפריקאי

הרמ"י מפרש: "שתים"= על האדם לעבוד בשני מישורים: הקבלה וההשפעה:

  1. "טט"= כמו מטאטא, יש להרחיק את הדברים הרעים שיכולים לקלקל את האדם. זו הוראה לאדם שיצמצם את עצמו בכל דבר שהוא "מקבל". כמו אוכל, ראיה, שמיעה… ולכן הפרשה מדברת על איסור אכילת חמץ ואכילת מצה: יש ללמוד איך לאכול!
  2. "פת"= הרחבה. כי הפת מתרחבת . וזה מורה על הצורך לבדוק את הכשרות של כל הדברים ה"יוצאים" מהאדם. ההשפעות שלו. כמו הדיבור, יחסי אנוש, מעשים שונים. והסמל לכל ההשפעות הם הבן הבכור . כי הוא ראשית האון של האדם. זה היצירה הראשונה המשמעותית של האדם. ואת זה הוא צריך לקדש.

לסיכום, התפילין, מסמלים שתי העבודות של האדם: העבודה על כל מה שנכנס בו והעבודה על כל מה שיוצא ממנו. לכן הפרשה של "קדש לי כל בכור " מדברת גם על :

  1. אכילת מצה = לימוד מה ואיך לאכול(המטרה היא לאכול לחם אבל מתחילים במצה וממשיכים עד שבועות ללמוד לאכול הפת שמתנפח)
  2. קידוש הבכור= בקרה על מה שיוצא מהאדם, ההשפעות שלו.

הרמ"י נותן הצעה: אם האדם יעשה עבודה טובה בתחום הראשון(הקבלה) אז הוא יוכל להיות בטוח שכל מה שיצא הוא כבר מבורר! וכך "האדם יוכל להתענג מחייו ומרכושו"!!

 

 

 

מכת חושך:

המדרש אומר שהיהודים שלא רצו לצאת ממצרים מתו במכה הזאת כדי שהמצרים לא יראו במותם.

הרמ"י שואל:"מאיפה יכול לבוא הרצון לא לצאת ממצרים??"

האבות נקראים "אבות" כי כל מה שמסופר עליהם בספר בראשית, הוא סימן למה שיקרה לבנים שלהם! אפילו מחשבות קטנות שהיו לאבות, מתגלגלות בתוך נפשות הבנים, כלומר בעם ישראל!

כשאברהם עמד לצאת למלחמה להצלת לוט, הוא היה בספק:

האם לצאת למלחמה ולהסתכן ולסכן חיי התלמידים כדי להציל את לוט ? שהרי מלוט יצאו 2 עמים שיהיו האויבים המרים של עם ישראל בהיסטוריה! אבל מצד אחר יצאו ממנו רות ונעמה! והמשיח יצא משם!??

או שמה עדיף "שב ואל תעשה עדיף"! לא להסתכן. "ללכת על בטוח", להמשיך בחיים הרגילים ולא להיכנס לסבך של העימותים עם מואב ועמון!

בסוף, אברהם יצא למלחמה! הוא הציל לוט ויצאו ממנו עמון ומואב אבל גם רות ודוד המלך ונעמה המואבייה.

אבל, המחשבה שהייתה לאברהם שאולי אין לצאת למלחמה, הולידה נפשות בעם ישראל שבחרו לא לצאת ממצרים!! והם אלה שמתו במכת החושך!

כלומר, הרמ"י משווה את היציאה ממצרים ליציאה למלחמה שמכילה הרבה סיכונים, קשיים והסתבכויות. אבל היציאה הזאת , עם כל הסיכונים שלה, שווה מאוד כי היא מובילה למטרה: הכניסה לארץ כנען!!

אין היציאה מהגלות או העלייה לארץ ישראל דבר פשוט ובטוח. הוא תמיד מלא סיכונים , מלחמות, ובירורים! אבל כל אלה מהווים את טעם יעוד עם ישראל!

גודל הזכות של העלייה לארץ כגודל הסיכון שלוקחים בעליה הזאת!!

הישארות בגלות היא מבחינה "שב ואל תעשה" שהיה מונע את לידת דוד המלך!

 

 

 

זאת חוקת הפסח

אבל גם בפרה אדומה כתוב "זאת חוקת התורה"! מי גדול ממי הפרה או פסח?

הפרה מאפשרת לצאת מהטומאה. היא מכשירה את האדם להקריב את קורבן פסח. הפסח הוא המטרה הפרה היא האמצעי. לא היינו מקריבים פסח בלי פרה. שניהם חשובים. המטרה חשובה אבל האמצעי הכרחי. אבל אין לשכוח מה המטרה ומה האמצעי! ולא להתבלבל בניהם! לא להפוך האמצעי למטרה!!

הרמ"י משווה שאלה זו להבדל שיש בין שתי הדברות :

אנוכי ה' אלוהיך= המטרה. זה סיכום כל מצוות עשה.

לא יהיה לך אלוהים אחרים= המניעה . סיכום כל מצוות לא תעשה. האמצעי

סור מרע ועשה טוב. למרות שה' בחר להתחיל בעשה טוב כדי לתת לנו חשק ולתת לנו כיוון בעבודת ההתרחקות מהעבודה זרה. "כי מי הוא האדם שיכול לחקות שיהיה מספיק נקי מכל רע כדי להתחיל בטוב?"!

כמו כן, משה רבנו הוא קרבו למטרה, מצוות "אנוכי". קרבן הפסח

בעוד שרבי עקיבא קרוב יותר לעולם האמצעים, ההלכות והפלפולים בהלכה. סמל פרה האדומה, האמצעים.

אם התורה ניתנה בידי משה רבנו ולא על ידי רבי עקיבא , זה כדי לציין מה העיקר ומה האמצעי!

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.