וארא לעד

2-01-08

מישל בן שושן

 

וארא לעד

 

סיכום והקדמה לע"ד:

למה הפרשה נקראת "וארא"?

למה היא מתחילה באמצע הסבר- שיחת הבהרה בין משה לה'?

 

הרי הפסוק האחרון של פרשת שמות עסק כנראה באותו עניין: להסביר למשה למה "הרע לעם הזה". כתוב שם :"עתה תראה אשר אעשה לפרעה..כי ביד חזקה יגרשם.."?

נראה לי שהפרשה עוסקת בנושא אחד: להסביר למשה ולקורא היום שה' הוא האלוהים: שכוחות הטבע המרובים הפועלים בעולם , נשלטים על ידי הבורא בכל עת. הכל בהשגחה. וזאת, צריכים להבין ולחוות פיזית. משה, פרעה, מצריים, היהודים, כל העולם צריכים לעבור חוויה מכרעת של "מה זה השגחת הבורא?". "וארא" פירושו איך ה' בהשגחתו מתגלה. זה נושא כל הפרשה.

 

שמות של הבורא לפי ההעמק דבר:

  • אלוהים= הנהגת הטבע. כך הוא ברא את העולם בראשית ברא אלוהים. יש חוקים לטבע. לטוב או לרע. לטוב כי האדם יכול להישען עליהם, לבנות עליהם, זה מאוד מרגיע שיש חוקים קיימים לעד ולא משתנים. ולרע: כי זו מידת הדין . זה אכזרי . כמו רכבת שתמיד נוסעת בזמן: זה מאוד פרקטי. אבל לפעמים , כשמפספסים, זה מעצבן מאוד כי "אין לה רחמים"!
  • ה'= שם הוויה , המהווה הכל בהשגחה פרטית. לא כמו האדם שחרי שסיים לבנות בית, אז הבית כבר לא צריך אותו כדי להתקיים. לא, העולם ממשיך להתקיים כל הזמן ומתהווה בזכות שם הוויה. וה'
  • שדי= מי שנותן תוכן , טעם, כיוון לעולם! אומרים חכמים :"מי שאמר לעולמו די" כי מי שנותן מידה לדבר , הוא זה שקובע את תוכנו ואת ייעודו. כמו בהכנת מתכון: אין די במרכיבים, מי שמכיר את הכמויות ויודע מתי להדליק התנור, מתי להפסיק הבישול, נותן מידה לכל דבר , הוא זה שנותן טעם לתבשיל. מי שיודע מתי להגיד "די", הוא זה ששולט על התוכן של הדברים.

 

וידבר אלוהים.. אני ה'

ה' מסביר שנכון שלאדם קשה להבין זאת, אבל ה' הוא בעצמו האלוהים! רואים פרעה פועל ומקשה העבודה וחושבים שהוא מחוץ לתכנית הבורא!. לא! ה' מהווה גם את פרעה. ה' מהווה הכל! וכל מה שרואים בעולם ובטבע פועל בכיוונים שונים ומשונים מאוד, הכל מהשגחה אחת. הכל מכוון על ידי הוויה אחת. ה' בעצם אומר :"אתם מאוכזבים מהמציאות הלא נעימה, אבל אני זה שמנצח על כל המרכיבים האלה. "

 

 

אל האבות באל שדי

מהתחלת הבריאה, היו שמות ה' ואלוהים. אבל תוכן הבריאה, תכלית הבריאה שהוא שם שדי, התחלתי להתגלות בו רק מאברהם.

 

ושמי ה' לא נודעתי להם ..

למרות שהוא השתמש בשם הזה ,ה',  כדי לדבר איתם, הם לא "חוו" את ה' . עכשיו, בשעבוד מצרים, במכות, ביציאה, העם יתחיל להרגיש , לחוות מה זאת אומרת שה' מהווה את הכל. האבות רק ידעו בשכלם, בתיאוריה את המושג הזה. כמו שאומר רש"י: רק הבטחתי להם והאמינו לי. אבל לכם אני מקיים ותחוו זאת.

 

ארבע לשונות של גאולה

והוצאתי-והצלתי- וגאלתי- ולקחתי- _(ודעתם= 5)

  1. והוצאתי= לצאת מעסק של חומר ולבנים. וזה קרא כבר במכת ערוב.
  2. והצלתי= הצלם אנוש שלהם עלה עוד יותר עד מכת ברד, בסוף פרשת וארא.
  3. וגאלתי= הגיעו לבני חורין אחרי מכת בכורות
  4. ולקחתי= המדרגה העליונה של עם חופשי- עם ה'.
  5. וידעתם כי אני ה'= לא כולם משיגים זאת. תלוי במעלה של כל אחד ואחד. זו דרגת הדבקות ודעת אלוהים. כנגד הכוס החמישית

והבאתי אתכם אל הארץ = זו המטרה המוצהרת מראש.

 

  • יש שלבים לגאולה: כי זה צריך להתרחש לאט לאט! לא עוברים ממצב של עבד למצב של בן חורין בקפיצה אחת. יש תהליכים שאסור לפספס.
  • למה ארבע שלבים ולא חמש? בגמרא, אומרים שיש שלב חמישי ושיש מצווה לשתות כנגדו כוס חמישית, אבל זה לא חייב! הנציב שואל למה לא חייב אם זה מצווה? והוא עונה: כחי השלב הזה מיועד רק למי שמצליח להגיע ל"ידיעת " הבורא. השלב הרביעי הוא "וידעתם כי אני ה'". (ולא "והבאתי אתכם אל הארץ" כמו רוב המפרשים ובניהם המהר"ל). אין אפשרות לכל אחד ואחד להגיע למעלה הגבוה הזאת של ידיעת ה' , לכן היא מצווה למי שיודע ולא חובה למי שלא הגיע לשם!
  • נראה לי שזה לא סותר הקביעה שמי שהגיע לארץ ישראל, כן שותה את הכוס החמישית, אפילו אם מבחינה שכלית או דתית אין לו הרגשה שהוא "יודע", הביאה לארץ , החיבור עם ההסטוריה, הארץ , כלל העם. כל זה מהווה הידיעה עצמה. כמו "וידע אדם את חווה".
  • למה קבעו חכמים כוסות יין ולא ארבע מצות או ארבע ירקות או 4 בשרים? כי היין משנה את האדם. ושלבי הגאולה הם שינויים בתוך האדם הנגאל.

 

הוא אהרון ומשה-הוא משה ואהרון (ו-כו-כז)

– אהרון קודם משה כשמדברים אל העם, אהרון יותר חביב וקרוב אליהם

-אבל משה לפני אהרון כשמדברים אל פרעה כי הוא מכיר יותר משה.

אחרי היציאה, כל העם הכיר בגדולתו של משה ומשה קודם לאהרון אחרי היציאה גם כן.

 

והוצאתי את צבאותי את עמי ..(ז-ד)

צבאותי = המלאכים! וה' הכניס אותם למצרים כבר בימי אברהם כדי להכין את ישיבת ישראל במצרים. הם דאגו לבני ישראל כל זמן השעבוד! ועכשיו, לא צריכים אותם יותר ויצאו עם ("את") בני ישראל.

בגלל הימצאות מלאכי ה' במצרים, נתחזקו כוחות הטומאה כנגדם! (ראה "בשפטים גדולים")

 

וידעו מצרים (ז-ה)

במשך התשע מכות, העם המצרי לא הרגיש כל כך את המכות. זה היה יותר נגד פרעה ועבדיו. אבל מכת בכורות היא מכה מסוג אחר לגמרי . היא חוללה מהפך בתודעה של כל העם המצרי.

יש לציין שלדעת הנציב, כל מכה היתה ממיתה אנשים. אין מכה ללא מיתה! אבל לא כמו מכת בכורות!

 

והוצאתי את בני ישראל מתוכם(ז-ה)

יציאת מצרים היתה יציאה גיאוגרפית. יציאה ממקום למקום אחר. אבל

קריעת ים סוף היא היציאה הרוחנית.

 

ויחפרו כל מצריים (ז-כד)

"ויחפרו" פירושו הם חיפשו. כמו " ויחפרו לנו את הארץ" עבור המרגלים. הם חיפשו מים. ולא שחפרו בארות כי כולם היו דם. הם חפשו ומצאו אצל היהודים וכך היהודים מכרו להם מים ונעשרו מזה. בכל מכה דרך אגב,היהודים נהיו עשירים בזכות המכה. הם מכרו להם בהמות, קנו מהם בהמות יום לפני שאמורים היו למות בדבר…

 

ולא שלח את בני ישראל (ט-לה)

עד עכשיו , ישראל נקראו "העם". מכאן ואילך, אחרי מכת ארבה , בפרשת בא, יקראו "בני ישראל" . השלב הזה הוא סייום השלב השני של הגאולה , "והצלתי אתכם" אחר מכת הברד.

 

 

לע"ד

מעניין לשים לב לעובדה שלא מדובר בגאולה על מתן תורה בכלל.

אין עם ישראל קם מסביב לתורה.

הוא יוצא ממצרים כי הוא עם, כי הוא זרע האבות, כי הוא ידע את ה', כי הוא חווה והשתתף בשעבוד ויצא ממנו. כי הוא עבר היסטוריית עם ישראל. לעם הזה ניתנה התורה כתוספת, כאמצעי לשיפור המצב, כמפת דרכים. אבל עצם הוויתו וקיומו לא תלוי בתורה באופן הגדרתי.

אחרי אלפיים שנות גלות, כל המימדים של העם, הארץ, ההיסטוריה, נעלמו ונשאר לנו רק התורה. לכן התורה תפסה בהגדרתה את הגדרת העם היהודי. היום שאנו חוזרים לארצנו, הכל צריך לחזור למושגים הקדמונים היותר טבעיים שלוקחים בחשבון את כל המימדים של היותנו עם.

השינוי הזה קשה מאוד. הוא מצריך לקחת בחשבון את המימד ההסטורי

כמרכיב חשוב

 

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.