ויקהל לעד

25-02-08

מישל בן שושן

 

ויקהל העד

 

 

ויקהל משה

ממחרת יום הכיפורים, משה יורד עם שני הלוחות החדשות ומקהיל את העם. אבל, הנציב טוען שאין זו הפעם הראשונה שהם שומעים את הדברים שהוא אומר להם עכשיו: כבר אחרי שירד עם הלוחות הראשונים, כבר סיפר להם על פרשות משפטים, תרומה, תצווה עד למעשה העגל. אז למה הוא חוזר עכשיו על המשכן והשבת? כי ה' ציווה לו "ואתה דבר אל בני ישראל..". "ואתה" הוא דגש על זה שמשה בעצמו אחראי על לימוד עניינים אלה, אפילו למי שלא מתעניין, אפילו למי שלא הבין טוב עד עכשיו. על משה יש מצווה מיוחדת לדאוג שכל אחד ואחד ישמע ויבין.

לע"ד:

ייתכן שזה נגזר ממעשה העגל: אין להשאיר דברים מעורפלים. אין לזלזל בחינוך כל אחד ואחד. כי מספיק שקבוצה אחת לא תבין טוב את כוונות הדברים, כדי שמעשה העגל יקרא ויהיו לו השלכות על כל הכלל!

הדברים עדינים, חשובים. אפילו עשיית המשכן יכול להתפרש בצורה לא נכונה ולגרום שוב לעבודה זרה. (דרך אגב, זה קרא הרבה פעמים במקדש הראשון והשני!) . לכן, על משה להיות יותר אחראי על כל ההסבר ועל כל פרט, על כל איש ואיש בעם. לכן הקהיל את כולם.

 

ששת ימים תעשה מלכה

"תיעשה"= מאליה!. ידוע שמותר להתחיל מלאכה בערב שבת ושתיגמר מאליה בשבת. אבל כאן, עבור המשכן, ספציפית, יש איסור לעשות כן! שלא יעשה המשכן, אפילו מאליו , בשבת!

 

יהיה לכם קדש

מה הכוונה שהשבת יהיה שבת קודש?

הנציב אומר שזה נתון להערכת כל אחד ואחד. אין כאן איסור מיוחד נוסף על ל"ט מלאכות, אלא, שכל אחד יגרום ליום הזה קדושה, בצורה אישית. כי עצם הקדושה נובע מהרגשה פנימית אישית. וכל איסורי המלאכות לפעמים לא עוזרים לגרום להרגשת הקדושה!

 

לא תבערו אש ביום השבת

הנציב מסביר שזאת הוראה לבניין המשכן: בהמשך למה שנאמר לעיל על איסור מיוחד שלא להתחיל מלאכה לפני השבת שתגמר מאליה בשבת עבור בניין המשכן, כאן מוסיף הכתוב הערה על הבערת האש: לפעמים התכת מתכות דורשת שעות רבות של אש בוערת. לכן בא איסור זה לאסור אפילו השארת אש דולקת לצורך ריתוך מתכות לצורך המשכן!

 

קחו מאתכם תרומה

חייבים למנות גבאים כדי שיגבו את הכסף . אם בנדבה אם בכפייה. כאן, המילה "מאתכם", פירושה שהגבאים יהיו יהודים ולא גויים!!

 

 

ויבואו כל איש ..(לה-כא)

בסוף, לא היו צריכים לגבות התרומה בכפיה אלא כולם באו בנדיבת לב!!

 

חכמת לב (לה-כה)

חכמת לב =הלב בוטח שיעשה ויצליח!

וזו באמת ברכה למי שעובד, כישי לו ביטחון עצמי על הצלחת עבודתו!

 

אשר נתן ה' חכמה בליבו (לו-ב)

איך ה' יכול להכניס "חכמת לב" בתוך האדם? הרי הכל בידי שמשיים חוץ מיראת שמיים:

על האדם היה צריך להיות קודם כל הביטחון. אפילו אם אף פעם לא עסק באומנות הזאת לפני כן. רק הוא צריך לרצות להתקרב אל האומנות הזאת. ואז ה' מצליח דרכו באומנות זו.

 

הביאו אליו בבוקר בבוקר(לו-ג)

למה הביאו תרומות רבות דווקא בבוקר?

כי אז היה המן יורד מהשמים (בבוקר בבוקר). והם התפעלו מהמן, וההתפעלות, היו קרובים יותר לתרומה.

 

והמלאכה היתה דים..והותר(לו-ז)

כשעושים מלאכה עם חומרים,כשחסר חומר, משתמשים בשיירי החומרים שנפלו על הרצפה ומחברים אותם להמשיך בעבודה .אבל כאן ,לא היו צריכים להשתמש בשאריות!היה דאי והותר.

 

ויחבר את היריעות (לו-יג)

כתוב שבצלאל חיבר את היריעות. אבל אנו יודעים שרק משה היה רשאי להקים את המשכן (להקים הקרשים ולתלות היריעות. אז מה פירוש חיבור היריעות על ידי בצלאל?

הנציב מסביר שבצלאל לא רצה שהכלים שהוא בנה יישארו בחוץ. אז הוא חיבר יריעות ותלה אותם זמנית על עמודים זמניים כדי שתהיה מחיצה כל שהיא בין העם והכלים. וכשהכול נגמר ומשה רצה להקים סופית את המשכן,אז משה חיבר סופית את היריעות על הקרשים .

 

***בקנה אחד(לז-יט)

עניין גדול כתוב כאן, אצל הנציב. אבל , כדרכו , הוא נכנס אליו על ידי בעיה דקדוקית קטנה: למה כתוב "בקנה אחד" ולא , כמו בכל שאר המקומות :"בקנה האחד"!

יש במנורה כמה פרטים: יש 6קנים שיוצאים מן הקנה המרכזי (גוף המנורה. יש גביעים :3 גביעים בכל קנה וארבע קנים בקנה המרכזי. הגביעים הם "בשוקדים". וגם יש בכל קנה "כפתור ופרח":

המנורה: עניינה 7 חכמות חיצוניות! כמו אולי מתמטיקה, פיזיקה, …7 החכמות מסמלות כל חכמות שהאדם צריך לחקור אותם, להיות בקיא בהם. הן מסמלות את כוח הפלפול של האדם, לעומת הלימוד של התורה המסומל בארון. כבאר ביארנו שאהרון היה סמל הארון, בזה שהוא ציטת למה שמקובל, מצטט לתורה ומעביר אותה ממות שהיא.

משה לעומתו הוא סמל החידושים, כוח היצירתיות העצמית, כמו שהנציב מכנה זאת :"כוח הפלפול". והיא המנורה!

המנורה היא כל מה שהאדם לומד, חוקר, ממציא, מיצר, מחדש. וכל זה , בעזרת , למשל , כל החכמות החיצוניות. למה שבע? אולי בגלל שזה מספר כולל של ריבוי מושלם.

הגביעים: מסמלים את פעולת ההשקאה: כוח המנורה משקה את הבנת התורה!. המנורה עוזרת לפתח את הבנת האדם ברצון ה' ודברו!

זאת אומרת שהתורה לבדה לא מספיקה!!!

חייב אדם להתעשר בחכמות חיצוניות אפילו כדי להבין את דבר ה'!!!

וגם התורה מצד שני , יכול להשקות את החכמות החיצוניות דרך אותם גביעים!.

למה שלושה גביעים? הם מסמלים שלושה מימדים: התורה (הלימוד), המצוות(המעשים) ודרך ארץ והליכות העולם!

בכל כחמה חיצונית יש לה כוח להשקות את האדם להבין ולהעמיק יותר בשלושת התחומים האלה.

למה ארבעה גביעים בקנה האמצעי?: הקנה האמצעי בנוסף לשלושת הפעולות שלו,הוא משקה את כוחם של שלושת הקנים, לכן, יש לו כוח נוסף מיוחד: הרצון ללמוד חכמות חיצוניות! כדי שלכל קנה יהיה כוח משלו! וזה הכוח הרביעי של הקנה האמצעי! נמצאו ארבעה גביעים לצורך:

  1. להבין כפתור ופרח בגוף התורה,
  2. השכלה בשארי החכמות, (הגביע הנוסף על האחרים)
  3. להשכיל בעבודה
  4. ולהשכיל בדרך ארץ

משוקדים: כל העבודה הזאת של לימוד החכמות החיצוניות חייב להיעשות בשקידה רבה. יש לייחד מאמצים גדולים בדבר. אין החכמות האלה נובעות מאליהן בתוך האדם. צריך מאמץ מתמיד ללמוד ולחקור ולהבין. זו שקידה

כפתור ופרח: זה סמל החידוש המתוקן. דבר שהיה בכוח(כפתור) ויצא לפועל(פרח)  על ידי אדם מסויים. רבי טרפון היה אומר :"כפתור ופרח" כשהיה שומע דבר חידוש שנראה לו מצוין. כמן "חזק וברוך " של היום , היה "כפתור ופרח"!

עכשיו נבוא לפרש את הקושי הדקדוקי הראשון: אחד-האחד:

אם באים ללמוד חכמה חיצונית, לשם אותה חכמה מיוחדת, אז זה לשם ה"קנה האחד" המיוחד הזה.

אבל אם לומדים בכלליות החכמות החיצוניות ,לשם הבנת דבר ה', ולא לשם החכמה הספציפית, אז זה "קנה אחד".

 

לענ"ד:

הנציב מוולוזין, שהיה ראש ישיבת וולוזין ארבעים שנה וייסד את מעמד הישיבות, הוא מביע כאן עמדות לא מקובלות בכלל בישיבות היום!

ואולי בגלל זה הוא איננו נלמד בישיבות. בגלל עמדותיו אלו ואחרות כמו תמיכתו בציונות.

 

*ויעש את הכיור…במראות הצובאות אשר צבאו פתח א'מ(לח-ח)

גדול המעשה יותר מן העושה.

הצובאות:הנשים שפיתו את הגברים לפריה ורבייה, כשהן מתקשטות ומתיפייפות במראותיהן, הם צובאות על הגברים. או הם גורמות ללידת צבאות שלמות של ילדים.

משה היסס לקבל מהן את מראותהן מנחושת כדי להשתמש בהן לבניין המשכן. כי הרי הם היו כלים לא "מכובדים"!

ה' אמר לו שדווקא את הכלים האלה , הכי יקרים בעיניו!

ומהם עשו את הכיור נחושת.

כל זה כדי להעלות על נס את הדברים ("הקטנים")המאפשרים לעשות דברים "גדולים". כמו הכיור בעצמו: אין בו עבודה מיוחדת אבל הוא מאפשר להיכנס לאוהל מועד ולעבוד. בלעדיו אין משה יכול להיכנס לדבר עם ה', בלעדיו אין אהרון יכול להדליק המנורה או לעבוד באוהל!. הכיור הוא ה"מעשה" . הוא האמצעי שמאפשר לעשות. וזה לא דבר זוטר. אולי להיפך! אולי כל מה שאנו "עושים" אינו אלא כדי לאפשר לדברים אחרים להיעשות.

לכן לקחו את המראות מן הנשים הצובאות: הם אפשרו במעשיהן לבעליהם ולילדיהם לעשות דברים , כמו הכיור.

 

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.