ויקהל מי

בע"ה כה אדר התשע"ג

מישל בן שושן

 

ויקהל מי

 

הרעיון המרכזי:

הרב מרדכי יוסף ליינר מבקש שנתפוס כל הזמן בשני עמודים ביחד:

  1. עמוד אחד דורש מהאדם לחיות בצמצום. להפסיק לעבוד בשבת כדי להתכנס על הנקודה הפנימית של האדם ולחשוב על הכיוון והטעם של החיים. לא להיסחף בעבודה..
  2. ובעמוד השני: יש גם לקבל אחריות על המעשים ולעבוד, להתפשט, ולהיות נחוש בעולם העשייה והיצירה.

שני העמודים הם הופכיים. ובכל זאת, כל נפילה במידה אחת והזניחה בשנייה גובלת בעבודה זרה!! עבודה זרה של ההתנזרות מהעשייה . ועבודה זרה של העבודה עצמה שיכולה להסית את העובד מהעיקר!

את הרעיון המרכזי הזה הרמ"י מפרש דרך כמה נושאים בפרשה שלנו.

אני אציע, בהמשך, דרך לגשר בין שתי העמדות

 

משכן ושבת

כשה' ציווה למשה לבנות את המשכן (בפרשיות תרומה ותצווה) הוא הקדים את בניין המשכן לשמירת השבת. אבל כאן, כשמשה מעביר את הציווי לבני ישראל (בפרשיות ויקהל פקודי) הוא מקדים את השבת למשכן! למה?

השבת= להפסיק לעבוד. להצטמצם.

המשכן= ההתפשטות, העשייה. הבניין. 39 המלאכות.

  1. בבריאת העולם, ה' התחיל בששת ימי המעשה ורק אחר כך היה שבת. השבת, עבור הבורא המגיע בסוף תהליך העשייה כדי לתת כיוון לעשייה. אם משהוא מוכן להפסיק לעבוד, להתנתק מהעשיה, זה סימן שהעבודה לא "אכלה" אותו. שהוא לא משועבד לעשייה! שהוא מוכן לקחת מרחק ולחשוב על הטעם של העבודה שהוא עשה עד כה. עבור ה', השבת באה בסוף. לבורא היתה כבר כווה לפני הבריאה.לכן ה' מצווה על המשכן לפני שהוא מצווה על השבת!
  2. אבל עבור האדם, אין לא כוונה לפני שהוא נולד. הוא בא לעולם ורק אחר כך הוא מחפש מה הוא טעם החיים! לכן, אדם הראשון נולד ערב שבת. הוא מתחיל מיד בשבת! זה ייתן לו כיוון כדי להתחיל לעבוד בששת המעשה שיבואו אחר מכן! לכן משה מצווה על השבת קודם !

נמצא שלשבת יש שני פנים הפוכים: הוא מסיים את השבוע הקודם. הוא יום מנוחה. אבל הוא גם מכין את האדם לשבוע הבא! השבת הוא הזדמנות להבין מה הוא טעם החיים. והאדם מצווה לחיות את שני הצדדים של השבת! השבת הוא  כפול! הבנים של ה"מי השילוח" (ה"בית יעקב" ו"הסוד ישרים") יפתחו באריכות את הרעיון המרכזי הזה של כפילות השבת.

 

שבת ונחושת

הנושא הראשון של פרשת ויקהל הוא השבת. אבל הנושא האחרון הוא בניין יתדות המשכן בנחושת.

הנחושת= להיות נחוש, להיכנס בכל הכוח בעולם העשייה.

השבת= לתפוס מרחק מהעשייה ולחשוב על תכלית העשייה.

לפי סדר הפרשה שלנו, ההוראה של משה ברורה:

  1. עליך קדם כל לחשוב מה היא הדרך הטובה, האם מה שהולכים לעשות הוא הדבר הנכון? האדם חושב. הוא עושה זאת בזכות הפסקת העבודה ! וזה גם מסוכן אם הוא יישאר בעולם החשיבה והספק! עליו להפסיק בשלב מסויים לשבות ויש להתחיל לעבוד!
  2. וזה עולם בניין המשכן שמסתיים בנושא ה"נחושת"!. הנחושת דורש מהאדם להיות נחוש בעבודה! לקבל אחריות ולהתחיל ליזום! בזכות העבודה הפנימית שהאדם עשה בשבת, והבירורים שהוא בירר את עצמו, יש להפסיק לחשוב ולהתחיל לעבוד!!

להישאר בעולם השבת זה לא טוב ולהישאר בעולם העשייה זה לא טוב! לכן יש לנו שבת פעם בשבוע!

"נחושת" הוא מלשון "נחש": הנחש הוא היצר הרע שדורש מהאדם להיות נחוש במסלול מסויים של עשייה או של סיפוק התאוות בלי להפסיק! בלי שבת!!

בזכות השבת, אפשר לתקן את הנחש לבניין המשכן בנחושת!

בעצם, בניין המשכן מזמין את האדם לחשוב על דרך חיים בריאים: איך עובדים בלי להיות מכור לעבודה! לעבוד ולקחת מרחק כדי לבדוק האם מה שאנו עושים הוא בכיוון הנכון?

 

בצלאל: מי שולט על מעשה האדם?

  1. האדם עצמו. כי יש לו בחירה חופשית ואין האלוהים מתערב בהחלטותיו. הכל בידי האדם. על האדם להיות אחראי על מעשיו. ה' מצפה מהאדם שיהי קשוב למה שמתרחש סביבו, שיהיה קשוב לתורה , למצוות, למסורת, לכל מה שאמרו החכמים במשך הדורות, להיות קשוב לכל זה ולהחליט בעצמו מה היא הדרך הנכונה ללכת בה ברגע זה. הוא לבדו יקח את האחריות על מעשיו ואף אחד לא יגיד לו אם מה שהוא עשה זה הוא באמת רצון ה'! לכן, הוא חייב להישאר קשוב גם אחר שהוא עשה את מה שהחליט ושיהי מוכן לשנות דרך אם הוא יגיע למסכנה הפוכה!! בקיצור: האדם אחראי על מעשיו והוא אחראי לדעת מה הוא רצון ה' בכל רגע.
  2. או להיפך: ה' מחליט על הכל! אפילו הרצונות של האדם הם בידי ה'! האדם הוא כמו גרגיר חול בידי הבורא. הרמ"י יאמר שזו דרכו של עמלק. לחשוב שאין אחריות בכלל בידי האדם. כל מה שיעשה , זה רצון ה'! אם יהרוג אדם, זה בגלל שזה רצון ה'! אין יותר מוסר. הכל בידי שמיים! אפילו יראת שמיים!.

ניתן למצוא ב"מי השילוח" משפטים שמצדדים בעמדה הראשונה (אחריות קיצונית בידי האדם- הכל בידי האדם) ויש משפטים שמצדדים בעמדה השנייה! (הכל בידי שמיים) כמו למשל "הכל יתברר שכל מה שעשה האדם הוא היה רצונו של הקדשו ברוך הוא"!!.

אבל אין לטעות: הרמ"י מאמין בשתי העמדות גם יחד!! אין הוא מאמין בעמדה אחת אלא בשתיהן גם יחד!! הרבה הוגה דעות מודרניים משתמשים באחת משתי העמדות האלה ומיחסים קיצוניות אחת למי השילוח אבל יש ללמוד את כל החלקים של המי השילוח! ולהגיע למסקנה שהוא מצדד בשתי העמדות!

נלמד את העניין הזה דרך מינוי בצלאל:

האם ה' בחר בבצלאל כי לבצלאל יש תכונות מיוחדות או שהוא בחר בו סתם והוא הכניס בו את החכמה המיוחדת הזו? אפשר לענות באופן פשטני: שניהם! ה' בחר בבצלאל כי היה בו חוכמה מיוחדת והוא נתן בו עוד יותר חכמה כי הוא היה כלי מצוין לקבל את המשימה והתכונות המיוחדת שה' חנן אותו בהם.

אבל, אם נעיין יותר, ולא נסתפק בתשובה הזאת, נראה שהמי השילוח מבסס את כל טעם בניין המשכן בבחירה הזו:

 

מה היא מטרת בניין המשכן?

שה' ישכון בתוך האדם!

כל בניין המשכן הוא פרדוקס אחד גדול: שה' ישכון אצל האדם! זה לא פחות פרדוקסאלי מאשר כל הפרדוקסים שתיארנו לעיל! בין השבת והעשיה בין בחירת האדם או בחירת ה'!

 

אני מציע פירוש זה:

"ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם"= תבנו את המשכן (על ידי מעשהאומנות) כדי שתגלו את החלק האלוהי שיש בתוך כל אדם!!

 

כלומר: בתוך כל אדם נמצא חלק אלוהים. החלק הזה מתבטא על ידי כוח היצירה, האומנות, כוח הבחירה לעשות דבר או היפוכו. הכוח הזה הוא החלק האלוהי שיש לגלות בתוכנו!!

כשנגלה אותו, נגלה שבעצם מה שמניע אותנו זה הכוח הזה, זה "רצון ה'"!!

כלומר, אני מציע שאין בכלל פער בין שתי העמדות שתיארתי עד עכשיו כעמדות הפוכות!!

 

כשבצלאל יעשה את מה שהוא יבחר לעשות. הוא "אומן", כלומר הוא יפתח ויביא לידי ביטוי את  כוח היצירה שיש בו. אז הוא יגלה שזה החלק האלוהי שיש בו!! וזה פירוש  ואז הוא יגלה שה' ,מילא אותו בחכמה בדעת ובתבונה…"

אבל משה מצווה לכל ישראל שיעשו אותו דבר בעצמם:

"ראו קרא ה' בשם בצלאל"= תלמדו ממה שקורא אצל בצלאל, גם אתם יכולים!

על ידי בניין המשכן, על ידי ביטוי מעשה אומנות ומתן ביטוי לכוח העשייה והיצירה של האדם, אתם יכולים לגלות שה' נמצא בתוככם!!! ואז יהיה ברור שה' שוכן בתוכנו!

 

ששת ימים תיעשה מלאכה

לא כתוב "תעשה" עם פתח(אתה תעשה) אלה עם צירי(המלאכה נעשית מאליה!). כלומר, אפילו בששת ימי המעשה, יש להכניס את עניין השבת: כאילו השבת והמעשה משתלבים ביחד! אפילו כשאני עושה, אני יכול לקחת מרחק ולחשוב האם מה שאני עושה ראוי ולהיות מוכן לשנות כיוון!   בעצם אין פער גדול בין השבת והמעשה!!

 

זה מסביר למה שכינת ה' צריכה לבוא לידי ביטוי על ידי בניין בית עם כלי אומנות:

כי האומנות , זה התחום שבו האדם מביא לידי ביטוי את כוח היצירה והבחירה והאחריות לתוצאות מעשיו. וכך הוא מבין מה הוא חלק ה' שנמצא "בתוכו". הצלם אלוהים שנמצא בתוך האדם עצמו!!

"ראו קרא ה' בשם בצלאל.., זו המצווה שיכולה לסכם את כל מעשה המשכן!

משה מבקש מעם ישראל שיבינו מתוך העשייה ומתוך מעשה האומנות (ביטוי לחופשיות ויצירתיות של האדם) את שכינת ה' בתוכם!

ההסבר הזה דורש להיפרד מהמחשבה שיש הפרדה גמורה בין האדם והאלוהים. אני טוען שיש השקה בין שניהם. "רצון ה'" ורצון האדם  הם שני רצונות משולבים שיש לגלות אחד בתוך השני! בתוך רצונו של האדם, יש לגלות את רצונו של האלוהים! האחריות של האדם היא בהבחנה הזאת!

אם אני אעשה כל מה שעובר לי בראש, זה יכול להיות "נגד רצון ה'" כי זה לא מוסרי. כשאני אעשה דבר מוסרי , לפי רצון ה', זה יהיה רצוני ואני אגלה את רצון ה' . "עשה רצונו כרצונך"! כש אני אעשה רצוני כרצונו, אז אני מגלה ,בחופשיות גמורה את רצונו! איך? על ידי היצירה האומנותית בעיקר, אבל גם דרך כל פעולה חופשית של האדם. (לכן, יציאת מצרים קדמה לתורה!).

 

למה יש כל כך פירוט בבניית כלי המשכן?

כי לא כל יצירה חופשית מגלה את רצון ה'!

יש לתת מסגרת ליצירה החופשית! (עוד פרדוקס!)

הכניסה למקדש, מקום המפגש עם האלוהים, דורש המון יראה והכנות ומגבלות!

כל כלי בא כדי ללמד אותי את הדרך שבתוכה אני צריך ללכת כדי לבטא את הרצון וחופש היצירה שלי!!

לסיכום:

נראה לי שעיקר הפרשה היא להזמין את האדם להיות יצירתי , יוזם ולקחת אחריות על מעשיו! האומנות היא הדרך שבה האדם מבטא הכי הרבה את כוח היצירה החופשית שלו. בזה הוא מגלה את החלק האלוהי שיש בתוכו.

אבל יצירה זו צריכה להיות מובלת בתוך מסגרת מפורטת. השבת מלמד את הצמצום שבו האדם יקח פסק זמן ביצירה כדי לראות אם הוא הולך בדרך הנכונה ולתת למעשים שלו כיוון.

פירוט הכלים של המשכן מלמדות את האדם שהוא צריך להיכנס בתוך עולם היצירה מתוך צניעות ויראה, למרות שהמטרה היא האהבה והיצירה החופשית.

פרשת ויקהל מזמינה את היצירה של האדם

פרשת פקודי תדאג שהניצוץ שהדליק אצל האדם את רצון היצירה ימשיך לדלוק לאורך הזמן.

 

 

 

 

לע"ד: למה עכשיו קוראים לבני ישראל "עדת בני ישראל"?

כי אחרי חטא העגל, הם התחילו להבין שכולם עדים לדבר ה' ולא רק משה! מה שגרם לחטא העגל זה היה דווקא המחשבה המוטעית שמשה הוא המתווך , הוא הנושא את דבר ה' והם פאסיביים לגמרי והם רק צריכים לצטט לדברי הרב. עכשיו, אחרי תיקון חטא העגל, הם מתחילים להיות כל אחד אחראי על הבנת דבר ה' , באחריות גמורה. הם הופכים להיות עדים בעצמם ורק כך הם יכולים להיות "עדת בני ישראל"!

אם בני  ישראל ירגישו שהם "עדים" ויקבלו אחריות על זה, אז המשכן שיבנה יהיה, בפרשת פקודי: "משכן העדות"!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.