בע"ה יט' אדר התשע"ג

מישל בן שושן

 

כי תישא מי

 

חטא העגל

 

הפירוש של המי השילוח הוא כל כך עקרוני ומהפכני, שהעדפתי להביא כמה משפטים ככתבם:

" בחטא היה עניין עמוק ועיקר: כוונתם (של ישראל) היתה שיהיה השם יתברך מוכרח להימשך אחריהם להשפיע להם כל דבר שיבקשו אותו".."הם רצו שהנהגת השם יתברך תהיה מפורשת לנגד עיניהם" (חלק ב)

"הם רצו שהשם יתברך יראה להם את הסדר המסודר אצלו לכל מידותיו לדורות : באיזה זמן ינהג את עולמו במידה זו ובאיזה זמן במידה אחרת ואל יצטרכו בכל יום להתפלל להשם יתברך כדי שיראה להם באיזה דבר ובאיזה מידה הוא יבחר עתה. רק יגלה להם הכל בפעם אחד  וילכו בדרכיו לבטח תמיד"(חלק א).

 

כלומר, חטא העגל היה בזה שהם לא קבלו שהם צריכים להיות כל הזמן בחיפוש אחר רצון ה' המשתנה. הם רוצים רשימת דברים ברורה ונכונה תמיד. כמן "שולחן ערוך" ברור ונצחי. כך שהם לא יצטרכו להיות בספק ובחיפוש מתמיד.

"אלה אלוהיך ישראל"= זה המשפט העיקרי בחטא העגל. "אלה"=זה בדיוק מה שרוצה ה', בברור, בבטחה ותמיד.

עם הקריאה הזאת של חטא העגל, הרמ"י דורש מכל חסיד , מכל אדם שירצה להיות "דתי", ללכת בדרך ההפוכה: לקבל עליו את האחריות למעשיו. אחרי שהוא למד וקיבל את כל מה שמהמסורת העניקה לו, ייתכן שהוא ימצא את עצמו מול החלטות קשות: "מה בדיוק ה' רוצה ממני עכשיו?". ואז, רק הוא ייקח את ההחלטה הסופית באחריות מלאה. זה באמת מתאר "חסידות" מסוג אחר לגמרי ממה שאנו מכירים! אבל זו חסידות אשבציה!!

"חטא העגל" נוגע ,אם כן, הרבה יותר לאנשים "דתיים". זה החטא של האדם שרוצה להיות "בסדר", לעבוד את ה' אבל הוא לא רוצה לקבל על עצמו את האחריות לעשות מעשה בלי להיות בטוח שזה מה שצריך לעשות. הוא מעדיף ש"רב" יגיד לו מה לעשות ומה לחשוב. הוא לא מקבל את הספק שבו רצה ה' לשים את האדם, בחיפוש אחר רצונו. כמעט כל הדתות בעולם,(ולצערנו גם חלק גדול מהדתיים היהודים היום) מסתכלים על האל כדבר מקובע, עם רצון ברור שאיננו יכול להשתנות לפי הנסיבות. והם מבקשות מהמאמין שלהם להיות מסוגל להישמע לסדרה של חוקים מסודרים וקבועים אחת ולתמיד. האדם הדתי ביותר הוא זה שמסוגל להישמע אפילו לדברים הקשים ביותר לעשות אותם. בעוד שלפי הרמ"י, ה' דורש מהאדם הרבה יותר מעורבות מתמדת בחיפוש אחר רצון ה'. הוא דורש מהאדם הדתי להיות כל הזמן בחיפוש וכשהוא חושב שזה מה שה' רוצה ממנו לעשות, אז הוא (ורק הוא) לוקח את האחריות על מעשיו ואחרי שהוא עשה את מה שחשב שיש לעשות, הוא יהיה מוכן לשנות ולהשתנות לפי תוצאות החיפוש הבא אחריו. כלומר, אין להישען על העבר והיות בטוח לגמרי שכל מה שחשבנו ועשינו הוא באמת רצון ה'. אלא יש להשתדל ולעשות כמיטב יכולתנו כדי לעשות את רצון ה'.

 

העגל והשבת

הרמ"י מסביר שבדיוק בזמן שה' הכתיב למשה את מצוות השבת, ישראל עשו את העגל! כלומר, מצוות השבת קשורה מאוד לחטא העגל! משה הבין טוב והעם לא הבין מספיק טוב את מצוות השבת!

אכן, יש בשבת, מצווה לחיות קצת ב"עולם הבא". אבל עולם הבא הוא זמן שאין לאדם לעשות יותר עבודת חיפוש. הכל ברור וגלוי בו. האדם, בעולם הבא רק נהנה מזיו השכינה. אבל בעולם הזה, האדם כל הזמן בחיפוש ובעבודה. לכן, יש סכנה גדולה לחיות בשבת בחטא העגל!!

הערה לע"ד:

משה יבקש מישראל לשתות מהמים שבהם טחן את האבקה של העגל אחרי שהוא טחן אותו. למה משה מבקש מישראל לשתות מהחומר של עגל הזהב?? ייתכן שיש בעגל הזהב דבר טוב מאוד שיש לשתות אותו:

כן, יש רצון מאוד "דתי" בחטא העגל. רק העובדה שהעגל הוא ב"גוש" אחד, בצורה אחת, מהווה בעיה חמורה. אבל,כשהוא נטחן דק לעפר, אז אי אפשר כבר להגיד : "אלה אלוהיך ישראל"! אין יותר קביעות וצורה קבועה של האלוהים. אחרי שהוא נטחן דק, הוא איבד את הצורה המקובעת שלו ונשאר הרצון הרוחני הטהור להיות קשור לרצון ה'! לכן, יש בעגל הזהב דבר טוב שנדרש לקיימו בכל שבת!! השבת הוא העגל המתוקן!

 

העגל והמקדש

הרמ"י מסביר שבבית המקדש, כל תפילה היתה מתקבלת. ואם זה היה בניגוד רצון ה', אז ה' היה מעלים מהאדם את  הרצון  להתפלל עבור הדבר הלא נכון!

מצב זה הוא בדיוק מה שישראל בקשו על ידי העגל: שיהיה אפשר לדעת מראש איך מתנהג ה' כל הזמן כדי להשתמש בידיעה הזאת ולקבל את מבוקשנו בהכרח. בדיוק כמו במקדש!

ייתכן שהמשכן בא כדי לענות על בקשה זו. אבל המקדש בנוי בצורה כזו ועם חוקים כאלה שיכשרו את הרצון של ישראל בחטא העגל. כלומר, המשכן יכול להביא את ישראל למצב שהם רצו לה יגע אליו (דבקות בה') אבל ללא בעיות הנלוות! עם הרבה יראה, קדושה, צורך בהמון הכנות ודרישות קשות לכל מי שרוצה להיכנס ועבוד אותו במשכן. במילים אחרות, כמו השבת, המשכן הוא תיקון עגל הזהב. אפשרות לקחת ממנו הטוב בלי העיוותים.

אבל, אם נהיה כנים, יש מקום להצטער על הכישלון של המקדשים, במשך ההיסטוריה. ישראל הצליחו לעשות מהמקדשים שלהם עבודה זרה לא פחות מהעגל עצמו!

 

אלוהי מסכה לא תעשה לך.

גם המצווה הזאת מסבירה את חטא העגל. נצטט שוב את הרמ"י:

"אל תביט בכללים כדי להתנהג על פיהם"!!

הוא שוב פונה אל האדם ה"דתי" ואוסר ממנו להיות "ראש קטן"! להתנהג לפי רשימת מצוות וכללים ברורים אחת ולתמיד! הוא כל הזמן צריך להיות בלימוד וחיפוש אחר ורצון ה'! אין לעשות מהאלוהים (אפילו אלוהי ישראל) דבר מקובע . "מסכה" מלשון ניסוך המתכת הרותחת והנוזלית (שיכולה עדיין לקבל כל צורה) לתוך תבנית כדי לקבל צורה אחת (נכונה ככל שתהיה) מקובע! יש להשאיר את רצון ה' חי כמו המתכת הנוזלית ולא לקבע אותה איך שאנו רוצים.

נראה לי שהקדושה שמתבקשת בין איש ואשתו ובין בני האדם בדרך כלל, דורשת גם כן לקבל את השני באפשרות שהוא ישנה את רצונו! יש להיות בחיפוש מתמיד אחר רצון האחר וכיבוד שינויי רצון האחר. אין לקבע את האחר כדי "לאכול" אותו!

 

למה מצוות הכיור נמצאת רק בסדרה שלנו?

ולא יחד עם שאר הכלים בפרשת תרומה?

כי הכיור הוא מצווה על הכהן לרחוץ ידיו ורגליו לפני שהוא נכנס לתוך הקודש.לא מדובר על טהרה כי הכהן כבר טהור. לא מדובר על ניקיון כי יש לנקות לפני כן הידיים. מדובר אבל בביטול ה"נגיעות".

מי שעובד את ה', צריך לעשות זאת ללא "נגיעות". ללא נגיעה אישית. ללא אינטרס אישי. לא עובדים את ה' כדי להשתמש בה' או בעבודה אליו! יש להשאיר תמיד מרחק מסויים ביני לבין העבודה שלי אל ה'! למרחק הזה קוראים "קדושה" ולכן קוראים לרחיצת הידיים על ידי הכיור "קידוש ידיים ורגליים".

המצווה הזאת מאוד קשורה לחטא העגל!

נראה לי שכל ענייני הסדרה שלנו נוגעים לשאלה הקשה: איך להתקרב אל ה' בלי לנגוע בו?! בלי לעשות מהקרבה הזו  עבודה זרה? גם הדו שיח עם משה, שרוצה לראות את פני ה' וה' מסרב ומציע רק את אחוריו קשורים לשאלה הזאת!

 

 

כל פטר רחם לי

הרמ"י קורא פסוק זה כך: אל תקבע בשבילי מה היא רחמנות! אני ה' הוא היחיד שקובע עבורי מה היא רחמנות! אם תראה מקרה שבו אתה חושב שאני לא רחמן, אל תחשוב שיש לך את כל הכלים כדי לדון אותי כ,לא רחמן". ,כל רחמנות היא שלי " ורק אני קובע מה היא רחמנות!!

 

ראה אתה אומר אלי ..

פרשה זו נקראת בכל שבת של חול המועד פסח או סוכות. למה?

כי הם תקופות מעבר. בכל מעבר, האדם יכול להיות כועס על שינויי האקלים וזה גורם לו לצאת מההרגלים של העונה העוברת לקראת העונה הבאה. יכולה להיות בו "תרעומת" , כעס!

כמו כן, כאן, משה צועק אל ה': למה אתה משנה את אופן ההנהגה שלך?? "אתה לא הודעתני את אשר תשלח עימי…" אנו לא יודעים מה יקרה לנו…

ועל זה השיב לו ה") בלשון הרמ"י): "אל תירא כלום!!"

ולכן בפרשה הזאת מתאר  ה' למשה 12 דרכים שבהם ה' ישמור על האדם במצבי שינוי!!

כלומר, אחרי שהודיע לנו שיש להיות כל הזמן בחיפוש ובאי וודאות, העם מפחד וגם משה מתחיל להתלונן על הקושי שבו ה' מציב את ישראל!

לכן, ה' מתאר את הצד השני של המטבע: יש שמירות! ה' שומר על ישראל כדי שיוכל להמשיך וללכת בדרך הקשה שהוא תיאר לעיל!

ואלה 12 השמירות ואזהרות שישמרו עליכם:

• "שמר לך את אשר אנוכי מצווך.." כלומר, יש למצוות שלי סגולה לשמור עליך!אל תתחבר אל התרבות של העמים עובדי עבודה זרה שאתה בא אליהם בארץ.
• "אלוהי מסכה לא תעשה לך" אל תחשוב שהדרך הזאת של אלוהי מסכה , היא יותר קלה. להיפך! היא תכניס אתך לתוך מסלול של עבדות ולא תהיה מאושר באמת! זו אשליה של הגנה! הדרך שאני מציע, דרך החיפוש המתמיד והאחריות הם הרבה יותר מחזקות אותך!!
• "את חג המצות תשמור" יש לצמצם את תאוות האוכל מאוד כדי להישאר בריא!
• "כל פטר רחם לי" אל תהרהר אחר מידות ה'. הוא לבדו יודע מה היא רחמנות!

 

המשכן הוא צורת האדם:

הזוהר כבר הסביר שיש הקבלה בין כלי המשכן וצורת האדם כי מטרת ה' היא לשכון בתוך האדם. האדם הוא העיקר ולא המשכן או כל כלי אחר. המשכן הוא רק אמצעי עבור האדם.לכן באות ההקבלות האלה:

 

הכלי	אבר האדם	הסבר
הארון	מוח האדם	לוחות הברית שיש בתוך הארון
הכפורת	לב האדם	הלב והמוח : הרגש וההיגיון הם כמו סיר והמכסה! משלימים אחד את השני ושומרים אחד על השני
הכרובים	הריאות	כנפי הכרובים הזזות מקררות את הלב!
מזבח הקטורת	האף	חוש הריח . ריח הקטורת
השולחן	האזנים	??
מזבח הנחושת	הפה	אכילת הקרבנות

 

 

חלקי הפרשה

יש , לדעת הרמ"י שישה נושאים בפרשה שלנו וכל אחד מקביל לשאלה שישאלו את האדם כשהוא יגיע לעולם הבא! לפי הגמרא בשבת (לא.)

 

השאלה בעולם הבא	פשרה	הסבר
האם נשאת ונתת באמונה?	מחצית השקל	כל אדם צריך להכיר בחלקו. ולא יקח את החלק שאיננו שייך לו! לכל אחד יש מצחית השקל בעולם ורק אותה ואין לו לחיות חיים של אחרים ולקחת את חלקם!
האם קבעת עיתים לתורה?	הכיור	קביעת עיתים לתורה= להיות מוכן בכל יום לקחת מרחק מהעשייה . לנטול ידיים, זה למנוע הנגיעות, זה לקחת מרחק מהמציאות על ידי, למשל, לימוד התורה, רגע אחד בכל יום
האם עסקת בפריה ורביה?	שמן המשחה	כל כלי היה צריך להיות מצופה בשמן כדי להיכנס לתפקיד. האדם צריך לפעול כדי שיה בעצמו מכוסה בשמן: שיהי משהוא שיצא ממנו. האדם צריך להשאיר רושם בעולם.
האם צפית לישועה?	מעשה הקטורת	יש לדעת שיהי בסדר! הקטורת מסמלת שהכל (אפילו הדברים שנראים לנו רעים) יתפסו את מקומם בסופו של דבר והכול יהיה לטובה
האם פלפלת בתורה?	מינוי בצלאל	האומנות, כוח היצירה, החדשנות של האדם היא צורת העבודה המועדפת והיא פלפול החכמה בתורה
האם הבנת דבר מתוך דבר?	מצוות השבת	איך אפשר , דרך הצמצום בעשייה, להבין שמתוך העשייה נמצאת מלכות שמיים