שמות אה

בע"ה טז טבת התשע"ב

מישל בן שושן

 

שמות אה

 

ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש ובתו באו

  1. ואלה= "כל ואלה מוסיף על הראשונים". מה זה מוסיף?
  • כמו שהאבות היו צדיקים, כך הבנים צדיקים הם! לפחות כל הדור ההוא!
  • הגלות התחילה כבר אצל האבות (לא השעבוד!) וממשיכת עכשיו.
  1. הבאים= כל מי שרוצה לזכות בארץ כנען חייב לצאת לגלות! עשיו וויתר על זה. בני יעקב באים למצרים כמצווים לצאת לגלות. יש מהם שבאים מרצון "הבאים".
  2. את יעקב ..באו= ויש מהם שיעקב היה צריך לשכנע לבוא! ולכן יש בפסוק פעמיים "הבאים-באו" (מרצון –מוכרחים). וזולת יעקב לא היו באים!!

 

וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא ובני ישראל פרו..

יש כאן ארבע שלבים שדרכם השעבוד התחיל בהדרגה: מות יוסף- מות כל האחים- מות כל הדור- ריבוי ישראל. בכל שלב, נוספה סיבה לשעבוד להתגבר. למרות שהשעבוד ממש, לא התחיל עד סוף ארבעת השלבים, המצב השתנה כל הזמן לרעה כדי לאפשר בסופו של תהליך התחלת השעבוד.

 

ויאמר אל עמו..

למה פרעה החליט לשעבד את ישראל? כי המצרים ידעו שמטרת ישראל היא לחזור לכנען ולהשמיד שם את הכנעני. המצרים היו האחים של הכנענים ולא רצו שישראל ילך לשלוט על אחיהם !

 

הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו

כל הכוח שלהם לקחו מאיתנו! אם הם עצומים זה "ממנו", מאיתנו לקחו האוכל והכוח!

 

הבה נתחכמה לו

פרעה לא רצה להרוג את כולם כי הוא ידע כי הם הכרחיים לשגשוג במצרים! לכן היה לו להתחכם: איך לשעבד אותם בלי להרוג אותם כדי שלא יצאו מארצו (הן כדי לא לאבד את כוחם והן כדי שלא יהרגו את הכנענים)

 

וישימו עליו שרי מסים

ייתכן מאוד ששרי המסים היו מישראל עצמם. מכיוון שאנו נמצאים בהתחלת השעבוד, יותר קל שישראלים עצמם יתחילו להרגיל את אחיהם בשעבוד!

 

 

וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ..

יש קשר הדוק בין שני התהליכים: עינוי ישראל וריבוי ישראל! בלי עינוי הם לא היו מתרבים ! הריבוי הוא לא בהכרח רק כמותי אלא איכותי: האדם רגיל לחיות כשבתוכו מעורבבים כוחות "רעים" ו"טובים" מעורבבים. במצבי לחץ, בשעות משבר, האדם מוזמן לעשות בירור (לרוב לא מודע ולא אינטלקטואלי). ממשבר האדם יצא יותר גדול , בצד הטוב או הרע! הוא ישתנה. הוא לא יישאר כמות שהיה . ממצב "בנוני" הוא יהפוך ליותר "קיצוני", יותר רגיש. יותר אכפתי. לטוב או לרע, אבל זה ישנה אותו.

העינוי במצרים גרם לישראל לברר הטוב שבו וגם את הרע שבו. מאלה יהיו שיצאו ממצרים ויהיו שירצו להישאר במצריים. זה יהיה הבירור האמיתי. אבל הבירור מתחיל בעינוי. הוא כרב לא יהיה עם ככל העמים.

מעניין מאוד לשים לב שעם ישראל נולד ממצב של לחץ ! הלחץ גורם לו להתעלות.

 

ויקוצו מפני בני ישראל

(לע"ד) :התהליך של עינוי ישראל על ידי המצרים וההתעלות שלהם גרמה למצרים עצמם להיות יותר "קיצוניים" במובן שגם הם התחילו לצאת ממצב של האדישות. וכך השעבוד הפך לכדור שלג שמזין את עצמו. שנאה כלפי ישראל. ישראל מתרבים, השנאה גוברת….כך ששני העמים נפרדים ועומדים אחד מול השני בקיצוניות!

 

כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו, וכל הבת תחיון.

למה להחיות הבנות? כי המצרים רצו לשאוב את הכוח של עם ישראל בתוכם. הכוח נמצא בנשים (ראה האבות שהקפידו להתחתן עם נשי המשפחה). בלי גברים, הנשים הישראליות יצטרכו להתחתן עם המצרים!וכך ירוויחו משני הצדדים: ירוויחו את השגשוג והכוח המיוחד מישראל ולא יישאר עם ישראל שמאיים על הכנענים.

 

כי לא כנשים המצריות העבריות..

המיילדות קוראות לישראליות "מצריות עבריות" כי יש להם שני הכוחות גם יחד: הברכה מצד היותם ישראליות והכוח הפיזי בהיותן גם אזרחיות מצריות!

 

ויצוו פרעה לכל עמו לאמור: כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו

אחרי שפרעה לא הצליח לקיים את תוכניתו בסוד, עם המיילדות, הוא מכריז לכל העם שהמצרים ידאגו שהישראלים יזרקו בעצמם את הבנים שלהם ביאור. (הא"ח לומד זאת מהמילה "לאמור": שהמצרים ידאגו לכך ויאמרו לישראלים). ואכן, כל בן אשר נולד, היו הישראלים שים בתיבה ביאור. משה , כנראה לא היה היחידי בתיבה !

 

ותהר האישה ותלד בן ותרא אותו כי טוב הוא ותצפנהו שלושה ירחים:

מה ראתה יוכבד "ותרא אותו "? היא פשוט ראתה שלמרות שהוא נולד אחרי 6 חודשים בלבד, הוא מספיק בריא וחזק כדי לשרוד ולכן טיפלה בו שלושה חודשים וסיכנה עצמה .

 

ותקרא שמו משה כי מן המים משתיהו (ב-י)

בניגוד לכל מה שקדם בספר בראשית, פירוש השם בא כאן אחרי השם. בכל מקום התורה כותבת הסבר השם ואחר כך השם עצמו. (כי ראה ה' בעוני ותקרא שמו ראבון ..) למה כאן יש היפוך הסדר? הא"ה נותן שני הסברים:

  1. בתיה לא רצתה שההסבר הזה ייוודע כי זה היה אסור להציל יהודי! היא רק קראה לו משה ולנו, קוראי התורה היא נותנת ההסבר בסוד!
  2. אין ההסבר עיקרי. שמו של משה היה אמור להינתן מהרבה סיבות שאינן קשורות דווקא להסבר של בתיה. הזוהר מסביר ששם "משה" היה מתוכנן מקדמא דנן עם הסברים מאוד עמוקים. בתיה קראה לו כך מתוך רוח הקודש שהיה בה. אבל את ההסבר, היא נתנה בעצמה והוא לא עיקרי. לכן הוא בא אחרי השם ולא לפני השם. בכל המקומות האחרים ההסבר על השם הוא עקרוני ובגללו נתן שם זה.

 

ויואל משה לשבת את האיש וייתן את צפרה בתו למשה (ב-כא)

למה כתוב פעמיים "משה". היה יכול לכתוב "וייתן לו את צפורה"! אלא שציפורה היתה אמורה להינתן למושיע ישראל ששמו משה. כלומר , כמו שמשה התינוק קיבל את שמו שהיה מתוכנן כבר למושיע ישראל, כך ציפורה היתה מיועדת למשה ! כך שיתרו, לא  נתן את צפורה  לאיש הזה שנמצא מולו. אלא ל"משה".כי ציפרוה היתה בת זוגו של משה.

 

..ויזעקו ותעל שוועתם אל האלוהים..(ב-כג)

"אחת מהתפילות המתקבלות היא תפילה שמתוך צרה"

 

ויאמר אלוהים ראה ראיתי את עני עמי..ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו…(ג-ז)

יש שני עניינים שונים: הגלות והשעבוד. הם לא בהכרח קשורים זה לזה. יכול להיות שעבוד בלי גלות וגלות בלי שעבוד! בתכנית של בין הבתרים, ה' אמר לאברהם שישראל יגלו  וגם שהם ייענו על ידי העם שאצלם הם גולים.

קץ הגלות עדיין לא הגיע.

לא כתוב "ואת צעקתם מפני נוגשיו, שמעתי" אלא "ואת צעקתם, שמעתי מפני נוגשיו"!!

אבל כמות העינוי עברה את המכסה!! כי המצרים הגזימו בעינוי. לכן, "בזכות" העינוי הרב של "נוגשיו", ה' החליט שאי אפשר להשאיר אותם יותר בגלות!!! והחליט להוציאם!

זה מאוד מעניין!! כמות הסבל יכול להחיש את הגאולה אפילו אם זה עדיין לא הזמן!!

 

סיום השעבוד:

השעבוד הסתיים, לפי הא"ה מיד כשהמכה הראשונה התחילה. ואז, נשארו עוד שנה ללא שעבוד, בזמן המכות. למה? כעי הם היו צריכים להגיע למ"ט שערי טומאה!!

בהמשך להיגיון של "כאשר יענו אותו כן ירבה" (לעיל), יש חשיבות רבה שישראל יגיעו ל49 שערי טומאה כדי שיוכלו , בעתיד להגיע ל49 שערי קדושה!!

אם היו יוצאים קודם הזמן, היו מגיעים, למשל, "רק" ל46 שערי טומאה, ואז ישרא , אף פעם לא היה יכול להשיג את 49 שערי הבינה!! ככול שהם התנסו ברע כך הם יוכלו לברר את הטוב!!!

זה מסביר למשה משה לא הצליח להגיע לשער ה50 של הבניה: כי ישראל לא נשארו עוד ל50 שערי הטומאה! כי זה היה מסכן את החיים שלהם. זאת אומרת שהשער ה50 של שער הבינה קשור לחיים ולמוות!!

 

 

 

ועתה לך ואשלחך..

למה שני מילים "לך" ו"אשלחך"? ה' הודיע בזאת למשה כי יהיו הרבה שליחויות! לך עכשיו ואשלחך עוד הרבה !!

 

ויאמר אלוהים אל משה אהיה אשר אהיה . ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם:

למשה, ה' הסביר את שם "אהיה": זה פירוש "אשר אהיה" כלומר פירוש שם אהיה.

אבל לישראל, אין סיבה ואין אפשרות להסביר להם "אשר אהיה" ויש להגיד להם רק "אהיה"

ומה הפירוש של "אהיה"?? (לע"ד) העיקר בשם הזה והחידוש בו, הוא האות הראשונה שמורה על "אנוכי". כלומר, אני כאן. אני בעצמי נמצא כאן, אמצא כאן תמיד בעת צרה. כלומר, שאהיה הוא שם של הרחמים הגדולים. כי האדם שנמצא בצרה זקוק מעל לכל לדעת שיש משהוא איתו. לא רעיון אלוהי, לא אמונה באל, לא מילים טובות והבטחות. אלא מציאות , נוכחות של ה' על האדם הנמצא בצרה! וזאת, רק משה יכול להבין כי הוא ראה את ההתגלות של ה'!! רק מי שחווה את ההתגלות יכול להבין את הפירוש "אשר אהיה". אבל מי שלא חווה זאת, צריך להסתפק בהבטחה ובהרגשה כשזה יקרא, שה' נמצא כאן על ידו כדי לעזור לו, או לפחות, אם לא לעזור, אז להיות כאן. כמו שכתוב "עמו אנוכי בצרה"!!

לכן, השם הקרוב ביותר של "אהיה" הוא "אנוכי" שיתחיל בו את 10 הדברות!

 

ה' אלוהי אבותיכם..שלחני אליכם..(ג-טו)- וגם פסוק(ד-ה)

ההשגה של שם ה' חייב לעבור דרך הזיקה אל האבות. אין היהדות נקנית ,אלה בעיקר בהולדה!

אין האדם יכול להבין את חזיון הנחש (ראה למטה) אלא אם נגלה אליו אלוהי אבות העולם!!

 

 המטה הנהפך לנחש ולהיפך

הנחש הוא היצר הרע. הנחש הקדמוני. האות הוא שיש באדם אפשרות להתגבר על היצר ועל כל הכוחות הרעים. "זה בידו" של האדם. והוא יכול לאחוז , אפילו בזנבו (המקום המסוכן ביותר כי הראש פנוי לנשיכה!) ולהפוך אותו למטה יבש ביד. ועם המטה הזה, יכול האדם אחר כך לעשות פלאים! אחרי שהוא הראה שהוא מסוגל לשלוט על הרוע שבו והרוע שמסביבו , הוא יכול לעשות פלאי פלאים!!

אבל הכוח הזה, יפה רק אם נשתייך לאבות!! למסורת ולתולדה!(ראה לעיל)

 

יהיו לדם ביבשת

אות הדם: משה ייקח מים ומהרגע שיפלו על היבשה הם יהפכו לדם. ולא כמו במכה של דם. אז, אהרון הכה את היאור והפך לדם ביאור עצמו. כי משה ניצול מהיאור ואיננו ראוי להכות היאור בעצמו. לכן, כאן, המים יהפכו לדם רק כשהם יהיו ביבשת!

 

 

וייחר אף ה' במשה ויאמר הלא אהרון אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו(ד-יד)

אחרי שמשה טען שאיננו יכול לקחת על עצמו המשימה בגלל היותו "ערל שפתיים", ה' הבטיח לו "אהיה עם פיך" כלומר, אל תדאג, אני אסדר את העניין ברגע שאתה תדבר, לא תהיה ערל שפתיים! אבל משה "לא האמין" ואמר "שלח נא ביד תשלח"! לכן ה' כעס מאוד. וזה גרם שהמום של משה לא נעלם בכלל אלא נשאר אצלו!!

כאילו ה' אמר לו:"אם אתה לא מאמין ברפואתך, אז אתה לא תתרפא!!

אהרון היה גם הוא ערל שפתיים!!. היה לו אותו המום כמו למשה!! אבל, אהרון היה בעל אמונה , בטחון בה', שמחה גדולה והוא לא דקדק וחקר כל פחד. לכן, ה' ירפא אותו ויוכל לדבר. וזה פירוש "דבר ידבר" כלומר עכשיו הוא מדבר כמוך אבל הוא ידבר ללא מום!

זה מה שלדעת הגמרה בשבת (קל"ט) אומרת במילים שלה: הכהונה היתה אמורה להינתן למשה , אבל, בגלל התכונה הזאת שלו, חוסר האמונה והביטחון והשמחה, נתנה לאהרון. אהרון , אפילו אם הוא היה הבכור, לא נעליו שמשה יקבל תפקיד המושיע והוא "בא לקראתך" ו"שמח בלבו" תכונות הכרחיות לכהונה!!

 

ויהי בדרך במלון..(ד-כד)

משה היה מובטח שלא יינזק בדרכו כי הוא היה שליח מצווה.אבל מהרגע שהוא הפסיק לרגע להעסוק בשליחות שלו והוא התעסק בענייני המלון, אז באה הסכנה !!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.