שמות שמ

14-01-09

מישל בן שושן

 

 

שמות שמ

 

 

 

מתי יש כוח לאויב? (ה)

 

  • מדרשים  רבים אומרים שמהרגע שיוסף מת, התחיל השעבוד. ישנם מדרשים אחרים שאומרים שמהרגע שיעקב נפטר או שהאחים מתו או אפילו כל אנשי הדור ההוא מתו אז התחיל השעבוד.

ה"שם משמואל" מסביר עניין גדול וחשוב בעקבות המדרשים האלה:

ליוסף היה כוח של התחדשות, של חיות. הוא פעל כל הזמן בהתרגשות והתחדשות. זה הקרין על כולם. וזה נתן לעם ישראל במצרים כוח החיות וההתחדשות. מהרגע שהוא הפסיק להקרין זאת, אחרי מותו, היתה ירידה של כוח ההתחדשות בישראל וזה עצמו נתן כוח ההתחדשות לאויבים של ישראל! לכן כתוב :"ויקם מלך חדש על מצרים". המצרים לקחו את כוח ההתחדשות שישראל עזבו!

(אפשר לתאר אותו תהליך כשיעקב או שאר בניו מתו. כל אחד הקרין כוח חיות משלו והשעבוד התחיל בהדרגה , יחסית לאובדן כוח ההתחדשות בישראל!!)

וזה נכון ברמה הלאומית וגם ברמה האישית.

מהרגע שהאדם מפסיק להזין בתוכו כוחות החיים, השמחה, ההתחדשות, מהרגע הזה, כוחות ה"רע" שבו או שמחוצה לו מתחילים לקבל תנופה מאותם דברים שהוא עזב והם מתגברים והוא נפגע מהם. הוא יכול להיכנס לדיכאון, למחלות, לפחדים, או אפילו להפסדים בקרבות מול האויב.

גלות מצרים התחילה רק כאשר לישראל לא היה יותר כוח לעבוד בשמחה, בהתחדשות..!

שני המהלכים המקבילים: החלשות האדם והתגברות כוחות הנגדיים, מזינים אחד את השני! ואפשר להבין כך את רוב הדברים שקורים לאדם או לעם ישראל!!

ועד שמתו כל האנשים שבאו מארץ ישראל ושנתנו כוח התחדשות לעם, השעבוד לא התחיל. כנאה, בגלות כוח ההתחדשות מאוד קשה להשגה ללא כוחות מיוחדים שבאים למשל מארץ ישראל.

לכן, כתוב "אלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה" ולא "שבאו (מזמן) למצרים". כאילו הרגע, אחרי מות כל הדור הגיעו למצרים. ועד עכשיו חיו על ה"מצברים" של הבאים מארץ ישראל.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בני בכורי ישראל (ז)

 

עם ישראל הוא לא העם הראשון!

הוא אולי העם הראשון שהתחיל להכיר לעולם את הבורא ולכן הוא ה"בן" הראשון שהודיע לכולם שיש "אבא" בשמים!

אבל , בעזרת המהר"ל, השם משמואל נותן מימד מעניין מאוד למושג הבכורה של עם ישראל:

לפי המהר"ל, בן נקרא בכור כי הוא חי ללא צורך באחיו. הוא , לבד, חפר את מקומו בעולם , בלי להיעזר בדוגמה של אח גדול יותר.

כמו כן, עם ישראל, חי במצרים "לבד". ללא עזרת הבורא, ללא עזרת עם אחר. אפילו ללא עזרת איש לרעהו מרוב סבל.

לכן, ה' קורא לו "בכורי". כי הוא הצליח, בניגוד לכל העולם להמשיך להחזיק בזהותו למרות כל הרוחות שנשבו כנגדו בעולם.!!

 

 

 

 

 

למה ישראל יצאו ממצרים ללא כל זכות מצידם?(ז)

 

נראה שה' עשה דווקא הכל כדי שהיציאה מהגלות, ובמיוחד מגלות מצרים שהיא אב טיפוס לכל הגאולות הבאות ) תהיה ללא התעוררות מלמטה!

הרי הוא יאמר להם בים "ואתם תחרישון". אל תעשו כלום אני מטפל בכל!

וגם כאן, ה' עושה כך שפרעה מקשה את השעבוד מיד אחרי התחלת תהליך הגאולה (בסוף הפרשה): לישראל אין יותר אפשרות לקיים את השבת שמשה דווקא רצה ללמד אותם!! (משה כן רצה שלישראל יהיו מעשים שיזכו אותם ביציאה!). אפילו את אפשרות להתאחד, להתאגד כעם נלקחה מהם דווקא עכשיו שהם חשבו להתאחד ביחד! פרעה( בהנחיית ה'!) מצווה שלא יתאספו!. "לא תאסיפו" עם "אלף" כי כוח האסיפה ביחד של עם ישראל הוא זכות גדולה שיכולה לאפשר להם מייד את הגאולה , בזכות!. כמו שיעקב אמר "האספו ואגידה לכם מה יקרא לכם באחרית הימים". אפילו זכות האסיפה מנע מהם ה'. ועל כך משה כעס. ה' הסביר לו מייד : זה מתוכנן: כדי שבגאולות הבאות, הם לא יצטרכו לעשות כלום. מהרגע שאני מוציא אותם ממצרים ללא זכויות, זה נותן להבא לגאולות שיבואו, שלא יצטרכו התעוררות מצידם! הם רק צריכים להשתתף מינימאלית (על ידי קרבן פסח ..)ולא יותר. "בעתיקא תליה מלתא" . הגאולה באה ממקום עליון שלא תלוי בזכות עם ישראל. רק בזכות אבות, זאת אומרת מהעובדה שהם בני ישראל ותו לא.

 

 

 

 

 

 

 

 

מה תועלת השעבוד? (יד)

 

  • לשעבוד יש שלושה רבדים:
    1. "וימררו את חיים בעבודה קשה, בחומר ובלבנים
    2. , ובכל עבודה בשדה,
    3.  את כל עבודתם ,אשר עבדו בהם בפרך".
  • בזהות הישראלית יש שלושה מימדים שהם היו צריכים לברר בשעבוד מצרים כי הם לא היו "מודעים" לכך. הם:
    1. ביישנים,
    2. גומלי חסדים
    3. רחמנים.
  • המידות האלה , נוסדו על ידי אבותם
    1. אברהם
    2. יצחק
    3. יעקב
  • השעבוד נועד לעזור להם לברר, ל"צרף" כמו שמצרפים כסף מתוך הסיגים,להתמרק, לגלות את גבולות המידות האלה, לברר אותם מקליפתם..
  • למשה נתנו שלו אותו שונים שישכנעו את ישראל שאכן, אפשר להוציא אותם מכל שלושת השעבודים האלה. כל אות מורה להם שהיציאה מהבירור , מהשעבוד הזה אפשרי. לכן שלושת האותות היו נחוצים להסביר להם זאת , היו נחוצים כדי שיאמינו למשה ולתכנית הגאולה. לא שאות אחת יותר "משכנעת" מהשנייה. כי אז משה היה יכול להראות להם האות הכי משכנעת ולא היה צריך לשני האותות האחרים. שלושת האותות מהווים יחידה אחת שכל אחת ממרכיביה פונים לצד אחר של השעבוד, של המידות, של הגאולה.
    1. אות הנחש
    2. אות הצרעת
    3. אות הדם.
  1. ביום שבת, לכל אחד  יש את האפשרות לחוות את בירור שלושת המידות האלה בעזרת שלושת הסעודות של שבת.

 

 

 

גלות מצרים האבות מידות ישראל שלוש האותות סעודות השבת
עבודה קשה,

בחומר, ובלבנים

אברהם גומלי חסדים 2-צרעת בוקר סעודה שנייה
ובכל עבודה

בשדה

יצחק ביישנים

(יראה מהדין)

3-דם ערב סעודה ראשונה
בפרך יעקב רחמנים 1-אות הנחש מנחה

סעודה שלישית

 

 

 

  • מה ההבדל בין "גמילות חסדים" ל"רחמנות"?:
  1. הגומל חסד: בוער אצלו הצורך לעזור , לתת לזולת. כל עוד הוא לא "סיפק" את הצורך הזה, זה בוער בו. הוא "נרגע" כשהוא עוזר לשני! לכן הוא יוזם מתן חסד לאחרים. כמו אברהם שהיה מחפש אורחים או מגייר אנשים.
  2. הרחמן, אינו מונע מצורך כזה. אבל אם בא אליו מקרה של עזרה, הוא נענה אליה בחיוב. יעקב לא יזם שום מהלך אקטיבי. אבל כשזה הגיע אליו הוא היה רחמן ודאג לבנים שלו כ"אב רחמן" או לביתו..

 

  • הקשר בין המידות לאבות:
  1. גמילות חסדים נקשר בתבעיות לאברהם.
  2. מידת הבושה, היא היכולת לירא מכוח עליון. להכיר בעליונות הבורא. "יראת שמים", ההיפך מעזות הפנים. יצחק הוא זה שייסד את מידת היראה, "פחד יצחק". יצחק יצא לשוח "בשדה". והעבודה "בשדה" פונה להיפך המידה הזאת בדיוק.
  3. מידת יעקב היא מידת הרחמים. כמו שמבורר בכל המקומות.

 

  • הקשר בין המידות לשעבודים:
  1. גמילות חסדים: זה הרצון הפנימי לתת ,למצוא משהוא אחר שאפשר לתת לו. מול מידה זו יש את ההיפך: הרצון למצוא משהוא (לא חשוב מי) שיספק את היצר להזיק! לקחת אדם אחר או עם אחר ולשעבד אותו ב"עבודה קשה".
  2. ביישנות: היכולת להיכנע . עבודה ביראה. הרגשת בושה. מול מידה זו, היו צריכים לעשות "עבודות השדה" שהם עבודות נלוזות, משפילות כמו הוצאת הזבלים וחפירות באדמה.
  3. רחמנים: מול הרחמנות, עבודת "פרך" שמטרתה רק להזיק , אפילו שלא בתועלת המעביד. ללא כל סיפוק צורך המשעבד. כמו שהרחמים הם, במידה ההפוכה, הענקת עזרה ללא כל צורך לסיפוק צורך הנותן.

 

  • הקשר בין המידות לאותות משה:
  1. הנחש:הנחש אינו נהנה בנשיכתו. כוונתו רק להזיק. לכן , הוא מקביל לעבודת הפרך: במיוחד כשהוא חוזר להיות מטה: המסר הוא: אפילו אם יש לכם הרגשה שמצריים מזיקים לכם ללא כל צורך, רק ברשעות חינם, הנה אותו שזה יכול להיפסק בן רגע. הם רק התגלמות של נחש והנחש לא ישאר כל הזמן נחש!
  2. הצרעת: מראה לבן. (מראות הצרעת הם 72 במספר, גמטריא של חסד!) יש בחסד אפשרות לגרום לטוב או לרע. כמו שה"נגע" יכול להיות קרוב ל"עונג"!. איסור עריות יכול להיות "חסד". הלבן הוא אות לטהרה וגם אות לטומאה.
  3. הדם: המים הופכים לדם. דם סמל למידת הדין.יצחק יסד את מידת הדין ויצאו ממנו יעקב ועשיו. עשיו היה דין בקליפה. הוא היה רוצח, שפך דם. כלפי הדין, האדם מתבייש. עז הפנים אינו מפחד מאימת הדין.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.