אמור אה

בע"ה יא אייר התשע"ב

מישל בן שושן

אמור אה

 

 

דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם:   מעדי ה'  , אשר תקראו אותם "מקראי קדש",  אלה הם מועדי!.(כג-ב)

 

  1. למה כתוב כמעט אותו הפסוק פסוק פעמיים: פעם אחת לפני מצוות השבת ופעם שנייה אחרי השבת ולפני

המועדים ?יש הבדל מהותי בין השבת ושאר המועדים: השבת נקבע על ידי בורא העולם פעם אחת ולתמיד. אבל המועדים תלויים בקביעת הסנהדרין האנושי בענייני ראש חודש או עיבור השנה. הפסוק הראשון "אלה מועדי .." כולל את השבת והפסוק השני לא כולל את השבת. כדי ללמד את ההבדל המהותי מצד אחד, אבל, מצד שני, כדי ללמד שלמרות ההבדל הזה, חשיבות המועדים לא פחותה מזו של השבת! גם השבת וגם המועדים הם מועדי ה'!

  1. למה כתוב פעמיים "תקראו אותם"? כי יש שתי רשימות של סיבות שעבורן הסנהדרין יכול לעבר שנה.

הרשימה הראשונה היא יותר "דתית": כמו עונות השנה (כי כתוב שפסח חייב לחול באביב), התקופה ופרות האילן. אבל יש עוד רשימה שאיננה דתית אלה "לאומית", כמו סיבות אקונומיות, פוליטיות, מדיניות,..(למשל "הדרכים עדיין לא מוכנים לקבל את עולי הרגל" או שלא היה להם זמן להכשיר את תנורי החג,..) או כל סיבה אחרת. שתי הרשימות שוות בחשיבותן!! כלומר, ה' נותן בידי האדם את הכוח להחליט על הפיכת ימי חול לימי קודש, על פי קריטריונים אנושיים מאוד. מצב העם חשוב לא פחות תנאי מזג האוויר או תקופת השנה כדי להשמיע על החלטות הסנהדרין בהקשר הזה.

  1. מה פירוש המילים "מקראי קודש"?(לע"ד): אם ישראל צריכים לקדש את יום המועד, למה לא לכתוב

"אשר תקראו אותם:"קדש"!? ולא "תקראו אותם :"מקראי קודש""!! כאילו המילה "תקראו" היא חלק מהשם שקוראים לאותו היום!! (זה דומה להורים שיקראו לבן שלהם "שמו ראובן" במקום "ראובן"! לעניות דעתי, "מקראי קודש" מדגיש את החשיבות שבני האדם הם אלה שקבעו קדושה זו! וה"מקרא" (כלומר העובדה שבני אנוש הם אלה שקובעים מתי יהיה קודש) נותן את כל תוקפו ל"קודש"!

  1. מה פירוש המילה "מועד"?(לע"ד): זו פגישה בזמן בין ישראל והבורא. כמו שהמשכן הוא מקום פגישה

במרחב, (והמשכן נקרא "אוהל מועד") כך הפגישה הזו יכולה להתרחש במימד הזמן. המועדים הם פגישות בין ה' והאדם. כדי שהפגישה תהיה באמת פגישה אמיתית בין שני רצונות, ה' קובע בעצמו את התאריך (למשל "15 בניסן) והאדם (הסנהדרין) קובע מתי יחול יום זה (יום בשבוע או חודש בשנה, על ידי העיבור וקביעת ראש חודש). וכדי ללמד את האדם מה הוא זמן קדוש, ה' קבע את קדושת הזמן הקבוע של השבת.

ה' מכריז בזאת, שכל החלטה שתיקבע על ידי הסנהדרין (עבור כל סיבה שהיא ואפילו אם היא טעות גמורה) תהיה מקובלת עליו למפגש הזה (בתנאי שזה יהיה בימים שנקבעו גם על ידו), וזאת, באותה החשיבות של השבת.

 

 

בחודש הראשון בארבעה עשר לחדש בין הערביים פסח לה'.

מה פירושו של "פסח לה'"?? הרי , אם נחשוב על המילים האלה, הם סותרים אחד את השני!: "פסח" פירושו שהמשחית לא הרג את הבכורות במצרים. זאת "טובה" לעם ישראל ולא "טובה" לה'! איך אפשר להבין את צמד המילים האלה "פסח לה'"?כאילו העובדה שה' הציל את ישראל, זה לא עבורם אלה עבורו עצמו! הא"ה נותן שני הסברים. ננסה להבין את העניין המשותף בעומק שני ההסברים האלה:

  1. ההסבר הראשון הוא פשוט: יש בקרבן הפסח שני חלקים: יש את הדם והחלבים שאסור לאכילה לבני האדם ומקריבים אותם על המזבח, "בין הערבים", כלומר בין מנחה לערבית ביום ה14 לחודש. זה החלק "לה'". כביכול, זה ה"מאכל" לה', זה החלק לטובתו!. ויש החלק השני של הקרבן, שנאכן בלילה של ה15 להנאת בני האדם . זה החלק "לכם"! כאילו החלק של הקרבן שבני האדם נהנים ממנו. לכן, הפסוק שלנו מצביע על החלק הראשון, שנקרב "בין הערבים" (הדם והחלב) והוא רק החלק של ה' ונקרא "פסח לה'"!
  2. ההסבר השני של הא"ה הוא גם פשוט: יש הבדל בין "פסח מצרים", שנקרב לטובת ישראל שרצו לצאת ממצרים (כי בלי קרבן זה היו מתים או נשארים במצרים). החלק הזה הוא החלק "לטובת ישראל". ויש החלק השני,שהוא, לכאורה לצורך ה' המצווה, בלבד, זה "פסח דורות" שאנו ממצווים לעשות כל שנה. אין לנו , לכאורה, שום הטבה מהעניין הזה כי אין עלינו שום איום קיומי אם נעשה הקרבן או לא! ואנו עושים אותו רק בגלל שה' ציווה עלינו! זה ה"פסח לה'"!!

ננסה עכשיו להוציא משני הפירושים המשמעות העמוקה: לע"ד, אין שום עניין לה' ל"אכול" דם וחלבים על המזבח! כמו שאין לו שום עניין בזה שאנו נקיים את "פסח דורות". כל העניין הוא לטובת ישראל. רק מה, ישראל אינם תמיד יכולים להעריך שזה לטובתם! , לכם, ה' לוקח על עצמו את סיבת העשייה ואומר לנו שנעשה זאת , כביכול "עבורו"! כמו שילד עושה את שיעורי הבית שלו כדי "לעשות טובה" למורה או להורה. והמורה וההורים לוקחים על עצמם את העניין כאילו זה "בשבילם". אבל בעצם, זה לטובת הילד עצמו , רק שהוא אינו יכול להיות תמיד מודע להטבה של העניין ברגע זה! אבל באמת, להורה או למורה, יש הטבה בזה שיהיה טוב לתלמיד או לילד! כי הוא אוהב אותו ורוצה בטובתו.

כך ה', מצווה לנו מצוות. אבל המצוות הן לטובת העושה אותן.(שכר מצווה מצווה!) ואם טוב לעושה אותן, אז טוב לבוראו כי הוא אוהב אותו ורוצה בטובתו!!

ועכשיו נבין את שני הפירושים: יש "כאילו" שני חלקים במצווה (כאן, הקרבן פסח, שהוא אב טיפוס לכל המצוות) חלק עבור האדם וחלק עבור המצווה. אבל מסתבר ששני החלקים האלה הם לא נפרדים אחד מהשני אלא תלוים אחד בשני. גם בפסח מצרים, לא רק ישראל נהנו מהיציאה אלא המוציא אותם גם נהנה. וכן בפסח דורות, לא רק ה' נהנה מעשיית קרבן פסח, אלא , בסופו של דבר ישראל מעמיקים את זהותו ואת משמעות תפקידם בעולם! הם יוצאים לחירות בכל שנה בעזרת פסח! וכן באכילת הקרבן , בין הדם, בין הבשר, ההנאה היא גם לאדם וגם לבורא שאוהב אותו!

דרך אגב, ייתכן שהאיום של ה"כרת" לכל מי שלא יאכל את הפסח , בא כדי לתת לאדם מישראל בכל דור את אותה ההרגשה של "פיקוח נפש" כמו ביציאת מצרים(מי שלא מקרבי הפסח ימות)!!

 

 

 

וספרתם לכם ממחרת השבת, מיום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה.(כג-טו)

  1. למה "שבע שבועות"?: ה' רצה להזדווג עם האומה הישראלית בהר סיני (המטרה בהר סיני היא לא מתן

תורה אלא הברית, כמו נישואים. התורה היא רק כתב האמנה, הכתובה, תוכן הברית, אבל הוא משני למעמד הר סיני). כדי להזדווג עם יוצאי מצרים שהיו טמאים, הוא מבקש מהם שיטהרו את עצמם על ידי "שבעה" טהורים. למה לא שבעה ימים? כי לא מדובר על פרטים אלא על "עם". לכן יש להעלות את המספר ל"שבע שבועות" של טהרה.

  1. למה "ממחרת השבת"? ולא לספור מהיום הראשון של היציאה? כי צריך ש49 הימים יהיו כולם

"טהורים". ביום הראשון של היציאה (ב15 בניסן) היו עדיין במצקת היום במצרים, ולכן יום זה איננו נחשב ליום טהור במניין שבעה (כפול שבעה) נקיים.

  1. יש כאן שתי הגדרות של הזמן לתחילת הספירה:
    1. או "ממחורת השבת", וזה נכון כבר במדבר, בגלות, יש להסתמך על החג עצמו.
    2. או "מיום הביאכם את עומר התנופה" זה יחול רק בארץ ישראל!

 

 

ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך..(כג-כב)

למה להזכיר באמצע המועדים את עניין הפאה והלקט? כי היינו יכולים לחשוב שבזכות קצירת העומר, אנו פטורים משאר מצוות השדה. קא משמע לן!

 

 

 

אך בעשור לחודש השביעי הזה יום כיפורים הוא מקרא קודש יהיה לכם ועניתם את נפשותכם והקרבתם אשה לה'. (כג-כז)

  1. למה לתרגם "ועיניתם" בצום? כי הצום מאפשר לכל חלקי הגוף להתענות כי הדם הוא הנפש והצום מרעיב את הדם שנמצא בכל חלקי הגוף!
  2. יש שלוש מצוות לעשות באותו יום:
    1. מקרא קודש: כלומר לקדש את היום על ידי ברכת "המקדש את עמו ישראל ויום הכיפורים" שעושים באמצע העמידה בבית הכנסת.
    2. ועיניתם את נפשותיכם: שהוא הצום
    3. והקרבתם אשה לה': הקרבנות שעשו בבית המקדש באותו יום.
  3. אבל הא"ה מחדש: "יום כיפורים הוא": אפילו אם אתם לא עושים את שלושת המצוות הנאמרות אחר כך, היום הזה יישאר יום כיפורים!"כי יום כיפורים הוא"!! כלומר יש ליום הזה כוח שאיננו קשור למה שאתם תעשו בו!! אותו יום מכפר!! עיצומו של יום מכפר!! מה נפקא מנא?? הרי כל מי שלא צם, עובר בכרת!. הא"ה לא רוצה להפחית בחשיבות המצוות האלה, אלא הוא רוצה שנבין מה משמעות יום הכיפורים: כשנכנסים ביום כיפור, אנו צריכים להיות "פאסיביים", מוכנים לקבל. אין אנו "עושים את היום הזה" כמו שאנו עושים סוכות בבניית סוכות ולקיחת ארבע מינים. כאן, אנו נכנסים בתוך יום מיוחד שיש בו מאורע שהוא גדול מכל מה שאנו יכולים "לעשות"!

למשל, כשאנו נכנסים לתוך אולם גדול שיש בו אווירה מיוחדת (אולם ספורט – אולם ספריה ..) האווירה של האולם משפיעה עלינו בלי שאנו נעשה שום דבר. אנו רק צריכים להיות קשובים למה שקורה ולא יותר. ,כך הוא יום כיפור: יש בו כוח שאיננו תלוי במעשינו. עיצומו של יום מכפר.

 

 

וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה כי יום כיפורים הוא לכפר עליכם לפני ה' אלוהיכם.

למה אסור לעבוד ביום כיפור?? הפסוק עצמו נותן לנו את הטעם: "כי יום כיפורים הוא" זאת אומרת, זהו יום שמכפר על החטאים שלנו. מה שיש לנו לעשות , זה רק להיות קשובים. אבל כדי להיות קשובים, אין לעשות שום מלאכה בעצם היום הזה!! כמו שאסור לדבר בשעת ברכת כוהנים כדי לקבל את הברכה!

 

צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך למאור..(כד-ב)

למה חוזר הכתוב על מצוות המנורה שוב וכאן, אחרי החגים?? כי כל עניין החגים היה מסביב המספר שבע! השבת, שבעת יפי הפסח, שבעה שבועות, בחודש השביעי..והמנורה יש לה ..שבעה נרות!!

ולאותה סיבה באה מצוות לחם הפנים שהיה "שש המערכת" כלומר 12 הלחמים היו מונחים בשש קבוצות והשולחן עצמה מאחדת ששת המערכות, כמו שהנר המרכזי של המנורה מאחד את ששת הכנים היוצאים מצידיה, כמו שהשבת מאחד את ששת ימי השבוע , וכמו שיום העצרת מאחד את כל הימים שקדמו לו.

 

ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי (כד-י)

"ויצא" כמו "ויצא העגל הזה", כלומר ללא כוונה רעה תחילה. האישה הישראלית נאנסה על ידי המצרי ולא זנתה תחת בעלה. ומהאונס הזה "יצא" הבן המגדף הזה!

 

 

 

 

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.