אמור לעד

07-05-08

מישל בן שושן

 

אמור העד

 

**אמור ואמרת (כא –א)(לעד)

  1. דבר =לשון קשה= זעזוע האדם כדי לנגוע בו בדברים.
  2. אמר= לשון רכה= ביאור הדברים, דיבור בשפת השומע, להיות רגיש למהלכי ליבו ולאישיותו כדי לעורר בו רגישות לנושא מסויים.

הדיבור הולך נגד רוחו של אדם

האמירה הולכת בכיוון רוחו של האדם.

לכהנים אסור לבוא במגע עם המיתה כדי להגן עליו בפני רגישות כלפי האדם. הכהן הוא זה שאמון על טיפול רגשי, אישי, פרטי של האדם. הוא חייב להיות מאוד קשוב ורגיש לכל אדם באשר הוא. ההתרחקות מהמיתה היא אחד הדינים של הכהן כדי להגן ברגישות שלו, שלו יבנה לעצמו מסך (כמו כל אדם שבא במגע עם המוות) ויישאר חשוף לבעיות של האדם.

לכן, משה צריך לבדר אל הכהנים כדי לעורר בהם הרגישות, ולתת להם כלים כדי שאף הם בעצמם, יחנכו את הילדים ואת משפחותיהם ברגישות הזאת. לכן הכתוב משתמש בפועל "אמור", ולא "דבר". ו"אמור ואמרת" מתאים לדיבור שמקנה כלים לשומע כדי שהוא בעצמו יחנך ברגישות צאצאיו לרגישות הזאת. זה פירוש "להזהיר גדולים על הקטנים".

 

**קדושים יהיו לאלוהיהם(כא-ו)

קדושת הכהנים, בגדיהם, פרישותיהם היתרה, היא מצווה אך ורק כדי שזו תעזור להגדלת יראת כבוד לה' ולקידוש שם שמים. אבל לא יותר! אל לכהנים להשתמש במעמדם או במלבושם או בפרישותם כדי להתגאות או לצבור כוח או הטבות או כל דבר אחר. בעל ה"הרחב דבר" (הנציב ) מציין שלכוהנים , מחוץ למקדש ומחוץ לתפקידם, היה אסור להתלבש בצורה שונה משאר בני האדם, כדי לא לנצל מעמדם לרעה!

לכן, על כל דבר, הכהן צריך לבחון אם מה שמבדיל אותו מן האחרים, עשויה להגדיל שם שמיים. אם לא, אז עדיף שלא יגלה פרישות זו!

לעד: נדמה לי שכך אנו חייבים להתנהג כשאנו לובשים כיפה או כל סימן יהודי (כלפי הגויים) או דתי (כלפי חילונים): זהירות יתירה והגדלת שם שמים. שלא נבוא ח"ו לידי חילול השם. לכן כתוב "קדושים יהיו ..לאלוהיהם" יש להם לתת חשבון לה' שמסתכל עליהם והוא זה שנתן להם מצוות הקדושה האלה למתרה מיוחדת ולא לצורכם האישי.

 

אשר יהיה בו מום(כא-יז)

כהן שיש בו מום קבוע:לא יעבוד ולא ילמד לעבוד

אבל אם המום הוא רגעי, הוא צריך להתחנך לעבודה כי יחזור לעבודה אחרי שהמום יעבור. וגם בזמן שמותר להקריב בזר בבמה, בעל מום ישראל לא יכול להקריב.

 

ונקדשתי בתוך בני ישראל(כב-לב)

מכאן שיהיו עשרה כדי להגיד דבר שבקדושה.

בארץ ישראל, מכיוון שהיהודים מפוזרים כל אחד בשדה שלו, (ועבודה בשדה היא ערך עליון!!!) אז לא מבקשים מהם להתאסף כדי להתפלל במניין שלוש פעמים ביום בחול!!! רק במועדים, שהם ממלה מתאספים אז כן זה זמן להתפלל במניין ולהגיד דברים שבקדושה!!

***אלה הם מועדי (כג-ב) לע"ד

מועדי ה'—אשר תקראו אותם מ"ק- אלי הם מועדי.

  • מועדי ה':יש לה' מועדים בשנה.
  • אשר תקראו אותם:אתם, מצדכם, תקבעו לפי חשבונותיכם המועדים
  • אלה הם מועדי:ואלה , אני אקבל כאילו הם אלה מועדי!

ה' מבטיח שמהרגע שישראל יוזמים, קובעים למטה מועדים, אז ה' מקבל אותם כמועדיו הוא!

וזה עניין חשוב מאין כמוהו לע"ד: אם ה' החליט שהגיע הזמן לחזור לארץ ישראל (מועדי ה'). אז היהודים עצמם, (אפילו חילונים!!!) חוזרים וקובעים עובדות היסטוריות . (תקראו אתם) . וה' סומך ידיו על הקביעה הזאת ואומר : זה בדיוק מועדי!! לזה התכוונתי, לזה ייחלתי!!

כמו שה' אומר לישראל לא לאכול חמץ ביציאה. ישראל אוכלים מצות "כי לא הספיק בצקם.." (ולא בגלל הציווי!) וה' שמח במפגש בין רצונו וכוונתו למעשה האדם הנכון. והסיבה ההיסטורית, של האדם (לא הספיק בצקם להחמיץ) היא זו שמובאת כסיבה עיקרית בהגדה!! אלה הם מצוותי!!!

 

אלה מועדי ה' (כג-ד)

מועדי ה' מ"ק- תקראו אותם.

כאן, הסדר הפוך: ה' הוא זה שמכריז על המקראי קודש. לפי הנציב, זה מצב עתידי (יום הדין) שכולם יראו ויבינו שה' הסכים עם בני ישראל על קביעתם את המועדים: הם כבר לא יישארו בגדר מועדי ה' אלה ה' בעצמו יקדש אותם וכולם יבינו זאת!

בשבת, ה' קידש אותו וביקש מאיתנו לקדש אותו

אבל בחגים, אנו מקדשים קודם והוא מקדש ומאשר.

 

חג המצות (כג-ו)

רק יום ראשון של פסח נקרא "חג המצות" ולא שאר הימים.

אבל בסוכות, כל שבעת הימים נקראים "סוכות".

יש כמה שמות לחגים. יש שם שנתן לו ה'. מכוח מצוות ה'. למשל, "חג המצות או חג הסכות. ויש שם טבעי לחג "חג האביב, חג האסיף…" והמפגש ביניהם עושי החג!!

 

וספרתם לכם(כג-טו)

ספירה היא בלב כמו כל ספירת זב, נידה או מצורע.

אבל כאן יש ריבוי מילים כי בסוף הפסוק כתוב :"תספרו". מכאן למדו חכמים שחייבים לספור בפה

 

יהיה לכם שבתון(כג-כד)

תקיעה= לאות שמחה

תרועה = כדי לעורר האדם ליראה ולחשבון נפש.

אין תקיעה ללא תרועה כי אסור לשמחה לסחוף את האדם למקומות לא רצויים. השמחה תהפוך לתוגה!

ואין תרועה ללא תקיעה כי אסור להיכנס לתוך עצבות או פחד (כמו במלחמה או בראש השנה). חייבים להוסיף תקיעה לאות ביטחון תקווה ואמונה.   בראש השנה העיקר הוא התרועה כדי לעורר האדם לחשבון נפש. לכן הוא יום תרועה.

"זכרון תרועה": על האדם, לקחת לו שעה ביום ראש השנה כדי שיתעורר בעצמו ויזכור עבור עצמו את משמעות התרועה של השופר ששמע או שישמע. לכן כתוב בר"ה :"יהיה לכם שבתון": לכם דווקא.

 

השביעי הזה(כג-כז)

למה "הזה"?

"הזה" מציין שמה שבא אחריו קשור למה שקדם:

אין חג סוכות ללא ראש השנה. רק אחרי שעברנו את שלבי ראש השנה ויום הכיפורים, בחודש המסוים הזה שעליו דברנו לגביהם, אז ורק אז תחוגו את חג הסוכות.

כך גם בפסח: רק אחרי שהקרבתם הפסח, אז, 15 לחודש "הזה", תוכלו להיכנס לחג המצות.

 

כי יום כיפורים (כג-כח)

זה הטעם של "ועיניתם את נפשותיכם"! יום מיוחד לכפרה הוא וטוב לצום בו כי התענית טובה לעניין הכפרה. ואם אין עינוי, אין כפרה ואז הנפש נכרתת ח"ו !

 

עצרת היא(כג-לו)

הנציב כותב שתכלית המועדים הוא שישראל יתאספו לירושלים להיראות בעזרה וללמוד מן הכהנים דברי חכמה ומוסר! וזה נעשה יותר בסוף החג, ביום האחרון שכבר כולם סיימו את הקרבנות והחובות שלהם, יש לישראל פנאי כדי להתאסף ל"עצרת"!

 

ומלבד מתנותיכם(כג-לח)

כשהיו מגיעים לבית המקדש לחגים, היו מביאים את כל ההתחייבויות שלהם מהשישה חודשים שעברו. נדבות, חטאות..

 

*כל האזרח (כג-מב)

היינו חושבים שסוכות היא חג עבור העשירים! שיש להם קרקע ותבואה ואסיף..לכן בא הכתוב והרחיב הצורך לגור בסוכות לכולם. לכל אזרח. שירגישו שאנו ארעיים בעולם

והעניים , שאין להם קרקע ותבואה אסופה מן השדה , ממה הם ישמחו? הם ישמחו מזה שבמדבר ה' דאג לישראל שהיו במצבם! וה' הוא המשגיח בעולם ושלא יתייאשו וישמחו!

ומלבד הביטחון שה' דואג לכל פרט, יש גם הביטחון הלאומי שה' דואג לכל העם כציבור וכאומה.

 

וידבר משה.. את מועדי ה' אל בני ישראל (כג-מד)

מכאן החובה לקרוא בכל מועד על ענייני המועד בתורה וגם ללמוד מענייני המועד שלושים יום לפני המועד. אלה לא דברים "ידועים". יש מצווה ללמוד מענייני המועד במועד. לכן משה בעצמו לימד אותם בכל מועד ומועד על ענייני המועדים.

 

*צו את ב"י(כד-ב)

למה שייכת מצוות הדלקת המנורה למשה? כי המנורה מסמלת עניין החידוש בתורה. משה היה המחדש העיקרי. (אהרון היה רק מלמד הדברים הידועים והמקובלים).   וסמוכה הדלקת המנורה למועדים: כי יש בכל מועד לחדש בו עניינים חדשים!!!

 

 

 

ולקחת סולת(מד-ה)

למה נסמכה כאן פרשת הבאת הלחמים? כי התלמידי חכמים המחדשים, צריכים חיזוק ותמיכה. יש לעודד ולטפח היצירה המקורית בכל דרך כי בטבעה היא חלשה ונתונה ללחצים!

 

ונוקב שם ..כגר כאזרח(כד-טז)

היינו חושבים שאמירת שם ה' במקדש על ידי הכהן עושה גדולות ונפלאות, אבל על ידי אדם פשוט, אמירת שם זה איננה חשובה! לא כן הדבר. שם ה' יכול להיות כלי נשגב לברכה אבל הוא גם יכול להיות מסוכן מאוד בשימוש מוטעה! וזה לא משנה מי משתמש בו. אפילו אזרח קטן או גר, צריך להיזהר בדברים הנשגבים. שם ה' הוא דבר נעלה ומסוכן גם יחד! והנוקב בשמו לרעה חייב מיתה!

 

שבר תחת שבר (כד-כ)

למה לקח הכתוב כמשל השן והעניין?

כי , כדי לאמוד הנזק שצריך לשלם, לוקחים הערך של עבד עם שן וערך עבד בלי שן ומעריכים ההפרש , זה המחיר של שן. ודרך לתת מכות בפנים של העבדים ולהפיל להם שניים או לעוור אותם במכות האלו.

 

וירגמו בו אבן(כד-כג)

בהתחלה כעסו עליו מאוד . אבל אחר כך, הם נרגעו וכשהוצא להורג על פי ה', זרקו עליו רק אבן אחת. לכן כתוב "אבן" ביחיד.

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.