06-05-09
מישל בן שושן
אמור שם
- התמימות(רצח)
למה לכהנים אסור להיטמא למתים?
בעקבות חטא עץ הדעת, האדם איבד את תמימותו.
זאת היתה כנראה התוצאה שנקראה בפי ה': ביום אכלך ממנו מות תמות:
אובדן התמימות היא המוות .
לפני החטא האדם היה תמים:
זה מצב אידיאלי, שכבר איננו קיים אחרי החטא. היום אנו לא תמימים.
אבל אנו זקוקים לתמימות כדי להתנגד לכוחות המוות:
כוחות המוות= הכוחות שמשכנעים אותנו שאין תועלת בחיים, אין תועלת ליזום, לחדש, לשמוח, לאהוב…כי בסוף הרי אנו מתים. הכוחות האלה צודקים! אין אמת יותר חזקה מהעובדה שאכן נמות.
ובכל זאת, אנו חיים, יש לנו מצווה לחיות. ואנו צריכים להתנגד לכוחות האלה. התמימות היא כוח עיקרי כדי ליזום, לאהוב, לשמוח, לשאוף, …
התינוק הוא תמים מאוד. לכן אולי כולם מתפעלים ממנו
לאט , לאט, הוא יאבד את תמימותו , הוא ידע את הטוב ואת הרע, את הערבוב בניהם, הוא יאבד את תמימותו והמוות יתחיל לפעול עליו.
לאכול מעץ הדעת טוב ורע, זה לרכוש את הצד הכבד, המשיק של האלוהים (לדעת, להבין, ..לתפוס את גודל הבעיות והאחריות של הסבל האנושי , לחיות בספקות…) אבל בלי לרכוש את הצדדים החיוביים שיש לאלוהים! האין סופיות, הראייה הכוללת בזמן ובמרחב, ..
לכן, הנחש צדק שהאכילה מהעץ תגרום לאדם להיות כאלוהים אבל רק כ-אלוהים ולא אלוהים ממש!
"תם"= היפוך אותיות "מת"
יעקב היה תם. הוא לא הבין למה יש לגנוב ברכות! לכן יעקב אבינו "לא מת". הוא הנחיל כוח התמימות לבניו. כך יוכלו להמשיך לחיות ולשרוד את ההסטוריה: בזכות התמימות, התקווה הבלתי נתפסת שיהיה טוב.
המדרש אומר שכשישראל קבלו את הלוחות הראשונים, קבלו את תמימותם המקורית ומתוך כך, הם שוחררו מתפיסת מלאך המוות! כאילו הם חזרו להיות כמו אדם הראשון לפני החטא. אבל חטא העגל קילקל את הכל. מצב התמימות המוחלת הוא לא אנושי! אבל להפיח תמימות בתוך החיים שלנו זה נחוץ מאוד! וזו תכלית מתן הלוחות השניות!
רק באחרית הימים, בסוף התיקונים האלה, נתגבר לגמרי מהמוות ונחזור להיות תמימים: זו תהיה תחיית המתים!
יש בתמימות כוח מרעננן. אמונה.
כוח של זרימת חיים ושמחה.
הטומאה היא מצב של הפסקת הזרימה: אטימת צינורות התמימות.
כמו המוות, שהיא אבי אבות הטומאה, היא מדכאת , היא סוגרת אופקים, היא משביתה את האדם מכוח החיים שבו.
להכריז על משהוא שהוא טמא, זה לעזור לו להבחין בזה ולתת לו הזדמנות לצאת מזה על ידי תהליך של טהרה: פתיחה מחדש של האופקים וזרימת החיים בעורקיו. בתמימות, באופטימיות, בשמחה.
תפקיד הכהן הוא דווקא לעזור לאדם לחיות יותר טוב. לתת לו תמיכה, עידוד, רענון. כמו מים על הפנים, לתת לו שמחת חיים .
לכן, מבקשים מהכוהן להתרחק ככל האפשר מהמוות, מהטומאה, מהאטימות, ולהיות אדם שיוצר תמימות כדי להעניק אותה לאחרים!
- תקופת העומר היא תקופה של רענון התמימות!
שבע שבתות תמימות תהיינה!
לעניות דעתי בלבד:
נדמה לי, שכמו שעם ישראל לא הבין איך לעבוד בבית המקדש בצורה נכונה עד כדי כך שה' החליט להחריב אותו פעמיים,
כמו שעם ישראל לא ידע להתנהג בצורה נכונה עם ארץ ישראל עד שה' החליט להגלות אותו ממנה,
כך כל עניין הטומאה והטהרה, הפך לעבודה זרה למקור ולכוונותיה ולכן, ה' עשה כך שאין אנו עוסקים יותר בענייני טומאה במשך 200 שנה. וזאת מסיבה שכולנו "טמאי מתים". אבל עכשיו שכל הדברים חוזרים אלינו לאט הארץ, ירושלים,עם ישראל, אולי גם המקדש, נקווה שנדע לקבל על עצמנו את נושא הטומאה והטהרה בכוונותיה המקוריות הנכונות!
- גם קריאת התורה צריכה להיות בתמימות!
לקרוא פסוק מחדש: כאילו הוא נכתב כרגע בשבילי. ללא כל הפרשנות שאנו מכירים בעל פה, ללא רש"י, ללא המדרשים. לקרוא בתמימות התורה! זה משיב את הנפש ממש!!
כשהתורה תמימה, אז היא משיבת נפש!!
התמימות זה החידוש, הרענון,
כמו טבילה במים חיים!!!
- למה כהנים בעלי מומים אינם רשאים לשרת במקדש?(דש)
וכן למה אסור להביא כקרבן בהמה בעלת מום?
ה' קרוב לכל אדם. הוא אפילו קרוב יותר ל"נשברי לב" ל"מדוכאי רוח"! הוא לא אלוהים של השלמים בלבד!
אלא: בית המקדש, העבודה בו, הקרבנות, הכהנים בבית המקדש, כל זה צריך להיות מקום שמושך את האדם לצד החיובי, המושלם, השמח, האוטופי, כדי לעזור לו להתגבר על קשייו!
הדרך הטובה ביותר לרפא חולה היא להראות לו אופטימיות, להבטיח לו עזרה, להבטיח לו שה"תרופה" 0אפילו אם אין בה כלום ממשי) תרפא אותו. השמחה גורמת לרפואה. חיוך על הפנים מוציא מן הדיכאון…
לכן, בבית המקדש מנסים לשדר שלמות, יופי, שמחה (הלויים שרים..) חיוביות. זו מעבדה של הקרנת שלמות ואושר כדי לעזור לכל מי שניגש אליו.הקרבנות נקראים גם "שלמים" שלמים כדי שהאדם יזדהה עם הצד השלם שבו ויוכל לשאוב מהצד החיובי הזה כוח להתמודד עם חולשותיו ובעיותיו. "תמימים יהיו לכם"! העבודה היא לשחזר התמימות באדם.
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 