6-04-08
מישל בן שושן
מצורע העד
*והובא אל הכהן(יד-ב)
המצורע שנטמא, יכול לא לרצות להיטהר. הוא יכול להעדיף להישאר כך , מתוך בחירה או ייאוש או דיכאון..
יש על החברה מצווה להוציא אותו ממצב זה ומביאים אותו להיטהר בעל כורחו."והובא" אפילו על ידי אחרים בעל כורחו.
דרך אגב, גם בטומאה, אם לא רצה להיטמא או להראות הנגע לכוהן, מכריחים אותו להיבדק ולטפל בעצמו.
מכאן שלא רק הכהן "מטפל" במצורע, אלא גם החברה כולה, סביבתו!
***וכפר עליו הכהן(יד-כ)
שלושה פעמים כתוב שהכהן יכפר עליו בשלושה מעשים שונים. למה?
יש לו שלוש כפרות:
- אחת על העוון שבגללה לקה בצרעת(ולכן יש הזאה על ידו, אוזנו, רגלו, שהשתתפו בעשיית העוון)(אשם)
- השנייה היא בגלל מחשבות רעות שהיו לו כשהוא לקה בצרעת: תרעומת על עונשי שמים, כעס על שהוא מקבל צרעת , …(אין צרעת יכולה להתקבל באהבה!).(על זה יש כפרה עם החטאת "וכפר עליו הכהן וטהר")
- השלישית היא על רפואה מהצרעת! שלא יחשוב שבגלל שהוא קיבל ה"עונש" , בצרעת, אז הוא פטור מתשלום על הטיפול!! גם אצל רופא , אפילו שכאב, משלמים לו עבור הטיפול! הוא צריך להודות ולהשתתף בתהליך הריפוי מהצרעת! לא "מגיע לו" להירפא, חינם!
(ועל זה יש כפרה עם העולה :"וכפר על המטהר מטומאתו").
כמו אצל רופא השיניים:
בגלל העוון של אי צחצוח שיניים, מקבלים עששת. ועל זה יש להתכפר. זו כפרה ראשונה. אחר כך הולכים לרופא השיניים, וזה יכול להיות כרוך בכאבים, זה לא נעים, וכועסים על הרופא או על הטיפול או על שניהם ! על זה באה כפרה שנייה. ואחר כך צריך גם לשלם על הטיפול! וזו הכפרה השלישית!!!
בעזרת הסבר גאוני זה של הנציב, אפשר אולי להבין עכשיו למה היולדת מביאה קורבנות חטאת ועולה. במידה והנציב הסביר שהטומאה באה כדי להרחיק אותה מבעלה כדי לרענן את תשוקה בניהם, מה עושים הקורבנות?
נראה לי שניתן להשיב על שאלה זו על ידי הסברים של שני הקורבנות האחרונים של המצורע:
יש להתכפר על הכעס או האי נעימות שגרמה ההתרחקות של הטומאה.
ויש גם ל"שלם" עבור הטובה הזו שנעשתה עבורה, אפילו אם זה נעשה בעל כורחה!
ואין ידו משגת (יד כא)
בדרך כלל כתוב שלא "תשיג" ידו. בעתיד וכאן, למה כתוב בהווה :ידו "משגת"?
כי בכל הקרבנות שחייב להביא, הוא לא חייב להביא אותם מייד, אלא הוא מחכה למועד הקרוב ואז מביא הכל ביחד. ובשעת ההקדש, הוא צריך לאמוד אם בשעת המועד יהיה עשיר או עני ולעשות הקרבן לפי מצבו הכספי שיהיה, בעתיד, ביום ההקרבה, במועד. אם הוא עני בשעת ההקדש , ויודע שיקבל סכום כסף לפני המועד, ואז יהיה עשיר אז הוא צריך להקריב במצב "עשיר". אבל כאן במצורע, הוא זקוק לקרבן מייד כדי להיכנס לביתו! ואז רק המצב העכשווי שלו חשוב: האם הוא עני או עשיר עכשיו. וזה יקבע סוג הקרבן. לכן כתוב במצורע "ידו משגת" בהווה.
כי תבואו אל ארץ כנען (יד-לד)
צרעת הבתים באה אחרי כניסה לארץ. אבל למה כתוב "כנען". "הארץ" היה מספיק!
אלא ש"כנען" בא מלשון "כנעניה"= מסחר. הם היו בעיקר סוחרים. והסוחרים, בניגוד לחקלאים , מוכרים רוח (!) ונוטים לעשות לשון הער, ובעיקר , הם נהנים מהלשון הרע כי זה משפר להם המסחר!
והצרעת באה בעיקר כשיש הנאה בלשון הרע.
אבל בשאר המקצועות, יש לשון הרע אבל הוא לא קשור בפרנסה ובהנאה!
לכן, בהגיע אל ארץ של אנשי מסחר (כנענים) , יש יותר סיכוי לצרעת!
ונתתי נגע צרעת( יד-לד)
הצרעת היא תמיד אות מן השמים. למה כתוב דווקא כאן "ונתתי"?
אלא, כאן, בבתים, יכול להיות שהצרעת לא באה בגלל עוון האדם היושב בה. יכול להיות שפשוט הבית עצמו נבנה ב"רוח טומאה", יכול להיות אפילו על ידי הכנענים עצמם. רוח הרעה השורה בבית , גורמת הרעת החיים של הגר בה. והצרעת בבית באה להזהיר אותו להרוס חלק או כל הבית הנגוע הזה ולבנות אותו מחדש וזה ממש תלוי רק ברצון הטוב של ה' ולא בחטא האדם! לכן כתוב "ונתתי"!
*והנה פשה (יד-מד)
הנציב אומר ש"ידוע" כי כאשר יש רוח רעה בבית, ומנסים להסיר אותו. אם השעה לא מתאימה להסרה הזאת, מכל סיבה שהיא, אז תהליך ההסרה יכול לגרום להחמרה!! וזה "מסתרי הטבע"!!!!
וזה מקביל לפשיון הצרעת בבית!
לכל נגע הצרעת (יד-נד)
הסדר כאן הוא: קודם כל נגע בבגד ואחר כך בבית ואחר כך בגוף.
מעניין שהרמב"ם מביא סדר אחר: בית-בגד –גוף!
להורות ביום הטמא (יד-נה)
איך עושה תלמיד כהן שרוצה ללמוד נגעי צרעת? הוא צריך ללוות הכהן הבקיא כל הזמן. כשיש נגע, אז הכהן רשאי להראות לתלמידים על ידו ולהורות להם. וזה בטח ילבין פני האדם השואל!
ובכל זאת, הלבנת הפנים הזאת היא חלק מהכפרה!!
ואמרתם אלהם(טו-ב)
זו פעם יחידה שכתוב "ואמרתם אליהם". בהתחלת פרשת ויקרא, כבר פירש הנציב ש"ואמרת אליהם" מורה על לימוד ההלכות המקובלות. (בניגוד ל"לאמור" המורה על כוח החידוש והתורה שבעל פה)
למה כאן , גם משה וגם אהרון צריכים ללמד את ההלכות המקובלות והרגילות שלא דורשות חידוש או יצירה ומחשבה?
כי כל דיני הזיבה, הנידה וכיוצא בהם נראים כ"עדינים", או מביישים או גורמים לאי נוחות מצד המורה ומצד התלמיד. והיינו חושבים שלומדים אותם במינימום רבנים ולא עוסקים בהם יותר מדיי.
לא כן הדבר! להיפך, דינים אלה חייבים להילמד על ידי רבנים ללא סייגים. כי לימוד התורה איננו גורם לשום רע.
לכן כתוב "ואמרתם" : משה ואהרון, וכל רב בעתיד ילמדו וילמדו אותם .
וספר לו(טו יג)
הספירה היא רק במחשבה. מהמילה "לו", לעצמו, והוא נאמן לספירתו.
ספירת העומר מצוותה בפה, בגלל ייתור מקראות (כתובות ע"ב-תוספות "וספרה לה").
*נזכיר כאן פירוש יפה שלמדתי בעבר:
הזב, הנידה, המצורע, סופרים במחשבה ואין להם מצווה לספור בפה כי הם מעוניינים בספירה. מצבם (טומאה, ריחוק..) מעיק עליהם והם סופרים מכל הלב! לכן אין צורך מדיבור
אבל ספירת העומר, הנאמרת על ידי כל אדם, איננה תלויה במצב אישי, לכן קשה להרגיש מעורב ומעוניין ביותר בספירה הזאת, לכן מצוותה בפה.
*בטמאם את משכני אשר בתוכם(טו לא)
מה הוא "משכני אשר בתוכם"? זה האדם עצמו!!
(כשאדם בועל נידה, נעשה כאילו טומאה יוצאת ממנו ולא כאדם שנגע בטמא.אלה היא והוא נכנסים לטומאה בגלל הבעילה במצב נידה או זבה)
משכן ה' הוא בפירוש הצלם אלוהים הקיים בתוך כל אדם.
ולאיש אשר ישכב עם טמאה(טו –לג)
"לשכב עם"= ברצונה, שניהם בדעה אחת.
"לשכב את"= שלא מרצונה, בעל כורחה. כמו באמנון ותמר או בדינה.
(באשת פוטיפר כתוב "שכבה עימי".)
ולעיל כתוב כי ישכב אותה: אפילו אם היא נאנסה על ידו היא צריכה טבילה.
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 