19-04-09
מישל בן שושן
שמיני לעד2
כל מצב חדש מזמין טעויות מצד בני האדם. לחפש ביטחון שלא יחולו טעויות זה לא להתמודד עם המצב החדש! הטעות היא הכרח המציאות בחיים ובמיוחד בעולם החידוש. האם בגלל זה לא נחדש? לא ולא!. נכון שיש להתכונן כראוי, לעבוד בשיקול דעת, לא להתלהב יותר מדי. אבל לפעול כבת היענה ולטמון ראשנו בחול ונאמר שאין חידוש, אין מצב חדש זה חוסר אחריות ועבירה על המסורת עצמה!!
בפרשה שלנו, נוצר מצב חדש לגמרי: חנוכת המשכן. מצב חדש זה מוליד שני סוגי טעויות:
- טעויות בגלל הגזמה ביוזמות והתלהבות יתירה, כמו מות נדב ואביהו.
- אבל מצד שני, יש גם טעות בגלל חוסר רגישות והצמדה יתירה לחוקים הישנים כמו שרואים עם שעיר החטאת שנשרף: אפילו משה טועה ומודה בטעותו!
פרשת שעיר החטאת
- היו באותו יום שלושה שעירי חטאת:
- אחד של חנוכת המשכן שמו שצווה בהתחלת הפרשה
- אחד של קורבן הנשיא הראשון נחשון בין עמינדב
- ואחד של מוסף ראש חודש כי זה היה 1 בניסן.
- שעיר של ראש חודש צריך להיות נאכל על ידי הכהנים כדי שישראל יתכפרו. אבל הוא לא נאכל על ידי הכהנים , במכוון , ולהיפך, שרפו אותו לגמרי כאילו הוא היה עולה. משה רואה זאת וכועס מאוד. לא לפני שהוא מנסה להבין היטב מה קרה: "דרש-דרש" משה.
- מעניין לשים לב, ששני המילים האלה :"דרש דרש" נמצאים בדיוק באמצע כל התורה. אם סופרים את כל המילים של כל התורה, האמצע נמצא בדיוק בין שתי הדרישות האלה! "דרש" מכאן ו"דרש" מכאן. רש"י נותן טעם לשני המילים: משה שאל למה הם לא אכלו וגם שאל למה שרפו כי הרי אפילו אם לא אכלו בגלל שהם אוננים (מות אחיהם נדב ואביהו באותו יום), הרי שיש אפשרות לא לשרוף , אלה לחכות עד לערב שיקברו נדב ואביהו ואז לאכול את השעיר!
- יש לשים לב גם כן שמדובר בשעיר של ראש חודש. והסיבה להקרבתו, לפי המדרשים היא שה' ביקש מישראל שיביאו "עבורו" כפרה על זה שהוא מיעט את הלבנה בבריאת העולם! המי השילוח טוען שזה סמל לכל הטעויות, החולשות, הספיקות, הדברים הלא מושלמים שקיימים בבריאה, וגם באדם!. כאילו ה' יודע שהבריאה מכילה חסרונות. הם נעשו בכוונה תחילה. יש גם חסרים בבריאת האדם עצמו. אבל זו כוונת הבורא , שהאדם לא יהיה מלאך! ה' מבקש שהאדם יהיה מודע לזה, ושיהיה שותף עם הבורא בהחלתה הזו. שיקבל חלק מהאחריות על חוסר העולם וחוסר האדם כבריאה! זה הוא סמל שעיר ראש חודש.
אני טוען, שהחוסר הזה בבריאה , כולל הספק הקיים בכל חידוש! זה כולל האפשרות לטעות במעשה חדש, בהתמודדות עם כל מצב חדש.
ודווקא בראש חודש, ביב אז הזדמנות להתחדש, ה' מבקש מאיתנו לקבל על עצמנו את הדאגה לספקות האלה ולטעויות הבלתי נמנעות האלה.
לא כדי שנמנע מחידושים ומטעויות אלה להיפך , כדי שנדע שזה חלק מהחידוש כי זה חלק מהבריאה!
- והחידושים האלה, נופלים ב"חור" שקיים באמצע התורה!
בין שתי ה"דרש" , בין הדרישות המלומדות של משה רבינו! כי אין שום הוראה שיכולה להבטיח שהחידוש נכון, יצליח, יקלע לאמת.
חייבים לקחת סיכון!!
ומי הוא זה שנמצא שם, במקום של החידוש הגמור, שיכול ללכת נגד ההלכה הפסוקה? רק מי שנמצא במצב נפשי מיוחד, בתוך עין הסערה, כמו שאהרון נמצא בו כרגע:
אהרון נמצא כבר במצב נפשי של מיתת בניו:
אכילת השעיר פירושו: הטעות היא אחריות האדם.עליו להתכפר!
אי אכילת השעיר פירושה= זה תלוי בה' הרבה יותר מאשר בנו! זו בעיית הבורא!! אין לנו לקחת על עצמנו, בנוסף למיתת הילדים , גם את האחריות הענקית של מיעוט הלבנה, של תוצאות הספקות של החידושים, יותר ממה כבר קבלתי על עצמי במיתת בני!!!
ומשה מבין זאת ומודה!
אהרון צדק!
אהרון יזם, חידש, לקח סיכון וצדק
בניו יזמו אבל הם לא צדקו!
אנו חיים תקופה נפלאה של חידוש עצום: החזרה לארצנו
יש חרדים שחרדים לחדש, ליזום, להסתכל במציאות וממשיכים להתלבש , לאכול, להתנהג, ללמוד, כמו לפני 200שנה. ועוד יותר גרוע! הם יוצרים מצבים מיוחדים שמאפשר להם להתנתק עוד יותר משוק החיים הרגילים מאשר אבותיהם לפני 200 שנה בגלות!
הם נכוו מסיפור בני אהרון
אבל יש עוד סיפור בפרשה, סיפורו של אהרון ועשיר ראש חודש!
מצווה לעניות דעתי היום לא לברוח מאחריות ההיסטוריה
לא לפחד מהחידוש, מהיוזמה
רק כך נהיה נאמנים לתורה ולרצון הבורא!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 