16-04-09

מישל בן שושן

 

שמיני שם

 

 

וידום אהרון (קסב)

ומה היה יכול לאמר ולא אמר?

אהרון היה יכול לטעון: הרי ה' צווה לנו "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" זאת אומרת, שיש מושג כזה "שמיני" שהוא מעל לטבע של שבעת ימי בראשית. שהכל מתוקן בו.

והיה אהרון יכול לחשוב שהגיע העת הזו של ה"יום השמיני"! ובו אין סכנה יותר שהאדם יטעה בעבודת ה'. שבו האדם יכול לתת דרור לאהבה שלו כלפי הבורא. וכמו שסברו בניו, יכולים להתקרב אל ה' כאוות נפשנו ובדרך שרואים לנכון, אפילו מעבר ל"ציווי" היבש. כי הנה הגיע היום המיוחל , יום השמיני!

אבל לא, מסתבר שעדיין לא הגענו אל המנוחה ולא הנחלה! עדיין חייבים להישאר תחת מסגרת הציווי והיראה.

 

 

לע"ד: בקשר למיתת נדב ואביהו

ובכל זאת, האם אין מקום להתפרצות האהבה וההתלהבות?

הרי עת לעשות לה' הפרו תורתך!

כמו אליהו בהר הכרמל שהלך נגד ההלכה הפסוקה של איסור הבמות

כמו בנות צלפחד שהצליחו לשנות את ההלכה של חלוקת הנחלות

כמו פנחס שלקח לידיו את החוק מול משה שלא הגיב.

כמו האנשים טמאי האדם שהצליחו לקבוע פסח שני.

..כולם מצאו חן בעיני ה' ואפילו מעשה זכה לשבחים.

 

ובכל זאת יש מצד שני הרבה יוזמות שנכשלו ואף מחולליהם קבלו עליהם עונשים. כמו המקושש עצים, כמו נדב ואביהו כמו זמרי שחשב שכזבי היא אכן בן זווגו,…

 

יש קריטריונים לכתחילה לדעת מתי יש להפר ההלכה להוראת שעה. כמו:

היעדרות כל נגיעה בדבר. (אסור שההחלטה תבוא משיקולים של נוחות אישית)  אבל אין הקריטריונים מספיקים לתת לאדם את ה"ביטחון" המלא שהחלטתו היא אכן עומדת בקנה אחד עם רצון הבורא. והוא צריך לקחת אחריות על עצמו!!

 

פעם, היה אפשר להגיד: תשאל את הרב שלך! זה היה פותר את האדם מלקחת אחריות. אבל , הרב עצמו, מי ינחה אותו?. הוא חייב לקבל אחריות כבדה עוד יותר על עצמו כי הוא מחליט עבור האחרים! ואנו יודעים שהרבה רבנים לקחו החלטות שגויות בדיעבד! לסרב לעזוב את החיים בשטטל בפולניה ולעלות לארץ ישראל לפני השואה , זו היתה , לכל הדיעות טעות מכרעת. אפילו אם הטענה הייתה:" אסור ביטול ורה" או "עדיין לא הגיעה זמן הגאולה.." הרי כולם נכחדו בשואה!

 

היום, זה , ברוך השם עוד יותר אקוטי: יש כל מיני רבנים שמחליטים החלטות בכל הכיוונים האפשריים. כל רב הוא רב. אבל ישנם שטוענים שאסור להשתתף בבחירות במדינת ישראל, ישנם שאפילו מתחברים לאויבי ישראל כמו הנטורי קרטה. ישנם רבנים שאומרים שמצווה לבחור בבחירות

יש רבני שאוסרים לבחורים לעבוד או להתגייס לצבא.

וישנם רבנים שטוענים שזו המצווה הנעלה ביותר.

וכן בכל תחום חשוב או פחות חשוב, בחירת הרב היא כמו קבלת החלטה עצמה. כי יודעים מראש איזה רב יכשיר או יאסור דבר מסויים ומי יעשה את ההיפך.

היום, אי אפשר יותר להיחבא מאחורי ה"עשה לך רב". האדם עצמו חייב לקבל עליו אחריות. להתייעץ, עם כל הרבנים שירצה , אבל, כמו ההחלטה להתחתן עם פלונית או לא תלויה אך ורק בו, כך כל שאר ההחלטות חייבות להיות בהכרעת האדם עצמו. ואי אפשר לפרוק מעצמו אחריות זו.

 

דורי דורות של חכמים חונכו וחינכו על ברכי סיפור נדב ואביהו , וגרמו להפחדת תלמידיהם לבצע שום חידוש או התלהבות יתרה במעשיהם. המסורת," מה שהיה הוא שיהיה", היה החוק,וזה תאם את המצב המעורער של היות עם ישראל בגלות בסכנת הכחדה פיזית ורוחנית.

 

אבל היום, עת החידוש הגיע. בין שזה נעים לנו, בין שזה קשה לנו: ההכרעות נמצאות על פתח כל אחד ואחד.

וכמו שהיה צריך להנמיך את גובה ההתלהבות אז

יש, לעניות דעתי להגביר את העבודה מתוך אהבה והתלהבות ולעמול למען חידוש ההבנה של רצון ה' לאור ההתפתחויות ההיסטוריות והגאולה המתרחשת מול ענינו.

 

מה יותר חשוב שבע או שמונה?(קנו)

לכתחילה, המספר "שבע" מסמל עולם הטבע וה"שמונה" את עולם שמעל לטבע. נראה שהשמונה עולה על השבע. אם כן יש כמה תמיהות:

למה הקרבנות שהוקרבו בשבעת ימי המילואים היו קודשי קדשים והצריכו אכילה בתוך חצר אוהל מועד, בעוד שהקרבנות שהוקרבו ביום השמיני היו רק קדשים קלים ולא הוצרכו אכילה בחצר אוהל מועד!

אם המצה היא אוכל מעולה שמרפא את הנפש, למה שלא נאכל מצות כל השנה?

בעצם, האם עולם היותר טוב הוא העולם העדיף?

מסתבר שלא!

כמו שאין לקחת אנטיביוטיקה כל יום, כך אין מקום לרפא את הנפש כל יום עם מצות!

המצב הבריא והרצוי הוא עולם הטבע.

אין לצפות שהאדם יחיה ללא יצר הרע, ללא תאוות, ללא גוף, ללא התלבטויות, ללא בעיות. ההיפך הוא הנכון. מטרת יצירת האדם באשר הוא אדם הוא לחיות כמו בני אדם ולא כמלאכים. לחיות בעולם הטבע.

 

במידה וטיפול תקלה חמורה, שהאדם יצטרך עזרה , אז יש כל מיני דרכים לתקן, לרפא, לרענן. שיישאף אוויר יותר צח, שיבוא להתרענן בבית המקדש מידי פעם. אבל לא כל יום ולא בקודש הקודשים!

 

לכן, לשבעת ימי המילואים  יש ערך עוד יותר גדול מהיום השמיני!!

 

 

וירא העם וירונו(קנט)

 

למה העם התפעל כל כך מירידת אש מן השמיים? הרי הם היו רגילים לראות עמוד אש ועמוד ענן כל הזמן! אלא, שעמודי האש והענן היו בזכות משה ואהרון, היו בהחלטת הקדוש ברוך הוא ללא התעוררות כל שהיא מלמטה. האש שירדה על המזבח ביום השמיני, היא האישור שעבודתם היא נכונה, התקבלה ושחטא העגל נסלח לגמרי

 

 

 

 

 

בני אהרון  הנותרים(קסג)

 

למה אלעזר ואיתמר נקראים "בניו הנותרים" , כאילו הם היו גם כן חייבי מיתה וניצלו, ונשאר על ראשם עננה, פסק דין על תנאי!?

אלה שאכן הם היו ראויים למיתה רק שענוותנותם הצילה אותם! העובדה שהרגישו בעצמם "נותרים", הצילה אותם מכליה!

הם היו במעלה של "אפשרות לקבל על עצמם רצון ה' באהבה וללא עוררין" וכאלה הם נקראו "נותרים" הם מוכנים להיות נותרים ולכן הם באמת נותרו חיים!