בע"ה טז סיוון
מישל בן שושן
בהעלותך אה
בהעלותך את הנרות
לפי הא"ה, הנרות(הכלים שבתוכם שמים השמן והפתילה) לא היו דבוקים למנורה.
הוא מביע עמדה זאת למרות שבגמרא דנים על האפשרות ההפוכה. והוא אומר את המשפט החזק הבא:
"ואני אומר אילו הייתי שם (בין האמוראים) הייתי מוכיח ודן לפניהם מהכתובים דלא קביעי נרות"
לא רק שהא"ה "לא מפחד " להתווכח עם הפרשנים הגדולים שהיו לפניו, אלא גם עם האמוראים ואולי גם עם התנאים!! אלא הוא אפילו רואה וויכוח נועז כזה כחובה לכל יהודי באשר "ידו משגת"!! הוא לא מקבל ההנחה שיש לקבל כל מה שנאמר על ידי הראשונים כדבר מובן מאליו. עבורו, הם לא יותר רשאים להכריע בגלל שהם "קדמו לנו". אלא כולם שווים מול פרשנות המקרא. יש רק מגבלה אחת : לא לסתור את ההלכה הפסוקה. חוץ מזה, הכל מותר וחובה על כל אחד לפרש הכתוב לפי מה שידו משגת! (איפה ישנם עוד אנשים כאילו בימינו!!)
העובדה שהנרות היו מובדלים מגוף המנורה גורמת לכמה מסכנות חשובות:
- כשהכהן היה "מיטיב" את הנרות, הוא היה מוריד הנר, מנקה אותו מהפתילה והשמן שיש בו ומחליף הכל.כל זאת הוא עושה למטה, על יד המנורה. ואז הוא מחזיר אותם למקומם בצורה כזו שהפיה תהיה מופנית כלפי הנר המערבי (פני המנורה).
- המילה "בהעלותך מובנת עכשיו: יש להעלות (פיזית) מחדש את הנרות שהוא טיפל בהם על קנה המנורה.
- העבודה הזאת היא לא "הדלקת המנורה" אלא בניית המנורה מחדש כל פעם!! הוא בעצם "חונך" (פעולה שגורמת לכלי במקדש לחזור לתפקוד) את המנורה כל יום!! כל שאר העבודות במשכן הן "הפעלת" הכלים. קרבנות, קטורת, כל הדברים האלה הם לא משנים את הכלים עצמם אלא מפעילים אותם. אבל העלאת הנרות בחזרה אל המנורה , כאילו "בונה" מחדש , כל יום את המנורה . וכך הוא מבין את ההשוואה שעושה המדרש בין העלאת הנרות לחנוכת המזבח על ידי הנשיאים.בשני המקרים, חונכים לראשונה את הכלי. והכהן חונך המנורה כל פעם שהוא מדליק אותה!!
- זה גם מסביר למה הפסוקים הבאים יציינו שוב שהמנורה נעשתה "מקשה אחת" כי היינו חושבים שמכיוון שהנרות נפרדים אז כל שאר המנורה גם הוא עשוי מחלקים. לא. רק הנרות הם נפרדים מגוף המנוןרה שעשוי מקשה אחת.
- עבור הא"ה עיקר כוונת המעשה הוא : שכל הנרות יהיו מופנים כלפי הנר המערבי!! זה לא פרט תכני קטן אלא עיקר הדלקת המנורה!! כל נר מסמל חכמה מחכמות העולם וכל החכמות מתרכזות על ידי עם ישראל לנר מרכזי אחד וממנו שוב יוצאים ממנו חכמות חדשות ומאירים בחזרה הנר המרכזי. תפקיד עם ישראל הוא בעצם להיות המרכז את כל חכמות העולם (שבעה קנים הם סמל לשבעים אומות העולם) ולמצוא את הקדושה והאחדות שיש בכל אחת מהן.הנס של הנר המערבי שהיה דולק כל הזמן מצביע על המפעל כולו של חיפוש וגילוי האמת התמידיים על יד כל האנושות בעזרת נצחיות עם ישראל שאמון על תפקיד זה.
- המדרש מספר שאהרון היה עצוב ששבט לוי לא הקריבה קרבנות יחד עם כל שאר השבטים בחנוכת המזבח. כי תפקיד שבט לוי נראה שולי. הם רק המשרתים של העם! ועצם היעדרותם בהקרבת הנשיאים מפלה אותם לרעה. הם לא "יוזמים" הם רק "מתפעלים" את המשכן! תשובת ה' :"שלך גדולה משלהם" מסבירה לאהרון שהדלקת המנורה היא סוג של חנוכה ויוזמה .
- ומיכון שזה מתרחש יום יום,
- ומכיוון שמדובר על המנורה,על הצורך היום יומי לחדש בתורה שבעל פה,
אז לא רק שלשבט לוי יש חלק מלא בעם אלא שהתפקיד שלהם דורש יוזמה יום יומית ותפקיד עוד יותר חשוב: המנורה מסמלת את החכמה והתורה שבעל פה:
- פירוק המנורה והרכבתה כל יום מורה לע"ד על הצורך לחדש ממש בכל יום את המחשבה, הלימוד,והעיון בתורה ובחכמות. לא דאי ב"תפעול" החכמה על ידי לימוד שחוזר על עצמו . אלא יש לעשות כאילו מבטלים הכל ובונים מחדש כל יום את התורה שבעל פה!! הלימוד האמיתי דורש לעשות כאילו לא יודעים שום דבר , כאילו שוכחים הכל , ולנסות לקרוא את הדברים ולחשוב מחדש על הכל!!
נתונים נתונים המה
הלויים הם מתנה שה' נותן לכהנים כדי שיעזרו להם בעבודות המשכן. למה פעמיים "נתונים" כי זו מתנה שאי אפשר לסרב לה!! הכהנים והלויים לא היו מפתחים אותם המידות (הכהנים היו בעלי חסד והלווים ממידת הגבורה!) יכולים היו להיות חילוקי דעות חזקים בין שתי המשפחות. וקשה מאוד לקבל עזרה ממי שלא מסכימים בדרכו! ייתכן שהכהנים לא היו רוצים לקבל עזרה מהלויים ולסרב את ה"מתנה " הזאת!. לכן, ה' בא ומכריח את הכהנים לקבל מתנה זו! כאילו עבודתם חייבת לכלול את עבודת החיבור בין הכהנים והלויים, בין מידת החסד והדין!!
וידבר ה' אל משה במדבר סיני בשנה השנית..(ט-א)
למה ה' מצווה לעשות פסח? הרי זו מצווה שכבר הוסברה לפני יציאת מצרים! למה לחזור עליה?
כי עם ישראל חטא בינתיים. חטא העגל יכול להיחשב כעזיבת דרך ה'. ייתכן שהם נחשבים עכשיו כבני נכר! ובן נכר אסור בקרבן פסח! לכן, על ידי המצווה הזאת לקיים את חג הפסח בשנה השנית, היא בעצם הוכחה מאת ה' שעם ישראל איננו נחשב כ"בן נכר" ושחטא העגל נסלח, לפחות במידה מסוימת שמאפשרת לעם ישראל להמשיך ולהיות ישראל. חג הפסח היא החזרת תעודת הזהות מחדש אל העם!
וכי יגור אתכם גר..ועשה פסח (ט-יד)
למה לציין שמי שהתגייר ליהדות חייב בקרבן הפסח? הרי הוא חייב בכל המצוות בתורה!
אלא שהיינו חושבים שהוא לא יכול להגיד "עבדים היינו במצרים.." כי אבותיו לא יצאו בפועל ממצרים!. קא משמע לאן שהוא צריך להיחשב כאילו הוא בעצמו יצא ממצרים. היציאה איננה חשובה רק מבחינה פיזיט היסטורית אלא זה עצם זהות ישראל שנקבע ביציאה. כיהודי, הוא מקבל את היציאה בכל רבדיה.
"ואתם ידעתם את נפש הגר"(שמות כג-ט): ישראל היו "גרים" במצרים. הפשט מדבר על הזרים (ולא על אלה שמתגיירים) הגרים בארץ ישראל, שיש לנהוג בהם כבוד. אבל הא"ה משתמש במשפט הזה כדי לחזק את עמדתו שהגרים (אלה שמתגיירים) גם הם יצאו ממצרים, בנשמתם!
ויאמרו האנשים ההמה ..אנחנו טמאים…למה נגרע..(ט-ז)
למה ה' קובע לאנשים האלה להקריב פסח רק חודש אחר כך ולא למחרת הפסח, כמו שאר הקרבנות של החג שיש שבעה ימים להקריב אותם במידה ולא הוקרבו ביום הראשון?? למה לקרבן פסח אין "תשלומים" בשבעת ימי החג וצריכים להקריב אותו רק חודש אחר כן??
לע"ד: כי חודש אייר מסמל את הגאולה שנעשית על ידי יוזמת האדם. ניסן היא הגאולה שבאה מלמעלה. לכן, יום העצמאות, יום ירושלים, לג בעומר (מלחמת בר כוכבה) נופלים באייר. האנשים שהיו טמאים היו יכולים לפטור עצמם מהקרבת הפסח. התעקשותם מסמלת את היוזמה והרצון האנושית להיגאל. ולכן, נראה לי, נקבע שהם יקריבו באותו התאריך (15 לחודש- זמן שהירח במלואו) אבל חודש אחרי זה, חודש היוזמה האנושית!
ויש אשר יהיה הענן עד הבוקר..(ט-כא)
מהתחלת הבריאה (אולי מחטא אדם הראשון) ישנם "ניצוצות" הקדושה מפוזרים בכל חלקי העולם. על עם ישראל ללקט את הניצוצות האלה ולהכניסם לתוך עם ישראל. זה קרא במצרים. זה קורא במדבר וזה יקרא בכל הגלויות שישראל ילכו שמה במשך ההיסטוריה. גם במדבר יש ניצוצות קדושה שיש להציל מהמדבר ולהכניסם בתוך עם ישראל. רק ה' , יודע נסתרות, יודע כמה זמן יש להישאר בכל מקום כדי לאסוף משם את הניצוצות השבויים בו. רק הוא יודע אם צריך רק להישאר שם רק יום או שנה! ולכן הענן הוא זה שמקציב את המסעות והישיבות במקומות השונים במדבר.
לע"ד: יש להעמיק בנושא הניצוצות: בדרך כלל אנו מסבירים זאת בכל מיני חכמות, מידות טובות שקיימים אצל הגויים ושעם ישראל צריך לרכשו ולהכניס לתוכו. אבל איך אנו נפרש את הניצוצות הנמצאות במדבר??
לדעתי, הניצוצות נמצאות בתוך האדם עצמו! הוא לא מודע לפוטנציאל האדיר הזה. ישנם מצבים, מקומות, חיכוכים שונים עם המציאות שגורמת לחלקים חשובים בתוך נפש האדם לצוץ החוצה ולהתגלות. על אחת כמה וכמה שהתהליך הזה חשוב עבור בניית עם ישראל שאמור לחוות את כל האפשרויות האנושיות של השגת האמת האלוהית ולקבצם בתוכו. המדבר מלא מקומות שונים שיכולים להשפיע בצורה שונה על נפש האדם ועל כלל העם ולעזור לגלות פנים חדשות של "קדושה" אצלם. התהליך הזה של גילוי רבדים מוסתרים בתוך האדם או גילוי דברים חדשים הבאים מחוצה לו, הוא התהליך שהחכמים (חכמי הקבלה בעיקר) מתארים כאיסוף ניצוצות הקדושה המפוזרים בעולם. החיכוך בין האדם לסביבה , בין האדם לאנשים זרים אחרים יבין האדם למקומות ומצבים מיוחדים (כמו המדבר) מעשירים את האדם בכל מני הסתכלויות שונות על החיים. ומכיוון שתפקיד עם ישראל הוא לייצג את האחדות שיש בין כל הראיות האלה, איסופם מכל עבר המציאות והעולם חשוב מאוד עבור העשרת זהותו ותפקידו!
ויהי בנסוע הארון
שני הפסוקים מתארים את שני המצבים המנוגדים שבו יכול להימצא האדם:
הנסיעה: כשהאדם זז, הוא בתנועה. הוא יוצא לדרך. במצב הזה הוא יכול ללמוד הרבה על עצמו ועל העולם.
הישיבה: זה מצב שונה לגמרי אבל האדם יכול ללמוד על עצמו גם דברים חשובים. בישוב הדעת, בלימוד, בהתבוננות…
המטרה, אמרנו לעיל, היא לאסוף את ניצוצי הקדושה המפוזרים במדבר. כל מקום במדבר, כל תחנה היא מקור העשרת הזהות הישראלית. אבל גם הדרך , הנסיעה בין שתי תחנות היא דרך לרכוש הניצוצות האלה.
אבל בשני התהליכים ההפוכים האלה, אנו מבקשים עזרה שונה מה':
- בנסיעה, אומרים "קומה ה' ויפוצו אויבך..". ייתכן והמצב הדינאמי עוזר לאדם יותר להתקדם ולגלות דברים חדשים. הקימה של ה' מצביעה על תעוזה, יוזמה, התרחשויות חיצוניות דראימטיות. והם אלה שעוזרים לאדם לגלות את מה שהוא צריך לגלות בזמן הדרך. יש גם סכנות לא מעטות בתהליך הזה . בדרך, האדם יכול להיתקל באין ספור סכנות המאיימות עליו ועל התהליך של איסוף הניצוצות. לכן מבקשים עזרה מה' שיגן עלינו בזמן הנסיעה.
- בישיבה, יש פחות סכנות אבל יש גם פחות הזדמנויות להתקדם ! לכן מבקשים מה' שיעזור לנו לאסוף את הניצוצות האלה! "שובה ה' רבבות אלפי ישראל" מבקשים מה' שיאסוף או שיעזור לנו לאסוף את הניצוצות .
הניצוצות האלה הם בעצם מה שמרכיב את עם ישראל!!
אין הניצוצות רק תוספת חיצונית לעם ישראל שיש לו לאסוף בתור תפקיד שולי. אלה זה אחד ממטרות קיומו של ישראל! להיות הקטליזאטור של כל חוכמות העולם. המאסף של כל הניצוצות שקיימות בעולם! וזה מה שעושה אותו!! הניצוצות הם רבבות אלפי ישראל!
יתרו
הא"ה מפתח את כל הסיפור של עזיבת יתרו את המחנה , דרך שתי הדעות ההפוכות המובאות במדרש(מכילתא):
- רבי יהושוע שסובר שיתרו לא התגייר ליהדות!
- רבי אליעזר שסובר שיתרו כן התגייר!
לדעת רבי יהושוע, משה לא רוצה שיתרו יעזוב בגלל שיש סודות טקטיים (מיקומם הסודי של עם ישראל במדבר) שאסור שעמי הארץ יגלו. יתרו היה יכול להפיץ מדע רגיש זה ולסכן אותם!
לדעת רבי אליעזר, יתרו רוצה לחזור כדי לגייר שאר בני עמו!
וישמע משה את העם בכה למשפחותיו…ויחר אף ה' מאוד ..(יא-י)
כל חטא שעושה האדם, ה' יכול להפחית מחומרתו כשהוא אומר שהאדם חטא בגלל שהוא אנוס על ידי מצבו כאדם, בגלל היצר הרע, בגלל תאוותיו.. ולסלוח לו.
אבל כאן, ה' כועס מאוד כי מדובר על החלטה רצונית לגמרי והם מעוררים בזה את היצר הרע שבתוכם!
החזרה למצרים היא מכעיסה אותו מכל דבר אחר כי זה הליכה אחורה מרצונם.
לא אוכל לבדי לשאת..(יא-יד)
משה רומז כאן לה' שהוא היה רוצה שיבחרו עוזרים. וזה מה שה' יצו לו.
..התקדשו למחר..(יא-יח)
למה לחכות עד למחרת כדי להביא להם בשר? כדי לאפשר להם לחזור בתשובה בלילה! כי הבשר שיבוא יגרום למותם בסוף!
הצאן ובקר ישחט להם …(יא-כא)
מה אומר בעצם משה?איך יכול משה לא להאמין ביכולת ה' לתת להם בשר??? הא"ה מסביר שמשה לא חושד ביכולתו של ה' ,אלא הוא שואל שתי שאלות וה' עונה לו על שתיהן:
- אם אתה תביא להם רק סוג אחד של בשר, אז זה יגרום להם להתלונן שוב ולדרוש סוגים שונים של בשר! הוא שואל האם זה פיתרון להביא להם כל מיני סוגי בשר כמו צאן, בקר, דגי הים כדי שלא תהיה להם עוד טענות?! ה' עונה לו שכן, בהבאת סוג אחד של בשר הוא יצליח לספק להם כל תאוותיהם. מה שחשוב כאן זו הריצה אחר התאווה והמסכנה שיגיעו אליה שבסוף זה לא מוביל לשום דבר טוב!
- מצד שני, משה איננו מבין איך יכול להיות שה' יעשה נס לתכלית דבר רע?? הנס יהיה הבאת בשר בכמות גדולה ובסופו של דבר זה יהיה עונש!! "היד ה' תקצר" כלומר האם ה' יעשה דבר נס עבור דבר רע? ועל זה ה' אומר לו שכן, יעשה דבר נס כדי להביאם למסכנה שכל מה שהם עשו היה לחילול ה'. וזה דבר "יקר" מאוד וזה פירוש "היקרך דברי". תבין שזה דבר יקר.
אלדד ומדד
הספרי מביא שתי אופציות והא"ה דן בשתיהן:
- משה לקח 72 פתקים, 6 בכל שבט , כדי לבחור לו את שבעים הזקנין. והיה צריך להוציא מהנבחרים שניים. והשניים האלה בהיו "בכתובים" זאת אומרת שמם רשום על הפתקים הנבחרים, היו צריכים לפרוש מה72 כדי שיהיו רק 70. ובכל זאת, נחה עליהם רוח ה' אפילו שהם היו "מיותרים", וזאת משום שהם היו "בכתובים" כלומר בפתקים של הגורל.ה' הנחה את רוחו עליהם בזכות ענוותנותם שישבו במחנה. ואחר כך, זה גרם למבוכה: האם משה טעה כשהוא בישר שרק אלה ה70 שנכנסו באוהל מועד יתנבאו? או אולי נבואתם היא נבואת שקר? לכן כתוב "וירוץ הנער ויגד למשה…" כי כולם נבהלו.
- רבי שמעון טוען ששני האנשים האלה היו בכלל ה70 שנבחרו. רק שהם לא רצו להיכנס באוהל מועד מתוך ענווה גדולה. ושמם (אלד ומדד) מורה שהם היו ידועים כאנשים מאוד כשרים.ולכן, רוח ה' נחה גם עליהם למרות שלא נכנסו באוהל מועד ונשארו במחנה.ואפילו הרוח לא הפסיקה לשרות עליהם למרות שהרוח פסקה אצל שאר הזקנים! ("ותנח עליהם") "והם בכתובים" = הם נבחרו עם כולם בפתקים של הגורל. ומה שגרם למבוכה שבגללה "וירץ הנער.." זה שהם סירבו לדבר משה לבוא לאוהל מועד ועוד שייתכן שהרוח שנחה עליהם לא באה מהאצלת נבואת משה אלה ממקור אחר!!
ויען יהושוע בן נון משרת משה מבחוריו ויאמר אדני משה כלאם( יא-כח)
נבואת אלדד ומידד היתה שמשה ימות ולא יכניס את העם לארץ, ויהושע כן יכניס. לכן, יהושוע היה צריך בעצמו לשלול את הנבואה הזאת בעצמו כדי שלא יחשדו אותו בפוטש אם הוא היה תומך בנבואה זאת! ולכן כתוב "אדני משה" ו"משרת משה".. ובכל זאת, זה לא הספיק להמעיט בחטא יהושוע שהשיב דבר בפני רבו ונענש על זה.
ויאמר שמעו נא דברי (יב-ו)
למה ה' אומר "נא"?
כדי שירגישו את דיבור ה' באמת , דבר שלא שמעו אף פעם לפני כן! אפילו כשכתוב "ויאמר ה' אל משה ואל אהרון", אומר הא"ה שהדיבור היה מכויין רק למשה והוא סיפר לאהרון אבל אין ה' דיבר עם אהרון ישירות!!! לפחות לא כמו עכשיו. וזה יצדיק שמשה פרש מאשתו כי רק כך היה יכול לשמוע את דבר ה' באמת!!
זה יענה למרים ואהרון על שתי טענותיהם:
- למה משה פרש מאשתו
- ולמה נבואתו גדולה משלהם!!
והוא הוסיף ואמר להם "עתה" כדי להבהיר שהם לא ישמעו אותו יותר בכזו בהירות!!
ויחר אף ה' בם וילך (יב-ט)
חרון אף ה' גרם לצרעת אהרון ומרים מיד!
- אהרון נצטרע אבל מיד צרעתו הלכה בלי שאף אחד ירגיש וידע שהיה מצורע.
- מרים הצטרעה ונשארה בה צרעתה. מיד כשמשה התפלל הפסיקה צרעתה. אבל היא נשארה שבעה ימים בהסגר כאילו היתה מצורעת, בגזרת הכתוב.
אם נשאל מי היה הכהן שקבע שמרים מצורעת? אפשר להשיב שזה היה ה' בעצמו! והוא טיהרה בסוף שבעה.
ותסגר מרים .. שבעת ימים והעם לא נסע עד האסף מרים(יב-טו)
איך ייתכן שהעם מחליט לא לנסוע, והלו כתוב שרק הענן מחליט מתי נוסעים!!!
התשובה של הא"ה דחוקה אבל היא היחידה שמצאתי: הכתוב מודיע לנו שהעם הבין את חשיבות מרים עבורם והם הסכימו לחכות כל זמן דרוש עבור מרים.
הגדרת הנבואה על ידי הא"ה
אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתוודע בחלום אדבר בו (יב-ו)
יש כאן הרחבת גדולה של עניין הנבואה על ידי הא"ה:
יש שלושה דברים בעניין הנבואה:
- השגת המראה
- זמן השגתה (בכל עת או רק כשה' מחליט)
- השגת בחינת הדיבור.
- השגת המראה )"במראה אליו אתוודע")
יש שלוש דרגות בהכרת ה':
- העצמות:מה שהאדם יכול להשיג רק אחרי מותו. דבר שאי אפשר להשיג בחיים. גם משה ביקש מה' להראות לו זאת (הראני נא את כבודך= עכשיו ולא אחרי מותי). זו הדרגה של "עצמות אורו יתברך".של "לא יראני האדם וחי".אפילו משה לא השיג זאת בחייו.
- התמונה: אור המאיר שמתיחסת אליו עניין "התמונה"! רק משה ראה את "התמונה" הזאת:"ותמונת ה' יביט" כמובן שיש להסתייג ולאמר שלא מדובר בתמונה פיזית ככל התמונות שאנו יכולים לדמיין.
- המראה:הבהקת אורו יתברך מרחוק. בדומה לנר דלוק שרואים מרחוק. זה נקרא "מראה" וזאת היא נבואת כל שאר הנביאים חוץ ממשה.
- זמן השגת הנבואה: ("אליו אתוודע")
- משה: יכול להשיג את הנבואה בכל עת שירצה (בכל ביתי נאמן הוא)
- שאר הנביאים: הם יכולים להתנבא רק כשה' מאפשר זאת.
- השגת בחינת הדיבור("בחלום אדבר בו")
- יש מקרים שבהם האדם החולם שומע דיבור אבל הוא איננו בטוח במה שהוא.והדיבור לא ברור לו.
- יש מקרים שאין דיבור בכלל אבל יש דמיון, משלים..ועל זה מדברת התורה ב"פתרון החלום" שיכול לבוא אחרי החלום, בהקיץ.
על ידי שתי צורות נבואות התנבאו כל שאר הנביאים חוץ ממשה.
- בניגוד לשתי הצורות האלה, משה קיבל את הנבואה בברור רב. שאר הנביאים התנבאו בחלום או אפילו בהקיץ, אבל עם הבלבול השייך לחלום בשני אופניו שתוארו לעיל .משה לא קיבל משלים או דמיונות שהיו זקוקים לברור או פתרון. הכל אצלו היה מאוד חד וברור.
למה ה' התנבא בצורה שונה למשה ולשאר הנביאים??
כי רק משה הצליח להפוך את חומריותו לצורה!! בשביל זה הוא פרש מהאישה והרחק מחיבור גוף ונשמה שיש בכל אדם רגיל.רק למשה, צורתו היתה דומה לגופו. אבל שאר בני האדם, עצם חומריותם מונעת מהם את ההשגה המיוחדת של משה. ואף על פי זאת, יש נביאים ש"השתגעו" כשהם קבלו את נבואתם הפחותה יחסית למשה
למשה ה' דיבר "פה אל פה" ולא כתוב "פה אל אוזן"! כי דבר ה' היה יוצא מפיו של משה! "אדבר בו"! ולא "אדבר איתו"!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 