בהעלותך שלה

בע"ה י' סיוון התשע

מישל בן שושן

 

בהעלותך שלה

 

*מה קרא בין יתרו למשה?

פרק י (כט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לחובב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה נסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְקֹוָק אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי יְקֹוָק דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל:

(ל) וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ:

(לא) וַיֹּאמֶר אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם:

(לב) וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב יְקֹוָק עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ:

 

בפרשתנו, משה מבקש מיתרו להישאר עם ישראל ויתרו מסרב. למה? השלה מטוען שהייתה אי הבנה בניהם. לכן משה היה צריך לחזור על דבריו פעמיים!

  1. משה טען: יש בארץ ישראל שני מישורים: המישור של הנגלה והמישור של הנסתר.
  • הטוב עם חולם= הטוב הנגלה, הדברים שאפשר לראות וליהנות מהם כמו הפרנסה, אוכל, בריאות…אלה דברים שמתוארים כשייכים לעולם הזה.
  • הטוב עם שורוק= הטוב הנסתר. הדברים שמתחת לפני השטח (או מעל לפני השטח). המימד החשוב והגנוז שיש לגלות אותו. לפעמים, מתארים מישור זה כעולם הבא. הטוב האולטימטיבי.

ישראל התברכו בשני ה"טובות" האלה. אבל לגויים, אין גישה ישירה ל"טוב עם שורוק". משה מציע ליתרו להתחבר עם ישראל כך שיוכל ליהנות מהטוב (עם חולם), ללא שום מניעה, אבל גם מהטוב (עם שורוק) בזכות התחברותו עם ישראל. כאילו שישראל יעניקו לו גישה לטוב הגנוז הזה. כלומר, על הטוב הרגיל, אין בעיה, תקבל הכל רגיל, אבל לגבי הטוב (בשורוק) , "היטבנו לך" כי על זה, "ה' דיבר טוב –רק- על ישראל"!!

משה יגיד זאת שוב בסוף ספר דברים:"אף חובב עמים, כל קדושיו בידך והם תוכו לרגליך": ישנה ההכרה של שטחיות הדברים. הטוב הנגלה, והם נמשלים "לרגליים". אבל, יש לדעת שבמקביל לעשרת האצבעות של הרגלים הדורכים על האדמה, ישנם עשר אצבעות בידיים שיכולות לפנות לשמיים! זה הטוב הגנוז. אפילו אם הקדוש ברוך הוא "חובב" עמים, כמו שהוא "חובב" את "חובב"- הוא יתרו, הם יכולים להשיג רק את המעלה של הטוב הנגלה, אצבעות "הרגלים"!. כדי לזכות בטוב הנסתר, הם צריכים לעבור דרך ישראל "קדושים בידים"!!

  1. יתרו הבין שאפילו הטוב הרגיל, הוא לא יכול לזכות בו, אלא דרך "ההטבות" שיעשו לו ישראל!. ולכן הוא סירב, הוא אפילו נראה נעלב! הרי יש לו את כל הטוב הרגיל בארצו, ועבור הטוב הזה הוא לא צריך את ארץ ישראל!! אפילו את ההצעה של "משקיף מהצד",ה"יועץ מבחוץ", ה"עניים" לא מתאים לו!!

ייתכן שהלימוד מהסיפור הזה, הוא שיש בארץ ישראל עומק שאיננו נראה לכתחילה. ישראל קשורים למימד הזה. אבל צריך באמת להיות "ישראל" כדי לזכות וליהנות ממנו! יהודים גם כן יכולים לפספס את העומק הזה, וחס ושלום לאבד את הטעם , הרצון ואולי גם את הזכות לשבת בארץ הזאת.

 

**התאווה לתאווה והאוכל

מייד אחרי אמצע הפרשה, אחרי השיא של הסדר והאירגון, אחרי ה"ספר" הקטן של שני הפסוקים של הנסיעה (ויהי בנסוע הארון..), יש נפילה עצומה. העם מתאווה לאכול משהוא אחר, בשר..

יש אפשרות להשתמש באכילה כמנוף לחיים טובים וקדושים.

אבל יש באכילה גם אפשרות לנפילת האדם לבהמתיות שפלה.

כבר בחטא עץ הדעת, האכילה היתה העילה לנפילת האדם.  באכילת המן, הפסוק מתאר את ההליכה של בני האדם לקראת האוכל בפועל יוצא דופן:

  • במדבר פרק יא (ח) שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה וּבִשְּׁלוּ בַּפָּרוּר וְעָשׂוּ אֹתוֹ עֻגוֹת וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן:

"שטו" כולל את האותיות של ה"ושט", שבו עובר המזון. אבל , אומר השלה, אם משתמשים לרעה בתיאבון ובקושר האכילה, אז נמשכת האות וו' לנון סופית! ומקבלים , במקום "שטו", : "שטן". בדיוק מי שגורם לחטאים. אצל חווה או אצל כל אדם אחר! התאווה לשם תאווה מסוכנת.

  • במדבר פרק יא (לג) הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם טֶרֶם יִכָּרֵת וְאַף יְקֹוָק חָרָה בָעָם וַיַּךְ יְקֹוָק בָּעָם מַכָּה רַבָּה מְאֹד:

"בין שיניהם": השיניים הם הכלים שבעזרתם ניתן לעכל באופן נכון את האוכל. ישנם 16שיניים עליונות, ו16שיניין בלסת התחתונה. ה16 העליונות, הם מקבילות לעבודת הקורבנות במקדש: אכן, היו 16 כבשים שהיו נקרבים כל שבוע. 14 תמידים (1 בבוקר ו1בערב) ושניים נוספים בשבת. על הכבשים האלה כתטוב בשיר השירים:

"שייניך כעדר הרחלים שעלו מן הרחצה…".

ישנם גם 16 שיניים תחתונות המקבילות ל16 עליות לתורה בכל שבוע: 7 בשבת, 3 במנחה, 3 ביום שני ו3 ביום חמישי. הם מקבילים למה שכתוב בשיר השירים:

"שינייך כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה.."(קצובות= מסודרים יפה אחת מאחורי השניה)

כך שבעזרת שני הכלים האלה: התפילה והעבודה, השכל והרגש, הלימוד והמעשה… האדם יכול לקדש את חייו ואת אכילתו.

במידה והוא לא משתמש בשיניו כהוגן, אז האוכל נשאר בין השיניים, ללא עיכול! ללא לעיסה והנאה ראוייה. אז, ה' כועס מאוד כי האדם השתמש בתאוות האכילה לרעה! "הבשר עודנו בין שיניהם..ואף ה' חרה בעם…"!!

 

*פסח שני:

פסח ראשון, היה מכוון לביטול עבודה זרה של המצרים. שחיטת הטלה- קורבן פסח- דווקא בחודש שמזלו טלה, היה אמור לבשר שישראל יוצאים ממעגל המזלות והעבודה זרה אליה.מזל טלה הוא הראשון במזלות ושחיטתו היתה אמורה להודיע על ביטול העבודה לכל המזלות. לכן כתוב :

"היום אתם יוצאים, בחודש האביב" כאילו "היום" המיוחד של התחלת מזל טלה, הוא זה שגרם ליציאה כדי להראות מייד על כניעת המזל בפני היסטוריית עם ישראל.

אבל, הערב רב, לא הבין זאת, וחשב שרק הטלה נשחט ולא כל המזלות האחרים. ומייד החלו לעבוד את המזל הבא אחריו, והוא השור! ועשו ממנו עגל זהב!!

לכן, הציווי לשחוט שוב את קרבן הפסח בחודש אייר, מורה על ביטול כל עבודה למזלות. בין טלה, בין שור בין כל מזל אחר!!

 

החצוצרות

יש לכל התקיעות מטרה לזעזע, להבהיל את השטן, לעורר את ישראל לתשובה. ברור שצריכים תשובה בעת מלחמה, ביום הדין, בנסיעות..אבל,אפילו ביום השמחה, יש סכנה להשתמש לרעה בשמחה, והתקיעות באות לגרם ליראה בתוך האהבה הגדולה, שלא נגזים לרעה בשמחה.

 

המתנות על ידי ייסורים:

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א :תניא, רבי שמעון בן יוחאי אומר: שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן אלא על – ידי יסורין. אלו הן: תורה וארץ ישראל והעולם הבא. תורה מנין – שנאמר: אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. ארץ ישראל – דכתיב +דברים ח'+ כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך, וכתיב בתריה: כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה. העולם הבא – דכתיב +משלי ו'+ כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר.

וזה הסבר השל"ה הקדוש לייסורים האלה:

  1. ה' הכניס את ישראל בעול שעבוד מצרים כדי שיהיו רגילים לקבל עליהם "עול" ,ויהיה להם יותר קל לקבל עליהם עול התורה!
  2. ה' הנהיג את ישראל במדבר 40 שנה כדי להרגילם לטרחה ויהיה להם יותר קל להיכנס לארץ ישראל! במדבר היו תחת השגחה צמודה ולא יכלו ל"זוז" בלי שה' יגיב, כמו שיהי בארץ ישראל!
  3. ה' הקדים ארבע גלויות וייסוריהם כדי שלא ניענש בעולם הבא!

 

נבואת אלדד ומדד:

הערה מקדימה: הסנהדרין היה מורכב משבעים זקנים ועליהם אב בית הדין והנשיא. סה"כ 72! כך גם כן בפרשתנו, ה' מצווה לאסוף שבעים זקנים שיקבלו את הנבואה . ועליהם משה ואהרון, סה"כ 72! בדיוק גימטרייה של "חסד" 72! ולזה קוראים "שם ע"ב ". שם החסד של הקדוש ברוך הוא.

אלדד ומדד נשארו "במחנה". הם הראו שאפשר להתנבא בלי להיות במחיצתו הקרובה של משה. בלי לקבל את הנבואה ממנו, כמו נר מנר. אלה באופן עצמאי! "אין אנו צריכים לו"!!מזה, חכמים הסיקו שהתנבאו "משה מת ויהושע יכניס" כלומר, העובדה שאנו יכולים להתנבא "במחנה", ללא נוכחות משה, זה סימן שמשה אינו נחוץ כל כך. הוא ימות!

המנורה בצורת אדם:

המנורה הוא משל לאדם. ששת הקנים היוצאים מהגוף שלה הם שתי אוזניים, שתי ידיים ושתי רגליים! גם גובה המנורה קרוב לגובה איש ממוצע =ח"י טפחים, 3 אמות.

כמו שהמנורה תאיר כך נשמת האדם צריכה להאיר בו.

כמו שהיא מקשה אחת, כך האדם צריך להשתדל להיות שלם. שיחבר את החלקים שלו . אחדות ושלום הם שתי המידות שאליהם צריך האדם לשאוף להן.

 

ברוך ה'!:

נראה לי שהשלה הוא זה שהמציא את המנהג להגיד על כל דבר "בעזרת השם". "וברוך השם"!

הוא לומד זאת מהפסוק: "על פי ה' ייסעו ועל פי השם יחנו"!! כל דבר צריך להיעשות על פי ה'!

 

הרגני נא הרוג

משה אמר זאת! ואסור לאדם לעשות זאת, להגיד דבר רע על עצמו, לקלל את עצמו. ייתכן שמשה הביא עליו גזרות רעות בגלל הדיבור הזה.

השלה גוזר: אין לאדם לקלל את עצמו. בשום פנים, אפילו לא כבדיחה! כי "יש מלאכים שעומדים כנגדו ומחכים לדברים כאלה כדי להזיק לו !" אל יפתח פה לשטן, אפילו כנגדו עצמו!

 

כבוד למרים

אפילו שמרים חטאה ונענשה, העם לא נסע עד שהתרפאה :"והעם לא נסע עד היאסף מרים". כדי ללמד אותנו שאם אנו רואים אנשים בקלקולם, מקבלים עונש או שירדו ממעמדם, צריכים להמשיך לנהוג בהם כבוד. לא לזלזל בהם בגלל מצבם!

כי העובדה שהם נראים פחותים יכול לנבוע מהעובדה שה' אוהב אותם ומעניש אותם על דברים קלים (הוא לא מעניש אנשים אחרים, פחותים מהם, על אותם הדברים)!

דווקא כשאנו רואים שאדם סובל, זה יכול לעורר בנו ההרגשה שהוא אדם חשוב יותר!!

ובכל פנים תמיד לכבד את כולם!

 

לסיכום:

נראה  שבכל העניינים החשובים, השל"ה מדגיש  שקיים  בכל עניין לפחות שתי תפיסות אפשריות: אחת טובה מאוד והשנייה, באותו עניין בדיוק, גרועה!

  • באכילה, ניתן ליהנות לטובה , או, להיפך, לקלקל את כל הערך המוסרי של האדם במידה וישתמש באכילה לרעתו.
  • ראיית הטוב השטחי יכול לכסות חיפוש אחרי הטוב הנסתר הקיים בכל דבר, ובמיוחד בארץ ישראל
  • אפילו קרבן פסח, מצווה עיקרית, יכולה להיות מובנת לרעה כאילו הבורא נלחם נגד אליל זה או אחר! וכך, להפוך מצווה לעבודה זרה ממש! (חטא העגל) ולכן, פסח שני בא לתת אפשרות שנייה להבין נכונה את הקרבת הפסח הראשון.
  • אפילו ההסתכלות שלנו באנשים: אל לנו להיתפס בחיצוניות אלה בפנימיות (סיפור מרים)

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.