במדבר איה

בע"ה כב אייר התשע"א

מישל בן שושן

 

במדבר איה

 

הרעיון העיקרי:

ההבדל בין  "קדושה לשעתה" לבין "קדושה לדורות" מפורשת בהלכה.הרב מרחיב את שני המושגים האלה ומראה את נקודות המפגש בניהם.

 

 

שאלות:

  1. למה מספרים לנו סיפורים שהיו נכונים לשעתם, למשל בכל ספר במדבר, אפילו אם אין להם לכאורה השלכות לגבנו היום?
  2. למה קוראים לספר הזה "במדבר?

 

הגדרות:

  • הקדושה "לשעתה" איננה פחותה בגלל שהיא מתרחשת רק בזמן ובמקום מוגבל. להיפך: בשורשה, קדושה זו היא הרבה יותר עליונה ונשגבה. ובגלל זה, קשה לה למצוא את התנאים הדרושים כדי לבוא להתגשם בעולם!!
  • לעומתה, הקדושה "לדורות", בגלל פחיתותה, היא מוצאת הרבה יותר תנאים להגשמתה בעולם.

אכן, הרבה יותר קשה למצוא את האנשים, הזמנים, הנסיבות, המתאימות כדי ליישם רעיון נשגב  מאשר יישום רעיון פחות ערך! וזה נכון לכל תחומי החיים הרוחניים והגשמיים. היוצא דופן הוא תמיד מעניין יותר. המאורע החד פעמי הוא הרבה יותר מרגש ומחולל התחדשות מההרגל.

 

לכן, יש לראות בכל סיפור בתורה , הזדמנות להתבונן על "שורשי" העניין, מה הם הבעיות או הרעיונות  שאליהם הוא מפנה. זו מטרת סיפור המאורעות האלה. וזה יכול ללמד אותנו על כל מאורע שחיינו. הוא יכול להיות מקור לחקירה, להתבוננות וללימוד רעיונות חשובים שישמשו אותנו הלאה.

 

דיבור ושתיקה

הדיבור מתאר פן אחד של המכלול שהאדם או האלוהים חושב עליו ברגע זה. ובכל זאת, הדיבור הזה יהיה חרוט בעולם. אפשר להקליט אותו, לרשום אותו במילים, לזכור אותו. אפשר יהיה להוציא אותו במשך הזמן ולהראות אותו למי שאמר אותו , ולאומר לו "הנה מה שאמרת. אתה מחויב לדיבור שלך. אפשר יהיה "לתפוס אותו על המילה"!!

אבל מה שאמר את מה שהוא אמר, הוא אדם חי. אפילו ה' הוא "חי"! ומה שהוא, מה שהוא חושב, הרצון שלו, הרבה יותר רחב ממה שהוא אמר ברגע מסוים!!

אם אני באמת רוצה לדעת מה הוא חושב, מה הוא רצונו, מה הוא , אני צריך כל הזמן לעשות מאמץ כדי לא "להיתפס" למה שהוא אמר, אלה להשתמש בדיבור כפתיחה לחקירה ולהתבוננות כלפי עולמו יש הרבה יותר במה שהשני לא אמר מאשר במה שהוא אמר!

אבל אין אפשרות ליצור קשר ולהכיר את רצון השני כי אם על ידי אמצעים. הדיבור הוא אמצעי חשוב. הפנים שלו, תנועות הגוף שלו, הקול שלו, המעשים שלו, הם אמצעים כדי לנסות ולהבין את השני.

"דומייתך היא תהילתך" (תהילים סה) .מה אומרת לנו שתיקת הבורא? היא מזמינה אותנו לחקור את רצונו!:

דיבורו של ה' הוא הזמנה לחקירה, לפתיחות המחשבה. לכן חשוב להדגיש שהדיבור נאמר במדבר. מדבר מלשון דיבור. דיבור פותח ולא דיבור סוגר.

דיבור סוגר הוא דיבור שקובע דבר ולא מאפשר לשני להרהר ולחשוב הלאה.

הדיבור של התורה, במדבר, בא כדי לפתוח את האדם לעולם. אחרי הדיבור במדבר, אנו יודעים שאנו כבר לא יודעים הרבה! ויש לנו הרצון לחקור עוד ועוד.

המדבר הוא מקום ענקי, מקום הפקר. שם, הכל פתוח. במדבר, האדם מוזמן לחשוב, לחלום.

הדיבור במדבר הוא הזמנה לפתיחות האדם לעולמו.

כמו שהתורה שבכתב היא הזמנה לתורה שבעל פה, לתגובה של האדם.

 

משה ואהרון:

משה פועל ב"שעה". אהרון פועל באריכות הזמן, ב"לדורות".

הילדים של משה לא ימשיכו את דרכו. הוא בא כמתווך כדי ללמד שאסור שיהיה מתווך! והוא נעלם. משה הוא תופעה חד פעמית. ובכל זאת, כמה השפעות על חיי היום יום לדורות הוא השאיר!!

אהרון לעומתו, לא עשה דברים מפתיעים. הוא לא עשה נסים. הוא לא גרם למהפכות. אהרון פועל באריכות הזמן. לכן, יש לו בנים שממשיכים דרכו. וכל כהן עד היום , מברך את ישראל מתוך זה שהוא נקדש "בקדושתו של אהרון".

לכן, רוב הדברים שה' מצווה לעשותם, נעשים על ידי משה (לשעתו) ואהרון (לדורות) כי רק שילוב בין שתי הבחינות יכולה להיות יעילה ובעל משמעות.

דרך אגב,(לע"ד) זה יכול לתת פתרון לבעיה החמורה שיש לנו בפרשה שלנו: כתוב "אלה תולדות אהרון ומשה.." ולא מוזכרים בכלל תולדות משה!! כי משה היה מבחינת "לשעתו" ולא "לדורות"!

 

השבת ויום טוב

השבת שייך למעשה בראשית. ה' קידש אותו מכל הימים.

לעומתו, ה"יום טוב" נקבע על ידי בני האדם (הסנהדרין ) ואנו מקדשים אותם (אשר תקראו אותם).

ובכל זאת השבת משפיע על היום טוב (הוא מלמד אותנו מה לעשות ואיך להכניס קדושה בחול) וגם היום טוב מלמד אתנו דבר על השבת: כמו שאנו מקדשים את ה"יום טוב" כך אנו מקדשים את השבת.

יוצא מכך, שהאדם מכניס מימד חדש לשבת!

  • השבת הוא מקודש על ידי ה' מהבריאה
  • השבת מתקדש על ידי האדם!!

מאז יציאת מצרים, השבת קבל מימד חדש. הוא היה שייך רק למעשה הבריאה. והנה הוא שייך גם להיסטוריה של האדם. הוא היה רק "זכר למעשה בראשית" והנה הוא גם "זכר ליציאת מצרים"!

לכן, כנראה אנו מקדימים את הקידוש במילים "שבת מקודש" (על ידי הבורא) ואחר כך "יום השישי….מקדש השבת" הקידוש של האדם.

 

פסח ושבועות

  • ממחרת השבת (פסח) מביאים קורבן העומר שהוא משעורים (מאכל בהמה)
  • ממחרת השבת השביעית (שבועות, מביאים קרבן חיטים (מאכל אדם)

בין שני ה"מחרת השבת" האלה, יש 49 מדרגות של ספירת העומר שמביאים את האדם לשלב את שני המימדים: הבהמי והאנושי שיש בו. שלמות השילוב הזה , נותן את התואר לשבועות האלה: "שבע שבתות תמימות". התמימות היא השלמות בין שני המימדים

 

מסכנה:

הדיבור בא כדי להזמין את האדם להתעלות מהמימד הטבעי והבהמי שלו. לקראת מימד שבו הוא מוזמן לחשוב, לרצות, לקבל רצון האחר, לחקור וליצור קשרים בינו לבין הבורא, לבין האנשים האחרים, לבין כל העולם כולו.

כל מאורע שמסופר עליו בתורה איננו בא כדי לסגור אותנו בתוך מיתוס או  דוגמה. זה היה נכון אילו אלה היו דברים "לשעתם" ותו לא. אלה שהסיפורים האלה, הדיבורים האלה, באים כדי להזמין אותנו לחשוב על משמעויות עליונות, לרעיונות ולקדושות עליונות שהזדמנו באירועים האלה לבוא להתגשם.

ספר "במדבר" בא כדי לפתוח אותנו לבעיות האנושיות המורכבות שדורשות תמיד מחשבה עמוקה ויישוב הדעת כדי להסתכל עליהם. בספר הזה יובאו כל מני בעיות מורכבות. בעיות אישיות (סוטה-בגידה אמון אנושי- נזירות- התמודדות מול הייחודיות הפרטית) וגם בעיות חברתיות ופוליטיות (קרח, מרגלים,….) שאסור לחשוב ש דאי בפטרון "זבנג וגמרנו" כדי לפתור אותן. להיפך, כל בעיה שווה העמקה , והתמודדות שונה בכל דור ובכל מצב שונה.

אין להעתיק פתרונות ממצב למשנהו. לכל מקרה (לשעתו) יש להתבונן על כל מה שמעבר לו ולמצוא דרכי התמודדות מיוחדים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ירמיהו פרק ב

 

(לא) הַדּוֹר אַתֶּם רְאוּ דְבַר יְקֹוָק הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה מַדּוּעַ אָמְרוּ עַמִּי רַדְנוּ לוֹא נָבוֹא עוֹד אֵלֶיךָ:

 

רש"י ירמיהו פרק ב

 

(לא) ראו דבר ה' – הוציא להם צנצנת המן אמר להם ראו כאן מה דבר ה' מועיל:

המדבר הייתי לישראל – ל' תימה הוא לכך נקודה מ"ם רפי וה"א בחטף פתח כלום נדמה לאבותיכם שהוא מדבר כשהלכו בו שהורדתי להם לחם זה דבר יום ביומו:

מאפליה – ל' חשך:

שמות פרק טז פסוק לב

 

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם לְמַעַן יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:

 

רש"י שמות פרק טז פסוק לב

 

לדורותיכם – בימי ירמיהו כשהיה ירמיהו מוכיחם, למה אין אתם עוסקים בתורה והם אומרים נניח מלאכתנו ונעסוק בתורה, מהיכן נתפרנס, הוציא להם צנצנת המן ואמר להם (ירמיהו ב לא) הדור אתם ראו דבר ה', שמעו לא נאמר אלא ראו, בזה נתפרנסו אבותיכם, הרבה שלוחין יש לו למקום להכין מזון ליראיו:

 

לשעה מלאכים כפיית ההר משה
לדורות בני אדם הבחירה אהרון

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.