בע"ה ב תמוז התשע"ג
מישל בן שושן
חטאו של משה
מתוך השיעור של JEROME BENAROCHE AKADEM
משה ובלעם
הרושם הציורי שיכול להישאר בתודעת הקורא, בקשר לחטאים של שני הנביאים הגדולים משה ובלעם, הם:
- משה מכה את הסלע פעמיים
- בלעם מכה את אתונו שלוש פעמים
משה ובלעם הם שני הפכים . והתיאור הזה של הכאה יכול לעזור לנו להבין את ההבדלים בניהם.
- כלי ההכאה הוא המטה.
אבל המטה הוא כלי שאנו פוגשים הרבה בתורה. יש לו הרבה משמעויות. מתוך המשמעויות, אחת מהן היא ההפיכה של המטה לנחש. הנחש הוא סמל התשוקה הערמומית והפסולה.
המטה הוא , בניגוד לנחש, הרצון, החשק הישר של האדם. המטה של האדם הוא רצונו העמוק. על ידי המטה האדם יכול להביע את רצונו העמוק. המטה הוא כלי התפקיד. לכל נשיא שבט יש מטה.
המטה של משה הוא מיוחד מאוד: זה המטה שבו הוא עשה את כל ה"אותות". הניסים. אפשר אולי להציע שהמטה של משה הוא המטה של האלוהים בכבודו ובעצמו(הלא נאמר "ומטה האלוהים בידי"!)!!.
דרך אגב, ה"כלי יקר" מבקש לשים לב שה' דורש ממשה לקחת את "המטה", כלומר, המטה שעליו דברנו בפרשה הקודמת, מטה אהרון! המטה שפרח! המטה היבש שהראה לחות ופריחה! על ידי זה הוא יוכל להוציא מים מהסלע! אבל משה לוקח את "מטהו" כלומר המטה של משה! מטה האלוהים! וזו היא טעות משה !
- כמה פעמים מכים?
- אם אדם מכה פעם אחת. זו יכולה להיות טעות. מקרה. כמו ששור תם הכה פעם אחת בלבד.
- הכאה פעמיים. זה סימן כבר שהרצון של האדם כאן מכוון היטב. ההכאה פעמיים היא ביטוי לכוונה העמוקה. ייתכן שמשה רוצה להביע כאן את רצון ה': ה' רוצה לתת מים אל בני ישראל. משה הופך בעצמו להיות כלי הפעולה של ה'. משה הוא המטה של האלוהים. משה מביע את רצון ה'. אבל משה איננו מביע את רצונו שלו! כאילו אין לו רצון! (ראה למטה הסבר העניין הזה)
- ההכאה שלוש פעמים היא אלימות לשמה! אלימות של בלעם כלפי אתונו. הוא נהנה מאתונו (פיזית ומינית לפי המדרש) ומכה אותה כי הוא רוצה להביע את ההשתלטות הגמורה עליה. רצונו של בלעם עוברת את גבול ההתבטאות העמית עד כדי אלימות וביטול הרצון של האחר!
לסיכום: משה מכה עם המטה שלו את הסלע. הוא מתבטל כלפי רצון ה'. מטהו הוא מטה האלוהים.
לדבר אל הסלע
מה יכול לסמל "הדיבור אל הסלע כדי להוציא מן הסלע מים "?
במסכת ברכות, לומדים מתפילתו של חזקיהו המלך שהוא "התפלל אל הקיר". ודורשים שהזה מסמל את התפילה האולטימטיבית כי הקיר שממולו הוא עומד, הוא הקיר של הלב שלו עצמו!
אם "שערי תפילה ננעלו אבל שערי דמעות לא ננעלו", אנו מבינים מכך שמטרת התפילה היא שהאדם יצליח לדבר מתוך ליבו (עבודה שבלב) כש ליבו הוא קיר, אבן ובכל זאת הוא מצליח להוציא מהאבן הזאת מים- הדמעות שלו!
כשהדמעות זולגות, זה סימן שהאדם שבר את ליבו והפך אותו מאבן למים!
במצב הזה שבו האדם שובר את ליבו, הופך את לב האבן שיש בו ללב בשר שיוצא ממנו מים, אז אין תפילתו יכולה לשבת ריקם! למה ה' איננו יכול להישאר אדיש ללב אבן שמוציא מים? כי האדם הגיע כך למדרגה העליונה ביותר: האדם מוציא מים מאבן!
מה הוא חטאו של משה?
משה איננו יכול לדבר אל הסלע! כי "לדבר אל הסלע " דורש ממנו להביע רצון אישי, פנימי. אבל משה הוא "אשי האלוהים" והוא "איש עניו". כלומר, משה הגיע למדרגה של התבטלות גמורה כלפי רצון ה'. זו לא המדרגה הנדרשת מכל אדם!!! כל אדם נדרש להיות בן אדם ולא "איש האלוהים"! כל אדם נדרש להביע את עצמו. לעשות רצון ה' אבל מתוך רצונו הפנימי החי והקיים!. אילו האדם היה "רובוט", הוא היה מקיים כל הזמן את רצון ה', כמו אבן או עץ או כל בריה אחרת. אבל זו לא כוונת הבורא ! הבורא דורש מהאדם להפעיל את כוח הבחירה החופשית שלו ומתוך זה, ה' מכווה שהאדם יגיע לרצון ה'!
כמו כן, האם בן זוג היה רוצה באמת שהשני יעשה את רצונו באופן אוטומאתי כמן רובוט? זה היה מאבד עבורו כל משמעות! אבל, כמה נחמד לראות שהשני, שהוא בעל רצון שונה, עושה, מתוך אהבה (עדיף מאשר מתוך יראה) את רצוננו!
כך דורש ה' מן האדם להביע את אהבתו ואת מוכנות לקיים רצונו מתוך בחירה חופשית ורצון!
משה החטיא למטרה הזו מתוקף תפקידו !! כנראה שמשה איננו היה יכול לעשות אחרת!
משה הוא האדם היחיד בהיסטוריה שהיה אמור להיות המתווך כדי ללמד לחיות בלי מתווך! הוא האדם היחיד שהיה "איש האלוהים" היחיד שמותר היה לו לפרוש מן האישה . הוא היה עניו כל כך עד כדי שהוא התבטל לגמרי.
וזה, כנראה, לא יכול להיות המידה של מנהיג שמכניס את העם לארץ כנען. יכול להיות שאפילו לא בתור מנהיג, בתור אדם מן השורה, אי אפשר להיכנס לארץ כנען בהרגשה של התבטלות גמורה. ארץ כנען היא הארץ שדורשת הרבה יותר מהאדם: היא דורשת מהאדם להפעיל את מלוא החוצפה כלפי שמיא, את מלוא כוח הבחירה. ומתוך זה לעשות את רצון ה'!
לכן, כנראה, "חטאו של משה" הוא רק תיאור של מצבו הנפשי המיוחד שאיננו מאפשר לו להיכנס לארץ!
"לא האמנתם בי"
לכאורה, לפי הסבר זה, משה היה איש מאמין מאוד! הוא אפילו ביטל את רצונו כדי לקיים את רצון ה'! הוא לא דיבר אלה הכה. כלומר הוא לא הכניס את המיוחדות שיש בו (שהדיבור הוא המאפיין העיקרי), כדי הגיע לקיום רצון ה'. לכאורה משה הוא גדול המאמינים!
כאן לומדים דבר עקרוני: ככל שאני מקיים את רצון הבורא מתוך הפעל כוח הבחירה החופשית שלי, אמונתי יותר גדולה!
לא האמונה של הרובוט, ה' מעריך. ולא האמונה של "משוגעי האל" שמבטלים כל חשיבה עצמית.
ה' מעריך את האמונה שלוקחת סיכונים! שעוברת דרך הספקות והבחירה החופשית של אדם בוגר ואחראי.
אכן, משה הראה מעשה של "חוסר אמונה" כשהוא בחר לא להכניס את עצמו כחלק מהפעלת הנס!
הדיבור אל הסלע , הוא ביטוי להשתתפות עצמית בפעולה. ביטול השתתפות זו, על ידי פעולה של הכאה על ידי מטה האלוהים, מראה שמשה איננו מתאים להיכנס לארץ!!
כי מי שנכנס לארץ זקוק לאמונה גדולה מאוד. אמונה שאינה עוברת דרך ביטול עצמי, אלא אמונה שמתבטאת בחיים הארציים הרצוניים, הבוגרים והאחראיים בגשמיות גמורה.
מסתבר (לעניות דעתי האישית בלבד) שהחיים בארץ דורשים אמונה הרבה יותר גדולה מהחיים ה"דתיים" בחו"ל!
משה וציפורה
מרים מאשימה את משה כי "לקח אישה כושית".
ייתכן שזה מתאר דווקא את הגירוש של ציפורה! כאילו משה עשה מציפורה אשתו אישה כושית. אישה מרוחקת ממנו. משה לא העז ליהנות מאשתו! משה מואשם בזה שהוא פרש מאשתו בגלל התבטלות עצמית יתרה .
לכן, כנראה, ה' עונה להם שהוא עשה זאת כי הוא "עניו מאוד"!
הענווה של משה איננה מתאימה לחוצפה הנדרשת בארץ!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 