חקת אה

בע"ה ה תמוז התשע"ב

מישל בן שושן

 

חקת אה

 

וידבר ה' אל משה ואל אהרון לאמור: זאת חוקת התורה אשר ציווה ה' לאמור: דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה…

 

שאלות:

  1. למה כתוב שלוש פעמים שה' מצווה לאמור לבני ישראל?
  2. מה הקשר בין ה"חוקה" ל"תורה"?
  3. למה יש להביא הפרה אל משה ? הרי לא הוא ייטפל בה!?

 

תשובה:

ה' מצווה את משה ואהרון להסביר לישראל

  1. שמצווה זו אין לה הסבר ולא יהיה לה הסבר! זה פירוש ה"לאמור" הראשון: תגיד להם שזו "חוקה"(מצווה ללא שום הסבר הגיוני) וכשיבינו זאת, אחר כך תיתן להם את תוכן המצווה שהוא "ויקחו אליך פרה .."
  2. שה' מסר את ההסבר למשה (ולאהרון) והם יכולים לסמוך על ההסבר הזה כשהם יקיימו את המצווה! זה פירוש "ויקחו אליך": הם ידעו שלך יש ההסבר והם צריכים לסמוך על ההסבר שיש לך ושאין להם!

 

נראה לי להסביר זאת כך:     LE DESSAISISSEMENT   )ֱ  )

כדי לצאת ממצב של טומאה, יש קודם כל לתת לגורם אחר (שאני לא שולט עליו אלא סומך עליו) להיות במקור הטהרה. אם אני מנסה לשלוט על כל מה שקורא לי, אני לא יכול לצאת ממצב של טומאה! כמו שאין אסיר מוציא את עצמו מבית האסורים אלא על ידי גורם שלישי!

גם תהליך הטבילה דורש זאת מהאדם: הוא מצד אקטיבי בכניסה לתוך המקווה אבל, המים מכסים אותו לגמרי ומחזירים אותו למצב שהיה בבטן אימו, פסיבי לגמרי. הגורם השלישי, המים, מטהרים אותו ולא הוא מטהר את עצמו. כאן, כל התהליך של הפרה האדומה חייב להיות תלוי בהסתמכות על משה רבנו. ולכן, כל הפרות יקראו על שם משה. אפילו אם משה ימות (ויקח איתו את הסוד של ההסבר) , בכל דור אנו סומכים על ההסבר שניתן לו! וזה פירוש "ויקחו אליך": יסמכו על ההסבר שנתתי לך! כי כל מצווה חייבת להיעשות על פי הסבר , כוונה, טעם כל שהו. וכאן, ההסבר נמסר למשה ולנו יש רק לסמוך עליו!

זה דומה לתרופה שנותן הרופא ואנו "סומכים עליו". ומה ש"עובד" בתרופה, ביחס די גדול זה ה"פלסבו אפקט"! והוא ההסתמכות על הביטחון ש והידיעה של הרופא שזה יעבוד!

 

חוקת התורה:

נראה לי שזה מסביר גם כן למה התורה "נתנה מהשמים" והיא לא נבעה מחכמת נביאים או חכמי ישראל במשך הדורות. יש עניין ב"קבלת התורה מסיני". כגיגית או לא כגיגית, אבל זה בא מלמעלה! אפילו המצוות הכי "שכליות" כמו אלה שהיינו יכולים למצוא מעצמנו (כיבוד אב ואם, אסור רצח..) חייבות היו להינתן מלמעלה ולא לבוא מלמטה. כמו הטהרה על ידי הפרה, יש בכל התורה צד של "חקה" כלומר מימד בלתי נתפס על ידי השכל. בכל מצווה יש צד של "חוקה" אבל לומדים שהתורה היא גם חוקה דווקא מסיפור הטהרה כי בעניין הזה מבינים יותר הצורך שהגאולה תבוא מגורם אחר ולא "ממני".

 

חוקת התורה:

למה לא כתוב "זאת החוקה" או "חוקת הטומאה".. מה הקשר בין חוקת הפרה לבין התורה?

הא"ה מסביר: מי שגרם לבני ישראל להיות טמאים, אלה חוקי התורה עצמם! בלי תורה, לא היתה טומאה לישראל. אין מת גוי מטמא ואין גוי מיטמא על ידי נגיעה במת. רק מי שקבל את התורה יכול להיטמא. ובגלל זה, יש לתת דרכים לטהרה, כמו למשל, על ידי הפרה!התורה העלתה את סף הרגישות הדרוש מהאדם , ולכן היא חייבת לטפל בבעיות הנובעות מהרגישות הגבוהה הזאת! ישראל מיטמאים כי דרושה מהם רגישות יתר מעניין החיים. לכן, הם יותר "פגיעים" ולכן יש למצוא להם דרכי טהרה מיוחדים!

פרה אדומה

  • הפרה הזאת היא "ריכוז מידת הדין"!
  1. הצבע האדום= צבע הדינים. הפנים נצבעים באדום על ידי הכעס והדינים
  2. לא עליה עול= העול ממתק את הדנים. כמו הייסורים . מי שהיה בלי עול, הוא פראי ויש לו הרגשה שהכל אפשרי. הוא לא סבל מכובד החיים, הצורך בפשרות והוא פחות רגיש לצורך במידת הרחמים!
  3. אין בה מום= זו גם דרישה קשה. כמו מידת הדין שמחפשת כל מום אצל האדם. מי יכול להיות "ללא מום"?? המום הולך עם מידת הרחמים! בגלל המום, מרחמים. אם לוקחים בחשבון את השבריריות והיחסיות שיש אצל הבן אדם, אי אפשר להפעיל מידת הדין במלא חומרתה! לכן הדרישה של שלימות הפרה היא נובעת, לע"ד, ממידת הדין!
  4. השרפה= מפעילים על הפרה הזאת את הדינים הקשים ביותר שהוא השרפה באש!
  5. המילה "פרה" היא בעצמה גימטרייה של הדינים הקשים (285)

 

כשמזים את ריכוז הדינים הקשים על אדם שנטמא על ידי המוות (שגם הוא נגרם לאדם בגלל מידת הדין), זה "מבריח" את הטומאה (הזעירה יחסית) שבאדם מול הטומאה הגבוה ביותר של אפר הפרה!(נראה לי לתת משל שיסביר זאת: אדם נשדד על ידי שודד דרכים. פתאום, באים צבא שלם של שודדים אלימים! ואז, השודד הבודד,  בורח מהשודדים הרבים! ונמצא האדם המותקף ניצול!!

ראינו אצל מפרשים אחרים הסבר דומה רק שבסוף, "ריכוז הטומאה" "שואב" את טומאת האדם ולא "מבריחה אותה ! אבל בשני המקרים, האדם מוצא את עצמו ללא הטומאה שהייתה עליו בזכות קרבת הטומאה הגבוה של אפר הפרה. זה גם מסביר למה כל המתעסק בפרה נטמא ממנה כי היא "ריכוז גבוה של טומאה"!

 

 

 

מי מריבה

 

ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין ..(כ-א)

  • כשכתוב "בני ישראל"= הם במדרגה הגבוה ביותר
  • כשכתוב "העם" זה אומר שהם במדרגה נמוכה
  • כשכתוב "עם בני ישראל" = הגם שיש בהם כאלה שלא ראויים, הרוב כשרים.
  • כאן כתוב "בני ישראל כל העדה"= כל העדה ראויה להיקרא ישראל כי כולם כשרים!!עדה שלמה!

מכאן, מסיק הא"ה שכל העדה היו כשרים כשהם בקשו מים ממשה! ואין לראות בהם אשמים בכישלון שיגרם מהסיפור הזה!!! מכאן, יש לנו לבחון יותר את האשמה של הכישלון (אי כניסת משה ואהרון לארץ)!:

"מי מריבה אשר רבו"= הם צדקו במריבתם! נשאר לנו לבחון את "חטאו של משה בעניין!

 

 

הא"ה מונה עשרה פירושים שונים על "חטא משה":

  1. רש"י:ה' אמר "דברו" והוא הכה.
  2. אבן עזרא 1: משה איבד את הכוונות הרצויות בהכאה הראשונה בגלל המריבה! ולכן היה צריך הכאה שניה!
  3. אבן עזרא 2 :על זה שהכה פעמיים ולא רק פעם אחת. והדיבור הוא ההכאה עצמה.
  4. אבן עזרא3: על שלא אמרו שירה על המים כמו "עלי באר .."
  5. אבן עזרא 4: כי משה אמר "המורים". ואסור לתעב ולזלזל בבני האבות!
  6. הרמב"ם: כי משה התרגז על העדה וזה גרם לישראל לחשוב, בטעות, שגם ה' רגז עליהם!
  7. רבנו חננאל ו הרמב"ן : משה אמר "נוציא לכם מים" ולא "ה' יוציא לכם"! זה גרם לישראל לחשוב שהנס בא ממשה ולא מה'! וזה פירוש "לא האמנתם בי" לא גרמתם להם להאמין בי!
  8. רבי משה הכהן (הובא באבן עזרא) : משה אמר "המן הסלע הזה.." כלומר, יש ביכולת משה להוציא והם חשבו שאין בכוח ה' להוציא.
  9. הרב יוסף אלבו: על שלא חשבו משה ואהרון, לכתחילה, להביא מים לעדה עד שהעדה בעצמם התלוננו!
  10. בעל מעשה ה'(מהר"ר אליעזר): ישראל רצו שמשה יוציא ממקום אחר שכבר חפרו בו ולא רצה משה וזרק את המטה בכעס ובדרך מקרה הכה המטה בסלע!
  11. כתוב בילקוט: 4 חטאות כתובים כאן:
    1. לא האמנתם בי: שלא אמרתי לכם להכות והכיתם
    2. לא קדשתם: להביא מים מכל סלע שרוצים!
    3. מעלתם: שאמרתם: המין הסלע הזה
    4. מריתם:אמרתי לכם לדבר אל הסלע, כלומר להגיד עליו פרק אחד (של תורה!)

 

פירוש הא"ה: בכל מה שאמר ה' היה אפשר להבין דברים שונים והפוכים. משה בחר לפרש בדרך היותר בטוחה. וזה חטאו!! הוא לא לקח סיכון בפירושו! וכך הוא לא קידש שם שמים בעיני העם!!

 

והנה מהלך הדברים של הא"ה ,שהביאו אותי להגדרת החטא כפי שהגדרתי אותה לעיל:

 

שאלות :

  1. למה ה' אמר להם לקחת המטה אם ההוצאה היא בדיבור??!
  2. למה אמר לו "והוצאת להם מים" אחר שכבר אמר "ונתן מימיו"??
  3. למה אמר ה, להם שוב "מן הסלע", פעמיים??
  4. למה הכתוב מעיד שמשה עשה "כאשר ציווהו", אם הוא עשה דבר לא נכון??!
  5. למה יצאו בכל זאת מים אם משה לא עשה משהוא כהוגן?
  6. למה משה הכה את הסלע פעמיים? אם זה בגלל שלא יצאו מספיק מים בפעם ראשונה, למה הם לא יצאו? ולמה יצאו בפעם השנייה?? מה השתנה בין שתי הפעמים האלה?

 

תשובות:

 

  1. ה' בקש שייקחו המטה , לא כדי להכות אלה כדי שידעו כולם כי מה' הדבר כמו שאר הנסים. ומשה לא עשה כן! משה היה בספק. האם המטה צריך רק להיות עד או צריך לפעול על ידו? משה פחד שמה הדיבור בלבד לא יגרום למים לצאת , ולכן הוא לא הסתכן ועשה את שני הדברים גם יחד. הוא גם הכה וגם דיבר (אכן, לדעת הא"ה משה אמר לסלע:"תן מימיך סלע"). אבל, אם משה היה מסתכן ורק מדבר, זה היה יותר מרשים. העם היה יותר מתרשם. יותר מכך: העם היה יכול לראות את ההיסוס של משה והתעוזה שלו שלא להשתמש במטה! זה היה מראה כמה אמונה יש למשה. וזה היה נותן להם גם אמונה עוד יותר חזקה! הם היו לומדים ממשה שיש מקום לתעוזה! לקבלת סיכון. כשמדובר בשם שמים! זה מה שיידרש כל הזמן בארץ ישראל!!

 

  1. ה' אמר "ודברתם" כלומר, היו צריכים ללמוד פרק אחד. ומשה לא עשה כן. משה אכן דיבר, לדעת הא"ה, אבל הוא לא אמר דבר תורה! דבר שהיה אולי "מעורר את החיות של הדומם" ומראה שאפילו אצל הדומם, יכולים למצוא חיות שבאה מהבורא! הדיבור "הוצא מימיך" הוא דיבור יותר "מאגי". כמו תפילה של משה אל ה' שיוציא מים ממנו. "ודברתם אל הסלע" הוא משפט מאוד עמום. ניתן לפרש אותו מהמינימום אל המקסימום: הרי כולם יודעים שסלע אינו שומע ואינו מדבר. האם היה צריך לדבר.. אל בני ישראל בענייני הסלע? האם היה צריך להגיד דבר תורה בפני הסלע? האם היה צריך להגיד "סלע תן מימיך"?. הדרישה של ה' למשה היא בעצם מאוד מוזרה! מה ה' רצה שיבינו העם? שאפשר לדבר עם סלע?! או שיש לדבר איתם כמו שהייתה עושה מרים עד שהיו מוציאים בקלות מים? אבל משה איננו מרים! מכל האפשרויות, משה בחר באופציה המינימאליסטית ואמר משפט סתמי "סלע הוצא מימיך" ולא הסתפק בכך אלא גם הכה כדי להיות בטוח שהמים יצאו!

 

  1. ה' אמר "מן הסלע" כדי שמשה יוציא מכל סלע ולאו דווקא מסלע זה ומשה לא עשה כן. "שמעו נא המורים"= הם הורו לו סלע אחר והוא לא שמע להם.וכשאמר להם "המן הסלע הזה.." כלומר אתם טועים, מהסלע הזה, שאתם מורים עליו, אי אפשר להוציא מים (או "אני לא אוציא ממנו"!)! והוא טעה בזה.אם היה משה מנסה להוציא מים מהסלע שהם חפרו בו, הוא היה מסתכן מאוד. אם לא יצאו משם מים, אז יתחלל שם שמים! אבל כן היה יוצא מהסלע ההוא מים, אז העם היה מבין שלא תלוי בסלע הניסי המיוחד שמשה התכוון אליו בהתחלה אלא שה' יכול להוציא מים מכל סלע! העם גם היה רואה את ההיסוס הקל של משה ורואה שהוא בכל זאת מסתכן כי הוא בוטח בה' עד כדי כך שהוא מוכן להסתכן! זה היה "מקדש שם שמים" עוד יותר והיה מעלה את רמת האמונה של העם! משה בחר שוב בדרך הבטוחה ביותר. הוא הכה את הסלע המיועד ולא את הסלע שהראו לו העם.

 

  1. הכתוב לא יכול להעיד שמשה עשה דבר לא טוב כי הוא "יצא ידי חובתו"! אבל לא יותר מזה!! אכן משה עשה "כאשר ציווהו" אבל הוא לא היה מוכן לעשות יותר! אולי בגלל יראתו המופלגת.הוא הלך על בטוח. הוא רצה להגן על שם ה'. אבל, כנראה שזה לא מספיק כדי להיכנס לארץ! יש מימד של "לקיחת סיכון", של חוצפה, של הימור, של לקיחת אחריות על מעשנו שדורש הרבה יותר מאשר "יציאת ידי חובה"!!

 

  1. למה משה הכה פעמים?: כי בפעם הראשונה יצאו מים מועטים. ובמקום לסמוך על הנס, לחכות עוד קצת, הוא לא לקח סיכון והכה שוב! כדי להיות עוד יותר בטוח! בפעם הראשונה, ה' מנסה את משה: הוא מוציא רק מעט מים כדי לבחון אותו. אבל כשהוא רואה שהוא לא בטח בעצמו והכה שוב, אז ה' הוציא מים רבים כדי לא לביישו. אבל הוא ראה שאין במשה המידה הדרושה!

 

  1. מה פירוש "שמעו נא המורים?: ניתן לפרש מילה זו בשני אופנים:
  • מורים= מלשון הוראה. אתם מראים סלע אחר כאילו אתם רוצים לאלץ אותי לעשות את רצונכם ולא רצוני! אתם מורים הלכה בפני! משה איננו מקבל את יוזמת העם!
  • מורים= מלשון המראה, כלומר מרידה. אתם מבקשים ממנו להכות את הסלע הלא נכון! אתם עלולים להטעות אותי. אתם מסכנים את המהלך! זו דרך של המרדה! (זה מזכיר את היהודים הדתיים שמפחדים מהחידושים הנועזים! "זה מסוכן מה שאתה אומר !" הפחד מכל דבר חדש גורם לכנות אותו כהמרדה!)
  1. ואם תאמר איך משה לא הבין את כוונות ה', על זה כתוב "חכם עדיף מנביא"!!! ומשה היה יותר נביא מחכם! בכל אופן היה למשה ספק בהבנה. ועל זה ה' אמר להם :"יען אשר לא האמנתם בי .." כלומר, אתם הטיתם את הספק לכיוון היותר בטוח כי , אם הייתם לוקחים סיכון, זה היה מקדש את שם שמים!!

 

נעיין במה שאמר ה'  למשה

 

ה' אמר למשה משה היה יכול לבחור בין שתי האופציות: והוא בחר
קח את המטה או כדי להכות בסלע X
כדי להזכיר לעם שנס זה קשור לשאר

הניסים שנעשו  בעבר בפקודת ה'

ודברתם אל הסלע או להגיד מולו פרק אחד
להגיד לסלע" תן מימיך" X
והוצאת להם מים מן הסלע או מכל סלע שיבקשו
רק מהסלע הוא X

 

משה בחר בכל אחת מהאופציות היותר "בטוחות". אם הוא היה בוחר באופציות האחרות, הוא היה מקדש את שם שמים! לקיחת הסיכון, היה מראה לעם שהוא מוכן להסתכן וההצלחה של המהלך היתה מלמדת לעם שכדאי להסתכן כדי לקדש שם שמים. זה היה מעלה את דרגת האמונה של העם בה' ונותן להם השראה גדולה כדי להיכנס בארץ עם כוח הסתכנות ומסירות נפש.

כדי לבסס את הפירוש שלי מקריאת פירושו של הא"ה, ברצוני לצטט קטעים מפירושו:

"יען לא האמנתם בי להקדישני", פרוש "אתם עשיתם ההכרעה לצד החשש, שהסלע לא ייתן מימיו אלא אם תהיה הסלע הידועה ודווקא על ידי הכאה ולא הכרעתם לצד קדושת שמי להקדישני בהוצאת מים מסלע אשר ירוצו הם!.. בזה היה ה' מתקדש לעיניהם כשיראו שאפילו הדומם כל שהוא מפליא לעשות בדיבור לבד, ובהערה בשנות עליה פרק אחד, והיה לכם לבטל המחוש בעוצם האמונה שהייתם צריכים לעשות"

 

מכאן שלדעת הא"ה, הבעיה היא שמשה ואהרון לא ידעו להסתכן! הם היו שבויים ב"חשש" ומתוך הספק, הם פעלו בבטחה כדי לצאת ידי הספק! אבל ה' היה רוצה שהם יתעלו מעל לספק וייקחו סיכון!

עכשיו , הא"ה מוסיף חידוש עצום:

 

אם משה היה לוקח סיכון , היה בזה מקדש שם שמים, היו אהרון ומשה נכנסים לארץ,בונים בית המקדש ו"אין יותר חשש להשלכת חמתו על ישראל כשיהיו חוטאים "

כלומר, אם משה ואהרון היו עושים מה שה' ציפה מהם, אז הם היו מעלים את ישראל למדרגה כזו של לקיחת סיכונים ואמונה עצומה עד כדי כך שה' היה מוחל להם על כל החטאים שיבואו!! כלומר: לקיחת הסיכון היא דרגה כל כך גבוה שכל חטאי ישראל נמחלים מולם! ולא היתה גלות או עונשים אחרים!!

אבל, לצערנו, זה לא קרא. לא למשה ולא לעם היתה עדיין המעלה הזאת! ואם , במצב הזה, משה היה בכל זאת מכניס את העם, בונה המקדש . אז החטא הראשון היה גורם לזעם ה' והעונש היה יכול להיות קטלני ביותר! כי לא היתה יכולה לעמוד להם "זכות לקיחת סיכון"! כי במדרגה "הנמוכה" שבה היו משה והעם, כל חטא דורש תפילת משה, משא ומתן עם מידת הדין.. כי לא התעלו מעל לדין ! אז הדין חל עליהם!! ולכן, היה עדיף שמשה לא ייכנס לארץ ולא יבנה את המקדש . אלא שימות במדבר , וייתן לדורות  הבאים להראות את יכולתם למסור נפשם מעבר לשורת הדין. ורק אז, משה יחזור באחרית הימים , ויגאל את ישראל.

כדי לזכות בהגנה לפנים משורת הדין,והישיבה בארץ ישראל דורשת זאת כל הזמן!, צריכים ישראל והמנהיגים שלהם, לדעת להסתכן מעבר ל"יציאת ידי חובה בלבד" לדעת "לקדש שם שמים". להפעיל את האמונה שמעבר לכל הגיון!

ומכיוון שארץ ישראל דורשת סוג זה של מסירות נפש, משה לא הכניס את העם!!

לכן, אם משה היה נכנס בכל זאת, חמתו של ה' , כשישראל יחטאו, ייפול על ישראל ולא על המקדש!!. כדי להציל את ישראל, מנע ממשה להיכנס!!

 

וייקח משה את המטה מלפני ה' כאשר ציוהו (כ-ט)

זו ראיה שהתורה מעידה שמשה עשה את משה שעשה על פי ה'! רק שלה' היו (אולי בכוונה) הרבה אפשרויות להבין את דבריו! ומשה בחר באפשרות הבטוחה ביותר! אבל זה היה "בסדר", זה היה "כאשר ציוהו"!! רק שהוא לא ניצל זאת לשדרג את המעשה ולהקדיש את שם שמים, דבר שהיה משנה את כל התמונה!!

ועוד: אם הסלע נתן בכל זאת מימיו, זה אומר שה' הסכים למה שמשה עשה!! כלומר שמשה לא עיוות את דברי ה' אלא שהוא לא עשה יותר ממה שהיה יכול לעשות מתוך אותם הדברים!!

 

 

 

מלחמות הכיבוש

 

 

וישלח משה מלאכים מקדש למלך סדום..אחיך יעקב..(כ-יד)

משה מזכיר את יעקב למלך סדום כדי להסביר למה ישראל ראוים לזכות בארץ:

כי יעקב לקח על עצמו את גזרת הגלות שהתיל ה' על זרע אברהם. כלומר, מי שילך לגלות, יזכה בארץ!! ואנו ישראל יצאנו למצרים ולכן זכותנו בארץ הזאת!! ולא אתה עשיו שלא קיבלת על עצמך את הגלות ונשארת בארץ!! (דרך אגב, הא"ה מסביר שגלות מצרים לא היתה צריכה בהכרח להיות קשה כל כך עד כדי עבדות ושפלות כזו)

 

נעברה נא בארצך…

כל התנאים שמשה מתיל על עצמו (שלא יטה ימין ושמאל, בדרך המלך נלך.. הם תנאים רק לשעה ההיא. אבל לא לאחרית הימים !, אז, ישראל יגבר על אדום והתנאים האלה לא יחולו בכלל !!("והיה בית יעקב אש…")

 

ויאמר ה' אל משה ואל אהרון בהר ההר על גבול ארץ אדום לאמור(כ-כג)

בגלל ההתחברות עם אדום (על ידי ההצעות של כניעה של משה והבקשות שלו), איבדו ישראל צדיק והוא אהרון!! ההתחברות עם הרשעים גורמת לאיבוד צדיקים!! ואהרון היה יכול לחיות עוד כמה ימים נוספים לולי הסיפור של אדום. ולכן, באחרית הימים, משה ואהרון בעצמם, יצילו את ישראל מדי גלות אדום.!

 

וישמע הכנעני מלך ערד..וילחם בישראל וישב ממנו שבי (כא-א)

למה כתוב "וילחם בישראל" ולא "עם ישראל"?

כי המלחמה באה בגלל עוונותם של ישראל. "ממנו" ו"בו". וחטאם היה בזה שהם גרמו להיעלמות צדיק: סיפור מי מריבה, אפילו אם מריבתם היתה מוצדקת, גרמה בסופו של דבר למיתת אהרון ומשה במדבר! וזה גרם למלחמה!

למה ישראל לא פחדו מהעובדה שנלקח מהם שבי במלחמה הזאת?

כי מדובר בעמלק שהתלבש במלבוש כנענים ועמלק איננו חלק משבעה עמים שה' הבטיח לתת בידם.

ועוד הסבר: אולי בגלל שעדיין "לא שלם עוון האמורי" ועדיין ה' לא נתן בידם את הארץ. על כן הם "קיבלו" את ההפסד היחסי הזה ולא התרגשו ולא חשבו שזה סימן רע למלחמות הבאות!

 

 

נחש הנחושת

 

למה העיליתונו ממצרים…(כא-ה)

הא"ה נותן שתי אפשרויות להבין התלונות האלה:

  • או שמדובר באנשים מבני הדור הקודם שעדיין לא מתו וטענותיהם דומות לאלו שהדור הקודם טענו ובגללם לא ייכנסו לארץ
  • או שאלה בני הדור החדש וטענותיהם , נראות כמו טענות הדור הקודם אבל בעצם, הם שונות בתכלית כי הם לא רוצים לחזור למצרים! רק הם מתרעמים על הדרך שבה נוקט משה כדי להכניסם לארץ! למה לקחת דרך ארוכה שהצימאון שולט בה במקום לעלות בדרך קצרה? וכן כדברים האלה שלא מביעים סירוב לעלות לארץ אלה וויכוח על איך לעלות.

 

וישלח ה' בם את הנחשים השרפים(כא-ו)

העם חטא בשני חטאים:

  • נגד משה: אמרו לשון הרע. ולכן שלח בם "הנחשים" שעוקצים( דברנו בה' ובך)
  • נגד ה': שלח בם "השרפים" ששורפים את הנפש.(דברנו בה' ובך)

כי כל עוון מוליד מזיק מיוחד הקשור בנזק. על הלשון הרע נגד משה, הנחש בא לעקוץ אותם כי הלשון הרע "עוקץ". ונגד המרידה בה', נפשם נשרפה כי הם שללו את מקור נפשם.

 

..התפלל אל ה' ויסר מעלינו את הנחש ויתפלל משה בעד העם (כא-ז)

יש הבדל כשמתפללים לפני בוא העונש או שמתפללים אחרי בוא העונש!

אם כבר "יצא המחבל" אז צריך להפעיל בנוסף "זכות" כל שהוא כדי להסיר המזיק, אפילו אם נמחל כבר החטא.

"לעולם יבקש אדם רחמים קדם שיחלה. שאם יחלה אומרים לו הבא זכות והיפטר"(שבת ל"ב.)

לכן, העם ביקש ממשה שיתפלל הוא בעצמו כדי להפעיל "זכות" שלו ,כדי להסיר המזיק!

"ויסיר ממנו את הנחש" למה לא בקשו על השרפים? כי הם התפללו על הקל שאפילו עקיצת נחש אחד בקשו להסיר, לכל שכן על השרפים

 

..עשה לך שרף..(כא-ח).

שאלה 1:  ה' מבקש ממשה שיעשה "שרף" אבל  משה יקרא לו "נחש"!!למה?

תשובה: כשה' אמר "עשה לך שרף" הוא התכוון לשני החטאים:

  • "לך" כנגד חטא כלפי משה
  • "שרף" כנגד החטא נגד ה'

משה עשה "נחש נחושת"

  • נחש כנגד השרף כי זו צורתו
  • מנחושת לרמוז על החטא השני של הנחש

יוצא מזה שגם ה' וגם משה התכוונו לשני החטאים בכל שלב.

 

שאלה  2: למה לא הספיקה תפילתו של משה והיה צריך נחש נחושת?ואיך ראיית נחש יכולה לרפא?

תשובה: כי התשובה של העם לא היה מספקת. והתפילה לבדה איננה יכולה לעזור בלי חזרה בתשובה . במעשה הראיה כלפי מעלה, היה בכך שהעם ילמד לתלות בטחונו בה'.ויש 7 יתרונות בראיית הנחש:

  1. ללמד אותם שאין נחש נושך אדם אלא בגלל שהאדם הזה חטא! ויש להסתכל במה שקרא כדי להבין מזה מה היה החטא שבגללו קבלנו ה"עונש " הספציפי הזה.
  2. הנחש הוא סמל ללשון הרע. כי הנחש הקדמון אמר לשון הרע וכל נחש אחריו בא להזכיר חטא זה.
  3. אותם הדברים שיכולים להזיק "למטה", הם יכולים לרפא כשהם "למעלה"!! כלומר, נחש למטה ממית ונחש "למעלה" מחייה! וזה ילמד את ערך המן שהוא אוכל "מלמעלה" על ערך המזון שיכול לבוא מלמטה.הם קראו ללחם היוצא מהארץ "הלחם הקלוקל" במקום הלחם שבא מהשמים!
  4. על טענתם למה ה' הביאם דרך מדבר שיש בו צימאון, ה' רוצה שיבינו שזה כדי שיהיו תמיד עיניהם תלויים בחסדי ה'. לכן, הוא רצה שיסתכלו על הנחשים כמקור פורענות שבא לתקן אותם אם הם יפסיקו להסתכל על ה'. כאילו הסתכלות על הנחש היא ההסתכלות על השגחת ה' שמייסר אותם , כדי להכיר להם להסתכל למעלה כל הזמן.
  5. נגד טענתם שאין ניסים קבועים (הרצון ללכת בדרך מיושבת בלי צורך בניסים) ה' ציווה לקבוע "נס" שיזכיר להם שאכן ישנם ניסים קבועים אפילו אם הם סמויים מעיני האדם. "להעלות על נס" את הנחש בא ללמד שדרך המדבר היא דרך שמלמדת על קביעות הניסים.אפילו אם הם הופכים לטבע.
  6. ללמד אותם שעוונות יכולים להפוך לזכויות אם האדם עושה תשובה גמורה.הנחש החי והאומר לשון הרע, יכול להפוך בעצמו, כשהוא "שותק", לדבר מרפא!! מדרש מסביר זאת : משה השליך נחש אחד באוויר ונהפך לנחש נחושת! כלומר אותו הנחש , סמל לעוון , יכול להפוך לזכות אם עושים תשובה.
  7. העובדה שכל אחד ואחד היה צריך להביט בנחש כדי להירפא, מלמדת שיש השגחה פרטית ולא רק השגחה כללית! כל אחד, לפי התנהגותו ,יכול לקבל טיפול מיוחד מה'!

 

והיה כל הנשוך, וראה אותו וחי.

למה להשתמש במילה "והיה " שהיא מילה של שמחה!?

כי שמחה היא לבעל הנס כשמכיר בנס שנעשה לו! ואפילו ישמח בנשיכה עצמה! כי הוא מבין עכשיו את התועלת בזה. וכתוב "וחי", אפילו שהוא כבר התרפא,הראייה בנחש הנחושת שתעורר בו את 7 הדברים הנזכרים לעיל תחייה לא רק את גופו אלא גם את נפשו!!

 

 

 

 

על כן יאמר בספר מלחמות ה' : את והב בסופה ואת הנחלים ארנון(כא-יד)

יאמר= בעתיד:, ה' ייתן לישראל את מואב שהוא אחד משלושת העמים שהבטיח לאברהם ושלא כבשו עכשיו, רק לעתיד לבוא שהם הקני, הקניזי והקדמוני.

מלחמות ה'= ברמז :מלחמתה של תורה. אבל לפי הפשט, מדובר במלחמות כיבוש הארץ. עכשיו ובאחרית הימים.

את והב= שני פירושים:

  1. לשון אהבה: בגלל האהבה ה' ייתן לישראל העמים האלה רק בסוף ההיסטוריה
  2. לשון נתינה: (כמו "יהיב חכמה לחכימין") ה' ייתן להם את העמים האלה (הא"ה מסביר שיש הרבה מילים בתורה שהם מושאלים מהארמית, כמו "מי מלל לאברהם" , "ואתה מרבבות קדש"..

בסופה= בסופה של ההיסטוריה, ה' ייתן לישראל את שלשות העמים הנוספים

נחלים ארנון= ארנון הוא בגבול של מואב וה' ינחיל אותו גם הוא לישראל.

 

וממדבר מתנה= לא נוחלים את הארץ אלא בזכות ששמים עצמם כמדבר.כלומר בענווה

וממתנה נחליאל=בזכות התורה שנתנה לנו במתנה, נהיינו לנחלה עבור האל.

ומנחליאל במות= ומזה שאנו נהיינו נחלת אל, עלינו במדרגה מעל למאכים

ומבמות הגיא אשר..=השכר האמיתי הוא בעולם העליון.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.