14-06-09
מישל בן שושן
קרח שם
הצד של קין והבל שבקרח!
בכל אדם, בכל ייצור , מכל מידה, יש צד טוב וצד רע.
(לרוב, הצד ה"רע" עוזר לקיום הצד ה"טוב"!)
אצל קין ואצל הבל, יש גם צדדים חיוביים ושליליים.
- אצל הבל:
- הצד החיובי: הוא כולו רוחני, הוא לא תופס מקום, לא מפריע לאחרים, כולו טוב עד כדי שהוא יכול להיות אהוב על ידי כולם. הוא קרוב מאוד לה'. הוא לא מתעסק בחומר כך שהחומר לא יכול להפריע לו ברוחניות שלו! הצד החיובי של הבל, לקח משה. הוא היה מאוד קרוב לה', איש האלוהים.לכן אומרים שמשה הוא גלגול הבל.
- הצד השלילי: אין לו קשר עם המציאות! הוא לא חי בעולם הזה! הוא כולו הבל, ללא ממשות. הוא לא יוזם, הוא לא נכנס לתוך עובי הקורה. זה לא מטרת בריאת האדם, יש כבר את המלאכים שהם יותר רוחניים ממנו!בפסוקים, הוא "נגרר" אחרי יוזמת קין. "והבל הביא גם הוא מבכורות..". לולי יוזמת קין, הבל לא היה מביא קרבן! אין לו זכות קיום בעולם הזה, מה שמסביר שהוא , בסופו של דבר , לא יחיה אחר ההתנגשות הראשונה עם אחיו. ייתכן שאם קין לא היה הורג אותו, הבל לא היה שורד מסיבות אחרות! את הצד השלילי הזה, גם נמצא בזעיר אנפין אצל משה. משה לא רצה לקבל על עצמו את השליחות שמציע לו ה'. משה בורח ממצרים ארבעים שנה! לא מתמודד עם הבעיות! הוא מזועזע אבל הוא אינו מתערב יותר מידי. ה' הוא זה שמכריח אותו לתפוס יוזמה, אחריות, פיקוד. ה' מצווה לו "את המטה ..תיקח בידך" ! כאילו קשה למשה להחזיק במטה, המטה של השלטון, של המנהיגות! ה' מכריח אותו . וכך, משה בעצם מתקן את הצד הרע של הבל!
- אצל קין:
- הצד החיובי:
הוא יוזם. הוא חי בעולם הגשמי. הוא מסכן את עצמו בעשייה. הוא קיים בעולם ומרגישים בנוכחותו. הוא זה שיוזם את הקרבת קורבן לה'. נכון שהוא עושה זאת בצורה גסה וזה לא ייתקבל, אבל הוא זה שיזם!
- הצד השלילי:
מה שמונע אותו, לפעמים, לא נראה כשר למהדרין! יש לו רצונות שליטה על העולם, יש לו רצונות שמפרידים בינו לבין שאר בני האדם כי ה"יש" גורם לפירוד! הוא איש הקניין, הכסף, ההצלחה החומרית. הוא הרבה פחות רוחני. המפגש עם אחיו לא מניח מקום להבל. הוא הורג אותו כי הוא מפריע לו בהתקדמות שלו. כמו שאיש עסקים מזיז מדרכו אנשים שיפריעו להצלחתו!המדרשים טוענים שהוא עבר על כל העבירות שבעולם ! גילוי עריות, שפיכות דמים, עבודה זרה! כי מה שמונע אותו זה בדיוק מה שמונע אדם לחטוא! זה היצר הרע!. (אבל ללא ייצר הרע אין קיום לייצר הטוב!).
קרח: הוא אדם מורכב, כמו כל אדם!
ויש בו צדדים טובים מאוד שיצאו לפועל על ידי בניו!
אבל ברגע מסויים זה, קורח מורכב במיוחד מהצד השלילי של הבל ומהצד השלילי של קין! בקיצוניות!
הצד השלילי של הבל שבקורח:
הוא משתמש בטענותיו בצורך לרוחניות מושלמת. כדאי שלא יהיו מנהיגים כי זה גורם לאי שוויון. כולם קדושים. ניתן לפתור את כל בעיות העולם, אחת ולתמיד ולהגיע למצב מושלם מייד! שלום כעשיו. עולם הבא עכשיו. מזרח תיכון חדש מייד. דמוקרטיה אבסולוטית, מושלמת. אהבה ושלום בין הביריות. זה בדיוק מה שכל אדם רוצה לשמוע. זה מאוד "מושך". לשון מדברת גדולות! שפה חלקה. חלקה כמו קרחתו! דבריו נראים יפים מאוד ואף אחד לא יכול להתנגד אלוהים! גם משה לא עונה לו מייד. הוא "נופל על פניו". זו דמגוגיה במיטבה. התשובה היחידה של משה, זה :"בוקר ויודע ה' את אשר לו"= מחר נראה. תתנו לשמש לשקוע, ללילה לעבור. האופוריה של המושלמות תעבור מאילה כי החיים עצמם מורידות את האשליות האלה ! יש לתת ל"אסטרונאוטים" האלה לעבור לילה. הספק של הלילה, הפחד של הלילה, הקשיים של החיים! החיים הם לא חלקים. החיים הם מחוספסים! היום והלילה הם סמל לחספוס הזה!
הצד השלילי של קין שבקורח:
קרח רוצה להיות השליט במקום משה, רוצה להיות הכהן במקום אהרון, רוצה להיות הנשיא במקום אליצפן. מה שמניע אותו, זה עמדת הכוח, השלטון! אין ביוזמתו שום דבר בונה. הוא הצד הרע של קין בלבד.
ברגע שקרח תופס את שתי הקצוות הרעות של קין ושל הבל, זה גורם לפיצוץ אדיר! רק "בריאה חדשה" יכולה לטפל בו! הארץ פוצה את פיה! כמו שהארץ פצתה את פיה לצעוק על הרג הבל על ידי קין!
לסיכום:
משה חיבר את הצד הטוב שיש בקיין והצד הטוב שבהבל. אבל מה שבולט במשה זה הטוב שבהבל. הצד של קין, ה' הכריח אותו לקבל. וזה די הצליח!
קרח, חיבר את הצד הרע שבהבל והצד הרע שיש בקיין. דיבר בשפת הבל והתכוון לתחבולות קין.
שני בני הדודים, בסופו של דבר עסקו ברומו של עולם: חיבור בין הבל וקין! אבל אחד לטובה והשני לרעה!.
החיבורים האלה, כל אדם עושה אותם כל הזמן, במינונים שונים, יחסית לתפקידו של כל אחד, יחסית לרגע מסויים בחייו, יחסית לכל מיני פרמטרים. וחשוב מאוד ששני הקצוות בחיבורים יהיו מתוארים בתורה כדי שנדע מה הן הגבולות ונדע לקחת את הצדדים הטובים ביותר מכל חיבור.
הארי ז"ל מסכם זאת בצורה של גמטרייה:
משה= 345
הבל =37
קרח =משה,אבל ללא הצד הטוב של הבל= 345-37=308!!
"ויקח קרח, בן יצהר, בן קהת, בן לוי."
למה הכתוב מזכיר את כל אלה בהקשר הזה?
1 בן יצהר:
יצהר= שמן. כמו שכתוב "תירוש ויצהר"(יין ושמן)
קרח טען :"למה אהרון, משה ואליצפן בן דודו, נמשחו. לכהונה ולנשיאות. והוא, הבן של "השמן" לא נמשח? כאילו, זה מגיע לו מלידה! השררה מלידה! ולא מזכות!
2 בן קהת:
שהיה מטועני הארון:
הוא השתכר מהקרבה אל הקדושה. והוא חשב שכך כולם צריכים להיות. הוא לפחות מרגיש קרבה מאוד גדולה ויכולת קרבה שמזכה אותו להיות המנהיג לא פחות מבני דודיו.
3 בן לוי:
- שבט לוי לא חטא בעגל. שבט לוי לא השתעבד במצריים. מעלתם גרמה להם לחוש התלהבות מוגזמת. כל שבט לוי נמשך בקלות אחרי דברי קרח. לכן משה ידבר אליהם :"שמעו נא בני לוי.." ומשה הצליח לרסן אותם. הם לא קבלו שום עונש כי "עשו תשובה מיד".
- מצד שני, לוי הוא זה שעם אחיו שמעון לקחו את החוק לידיים והרגו את כל עיר שכם בגלל דינה. הם אלה שבמכירת יוסף, עשו זאת ברצון . הם חשבו שיוסף רוצה למנוע מאחיו להיות ממשיכי דרך אבותם, שיוסף יהיה האב הרביעי ושאר האחים יפסלו כמו שנפסלו ישמעאל ועשיו. לכן, לוי רצה להרוג את יוסף מדין רודף! ההתלהבות היתרה, הפזיזות, ההרגשה שהם יכולים לתקן את כל העולם מיד ולתמיד, המידה הזו, היא זו שנמשכה אצל קורח כדי לגרום לו להתלהבות היתרה והפזיזות הזאת!
4 ולא "בן יעקב":
כי היה כן צריך לכתוב "בן יעקב"! כי הרי יעקב הרגיש שהוא אשם במכירת יוסף. הוא זה ששלח אותו לפגוש את אחיו. הוא רצה לפתור את בעיית שנאת האחים בפזיזות. "שלום עכשיו"! וזה גרם ל"מות" יוסף. לכן הוא יתאבל כל כך והרגיש שעשה טעות בשליחת יוסף אל אחיו. מייד , יעקב עשה תשובה על פזיזותו . אבל הוא הרגיש שהפזיזות הזאת "תצא" בצאצאיו. והוא ביקש רחמים שלא ייזכר שמו בקשר לבעיה זו. ואכן, הפסוק לא מונה אותו בשלשת ה"אחראים" לחטא קרח. אבל, כשהילדים של קרח ייתקנו את חטא אביהם, אז כן ייזכר שמו של יעקב. בדברי הימים, ייכתב: אביאסף, בן קרח, בן יצהר, בן קהת בן לוי, בן ישראל!
מחתות נחושת:
בדרך כלל המחתות היו בזהב!
הנחושת מרמז על מידת התעוזה, הנחישות,(מצח נחושה): מידתו של יעקב (זהב, כסף ונחושת מקבילים לשלושת האבות). אבל קרח ובמיוחד 250 האנשים החשובים, הפריזו במידה זו ורצו להתקרב יותר על המידה.
דבר טוב יצא מזה, שהמזבח יצופה מהנחושת של המחתות: אפשר לעבוד את ה' לא רק מתוך העפר של האדמה והענווה אלה גם מתוך תעוזה ונחישות, אחרי שהמידות האלה הוכשרו כראוי והוציאו מהם את הקיצוניות שהפריזו בה אנשי קרח. (האש-הקיצוניות- זרה הלאה!) לכן היה מקום כן להזכיר את יעקב בסיפור כי זה נובע ממידתו. אבל יעקב בקש רחמים מיוחדים כדי שלא נזכיר אותו. (אבל זוכרים ומזכירים אותו בעזרת רשי!!)