18-06-08
מישל בן שושן
שלח לך העד
שלח לך(יג-א)
בניגוד מוחלט לרש"י (שלדעתו ה' לא מצווה לשלוח מרגלים והוא רק מסמיך משה להחליט בעניין), הנציב מציע "לא לעוות את הפשט"(!) ולוקח בחשבון שזו מצווה מה' לשלוח מרגלים!
הוא שואל שאלה פשוטה: למה ישראל לא בקו לשלוח מרגלים כבר במדבר סיני? למה דווקא עכשיו? התשובה פשוטה ומסבירה הרבה קושיות:
עד עכשיו, ישראל היו מונהגים בדרך נס מעל לטבע. יציאת מצרים, קריעת ים סוף, המן… הכל לפי נסים. וחשבו עד עכשיו שכך תהיה הכניסה לארץ: בדרך נסים גלויים. לכן לא היה צורך לשלוח מרגלים שיבהירו דרכי המלחמה והתחבולות. (ישראל, לפי ספר דברים בקשו רק לדעת זאת ולא האם הארץ טובה).
אחרי שלושת התחנות האחרונות, כל מה שקרא בפרשת בהעלותך, הם הרגישו שאינם מסוגלים להמשיך בהתנהגות של ה' בתוכם "פנים בפנים". כי אין להם מרווח פעולה: כל טעות קטנה מייד ה' שומע, מייד ה' מגיב, מייד נהרגים אנשים. הם מעדיפים הנהגה יותר "רחוקה". שה' יהיה נוכח אבל לא עד כדי כך! אז הם מרגישים שכדאי להם ללכת מעכשיו על ידי חוקי הטבע ולהתכונן למלחמה בכוחות עצמם ובתחבולות המלחמה הטבעית.
מאורע נוסף עודד אותם בכיוון הזה, וזה קרא לאחרונה בלבדP: אלדד ומידד התנבאו ש"משה מת ויהושוע מכניס". סימן שגם ה' מסכים שתמה תקופת הניסים הגלויים ונוכחות מסיבית של ה' בתוכם (משה מת) והתחלת תקופה חדשה של קרבה אל עולם הטבע. המלחמה תתנהל בצורה טבעית .
לכן, לפי הנציב, גם ישראל, גם משה, וגם ה' בעצמו הגיעו להחלטה עכשיו שישראל יכנסו לפי חוקי הטבע לארץ ישראל, ולכן כדאי לשלוח מרגלים שילמדו איך להיכנס ואיך להילחם.
לפי ההסבר המבריק הזה, אין יותר סתירות בין הפרשיות (שלח ודברים).
על פי ה'(יג-ג)
המרגלים נבחרו על ידי ה' בעצמו!!
והקריטריונים שלו היו :
- שיהיו שליחם טובים- קרי- שישקפו נאמנה את רחשי לב העם!!!
- שיהיו בעלי מקצוע טובים: יודעי הדרכים ולומדי תכסיסי המלחמה.
ולא שיהיו גדולי תורה או צדיקים או יראי ה' ואפילו לו ישרי לב!!
ויקרא משה להושע בן נון יהושוע(יג-טו)
השם "יהושוע " כבר ניתן לו מזמן, כשהיה צריך להילחם נגד עמלק (דרך הטבע). אבל המשיכו לקרוא לו "הושע" כל זמן שלא היתה נחוצה "דרך הטבע"! עכשיו שכולם יודעים שיהושוע יכניס אותם בדרך הטבע ובמלחמה, משה נותן לו שם זה באופן קבוע! כדי שינצל במלחמות וגם שיגלה דרך הפוכה מזו של המרגלים. (ראה מטה).
הארץ אשר שלחתנו (יג-כז)
כבר רואים בדברי המרגלים הסתייגות מכניסה לארץ כי היא כבר לא "הארץ אשר נתן לנו ה'" אלא "הארץ שאתה, משה אמר ללכת לראות אותה" !
כי עז העם(יג-כח)
עז= חוצפן!יושבי ארץ כנען הם חוצפנים ועזים!
ובגלל שהם חוצפנים ונחושים הם ינצחו בכל מלחמה!
כי חזק הוא ממנו(יג-לא)
ממנו = מן ישראל או אפילו ממנו= מן הקדוש ברוך הוא!
במתכונת של היום, כשעם ישראל חלש , וה' יכניס אותם לא בדרך נס, זה בלתי אפשרי לנצח במלחמה. לא שהם חשדו ביכולת ה', אבל אם הוא יחליט שנכנס בדרך הטבע , אז אין סיכוי.
לו מתנו בארץ מצרים(יד-ב)
לפי הנציב יש 2 טענות עיקריות של עם ישראל. כאן מדובר בסוג אחד של אנשים שחושבים שה' שונא אותם! והוא רוצה ברעתם ורוצה להרוג אותם!
הם סובלים מאוד במצב הזה והם מפרשים את הסבל כעונש מהשמים.
הסבל נובע מהקושי לחבר בין ההנהגה הניסית וההנהגה הטבעית. האם להיות תלויים כל הזמן בהשגחה והתרגל לא לעשות כלום. או להיות מאוד אחראים על המעשים שלהם ולקבל עונשים מיידים במידת וחטאו!
זו לא טענה מוזרה, אדם ברגע מסויים של סבל יכול לחשוב שהאלוהים או הטבע או העולם מתנכל עליו!
אז אם למות, הם היו מעדיפים למות במצרים! ששם יש קברים ולא במדבר!
לקבוצת האנשים האלה ולטענה שלהם, ישיבו יהושוע וכלב יותר מאוחר .
נתנה ראש ונשובה מצרימה (יד-ד)
הנציב חולק על הפירוש המקובל (שמביא רש"י) ש"נתנה ראש"= "נשים עלינו מנהיג אחר ונחזור למצרים". אלא הוא מפרש לפי הפשט:
נתנה ראש= נגביה את הראש שלנו, נהיה חופשיים, לא נהיה כפופים לאף אחד, לא למשה ולא לה'!
במצרים לא הרגישו אף מחויבות מוסרית. וזה המצב שרוצים לחזור אליו.
זו הקבוצה השנייה של האנשים שטוענים שהם רוצים לצאת פשוט מהמשחק! לעשות "רברס" ! לא רוצים על עצמם את כובד האחריות להיות יהודי! לטענה הזאת,גם כן, ישיבו כלב ויהושוע מאוחר יותר.
דרך אגב, הנציב אומר משפט חשוב:
"אין כלל תורה ומצות אלא בארץ ישראל"!!!!
והם מבינים זאת, לכן, חזרה למצרים פירושה סירוב קבלת ארץ ישראל, סירוב קבלת התורה, סירוב השתייכות לעם ישראל כנושא באחריות כל שהיא.
טובה הארץ מאוד מאוד(יד-ז)
כמו בפירושים על "והנה טוב מאוד" טוב= יצר הטוב, "מאוד"= יצר הרע!
גם כאן, מסביר הנציב במאמר ארוך וחשוב מאוד שאין הרע אלא לצורך השבחת הטוב!
- יש טוב, שיכול להביא לרע מוחלט כי האדם מאבד עצמו בתוך הטוב והחטא רובץ בפתח!
- אבל יש טוב שמעורבב ב"רע", ואז הטוב משובח. לרע יש שני תפקידים מרכזיים:
הוא שומר את האדם מלחטוא .
הוא נותן טעם לטוב .
למשל, התשוקה, היא מוחזקת בדרך כלל על עצם קושי להשיג דבר. הקושי המונע מלהשיג את הדבר משביח בעצמו את התשוקה. !
אדם שחי בעולם שכולו "טוב", יכול בקלות ליפול למצב של חטא, זלזול, ואף אובדן הרגשת ה"טוב" האמיתי! "וישמן ישורון ויבעט"!
לכן, הנציב מסביר במה ארץ ישראל טובה: בזה שיש בה קשיים והשגחה קרובה של ה' שמעניש מהר, שלא נותן מנוחה!
ישנם ארצות "טובות" הרבה יותר מארץ ישראל. אבל בם, הטוב הוא תמידי, ללא הגבלה, ללא רסן כל כך. האדם בארצות האלה יכול לאבד את טעם החיים וטעם הטוב בגלל שתי הסיבות שתיארנו לעיל.
בא"י, נכון שיש קושי רב, הארץ דורשת המון מהאדם, השגחת ה' נמצאת יותר מבכל מקום אחר, אבל ה"רע" הזה, הוא משביח אותה עד שהיא טוב "מאוד מאוד". בזכות ה"רע" שבה היא מאוד מאוד טובה.
וכך יהושוע וכלב עונים לאלה שטוענים שה' שונא אותם: ה' אוהב אותנו! הרעה שאנחנו מרגישים נובעת מרצון ה' שנרגיש הרבה יותר את טעם הטוב!
ונתנה לנו ארץ זבת חלב ודבש(יד-ח)
לא רק בשעת הכיבוש והתיישבות הארץ הזאת דורשת מאיתנו מאמצים, ואז היא זבת חלב ודבש, אלא כל הזמן היא דורשת מאיתנו מאמצים! וכל הזמן הוא "נותן" לנו אותה מחדש לפי מעשינו (או להיפך ח"ו) והארץ טובה "מאוד" ברגע זה ,ועוד "מאוד" ברגע שאחר כך ,במידה ועומדים כל הזמן לזכות בה מחדש!
כי לחמנו הם
האנשים הענקים הגרים בארץ הזאת הם כאן כי זה "הלחם שלנו"!
פירוש הדבר שהם כאן, הם קשים מאוד , הם ענקים באכזריות , ענקים במידות, כדי שאנו לא נהיה שאננים! כדי שגם אנו נעמול כדי לזכות מולם בה! עצם נוכחות אנשים קשים בארץ הזאת מאלצת אותנו להיות מוסריים הרבה יותר כדי לזכות נגדם בארץ!
האויבים שה' ישלח לנו בארץ ישראל הם הכי קשים כדי שגם אנו נהיה חייבים להתעלות במוסריות, במעשים שלנו כדי לנצח אותם!
ה' שם לנו המוט מאוד גבוה!!
הוא לא נותן לנו להירדם על הישגנו אלא דורש מאיתנו רף גבוה של התנהגות מוסרית ערכית ומעשים אחראיים!!
וההשגחה הפרטית של ה' על כל אדם, שורה לא רק בעניין הפרנסה שלו אלא אפילו בשעת המלחמה! לכן כל הירא שיש לו חטאים, לא ילך למלחמה כי יכול שם ח"ו למות. זה הרבה יותר מסוכן מאשר השגחת הפרנסה!
סר צילם מעליהם
כדי לשכנע את ישראל שכן הם יכולים להלחם נגד הכנעני, הם מתארים את הכנענים כאנשים ששרה מהם צלם אנוש! הם נשארים כמו בהמות. חזקים אבל ללא צלם אלוהים!, ואנחנו:
ה' איתנו-לנו יש את הצלם האלוהי, ה' איתנו, ואז
אל תיראום- אין מקום לפחד
לרגום אותם באבנים(יד-י)
ישראל לא קיבלו טענות אלה. הם לא מוכנים לעבוד תחת השגחה פרטית כל כך מחייבת.
בעצם, הנה הגענו למסכנה העיקרית: העם, במצבו הנוכחי לא יכול לעלות כי אין לו כוח להשגחה הפרטית.
עד אנה ינאצוני (יד-יא)
"עד אנה " שונה מ"עד מתי". עד אנה= באיכות העניין, לא בזמן.
ה' משיב לקבוצה הראשונה: אני יכול לגרום לכם לנצח אתכם במלחמה אפילו ברך הטבע! זה נראה עוד יותר קשה אבל אני יכול ומעדיף! אבל זה דורש מכם גם אמונה וגם ביטחון, גם השתדלות וגם השגחה! וה' כועס על שהם לא מאמינים ביכולת ה' הזו: להיות נוכח אפילו כשנדמה שהוא נעלם!
ועד אנה לא יאמינו בי
זה נגד הקבוצה השנייה שטוענת שה' שונא אותם ורוצה להרוג אותם!:
עד היכן אני אעשה לכם אותות ומופתים כדי להראות לכם ההיפך מזה? הוא אוהב אותם מאוד ולכן הוא דורש מהם כל כך!
אכנו בדבר ואורישנו(יד-יב)
הנציב מסרב להבין שה' באמת רוצה להרוג טף ונשים אלה יכה רק החוטאים ויוריש לשאר את הארץ.
וימלא כבוד ה' את כל הארץ(יד-כא)
מטרת הכליה במדבר 40 שנה היא "שימלא כבוד ה' את כל הארץ"!!!
זה נראה מפתיע ביותר!!!
דוד ויחזקאל מסבירים זאת:
תהילים ק"ו: "ואמר וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגויים ולזרותם בארצות"
יחזקאל כ"ג:"נשאתי את ידי להם במדבר להפיץ אותם בגויים ולזרותם בארצות"
כמעט אותו משפט! הם קושרים הכליה במדבר לעצם הגלות והפזורה בגוים כאל דבר מתוכנן וגדול שה' נשבע לקיים (נשא ידו)!! על ידי פיזור ישראל בעולם , מתגלה כבוד ה' בעולם!!! מה היה קורא אם המרגלים לא היו חוטאים? (אולי אז ,הם היו נכנסים! אבל זה היה גורם לפיצוץ, הם לא היו יכולים לעמוד בישוב הארץ במצבם!!) אם היו נכנסים על ידי ניסים גלויים, אז כן היה כבוד ה' בעולם כמו שהיה בקריעת ים סוף אבל לזה הם לא היו מוכנים!
מסכנה: יש לגלות מטרה ברורה= שימלא כבוד ה' את כל הארץ!!
אפשר אז לשאול האם החטאים שהביאו לגלות טובים!? או נחוצים!?
כמו שאפשר לשאול האם חטא אדם הראשון היה נחוץ?
האם חטא העגל היה נחוץ כדי להוליד את מושג התשובה?
האם חטא המרגלים היה מתוכנן על ידי ה'?
יכול להיות שהתורה מציבה את האתגר, האידיאל, ואחר כך מתארת את המצב האמיתי של האדם או של העם. הפער בין האידיאל והאמת זה "החטא". אנו חייבים לפעול להשגת האידיאל, אבל יודעים שאנו נמצאים במצב הרבה יותר נמוך ומשם פועלים.
כי אם כלב בן יפונה ויהושוע בן נון(יד-ל)
הכתוב הוציא אותם מכלל החוטאים, למרות שדבריהם גרמו לא פחות זעם ותסכול מהעם! יכול להיות שמה שהם אמרו לעם , זה מה שגרם לעם בסופו של דבר לא לרצות לעלות. הם הציבו רף גבוה מאוד בעליה ארצה!!
לכן הכתוב בפירוש הוציא אותם מכלל החוטאים כי מה שהם אמרו הוא אמת לאמיתה.
החטא הוא לא " לגרום לאנשים לסרב לעלות"! אלה החטא הוא אובדן האמונה ואבדן הביטחון. זה הקריטריון האמיתי. ולכן , למרות שיכול להיות שהם גרמו לאנשים לא לעלות, הם לא חטאו בעיקר: האמונה והביטחון. ולהם תינתן הארץ!
ראשית עריסותכם..חלה(טו-כ)
במקור , היו צריכים לתת לחם אחד לכהן מכל הלחמים שאפו. "חלה" היא כיכר לחם אחת, ולא סתם חתיכת בצק.
למען תזכרו ועשיתם את כל מצוות ה'(טו-לט)
ההזכרה על הלבן והתכלת מוכפלת בפסוקים "וזכרתם…תזכרו" למה?
יש שתי הנהגות אפשריות של האדם:
- מי שעוסק ביישובו של עולם בפרנסתו: הוא צריך לזכור המצוות= זה חוט לבן.
- מי שדבוק בה' כל הזמן עוסק רק בלימוד התורה… גם הוא צריך לזכור לעשות מצוות! כמו שכתוב על הכנסת אורחים שהיא גדולה מהקבלת פני השכינה! וזה החוט תכלת!
אני ה' אלוהכם אשר הוצאתי אתכם מא"מ….אני ה' א' (טו-מא)
למה כתוב פעמים "אני ה' אלוהיכם"??
- יש אנשים שהיו קשורים לה' ועשו רצונו, אפילו במצרים, והם לא היו צריכים לא ליציאת מצרים ולא למתן תורה!!!! עליהם כתוב : אני ה' אלוהיכם" (ללא תוספת יציאת מצרים)
- ויש אנשים, והם הרוב, שכן היו צריכים ליציאת מצרים ולמתן תורה כדי להתקרב להי, ועליהם כתוב "אני ה' אלוהכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים"!!
ולא תתורו אחרי לבבכם(בתוך המאמר הקודם)
יש אנשים שעוסקים בתורה כל היום
יש אנשים שעוסקים בעבודה כל היום
ויש שפונים לגמילות חסדים
כולם בסדר גמור בתנאי שיהיה לשם שמים!!!!
כי יש אפשרות לעסוק בשלושת העיסוקים האלה ולא לעשות אותם לשם שמים. (כולל עיסוק בתורה!!) ועל אילו שעוסקים בתורה שלא לשם שמים, הנציב אומר: שאסור להמציא מצוות חדשות שאינן על פי התורה! שיש תרי"ג מצוות ולא יותר! ולאזהרה הזאת הוא קורא "לא תתורו אחרי לבבכם.." לא לעשות יותר ממה שכתוב בתורה!! שאין לאיש לתור אחרי מצוות חדשות ולעשות "עבירות לשמה"!!!!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 