בע"ה כה תמוז התשע"ג

מישל בן שושן

 

מטות מי

 

הנדר הוא ההשלמה של התורה

התורה , תרי"ג המצוות, הן קיימים לכל דור ולכל אדם. אבל כשהאדם יודע לנדור על עצמו, הוא מתאים את עצמו לחוקים האלה. האדם איננו יכול להסתמך רק על הכללים של התורה כדי לעשות את רצון האל בכל רגע. הוא גם צריך להשתתף בהתאמה אישית למצב המיוחד הנוצר בזמן המסוים.

"לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם". הרמ"י מסביר:

הלחם= הכללים הקבועים וקיימים של תרי"ג המצוות והתורה.(תורה שבכתב)

מוצא פי ה'= רצון ה' המשתנה כל רגע. האדם צריך להיות קשוב לרצון ה'. הוא לא יכול להסתפק בכללים. הוא חייב להכין את עצמו, לנסות לקלות את המסרים שנתנה לו התורה ושנותנים לו המציאות כדי לנחש מה הוא רצון ה'. כי פי ה' מדבר כל הזמן! והאדם חייב לחיות לא רק על הכללים אלא גם (ובעיקר) על מוצא פי ה'. איך לשמוע את מוצא פי ה'? זו כל החכמה והקושי. הלימוד של התורה , העמקת כל התורה שבעל פה, והרצון לא להסתפק בכללים, הרבה ענווה. מוכנות לשנות כיוון במידה וחושבים שטעינו…כל זה יוצר התלהבות והשתתפות עצמית בחיפוש אחר רצון ה' והגשמתו.(מוצא פי ה'= תורה שבעל פה!)

 

זה הדבר

כל הנביאים התנבאו ב"כה". עלה עליהם משה שהתנבא גם ב"זה הדבר".

המעלה של משה על פני הנביאים האחרים היא לא נובעת מ"דיוק" של דברי ה' יותר גדול. לא שהנביאים התנבאו "בערך" ומשה התנבא "בדיוק"! אלא, לפי הרמ"י, הנביאים התנבאו לזמנם, עבור הנסיבות ה מיוחדות שהעם מולם היה נמצא. אבל משה התנבא עבור כל דור ודור . ואיך הוא עשה זאת? כשהוא מסר להם את תורת הנדרים! כי על ידי הנדרים ניתן לאדם לעדכן, לעדן, להתאים את מצבו ואת מצב העם כולו לרצון ה' בכל עת ובכל זמן. יוצא מכאן, שהנביאים עצמם התנבאו מכוח נבואתו של משה! על ידי ה"זה" של משה, הם יכלו להתנבא ב"כה"!

כי ה"זה הדבר" הוא מחייב את האדם להתעדכן כל רגע לרצון ה' המופיע בתורה. זה הפתח לתורה שבעל פה! בזה, יהיה ניתן לעשות "בדיוק" את רצון ה' כי זה מותאם לרגע ולנסיבות המיוחדות שבהם נמצא כל אדם.

 

למה לא כתוב "וידבר ה' אל משה לאמור?

כדי להדגיש שהעניין של הנדרים הוא יוזמה אנושית. ומשה זה הוא שחינך אותה! הנדר הוא התגובה האנושית לתורה שנתנה לו. אם התורה נתנה לבני שיראל, זה כדי שיוכלו להחיות אותה ולחדש אותה בכל רגע על ידי , למשל, הנדרים.אבל הנדרים הם אב טיפוס לכל התורה שבעל פה בזה שהיא נותן לאדם את האפשרות להגיב ולהשתתף במערכת החוקתית. ולכן משה פה המדבר כנציג בני האדם ,ולא ה'.

 

נקם את נקמת מדיין

המצווה האחרונה שה' נותן למשה היא המלחמה נגד מדיין. כאילו זו מצווה שרק משה יכול לבצע.

מדין הוא מלשון דמיון. במובן שהדמיון הוא זה שיכול לבלבל את לב האדם בחיפושו אחר רצון ה'.

הרמ"י מגדיר כך את המילים חכמה ובינה:

החכמה= האדם מנסה על ידי חשיבה, לימוד ומערכת שכלית להחליט על הדרך הנכונה שבו הוא צריך ללכת בה.

הבינה= האינסטינקט של האדם. "הלב של האדם". שאומר לו מה לעשות.

באופן אידיאלי, הבינה עדיפה על החכמה. אבל, כשאין בינה, כשיש בלבול והאדם מסתבך על ידי הדמיון, אז הוא זקוק לחכמה, כלומר לכללים ולחוקים, שינחו אותו.

כדי לתת לבינה להנחות את האדם באופן טבעי וספונטאני, יש להילחם נגד ה"דמיון". אז, לא נצטרך יותר לחכמה ולמושכלות כדי לעבוד את ה'!

מכיוון שמשה חידד את חכמתו במדיין, הוא מסוגל להשלים את מלאכתו בזה שהוא ייתן לעם ישראל את הכלים להגיע לבינה!, בלי להיות תלויים בחכמה.

המטרה היא שישראל יוכלו "לכוון לרצון ה' אף בלי דעת וחכמה"!!