15-07-09
מישל בן שושן
מטות שם
לא יחל דברו
הפה של האדם יכול להיעשות כלי קודש! כמו מחתה בבית המקדש. שכל דבר שנשים בתוך המחתה, יהפוך לקדוש בעצם הימצאותו בכלי קדוש! כך דיבורו של האדם, הנמצא בכלי קדוש שהוא הפה, הופך לדבר קדוש .ומרגע שהדיבור יצא מפיו הקדוש, יש לו תוקף של דבר קדוש, כמו דבר תורה! כמו מצוות ה'!
איך הופכים פה לקדוש?
באופן תיאורטי, כשהאדם שומר על פיו מלשון הרע, מדברים טמאים , הוא מקדש את פיו. ודברים הופכים לקדושים.
אבל , ההלכה לא מגדירה נדר בתנאי שהאדם "שומר פיו" !
אלא: האפשרות התיאורטית שהאדם יכול לשמור את פיו ויהפוך אותו לכלי קדוש, העובדה התיאורטית הזאת, מעניקה לאדם, לכל אדם באשר הוא, לנדור! האפשרות שיכול להיות אדם כזה ששומר את פיו , מעניקה לכל אדם את הגדלות להפוך את פיו לכלי קדוש ולדברו להיות קדוש!
ולמה רק הפה יכול להפוך לכלי קדוש?
כי מטרת הבריאה היא שהאדם יספר בתהילות ה' :
"עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו"
הפה הוא כוח הישראלי המיוחד.
מהפה יכולים לצאת הדברים הנלוזים וההרסניים ביותר , אבל גם הדברים הגדולים ביותר כמו שה' השתמש בדבור כדי לברוא את העולם, האדם יכול לברוא. אבל גם להרוס.
הנדר יעזור לאדם לגשר בין שתי האפשרויות האלה:
הנדר יעזור לכל אדם, להתאים את עצמו. גדלות האדם היא שהוא יכול להכיר את חולשותיו. הוא יכול להשתמש ברגעי הגדלות שלו כדי להשפיע על רגעי הקטנות שלו
אל ראשי המטות:
- רש"י אומר שני דברים:
- כל פעם שמשה דיבר אל ישראל, הקדים ודיווח לנישאים קודם.
- למה הידיעה הזו נלמדת רק פה, בפרשת נדרים? כי, כדי להתיר נדר צריכים מומחה. ונשיאי ישראל הם בגדר מומחה!
- אבל אביו של השם משמואל טוען שלנשיאי ישראל יש קשר הדוק לנדרים עצמם ולא רק להתרת הנדרים. כי אם לא כך , הזכרת הנשיאים היתה מוצדקת רק בקשר להתרה ולא כבר בהתחלה,בקשר לנדרים עצמם! המאמר הבא בא כדי להסביר הקשר בין "נשיאים" לנדרים:
האם נדר זה לא הוספה על מצוות התורה ועברה על "לא תוסיפו ולא תגרעו ממנו"?
לא! כי הרי מצווה אי אפשר להפר או להתיר לעולם. נדר כן! ולכן , נכון שלנדר יש אותה קדושה ואותו כוח עבור האדם , כמו שיש למצוות התורה. אבל העובדה שאפשר להתיר נדר ולא מצווה, מבדיל מהותית בין מצווה לנדר ומאפשר "להוסיף" נדרים על מצוות .
יוצא מזה: עצם אפשרות הניתנת לאדם לנדור, באה מהאפשרות להתיר הנדר! זאת אומרת, שה"גדולה" המוענקת לאדם לקדש את דברו כמו דבר ה' בעצמו, תלויה ב"קטנות" של האדם שמכיר שהוא עלול לא להצליח לעמוד בדיבורו ולצורך בהתרת נדרו!!
אילו לאדם לא היה אפשר להתיר, אז דיבורו היה נחשב ל"אלוהי", וזה היה סותר את המצווה של בל תוסיף, זה היה משווה אותו לאלוהים, וזה היה אסור לגמרי!!
הנדר הוא אנושי!
לנדר יש מימד של השקה לאלוהות, אבל בו זמנית, יש לו מימד של הכרה בקטנות האדם, באנושיותו!
לכן אי אפשר להפריד בין אפשרות לנדור והאפשרות להתיר הנדר.
הנשיאים:
הם מסמלים את גדלות האדם. אדם יכול לראות אדם גדול ולהימשך אחר גדלותו ולשאוף לגדלות . אדם יכול להרגיש בזמן מסויים "גדול", זך, התרוממות רוח. ולפעמים, הוא יכול להרגיש שפלות ונמיכות רוח.
הנדר, בא בדרך כלל ברגעים של גדולה, שבהם האדם מנסה לקחת החלטות טובות עבור עצמו, וההחלטות האלה, ה"נדר" יעזור לו בעת שפלות , לעמוד בהחלטתו הטובה בעת גדולה. למשל, אדם הגיע להחלטה להפסיק לעשן. זו זמן גדלות עבורו. הוא יכול לנצל גדולה רגעית זו, כדי לנדור , למשל "שהוא לא יעשן יותר". הנדר הזה , יכול לעזור לו בזמן חולשה, שהתאווה גדולה ממנו, ואז הוא יזכור הנדר, הוא יזכור שהיה לו רגע של גדלות וזה יכול לעזור לו לא לעשן אפילו ברגעים של חולשה!
נמצא, שמטרת הנדר היא לקבוע דבר, בעת "גדלות" שתעזור בעת "שפלות"! אדם "גדול" יכול להוות לאדם כוח לגדול בעצמו. כמו שרגעים גדולים בחייו של האדם עצמו, יכולים לתת לו כוח ברגעים של שפלות.
תפקיד ה"נשיאים" כאן , ברורה: תוקף הנדר בא מהגדלות. ובהכרה שיש קטנות! ולכן הגדולה תעזור לקטנות.
מצד שני, יש הכרה של קטנות. יש אפשרות להתיר נדר. הכרה שעובדה שהאדם הוא אנושי. וההכרה הזו היא זו שמאפשרת לגדלות שלו , להיות גם היא אנושית! ולא אלוהית!! העובדה שהנשיא, הגדול, יכול להתיר, זה אומר שהנדר הוא לא אלהי אלא אנושי . ובתור שכזה, הוא מותר ומותאם לאדם, בגדלותו ובשפלותו.
"נשיאים" כתוב ולא "נשואים". הם לא מנושים מעל לאנשים האחרים. הם משיאים את האחרים. "נשיאים" הם "משיאים". הגדלות שלהם נמדדת ביכולת שלהם למשוך מעלה את האחרים.
תפקיד הגדלות היא -רק- לרומם את רגעי הקטנות.
תפקיד הנדר הוא לעזור לרגעי הגדלות להתרומם ברגעי הקטנות.
מטות:
מלשון "הטיה": מטה משה היא האפשרות של משה להטות את האלהות כלפי מטה. להטות את הגדלות כלפי הקטנות
מטה אהרון , מטרתו להטות את האדם כלפי האלוהים. להטות את הקטנות כלפי הגדלות.
ראשי המטות: הם ראשים, גדולים, שמצליחים להטות את קטנות האדם כלפי גדלותו.
ייתכן ששמה של הסדרה :"מטות" מקורה ברעיון שנתן לאדם להטות את עצמו משפלות לגדלות וגם לא לחשוב שגדלותו הופכת אותו לאלוהים! הוא נשאר אדם.
פרשת הנדרים לפני כניסה לארץ(לע"ד)
למה פרשת הנדרים נאמרה כל כך מאוחר, רגע לפני הכניסה לארץ?
הסבר השם משמואל הוא שיש רצף בין פרשיות שלח-קרח-חקת- בלק-פנחס-מטות : הכל מסובב על עניין הדיבור!
לעניות דעתי, נראה לי שהכניסה לארץ דורשת אחריות הרבה יותר גדולה מצד כל אדם מישראל. הנדר הוא צעד אחראי של אדם הלוקח על עצמו אחריות על עצמו ועל דיבורו.
בנוסף לכך, בארץ ישראל, נדרש מהאדם לעסוק בכל התחומים. הגשמיים והרוחניים. ה"קטנוניים" וה"גדולים" ביותר. אדם שירצה להישאר בתחומים הגדולים והנשגבים של הרוחניות, לא הבין את משמעות הכניסה לארץ ישראל. הנדר הוא הסמל של העיסוק בתחומים הגדולים והקטנוניים , על ידי האדם הגדול והקטן, האדם האנושי!
אותם ואת פנחס (שצב)
רש"י מסביר שפנחס היה צריך להשתתף במלחמת מדין כי הוא היה צאצא מיוסף והיה צריך לנקום מכירת יוסף על ידי המדיינים!!
- שאלה ראשונה= מאיפה פנחס הוא צאצא של יוסף? הוא כבר הסביר לנו שאמו של פנחס היא בת יתרו! איך הוא יכול להיות גם הבן של בת יוסף?
אפילו אם אביו, אלישבע היא משבט יהודה (אחות נחשון בן עמינדב).
נראה לי שאפשר לתרץ כך: המדרש שאמר שפנחס הוא בן בת יתרו נסמך על האמרה שבני ישראל היו מרננים אחרי פנחס ואומרים: ראו בן פוטי זה שפיטם אבי אימו עגלות לעבודה זרה.."
פוטי הוא יתרו כי קוראים לו פוטיאל.
אבל אפשר גם להגיד ש "פוטי", זה פוטי- פרע כהן און!. יוסף אכן התחתן עם אסנת בת פוטי פרע. וההוא היה עובד עבודה זרה. כך שייתכן שפנחס בא מאסנת בת פוטיפר !! ונבין יותר שבני ישראל היו משמיצים פוטיפר ולא יתרו בפיטום עגלים לעבודה זרה!!
- שאלה יותר חשובה על רש"י: מה הקשר בן מכירת המדיינים לחיוב בלחימה עליהם לפני הכניסה?? ובכלל למה בבראשית מסופר שהמדנים מכרו את יוסף?
מטרת כניסת העם על ארצו היא שהעם ימצא אחדות.זה יקרה ממש רק בסוף ההסטוריה. בינתיים יש כוחות נגדיים וכוחות בונים.
הכוחות הנגדיים הן מסומלות על ידי מואב ומידיין!
יוסף היה האח המאחד. אחיו לא הבינו זאת ורצו להיפטר ממנו כי חשבו שהוא רוצה להשתלת עליהם.
- כוחות מואב מנסים להעביר את ישראל ממידותיו על ידי שפיכות דמים, עבודה זרה וגילוי עריות.
- מדיין רוצים למנוע מישראל את אחדותם. הם נגד המוסג "כנסת ישראל" הם נגד המוסג "קהל". לכן הם פחדו "עתה ילחכו הקהל.."
- כשצאצא אחד ממואב, מהצד הטוב שלהם, שלמה בן דוד בן רות המואבייה בנה בית המקדש, הוא ניצח את כוחות מואב והבית הראשון החזיק מעמד על ידי שמירת שלושת המצוות ש"ד, ע"ז וג"ע. אבל מיד כשישראל חזרו ועברו על שלושת החטאים האלה, נחרב הבית.
- כשישראל ראו את הצורך שוב להתכנס ולחזור לארצם אחרי גלות בבל, המושג של "כנסת ישראל" גבה בליבם. לא שמירת המצוות או חכמה יתרה או צדקות מופרזת זיכתה אותם לבניין הבית השני.
אבל מייד כשגברה שנאת החינם חרב הבית השני.
הווה אומר ,שכל הזמן, אנו מנסים להילחם נגד שתי הבעיות האלה: המימד המוסרי -ערכי שלנו (קליפת מואב-הדת) ואחדות העם (כליפת מדיין).
**אבל יש אי שוויון בין שני המישורים האלה: הרבה יותר קשה להשתחרר מקליפת מדין מאשר מקליפת מואב!! לראיה, הגלות אחרי חורבן ראשון נמשכה רק 70 שנה. בעוד שהגלות אחרי הבית השני נמשך 2000!
אחי יוסף, במקום להרוג את יוסף, מכרו אותו. כך הם המתיקו את קליפת מואב. כי הם לא עברו עבירה גדולה מדי.
אבל לגבי האחווה, הם לא עשו כלום, הם מכרו אותו כדי להרחיק אותו לנצח. ולכן, קליפת מדיין לא תוקנה. להיפך, במכירה , הם נתנו תוקף לקליפת מדיין. וזה מה שרוצה הפסוק לאומר: והמדנים מכרו את יוסף"
המדנים, הם המדיינים, מלשון ריב ומדון, קליפת שנאת חינם, היא זאת שעומדת ומקטרגת על עם ישראל.
לכן, לפני הכניסה לארץ, יש צורך קיומי לאפשר התחלת פיתרון בעיית מדיין!
לכן, מתבקש משה בעצמו, שהוא סמל אחדות העם, להילחם נגד מדיין ועד אז הוא יוכל להיאסף אל עמיו.
התערבות פנחס במלחמה נגד מדיין מוסברת על ידי זה שהוא גם צאצא מיוסף והוא זה שצריך לטפל במכירה של סבו על ידי בעיית קליפת מדיין!
בסוף ההיסטוריה, לפני בניין בית שלישי, יהיה שוב צורך לטפל בבעיית מדיין, זאת אומרת לטפל באחדות עם ישראל, שעם ישראל ירגיש שהוא עם אחד ושהעיקר היא "כנסת ישראל" (הרבה יותר מאשר בעיית מואב, הדת ) ולכן, אליהו הנביא הוא זה שיטפל בבעיה זו. כמו שפנחס – הוא אליהו- התחיל לטפל בה בכניסה לארץ בפרשתנו!