16-07-07

מישל בן שושן

 

מסעי בעד2

הרב בן עזרא

 

עניין ערי המקלט

 

הגדרות:

"מי שרצח בשגגה", גולה(זה מינוח החכמים) לעיר מקלט.

מתוך שלושת העברות החמורות ביותר: עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה, התורה מצווה לטפל טיפול מיוחד בחמור שמבניהן: הרצח.

ישנם 3סוגי חומרה

במזיד- בשגגה- באונס.

פרשתנו עוסקת במצב השני.

אבל הרמב"ם עושה חלוקה פנימית נוספת בתוך ה "שוגג":

1 שוגג הקרוב למזיד

2שוגג

3שוגג הקרוב לאונס.

ולפי הרמב"ם, התורה אינה עוסקת בשוגג הקרוב למזיד אלא בשוגג האחרים.

 

היום:

כשמדובר על רוצח בשגגה, חושבים מייד היום על תאונות דרכים.

חייבים לסווג היום את עברות התנועה לפי הסיווג של הרמב"ם בקשר ל "שוגג".

למשל, מי שנוהג תחת השפעת אלכוהול, הוא רוצח במזיד. או לפחות " שוגג הקרוב למזיד " ואיננו זכאי לטיפול בעיר מקלט!

 

הטיפול נעשה על ידי הלויים בערי המקלט:

למה הלויים מטפלים ברוצח בשגגה?

כי זה בעיה של אלימות פנימית שלא כוונה נכונה. החוסר זהירות איננה "סתמית". היא נובעת מחינוך לקוי בקשר לכוחות האלימים שנמצאים באדם. הלויים הן אנשים אלימים בטבעם.

מאז ומתמיד, כבר מסיפור הריגת אנשי שכם, הריגת חוטאי העגל, מעשה פנחס,וכולי.. כולם מעידים על אלימות פנימית אצל נפש הלויים.

אבל הלוויים למדו לנקז את האלימות הזאת לטובה. הם אלה שיכולים ללמד, לחנך, לטפל טיפול מיוחד באנשים הסובלים מאותם בעיות.

 

 

סדר עדיפות:

עניין ההרג בדרכים חייב לזעזע אותנו, אנשי הדת הרבה יותר מכל נושא אחר. אין סיבה להעלות את נושא "מצעד הגאווה" על פסים כמעת אלימים בעוד שאין טיפול מספיק בעניין הקטל בדרכים.

חייבים תמיד לחשוב על הפרופורציות בקשר לנושאים שמטפלים בהם.

התורה לא רק צוותה מצוות היא גם הצביעה על חומרות וסדר עדיפות.

וטיפול בסדר העדיפות לא פחות חשוב מאשר הטיפול עצמו.

עניין ההריגה בדרכים צריך להיות בראש מעייניי הדתיים , אולי יותר ממצווה אחרת!