דברים שם

22-07-09

מישל בן שושן

דברים שם

 

הקדמה לע"ד:

ספר דברים הוא ראשיתה של התורה שבעל פה.

"התורה שבכתב" היא מה שקבלנו.

"התורה שבעל פה" היא התגובה שלנו אחרי שקבלנו את התורה שבכתב. זה מה שיצא מאיתנו כלפי העולם וכלפי הדורות הבאים. התורה אמורה לשנות אותנו, לא להשאיר אותנו אדישים. והשינוי הזה, הזעזוע הזה , והחידושים שגרם אצלנו מהווים את התורה שבעל פה.

 

  • התורה זעזעה משה ושנתה אותו. הוא כבר לא אותו המשה שהכרנו בהתחלת דרכו. משה היה "לא איש דברים" והפך לאיש הדברים פר אקסלאנס!!.

משה רוצה להעביר לדורות הבאים שהתורה חייבת לשנות אותם, לדבר אל ליבם, לרגש אותם, לא להשאיר אותם אדישים. ונדרש מהם להעביר תגובות אלה הלאה. כמו שהתורה שינתה אותו, הוא מקווה שהתורה תשנה את הדורות הבאים. וזאת מטרת התורה שבכתב: שהיא לחיה דרך האדם, דרך הפה של האדם בתורה שבעל פה.

 

  • דברים= מה שהוא "קשה" כי זה לא משאיר אדיש השומע. זה ההפך מדברים "בטלים", שאין להם משמעות.

דברים= דברים ש"מדברים" אל האדם. שמזעזעים אותו. (לא רק במובן השלילי , אפילו בשמחה, בהתרגשות, בחשיבה, בפתיחות גדולה יותר, ברצון לתקשר עם הזולת..) לכן חכמים כנראה מדברים על "תוכחות". כי האדם צריך לצאת שונה מדבר תורה אמיתי. וטבע האדם הוא שהוא מעדיף לא להשתנות, לא להזדעזע, אלא להמשיך בשגרתו. לכן שינוי עבורו הוא "קשה" ותוכחה!

  • "אלה הדברים" ולא "ואלה .." כי זה "פוסל את הראשונים! ה"פסילה " לא שוללת את מה שכבר נאמר אבל היא פותחת מישור חדש. המישור החדש היא התורה שבעל פה.

התורה שבעל פה כלולה בתוך התורה שבכתב כדי לציין את המטרה שלה. תורה שבכתב ללא תורה שבעל פה היא אות מתה!

אנו לא "עם הספר" אלא "עם הדיבור בעקבות הספר"!

 

בין פארן ובין תופל ולבן (יד)

 

לבן הוא צבע המוח צבע הלחם מרכז השכל
אדום הוא צבע הלב צבע הבשר מרכז הרגש

 

  • פארן, לפי רש"י הוא המקום שבו קרה חטא המרגלים. שם, ישראל לא רצו להיכנס לארץ ישראל כי הם פחדו לרדת לתוך עולם הגשמי, לעזוב את עולם הנסים, עולם שכולו שכלי. הם רצו להישאר "לבנים".
  • תופל ולבן, לפי רש"י, הוא המקום שבו ישראל מאסו ב"מן". כי הוא היה יותר מדי לבן!! כי הוא היה שכלי, ניסי. הם רצו "בשר", אדום, רגש, תאוות!
  • שני המצבים האלה, שניהם פסולים כי האדם חייב לחיות עם שני הצבעים האלה גם יחד: השכל והלב, הלבן והאדום. חייבים לחיות בין הלבן לבין האדום ולא לחיות באשליית הצבע היחיד או לבן או אדום! לכן כתוב: "בין פארן (האדום) ובין תופל ולבן"!

 

אלף פעמים(כא)

"ה' אלוהי אבותיכם, יוסף עליכם ככם אלף פעמים

ויברך אתכם כאשר דיבר לכם"

משה מברך את ישראל באופן קצוב ("רק" אלף)! למה? ואם כן, למה הוא מבקש שה' יברך אותם ..אין סופית! אז מה זה יעזור לנו הברכה הקצובה של משה ? רש"י כבר שאל זאת וענה שמשה אמר "זו משלי"!

המברך הוא צינור לברכה: הוא עוזר למבורך לקבל את השפע מהאלוהים.הוא עוזר לאדם להיות כלי קיבול לברכה מהאלוהים.

השאלה היא :"איך האדם, שהוא כלי מוגבל וקצוב יוכל לקבל שפע בלי גבול, מהאין סוף?"

התשובה של השם משמואל היא פשוטה וענקית בבת אחת:

האדם צריך להחליף כלי קיבול כל הזמן! כך, הוא יוכל לקבל שפע אין סופי כי יהיו לו אין סוף כלים למלא!

באופן מעשי, ההנחיה היא שהאדם צריך להתחדש כל הזמן. בכל תחום הוא צריך למצוא כוחות חדשים, דרכים אחרות להסתכל על עצמו ועל החים. כל רגע הוא צריך אפילו למחוק לרגע את כל מה שהוא יודע, מה שהוא רגיל לעשות, ולהתחיל מחדש הכל. אפילו בעבודת ה'!

"אם האדם מחליף כח בכל עת ברגש חדש, ומתחיל בכל פעם מחדש באילו לא טעם טעם עבדות ה' מעולם, זה עצמו הוא דבר שאין לו קצבה.. וזה עשאו נמי כלי לקבל בלי גבול הברכות"

 

ומשה הוא בעצמו מידת ההתחדשות הזאת!:

  • שמו, "משה" הוא כאילו ברגע זה ממש הוא יוצא מן המים. שמו הוא לא "משוי" בעבר, אלא "משה" בהווה! כל הזמם עושה כאילו לא השיג כלום ומתחיל מחדש. אפילו בסוף חייו הוא יגיד "אתה החילותה להראות את עבדך.." כאילו רק עכשיו הוא מתחיל לראות!
  • המילה "אלף" עמה מורה על הדבר הזה: אלף הוא המספר הגדול מכולם. אחריו אין מספר (רבבה היא רק ריבוי). יש אלף אלפי אלפים. אין מיליון או מיליארד! מיד אחר האלף חוזרים לאחד. להתחלה, ל"אלף-בית"!
  • כך שאנו מבינים את ברכת משה: כדי שתוכלו לקבל את הברכה שה' ברך את אבותיכם, שהיא אין סופית (כמו עפר הארץ או כוכבי השמיים), אבם חייבים להיות כלים מיוחדים שיוכלו לקבל את הברכות האין סופיות האלה. והסוד הוא : להיות כל פעם כלי חדש. להתחדש בכל. בריאה, בלימוד, בהבנה, וכל דבר תוכלו להיפטר ממנו כדי לקבל דבר חדש.
  • וזו הוראה בלימוד התורה: יש לקרוא אותה כל פעם כאילו היא נכתבה היום וקבלתי אותה היום. לשכוח לרגע את כל מה שאני יודע על הפסוק ולקרוא אותו בתמימות, ברעננות, בהתלהבות. אחר כך, אני אוכל לצרף לראייה החדשה הזאת , שוב את כל הלימוד הקודם שלי כדי לחבר הכל יחד, אבל לימוד טוב הוא לימוד שדורש שכחה רגעית של כל מה שנלמד עד כה!

 

 

סיחון ועוג (חי)

אלה הדברים אשר דבר משה..אחרי הכותו את סיחון..ואת עוג.."

נראה שרק בזכות זה שהוא הכה את סיחון ועוג, משה הצליח להגיד את הדברים האלה!!!מפלת סיחון ועוג היא סיבת כתיבת ספר דברים!??כדי להבין עניין זה נברר כמה נקודות:

  • חידושי הרי"ם: "סיחון זו כליפת המחשבה ועוג קליפת המעשה. וכל עוד הם קיימים לא היה משה יכול לבאר את התורה"
  • רש"י: "באר את התורה= תרגום בשבעים לשונות"
  • ויקרא רבה פ' ל':יצב גבולות עמים למספר בני ישראל= שבעים אומות העולם הם לעומת שבעים הנפש שירדו למצרים. שבעים אומות העולם מיוצגות, בזעיר אנפין, בתוך כלל ישראל. שבע העמים שבארץ כנען הם הצמצום של שבעים האומות (מצד הרע!)
  • בכל אומה יש חלק טוב וחלק רע. ועל ישראל לברר את החלק הטוב שבהן.
  • מסכת שבת (פח:):"אמר רבי יוחנן: כל דיבור שיצא מפי הגבורה נחלק לשבעים לשונות". כל הקדושה שהיתה בעולם נמשכה לתורה , ולא נשאר קדושה בעולם! (לכן קוראים להר הזה הר חורב! שנחרבה הקדושה מאומות העולם!)
  • במסכת סוטה (מב:): "ותשק (נעמי) להן( לערפה ולרות)…ותשק ערפה לחמותה, ורות דבקה בה: יבואו בני הנשוקה (גליית הפלישתי, בן בנה של ערפה) ויפלו בידי בני הדבוקה(דוד בן בנה של רות"!!": הנשיקה מחברת את הרוח שבכל אחת. היא מעבירה רוח הנושקת לתוך הנשוקה. כשנעמי נשקה בהתחלה את רות ואת ערפה, היא הכניסה בהן מרוחה כדי לעורר אצלן תגובה. אבל ערפה החזירה לה הכל (גם את החלק של נעמי וגם את החלק הטוב שהיה בה) ונשקה את נעמי וכך התרוקנה מקדושתה היא! ערפה נשארה ריקה מקדושה(ונקראת ערפה שהפכה ערפתה לחמותה)! אבל אצל רות, הנשיקה של נעמי הפיחה בה התעוררות והפכה את כל חלקי הטומאה אצלה לטהורים וכך יכלה לדבוק בנעמי! מכאן לומדים, שהנשיקה מכריעה לצד זה או לצד השני: או שזה מרוקן את הקדושה ונשאר בו רק את הטומאה, או שזה מטהר את כל מה שיש בשני והוא יכול לבוא להדבק בנו.
  • הדברות נקראים בזוהר "נשיקין". כמו שכתוב "ישקני מנשיקות פיהו" והם דומים לנשיקה של נעמי. וכל אומה קבלה את הנשיקה שלה: יש בהן חלקים שרצו להידבק לקדושה ובאו ויבואו בעתיד להתגייר, ויש מהן שיצאה מהן החלק הקדוש ונשארו ריקים!!

כל אומה, חזקה רק בזכות הקדושה שיש בה. וכישראל חטאו במדבר, זה חיזק את אומות העולם. לכן משה החליט לבאר בשבעים לשונות את התורה, זאת אומרת, לעשות כמו נעמי: לנשק את אומות העולם! אם ידבקו לישראל, ויתגיירו כמו רות, הנה מה טוב, ואם לאו, שהקדושה שבהם תצא מהם ותחזור לישראל וכך יישארו אומות העולם ריקים ויוכלו ישראל להיכנס לארץ!    התורה הושוותה לדבורים: יש בהם עוקץ, לאחרים ויש בהם דבש לבעליהם. כך הדברים של התורה , כמו הדבורים, יכולים להוציא הטוב מהרע ויכולים לרוקן את האויבים מכוחם. כמו שהדבורה מוצצת את המתיקות מהפרחים, כך התורה יכולה למשוך גרים מכל אומות העולם!    סיחון ועוג הגינו על ארץ כנען שלא ישלטו עליהם "הנשיקות" של התורה!( המדרשים אומרים שכנען העלו מסים לסיחון ועוג כדי שיגנו עליהם מפני ישראל ולכן, היה צריך להכחידם כדי שמשה יוכל לבאר התורה לשבעים לשונות וישראל יוכלו להיכנס לארץ!!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.