11-09-08

מישל בן שושן

 

כי תבא לעד

 

פירושים על הפסוק ב דברים פרק כו פסוק ה

 

"וענית ואמרת לפני יקוק אלהיך ארמי אבד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב:"

 

הנה כמה פירושים קלאסיים על הפסוק הזה שאנו אומרים בהגדה. המחלוקת והפרשנויות רבות שונות ומשונות! על מילה אחת יש לפחות ארבע אפשרויות לסיכום:

ארמי= תרח!

ארמי= אברהם!

ארמי= יעקב!

ארמי= לבן!

 

 

אונקלוס דברים פרק כו פסוק ה

(ה) ותתיב ותימר קדם יי אלהך לבן ארמאה בעא לאבדא [לאובדא] ית אבא ונחת למצרים ודר תמן בעם זעיר והוה תמן לעם רב תקיף וסגי:

 

 

יונתן דברים פרק כו פסוק ה

(ה) ותתיבון ותימרון קדם יי אלהכון לארם נהריא נחתת אבונן יעקב מן שירויא ובעא לאובדותיה ושזביה מימרא דיי מן ידוי ומבתר כדין נחת למצרים ואיתותב תמן לעם קליל והוה תמן לאומא רבא ותקיפא ומסגיא:

 

 

כתר יונתן דברים פרק כו פסוק ה

(ה) ותשיבו ותאמרו לפני יי אלהיכם לארם נהרים ירד אבינו יעקב מן תחלה וביקש לאבדו והצילו מאמרו של יי מן ידיו ומאחרי כן ירד למצרים והתישב שם לעם זעיר והיה שם לאומה גדולה ועצומה ורבה:

 

 

רש"י דברים פרק כו פסוק ה

(ה) וענית – לשון הרמת קול:

ארמי אבד אבי – מזכיר חסדי המקום ארמי אובד אבי, לבן בקש לעקור את הכל, כשרדף אחר יעקב. ובשביל שחשב לעשות, חשב לו המקום כאלו עשה, שאומות העולם חושב להם הקב"ה מחשבה [רעה] כמעשה:

וירד מצרימה – ועוד אחרים באו עלינו לכלותנו, שאחרי זאת ירד יעקב למצרים:

במתי מעט – בשבעים נפש:

 

 

רשב"ם דברים פרק כו פסוק ה

(ה) ארמי אובד אבי – אבי אברהם ארמי היה, אובד וגולה מארץ ארם. כדכת' לך לך מארצך, וכדכת' ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי. לשון אובד ותועה אחד הם באדם הגולה כדכת' תעיתי כשה אובד בקש עבדך, צאן אובדות היו עמי רועיהם התעום. כלומר מארץ נכריה באו אבותינו לארץ הזאת ונתנה הקב"ה לנו:

ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי – כי לא על ידי עשתה זאת כי אם בחסדך זכיתי בה. וכסדר הזה הוכיח יהושע לישראל בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח [וגו'], עד שהבאתים משם ונתתי להם ארץ כנען:

 

 

אבן עזרא דברים פרק כו פסוק ה

(ה) וענית – יתכן, שישאלו הכהנים לאמר, 'מה זה שהבאת'? על כן: וענית. או כדמות תחלה, וכן ויען איוב הראשון (איוב ג, ב). אובד אבי – מלת אובד מהפעלים שאינם יוצאים, ואילו היה ארמי על לבן, היה הכתוב אומר מאביד או מאבד. ועוד, מה טעם לאמר 'לבן בקש להאביד אבי', וירד מצרימה? ולבן לא סבב לרדת אל מצרים. והקרוב, שארמי הוא יעקב. כאילו אמר הכתוב: כאשר היה אבי בארם, היה אובד, והטעם – עני בלא ממון. וכן תנו שכר לאובד (משלי לא, ו). והעד: ישתה וישכח רישו (שם שם, ז). והנה הוא ארמי אובד היה אבי, והטעם, כי לא ירשתי הארץ מאבי כי עני היה כאשר בא אל ארם. גם גר היה במצרים, והוא היה במתי מעט, ואחר כן שב לגוי גדול, ואתה ה' הוצאתנו מעבדות ותתן לנו ארץ טובה. ואל יטעון טוען, איך יקרא ארמי? והנה כמוהו יתרא הישמעאלי (דה"א ב, יז) והוא ישראלי, כי כן כתוב. במתי – סמוך, כי לא נמצא לשון יחיד, ו'מתים' – לשון רבים. ורבי יונה דקדק אותה כולה באר היטב בערך 'מתה':

 

בעל העמק דבר:

ה' התכוון להוריד לגלות את ישראל לארם. ושם היתה מתקיימת הבטחת ברית בין הבתרים "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם"

אבל אחר שראה הקדוש ברוך הוא שלבן עינה את יעקב אז הוא שינה את התכנית והוריד אותו למצרים!!!