בע"ה ו אלול התשע"ג
מישל בן שושן
כי תצא מי
אשת יפת תואר:
- הקדמה:
לכל אומה יש "מידה" שהוא עובד אותה יותר ,ויש לו כלפיה "תשוקה" עצומה.
לעם ישראל תפקיד שונה: הוא אמור לקבל בתוכו את כל המידות ולעשות איחוד מכל המידות האלה. בכך, הוא מעיד בפני העולם כולו שה' (האחד) הוא האלוהים ( עם הביטויים הרבים והמנוגדים).
יש יתרון בזה שכל עם עובד מידה אחת: התשוקה כלפי המידה מאפשרת תסיסה וכוח רב כלפי המידה.
כשהמידה הזאת היא "נכנסת" לתוך ישראל, המידה תהיה במשך הזמן "בלולה" בתוך איחוד המידות.לכן, יש צורך, מידי פעם, לרענן את המידות האלה בהכנסת התשוקה של הגויים כלפי המידה הזו לתוך ישראל!
למשל, אם רוצים לבשל תבשיל עם הרבה תבלינים, כדאי שכל תבלין יוכן בקפדנות (בתשוקה ובהקפדה יתרה), בנפרד לשאר התבלינים, כדי שהתבלין הזה יקבל את מלא הטעם הייחודי שלו. אחרי שהתבלינים מבוללים, מקבלים עושר של טעמים. אבל אם מבלבלים את כל התבלינים ביחד הרבה זמן. בין בשעת הכנתם ובין באיכסונם , הטעם של כל אחד יפחת!
כל אומה מכינה תבלין אחד . עם ישראל אחראי על מעשה הקטורת של פיטום וערבוב כל הסמנים!
- ושבית שביו
לא כתוב "ושבית שבי" או ושבית שביך"! כאילו השבי שלקחנו במלחמה הוא דבר שהאובים בעצמם שבו ממקום אחר! זה כבר היה בידיו בתור "שבי" וזה "שביו". ועכשיו, עם ישראל לקוח בשבי את השבי שהיה אצל הגויים!
- אשה יפת תואר
זה סמל המידה הטובה שנמצאת אצל הגויים ושיש להכניסה לתוך עם ישראל.
- וחשקת בה
עיקר היקרות של המידה שנמצאת בגויים היא התשוקה של האומה הזאת כלפי המידה הזאת. לא דומה מידה שלומדים בספרים על קיומה לבין מידה שרואים איך עם יכול לחיות איתה ואפילו מוכן למות עבורה! התשוקה היא הרעננות של המידה שעם ישראל יכל ללמוד מהגויים שבה המידה חייה כל הזמן.
- ועשת את ציפורניה
המידה הזאת חייבת לעבור "בירורים" לפני שמכניסים אותה לעם ישראל. יש טוב ורע בכל דבר . כל מידה מכילה צדדים חיובים ושליליים. עבודת הבירורים היא העבודה הארוכה בפרשה שלנו. הסרת בגדי השבי, ניוול האישה.. כל אילה הם סמל לבירורים שצריכים לעשות ישראל לפני שהם מכניסים את המידה לתוך עולמם
- כי תצא למלחמה.
היציאה אל עבר העולם החיצון הוא תמיד דומה למלחמה. יש בה סכנות רבות. אבל היא נחוצה כדי שעם ישראל ימלא את תפקידו כמאחד את כל המידות! כי כל מידה צריכה רענונן על ידי ייבוא המידה הטרייה מאומות העולם שעובדים אותה בתשוקה רבה.
בן סורר ומורה
הגמרא במסכת סנהדרין ע מסבירה שכדי שנוציא להורג את הילד הזה, חייבים להתמלא כמה תנאים נוקשים מאוד:
האבא והאימא חייבים להיות "מצוינים". החינוך היה צריך להיות "מאה אחוז". הכל חייב להיות מושלם. אם בכל זאת, יוצא ילד שסוטה טיפה מדרך הטובה, אז יש להרוג אותו!!
זה לימוד אדיר של התורה, בצורה הומוריסטית:
בעצם התורה אומרת לנו שאין שום דבר שהוא לגמרי טוב או לגמרי בטוח או לגמרי רע או לגמרי מסוכן! בכל דבר האדם לוקח סיכונים. המטרה של התורה היא לא למנוע מהאדם בעיות אלא לתת לאדם כלים כדי להתמודד עם הבעיות! כל מערכת שתבטיח שלמות ומצוינות וטוב גמור, היא אשליה מסוכנת ובלתי אנושית!!
אם אדם חושב שהוא מושלם, ושאשתו היא מושלמת ושהחינוך שנתנו לילד הוא מושלם, הם חיים באשליה ובהזיות. אומרים להם, אם כך הדבר, אז תהרגו את הבן שלכם כי הוא סטה מילימטר אחד מהקו!! זה בעצם אבסורד שאמור להפנות אותם אל טעותם הקודמת: תדעו שכדי לטפל בבעיה יש לפנות אל השלב הקודם שגרם לבעיה. ואל תשלו את עצמכם שקיים דבר מושלם או אדם מושלם!
כל העולם מלא סיכונים ובעיות!
דרישת סמיכויות
רש"י, בעקבות המדרשים, דורש את הסמיכויות בין שלשות הפרשיות הראשונות של הסדרה:
- אשה יפת תואר
- אישה שנואה
- בן סורר ומורה
מהפירוש שלו, ניתן להבין שאם אדם נושא אישה יפת תואר גויה, "סופו" לשנוא אותה. ואם הוא שונה אישה, אז "סופו" להוליד בן סורר ומורה.
אם כך פני הדברים, אנו נוטים להגיד : כדאי לא להתחיל בכלל את כל הסיפור האומלל הזה ! אסור להתחתן עם גויה שמתגיירת! וכך נחסוך לנו את כל הבעיות האלה!!
ובכלל, למה יוצאו למלחמת הרשות הזאת? היה כדאי להישאר בבית!
נראה לי שהרמ"י מתנגד נחרצות למסכנה הזאת:
כן יש לצאת למלחמה. כן יש לקחת סיכונים! כי אין דבר שווה בלי סיכון לצידו! הרי היציאה המסוכנת ביותר היא הלידה! יש מיד גזר דין מוות! כי כל ילוד סופו למות!! ובכל זאת, מצווה גדולה להביא ילדים לעולם! למרות הסיכונים הרבים!!
הפירוש של הרמ"י על ההכרח להכניס לתוך עם ישראל מידות טובות (יפת תואר) שנמצאות אצל אומות העולם (האויבים!) הוא מורה שכל הסיפור הוא אומנם מסוכן, אבל הוא חיובי מאוד והוא אפילו נחוץ לחיים של עם ישראל!! אסור להימנע מלצאת!! )חוץ ממקרים מיוחדים שבהם האדם חלש, חולה מפחד…כמו שכתוב בבירור הלוחמים במלחמת הרשות) אבל, כל יהודי בריא בגופו ובנפשו, חייב לצאת!! לצאת אל סכנות העולם החיצון! העולם שבו האדם חייב לקחת על עצמו אחריות וסיכונים רבים!!
התורה מבררת אמנם את כל השלבים שבהם יכולים להיות כישלונות ולתת כלים איך להתמודד עם הכישלונות האלה.
נכון, נישואים (כל שהם ובמיוחד נישואים עם גיורת) יכולים להצליח אבל יכולים גם להיכשל. לא נורא! זה מחיר החיים! לא בגלל זה אסור להתחתן! אלא, יש לדעת איך להתנהג בשעת הכישלון.
כדאי מאוד לא לחיות באשליה שהכל מושלם. יש בכל עשייה סיכונים. כן יכל להיות שהיחסים עם אישה לא יצליחו. כן יכול להיות שהחינוך שלנו לא יהיה מושלם. זה לא אומר שיש להתכחש לבעיות . יש להכיל אותן, יש להתמודד איתן. ובדרך כלל, כשמתבוננים על הדבר שהביא למצב הנוכחי, כלומר, כשעולים לסיבות המקרים המצערים, שם ניתן לתקן ולהמשיך הלאה. כשהייתה לנו בעיה בעגל הזהב, עלינו לאימה שלו, לשלב הקודם, ותקננו את חטא העגל עם הפרה האדומה! גם כאן, העלייה לשלב הקודם, מאפשרת רוב הזמן להתמודד עם התוצאות.
קן ציפור
לפעמים, ביציאה לדרך, בגלל הסיכונים והמצב הלא רגיל, יש לעזוב את הכללים המקובלים ולהתנהג בצורה שונה!
האם= הכללים של דברי תורה המקובלים
הבנים= חוקים זמניים מנוגדים לכללים המקובלים שיש לפעמים ללכת לפיהם!
בדרך, יש לפעמים לשלח את האם (הכללים המקובלים) ולקחת לעצמנו הבנים!!
ויתד תהיה על אזניך- ויד תהיה מחוץ למחנה
בדרך יש גם לעשות לעצמנו "יתד" כלומר כוחות מיוחדים שיעזרו לנו להתמודד עם קשיי סכנות הדרך. למשל, "אמונה יתרה", ביטחון עצמי, ..!
לא תלין נבלתו על העץ
אדם שהורשע בבית דין והומת, הוא סמל האדם הפחות מכולם. ובכל זאת, גם לו הבורא דואג ומבקש שלא לבזות אותו עד כדי כך. אחרי שתולים אותו על העץ, אסור להשאיר את גופתו תלויה על העץ בלילה. יש לקבור אותו בכבוד. כמו שאין טוב מושלם, אין רע מושלם! ואפילו אצל אדם כזה, ואפילו בגווייתו, נשאר דבר טוב, נשאר כבוד מסויים.
מסכנה:
הסדרה שלנו מבררת את כל מצבי היציאה. האדם חייב להיערך ליציאות. לא לפחד מהן. כי הן חלק הכרחי למילוי תפקידנו בחיים. לכל יציאה יש סיכונים. במקום להתכחש אליהם יש להיעזר בכלים שנותנת לנו התורה כדי להתמודד עם התוצאות (החיוביות והשליליות) של כל מהלך. יש להיות מודע להשתלשלות הסיבות והתוצאות ולדעת לטפל בכל שלב ולהוציא ממנו המיטב!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 