עקב שם

02-03-09

מישל בן שושן

 

עקב שם

 

והיה עקב תשמעון (לע"ד)

רש"י: "את המצוות הקלות שהאדם דש בעקביו"

נראה שאם האדם שומר את הדברים שהוא בדרך כלל הוא "דש בעקביו" אז תבוא עליו הברכה הגדולה! למה? האם המצות "הגדולות" שהוא מקיים אינן מזכות אותו לברכה? הרי לא כתוב "אם אפילו המצוות הקלות אתה תשמעו" או אם גם המצוות הקלות.." אלא דווקא קיום המצוות הקלות מביאה ברכה!!!

נראה לעניות דעתי לתרץ כך:

הרי לכל אדם יש סדר עדיפויות משלו. לכל אחד יש דעות מגובשות, יש אורח חיים משלו. בדרך כלל האדם עושה מה שהוא רגיל לעשות. הוא עושה גם מה שהופך להיות "נוח" לו! כך הוא נכנס לתוך שגרה, לתוך עולם בטוח של מעשים ודעות קבועים ואפילו "מקובעים"!

מה שמתבקש מן האדם, כאן, זה לשים לב לצדדים האחרים שלא נוחים לו! זה דורש ממנו פתיחות מתמדת כלפי דעותיו, הרגליו. מוכנות לחשוב אחרת, מוכנות לעשות אחרת ודברים אחרים.

יש דורש   ממנו ענווה, "הכנעה" כמו שאומר השם משמואל. מוכנות להיות קשוב כל יום מחדש לרצון ה'. אולי הוא עד עכשיו לא הבין כלום. אולי עד עכשיו , כל מעשיו (אפילו הטובים) נעשו רק בגלל שזה היה לו נוח ולא בגלל שזה היה רצון ה'!

מתבקשת חזרה בתשובה מתמדת לגבי מעשיו "הטובים". כי המעשים שהוא יודע שהם רעים, הוא רק צריך להחליט לשנות אותם. אבל לגבי המעשים שנדמה לו שהם טובים, הוא מסונוור וקשה לו לשפוט אותם מחדש!. לכן כתוב "המשפטים", הדברים שאמורים להיות מובנים לו, פשוטים. את אלה גם כן צריך להעמיד בספק ולרעננן את הכוונות ולחפש האם אין דברים ששמתי מתחת לרגל כדי שלא יראו, כדי שלא אראה אני בעצמי. כמו שמטאטאם מתחת לשטיח! דברים שדשים בעקב כי לא נוח לנו להתוודע אליהם.

אם האדם עושה את המאמץ לשמור את הצדדים האפלים האלה, אז ה' יעשה גם הוא מאמץ מעבר למקובל וישלח ברכה…..!!

 

את הברית

למה צריך לחפש זכות אבות ?הרי אם ישמעו למשפטים יש להם זכות של עצמם!!

ואם אין להם בכלל זכויות, אז למה שה' יתחשב בזכות אבות כדי להציל אותם, הרי עשיו לא נהנה מזכות אבות!

מה הוא ההבדל בין עשיו למשל ליעקב בקשר לזכות אבות? הרי יש להם אותם אבות!! למה עשיו לא נענה בבקשתו לזכות אבות ויעקב כן נענה?

התשובה של השם משמואל חדה: כדי לזכות בזכות אבות צריכים לפחות ללכת בדרכם. ומה היא דרכם? ההכנעה. המוכנות להיות בהשתלמות כל הזמן. ההרגשה שלא הכל אנו יודעים, לא הכל אנו עושים נכונה.

אברהם אמר "ואני עפר ואפר" יעקב אמר "קטונתי מכל החסדים.."

מהרגע שאנו מודים שאנו לא מסתפקים בעצמנו כדי להבין הכל, כדי לשלוט על הכל, שאנו , למשל שייכים למסורת, יש לנו אבות, אפילו אם זה לא נוח לנו לפעמים, עלינו להמשיך מסורת ושלשלת. העובדה שאנו מודים שיש חלק בנו ששיך לאבות ואין אנו מתחילים בעצמנו ומסתיימים בעצמנו, אז זה מספיק כדי לקבל את זכות אבותינו.

העובדה שאנו נכנעים , מחשבתית לפני עצם היותנו בנים לאבות, מזכה אותנו גם בזכות אותם האבות!

עשיו הרגיש עצמו "עשוי"!! שלם, מסתפק בעצמו. הוא מרכז העולם. אפילו כיבוד אב ואם אצלו , לא היה עבור הוריו אלה עבור תדמיתו. הוא רוצה להיות מושלם כדי להיות מושלם! להיות "בן טוב". הוא הראה בחוץ סימני טהרה וצדקות מופלגים כי היה משוכנע בעצמו שהוא היה מושלם.

לכן, דרכו היה מנוגדת מדרכם של אבות ולא זכה בזכות אבותיו לגמרי.

יעקב לעומתו, נראה מבחוץ כמתעתע, נראה משקר, נראה גנב, בורח, כל התכונות שיכולות להיראות רעות. נכון, כי יעקב כל הזמן בתהליך שיפור. בחיפוש. לא מושלם. בעיני אחרים וגם בעיני עצמו. לכן הוא כן זוכה בזכות אבות. ובניו גם כן במידה ויתנהגו בהכנעה ובשפל בעיני האלוהים.

ולכן, אפילו מתוך הקללות הכי חמורות בפרשת בחוקתי, אחרי כל הפשעים האפשריים של ישראל, כתוב "וזכרתי את בריתי יעקב…" זכות אבות מגן כי בכל זאת, ישראל מתקשרים איך שהוא לעם, למסורת, לאבותם, לחיפוש התולדות. וזה מספיק להיות מחובר לאבות ולזכות בזכותם.

 

לסיכום:

והיה עקב תשמעון= אם תהיו נכנעים בעיני עצמכם ובחיפוש מתמיד אחרי רצון ה' ולא תחשבו שאתם צדיקים מושלמים.

את המשפטים= אפילו בעיניים שאתם חושבים שהבנתם אותם מזמן ורגילים בם והם פשוטים עבורכם, אתם תהרהרו ותהפכו כל מוסכמות כדי לברר את עצמכם

לשמר ה' את הברית= ה' יפעיל עבורכם את זכות אבות ואת ברכת האבות.

 

כל מקום אשר תדרוך כף רגליכם בו..לכם נתתיו! (לע"ד)

מעניין שהסדרה "עקב" מתחילה עם עקב ומסיימת ב"כף הרגל"!

המי השילוח מסביר:

"כל מקום אשר תדרוך כף רגליכם בו…לכם נתתיו"= אם אתם מרחיקים את החפץ או את המקום מכם: מתחת לכף הרגל הוא שם הכי רחוק מהראש!, אם אתם יודעים לשים מרווח ביניכם לבין כל דבר, אז יש לו סיכוי להיות שלכם! כי אם לא שמים מרווח, אין אפשרות לקשר, ליחס פורה, למרחב תמרון, זאת אומרת אין קדושה!

בין אדם לאשתו, חייב להיות מרחב , יש קידושים בניהם. פעמים אפשר לנגוע , פעמים לא .לפעמים  זה הולך טוב, לפעמים פחות. יש מרחב של כל אחד, והקשר בין איש ואשתו פורה בין המרחבים האלה. אם אדם מחשיב את אשתו כקינינו, כחפצו, אז הקשר בניהם מת. אין לו אפשרות להיות בעל משמעות.

כך בין אדם לחפץ

כך בין אדם למקום: אם עם ישראל יחשוב שארץ ישראל נתונה לו בכל מצב, אז הוא יאבד אותה. יש לו לזכות בה כל הזמן. וכדי לזכות בה הוא צריך להבין שהיא לא "נתונה לו". אלה שיש מרחק בניהם, כמו המרחק בים כף הרגל והראש, ובתוך המרחב הזה הוא צריך לחזר אחריה, לזכות בה! רק אז היא "נתונה לנו".

כך בדיוק כלפי המחשבות ,הרעיונות, והעקרונות שהוא כבר גיבש מזמן לעצמו: ככל שהאדם מוכן להסתכל עליהם בעיניים בוחנות שוב ושוב, ככל שהוא שומר מרחק מהם, הוא ימצא יותר עומק בהם . זו בדיוק ההגדרה שנתנו להתחלת הפרשה בעניים העקב! זו הגדרת הקדושה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.