24-08-06

 

שופטים (לע"ד)

 

שני רעיונות אישיים לגבי הפרשה

 

1הפסוק הראשון, "שופטים …תתן לך…ושפטו את העם משפט צדק"

עם הפירוש המקובל שזאת הוראה למנות דיינים הגונים, כאלה שישפטו את העם בצדק:

נראה לי שזו הוראה מפורשת לכל אחד מהעם להיות מעורב ואחראי לכל מה שקורא ברשות השופטת. אני חייב לדאוג , כאזרח פשוט, שיתמנו שופטים הגונים. אין לי לאמר, " זה לא עניני, שיסתדרו שם למעלה בניהם וימנו מי שהם רוצים!". לא, כל אזרח חייב להיות מעורב בנעשה "שם למעלה". האחריות היא מוטלת על כל אחד. "תתן לך"!

כמו כן לגבי הרשות השולטת:"שום תשים עלך מלך.."

 

2 הרבה פסוקים מזכירים "וירשתם וישבת בארצם". הפועל "לרשת" מופיע

יותר ממאה פעמים בתורה ובמיוחד בספר דברים .

בפרשה שלנו למשל, כבר בפסוק השני:"צדק צדק תרדוף…למען תחיה וירשת את הארץ.." מינוי השופטים, ובעיקר , לפי הפרי צדיק העבודה האין סופית של שילוב בין ה"שופט והשוטר" שיש בכל אחד, השילוב בין החכמה והיראה, הם עבודות עיקריות שרק בזכותם יהיה אפשר לחיות!! ולרשת את הארץ!

אבל הירושה היא תמיד העברת דבר מרשות לרשות אחרת. בדרך כלל מאב לבן. אבל לא רק. אפשר שהבורא ירצה להוריש גוי מסויים מארצו ולתת את הארץ לגוי אחר, ואז הגוי החדש "יורש " את הארץ.

כך ה' עשה כנראה לארץ ישראל. הוא כל הזמן מזכיר לנו שהארץ היא ירושה. למה?? למה להזכיר זאת כל פעם? אם הוא הוריש לנו אותה. אז זהו!. לא מזכירים לבן שהו ירש מאביו כל יום!. אומרים לו את זה בהתחלה וזה הוא. אחר כך זה שלו!.

לא כן כשמדובר בירושה לא טבעית. כשלוקחים את הירושה ממשהו ומעברים למישהו אחר, אז האדם האחרון מרגיש כל הזמן צורך לזכות בירושה הזאת!.

עם ישראל חייב להרגיש כל הזמן שהו בארץ ישראל בתנאי שהוא ימלא את תפקידו כעם ישראל. אין זאת ארץ "שלו". הוא לא יכול להישען על הקניין הזה ולהתנער מהתפקיד שלו , מהתנהגותו.

להיפך. התנהגותו במשך הזמן תקבע את שייכותו לארץ. כמו שה' גירש גויים אחרים מן הארץ בגלל התנהגותם, כך הוא יכול חס ושלום לעשות כן שוב. לכן, הארץ שייכת רק לבורא העולם. ואנו מחזיקים מארץ על תנאי התנהגותנו ושייכותנו אליה.

לכן , נראה לי, משה חוזר כל הזמן על הפועל "לרשת את הארץ": לפעול כל הזמן כדי לזכות בה כל הזמן.

אני מבין עכשיו את שייכות המשפט   "וירשת את הארץ", בפסוק השני של הפרשה:" צדק , צדק תרדוף (כל הזמן, ללא לאות) למען תחיה וירשת את הארץ". שייכותי לארץ עוברת רק דרך מידת השתדלותי בעשיית בצדק.