29-09-09
מישל בן שושן
וזאת הברכה שם
1 המדרש רבה מציע:
- אברהם "בירך" את יצחק כשהוא נתן לו את כל אשר לו.
- יצחק התחיל לברך את יעקב ב"ויתן לך.." וסיים ב"ויקרא .."
- יעקב התחיל ברכת בניו ב"ויקרא.." וסיים ב"וזאת"
- משה התחיל ב"וזאת הברכה" וסיים ב"אשרך ישראל
- דוד התחיל ספר תהילים ב"אשרי האיש.."
כך שכל אחד התחיל במה שסיים קודמו!
כי יש התקדמות, במשך הדורות בכושר נתינת וקבלת הברכה.
המילים ש"מקשרות " בין האבות, אינן מילים סתמיות כמובן, אלה מילים המציינות מה חידש כל אב על קודמו, ומה איפשר לבא אחריו להתקדם בסולם הברכה:
- ויתן: מלשון "מתנה". אם יש צורך שאברהם ייתן במתנה משהוא ליצחק, זה אומר שליצחק לא היה אפשרי להשיג זאת לבד! ואכן, יצחק הוא ממידת הדין , ואם הוא לא זכאי לדבר מסויים, אז לא מגיע לו! אבל עולם הברכה מתחיל בזה שכן אפשר לקבל משהוא חינם ! ולכן, עצם הנתינה היא הברכה עבור יצחק.אברהם פתח את האפשרות שהאב יעזור לבנו בעולם. השלב הראשון של הברכה היא מוכנות לתת, לעזור לשני. זה דורש מידת חסד גדולה שאכן היתה לאברהם!
- ויקרא: לא מדובר על סתם קריאה של משהוא שיושב בחוץ, כי אז אין טעם שהתורה תספר לנו שיצחק קרא לבנו או שיעקוב קרא לבניו! הקריאה, בתורה, היא דרישה מהשני לבוא להתייצב מולי. לקחת אחריות על המעמד הזה שהוא עומד מולי. זו דרישה מהשני שיכין את עצמו לקראת הפגישה. ואכן, יצחק חידש זאת: על זה שאמור לקבל את הברכה להיות מוכן לקבל אותה. כי אם לא, הברכה יורדת לטמיון!
- וזאת: בלשון המקובלים, "וזאת" מסמל את המלכות, או בלשוננו, מצב של קבלה. מצב של חוסר. כדי שאחרי ההתייצבות והמוכנות לקבל את הברכה, הברכה תישאר אצל המקבל, המקבל צריך להיות במצב של דרישה, במצב של קבלה, הוא צריך להיות "כלי קיבול". אם האדם מרגיש מלא, שלם, אז הוא אינו זקוק לשום עזרא . אין לו רצון להתחתן, אין לו צורך בזה, אין לו צורך אפילו במפגש אמיתי עם אדם אחר. ואם יתנו לו משהו, הוא לא ידע לקבל אותו! לכן, מצב הקבלה של "וזאת" הוא חיוני למקבל הברכה.
- אשרי: מה שמשה הוסיף בשושלת הברכה, זו המידה שמאפשרת לאדם להישאר במצב של רצון לקבל, לאורך זמן. הוא הכניס בעם ישראל גרעין איתן שתאפשר לברכה להישאר אצלו תמיד. דוד המלך ייסד זאת במלכות.עד לביאת ..משיח בן דוד!
- למה ביום האחרון?
רש"י:" ..אשר ברך משה…לפני מותו": רשי אומר שאם לא עכשיו , אימתי? כלומר, שמשה היה מעדיף לחכות עוד כדי לברך את ישראל, אבל , מכיוון שהוא הולך למות באותו יום, אז הוא נאלץ לברכם באותו יום. השם משמואל מסביר שככל שהימים עברו, ישראל השתפרו ביכולתם לקבל ברכה. וככל שהמקבל, משפר את יכולתו לקבל ברכה, כך הברכה איכותית יותר! כאילו המקבל מכין כל יום כלי יותר גדול לקבל ברכה יותר גדולה. ועדיף בתנאים אלה לחכות ככל שאפשר זמן כדי למסור להם מרכה כה חשובה לעתיד. זו גם הוכחה נוספת שדור באי הארץ הלכו והשתפרו עם הזמן, ולא "יתמעטו הדורות"!.
- ברכות נצחיות:
הברכות האלה אינם שייכים רק לבני ישראל בדור ההוא אלא לכל הדורות. כי לכן הם נכתבו בתורה! יש בכל יהודי חלק אחד של כל שבט . יש , במינון שונה , יחסית לכל אחד , חלק משבט יוסף, חלק משבט לוי, חלק מכל שבט ושבט. כך, שההפרדה בברכות בין השבטים, פונה לצדדים שונים שקיימים בזהות של כל אחד.
- למה חכמים קבעו ( בדורות האחרונים ) לקרוא את פרשת "וזאת הברכה" רק בשמיני עצרת? ולא למשל לפני ראש השנה או לפני פסח. ?
כי מחכים שהאדם יעבור תיקון כללי בראש השנה, כיפור והושענא רבה, ואז הוא מוכן לקבל את הברכות של משה . ה"תיקון הכללי" שמדובר עליו בימי תשרי הם הכנת האדם להיות כלי קיבול.
בראש השנה, העמידה מול מידת הדין, "האם אני צדיק או רשע"? כבר מציבה את האדם בענווה מול עצמו. 10 ימי התשובה, צום יום כיפור, גם הם מכינים את האדם להיות קשוב יותר, ענו יותר, חסר יותר.
גם שמחת סוכות , שמחה שבאה אפילו בלי קורת גג יצוקה!, שמחה פנימית אמיתית, שאיננה תלויה בדבר, מכינה את האדם להיות מקבל ברצון את השפע ואת הברכה.
נראה שהבעיה העיקרית של בעיות קבלת השפע והברכה היא לא שהברכה לא מגיעה מלמעלה, אלא מזה שהאדם איננו מכין את עצמו לקבל אותה!
כל עבודות ימי תשרי, מטרתם, לקבל ברכה לשנה הבאה. וזה מה שעושים ביום האחרון, בשמיני עצרת.
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 