כיפור לעד

29-09-09

מישל בן שושן

כיפור לעד

  1. באיזו הרגשה אנו נכנסים לכיפור?

-בשמחה שנתנת לנו ההזדמנות לפגוש את רצון ה' הרוצה בהתחדשות החיובית שלנו! זה יום מתן תורה! זה יום שבו ה' סלח לעם ישראל מחטא העגל! אנו ממשיכים את שמחת האוכל של הסעודה המפסקת, שבה הושלם תיקון הגוף (אחרי תיקון השכל בראש השנה ותיקון הנפש בעשרת ימי התשובה)

– הרגשת הסליחה: כדי שבקשת הסליחה מה' תהיה כינה, עלינו להרגיש מה היא סליחה כלפי הזולת. כדי להסביר זאת לישראלי ממוצע, ניתן להשתמש במילה: "להיות פרייר" לרגע! לתת לשני את מקום החניה, לא לעמוד על שלי, להיות וותרן, להרגיש שיש דברים חשובים יותר, ואז נתן להרגיש מצב של סליחה. ורק אז יהיה אפשרי באמת לבקש סליחה מה'!

– הווידוי: להפסיק לרגע לחשוב שכל הבעיות נובעות מהאחרים. לקחת את המגרעות של כולם על חשבוננו אנו! לא להכות על החזה של האחר אלא להכות על החזה שלי!

– הרגשה של שייכות לעם ישראל. זה העיקר: ה' סולח לעם ישראל באשר הוא עם ישראל. הוא סולח ליחיד באשר הוא מכליל את עצמו לתוך הכלל. ה' סלח לעם ישראל בעגל , כי הם היו "עם ישראל" ולא בגלל יחיד זה או אחר. אפילו אם משה התפלל, זה היה בגלל שהוא מייצג את כלל העם.

כי ביום הזה יכפר עליכם, בכלל. לכן, עיקר ההרגשה ביום זה היא להיחשב כחלק מהכלל.  הביאה לבית הכנסת חשובה . אבל אם זה דורש מאמצים שימנעו את הצום, עדיף להישאר בבית, אבל גם שם, להרגיש חלק מהעם כולו.

  1. תפילת הנעילה:
  • יש אנשים שיחשבו שהחלק הקשה של הצום מאחוריהם, נשארו רק שעתיים וזה הוא!, השיא של קושי הצום עבר!

אבל באמת, השיא הוא עכשיו, בשעה האחרונה. כי זו שעת רצון.

  • ספר החיים הוא בעצם האדם עצמו!

האדם מחליט מה יכתוב בספרו מאז שהוא נולד, ועד מותו. האדם קובע את דרכו.

  • מצד שני, לא האדם לבד קובע אלא הבורא מאוד קשור בזה. ה' יכול לעזור לאדם , הוא יכול להנחות אותו.
  • הימים הנוראים הם הזדמנות למפגש רצונות: בין הבורא שמתקרב יותר לרחשי לב האדם לבין האדם שמתבקש לשים לב במיוחד למה הוא רוצה לחתור בחייו.

בחלון ההזדמנות המיוחד הזה, יש קרשנדו. זמן הנעילה הוא אחד השיאים של הזדמנות המפגש. כדאי להשתמש בו .

  • אילו היו מודיעים בעיתון שביום הזה, ה' מכפר לכל עם ישראל!

אז אולי היו מתרגשים בערב, קצת בבוקר. אבל זה הוא!

העובדה שכולם צמים, זה נותן הרגשה חזקה שיש קרשנדו במשך היום הזה! הגוף, העייפות, החולשה, הציפייה לסוף הצום, זו חוויה שמקבילה למה שמתרחש באמת בפנימיות שלנו, למה שמתרחש בשמים, למה שמתרחש מצד הבורא שבא לפגוש אותנו ברגעים האלה, יותר ויותר במשך היום עד לרגע האחרון שהוא השיא!

טוב שאנו צמים, לפחות כדי שנרגיש את ההתרחשות הפנימית האמיתית, בזמן אמת! כי היא מקבילה למה שהצום נותן לנו להרגיש בגופנו!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.