משמעות תשעה באב לע"ד

בע"ה י אב התשע"ב

מישל בן שושן

משמעות תשעה באב לע"ד

לדעתי, אין להגדיר את תשעה באב כ"אבל על חורבן הבית".

  • מבחינה הלכתית:
  1. תקופת "אבל" מאופיינת על ידי הלכות שהולכות ופוחתות בחומרתם, ככל שמתרחקים מסיבת האבל. הלכות האבל של השבוע הראשון חמורות מאלו שחלות בחודש שלאחריו ופוחתות עוד יותר במשך השנה הראשונה ובהמשך.לעומת זאת, משבעה עשר בתמוז, הלכות "בין המצרים" הולכות ומחמירות! כאילו יש "להתכונן" לדבר חמור שיקרה בסוף ולא להתנחם מדבר שקרה בעבר.
  2. החכמים לא קבעו תקופת בין המצרים "אחרי" תשעה באב כמו שאר האבלים. אלא "לפני" תשעה באב. מיד אחרי העשירי באב, אין שום הלכה מיוחדת שמנסה להפחית את "כאב האבל". להיפך, אנו פוגשים את ט"ו באב!
  3. ביום תשעה באב, כמעט כל קינה, מסתיימת בפסוקי נחמה! באמצע היום , אנו פוחתים מחומרת ההלכות: ניתן לשים תפילין, לשבת על כיסא, קוראים את ההפטרה בניגון רגיל ולא בניגון של ימי בין המצרים. כל הסמנים האלה סותרים את הלכות האבל! אין בהלכות האבל הפחתת הצער באמצע היום עצמו או הבעת נחמה מצד האבל עצמו !
  • מבחינה היסטורית:
  1. 9 באב נזכר על ידי המדרש כיום שבו חטאו המרגלים. כך שחורבן הבית שייקרה יותר מאלף שנים לאחר מכן הוא לא "הסיבה"!
  2. בשבת חזון, ההפטרה של ישעיהו איננה מדברת על חורבן הבית כי ישעיה חי יותר ממאה שנה לפני החורבן! ובכל זאת, החכמים בחרו בו ולא בירמיה שניבא על החורבן ושחיווה אותו. כל התוכחות של ישעיה מציינות מצבים קשים לעם ישראל, הרבה שנים לפני החורבן.
  3. משה רבנו בעצמו, שלדעת האור החיים נמנע מלהיכנס לארץ בגלל חטא המרגלים (שקרה ב9 באב) מבשר על הגלות לפני הכניסה לארץ! ואת הפרשה הזאת (כי תוליד בנים..ועשתם הרע..אבוד תאבדון..) קוראים בבוקר של תשעה באב. עדיין אין חורבן ובכל זאת משה מנבא חורבן וגלות!!
  4. אחרי בניין הבית השני, היתה דעה להמשיך ולציין את תשעה באב למרות בניית הבית!!
  5. כך שאין חורבן הבית סיבת 9 באב. הוא לא המקור. לכל הפחות הוא "סמל" בלבד.
  • מבחינה "הסברתית"

הגדרת תקופת בין המצרים ותשעה באב כ"אבל" על מאורעות שאירעו בעבר הוא טעות מהרבה סיבות:

חילוני לא רואה חשיבות בציון מאורעות של העבר, במיוחד אחרי השואה. ציון השואה הוא הרבה יותר משמעותי ואם כבר מציינים אסון, יש להכניס את יום הזכרון לשואה בתוך תשעה באב!

באופן כללי, קשה להבין איך המסורת תדרוש ממני להתאבל על דבר כל כך ישן בלי לתת לי משמעות עכשווית. יותר מזה: אחרי הקמת מדינת ישראל, התאבלות על חורבן מאבדת משמעותה. קשה להגיד שאני "אבל" כי ירושלים חרבה ובזויה. הדתיים נשענים על היות הר הבית בידי הוואקף המוסלמי ושהבית השלישי עדיין לא בנוי כדי להגיד משפטים כאלה בתפילות ובקינות. אבל כולם מרגישים שיש אנכרוניזם בולט!

לדעתי יש להגדיר את תשעה באב כ"השתתפות בצער ובקשיים להיות יהודי (ובין אדם) ובצער עם הייסורים שנכפים על היהודים בגלל הכישלון למלא את המשימות ה כמעט "בלתי אפשריות" שמוטלות עליו!":

 

אכן

  1. לפי האמונה הדתית, כל הייסורים שבאו על עם ישראל באו בגלל "החטאים" שלו כלפי האלוהים.חטאים אלה, נובעים מהקושי האדיר למלא את התפקידים שהאלוהים מטיל עליהם. הייסורים הם דרך אחת שהאלוהים בוחר לנקות בה כדי להזכיר לעם ישראל את המשימות ורצונו להרתיע אותו מלנטות יותר מדי מהדרך שהוא היה רוצה לראות אותו הולך בה!
  2. האם הייסורים הם בלי נמנעים? זו שאלת הנביא ישעיהו בהתחלת נבואתו: "על מה תוכו?" מה תועלת יש לעונשים? אולי יש להם תועלת מוגבלת מאוד: להרתיע ולמנוע התדרדרות.
  3. האם החטאים הם בלתי נמנעים? לכאורה, כן! לכתחילה, אין לראות בחטא אדם הראשון דבר בלתי נמנע! אין לראות בחטא העגל דבר בלתי נמנע. אין לראות בחטא המרגלים חטא בלתי נמנע. אם החטא הוא בלתי נמנע, אז אין מקום לעונש, אין מקום להתראה. אין מקום לציווי עצמו!! ובכל זאת!! לעניות דעתי, החטאים הגדולים שעליהם מדברת התורה הם בלתי נמנעים!! אבל, יש לעשות הכל כאילו הם נמנעים! כלומר, יש להציב בפני האדם מטרות. אפילו אם המטרות נראות בלתי אפשריות, על אנושיות, יש לגרום לאדם להתעלות מעל עצמו ,מעל להיגיון, מעל הטבע!. תיאור הכישלון כ"חטא" מאפשר לאדם לשמור על הציווי להתעלות על עצמו, כדבר אפשרי, לתת לו אידיאל שאליו הוא ישאף.לנתב לו דרך שבה הוא ילך. תיאור המצב שאחרי הכישלון כ"עונש", עוזר לאדם להרגיש דחיפה לתיקון. כלומר, יש חשיבות ענקית לתאר ציווי אפילו אם הוא "בלתי ישים" לכאורה, לתאר את הכישלון של האדם לעמוד במשימה כ"חטא" ולתאר את המצב שאחרי החטא כ"עונש" שיש לשוב ממנו ולתקן אותו.למשל, לולי תואר חטא עץ הדעת , לא היה אפשר להציב את האדם בתוך דרך של תיקון, שיפור מתמיד, שאיפה להיות יותר טוב ולפעול כדי שהעולם יהיה יותר טוב. לכן השרשרת :"צויי-חטא-עונש-תיקון" היא הכרחית אם רוצים שהאדם יגלה את צלם האלוהי שבו, כשהוא מתעלה מעבר לטבעו לכיוון האידיאל שהציב בפניו בורא העולם.
  4. חורבן בית המקדש הוא לא בהכרח דבר שלילי!! הרבה מפרשים , כולל הגמרא עצמה, רואים בחורבן הבית "טובה" שעשה איתנו ה'!
    1. אחרי שמצב העם התדרדר מאוד, הבית התרוקן מקדושתו, מתפקידו המקורי. נשארו שם רק אבנים ועצים. ועדיף להרוס אותם מאשר להשתמש בהם לרעה!
    2. עדיף ש"כעס ה' " יצא על הריסת בית מאשר על השמדת העם כולו! (האור החיים).
    3. כתוב "מזמור לאסף ..גויים באו בנחלתך…" ולא "קינה לאסף"! כלומר יש לשמוח על החורבן ולא לבכות!!
  5. אם אנו בוכים, זה לא על חורבן הבית אלא אנו בוכים על המצב של העם שהביא לחורבן הבית!! כמו כן, נראה לי שאין לנו לפעול לבניין הבית השלישי. אלא אנו חייבים לפעול בכל כוחותינו כדי לאפשר מצב בעם כזה שבניין בית שלישי יהיה אפשרי ורצוי על ידי רוב העם. כי אם העם איננו ראוי או מוכן לבניין הבית, אין מקום לבית כזה!! אני לא חושב שיש לבית המקדש תכונה מאגית שגורמת לעם להיות יותר טוב! אלא להיפך: הבית מתרגם את מצב העם. לראיה: הבית נחרב על ידי האלוהים מהרגע שהעם לא היה ראוי לו! הבית הוא מדד מצב האומה! אפילו המשכן שנבנה במדבר, היה תלוי בעם עצמו:"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" השכנת השכינה תלויה במעשה בני האדם. אם הם ראויים , ובונים את המשכן מתוך אהבה ורצון טוב (עניין איכות התרומה) אז ה' שוכן בתוכם. אם היה למשכן תפקיד מאגי, ה' היה מפיל מהשמים משכן מוכן שהיה גורם לעם להיות יותר טובים!!
  6. בתקופת "בין המצרים", דורשים מאיתנו להתעורר להרגשת הקושי, הכישלון, למחיר שצריכים אנו לשלם, בתור עם שה' דורש ממנו את ה"בלתי אפשרי"! וכדי שזה יהיה בכל זאת אפשרי, עלינו לצאת מהאשליה שהכל קל, טוב ויפה. שהדרך סלולה. שאנו צריכים לסמוך על הטבע, על קיום כמה מצוות והכל ילך על מי מנוחות! אלה אשליות כל הדתות האחרות שמבטיחות אושר בגרוש! מה שאנו מתבקשים להרגיש בתקופה זו, ולכן יש הדרגה בתהליך המודעות, זה הצער שבני האדם ובני ישראל במיוחד צריכים לשלם כדי לזכות לחיות כיהודים!
  7. מהרגע שאנו מצליחים להשתתף באמת בצער הייסורים של האומה, אז אנו מייד זוכים להיות שייכים לאומה הזאת וזוכים לנחמה!!
  8. "הנחמה " היא מובנית בתוך התהליך של הפורענות!! מכיוון שאין הפורענות באה אלא כדי לאפשר את הנחמה! כלומר ה"עונש" איננו מטרה בפני עצמו. הוא בא כדי לעזור לתקן את האדם.( אם אנו יכולים לחוות את הצער הזה בלי לחוות את הייסורים עצמן, הרווחנו מכל העצדדים!)
  9. ה"שבעה השבועות דנחמתא" באים מיד אחרי ה"שלושה שבועות דפורענותא" ,מיד ובלי תנאי!!! כמו כן,ביום תשעה באב, כל קינה מסתיימת בנחמה! המטרה היא לא העצבות. המטרה היא לעורר את הרגשת ההשתייכות לעם ישראל!! ומכיוון שהיסטורית עם ישראל חייבת להכיל בתוכה צדדים של ייסורים (כמו שכל אדם באשר הוא, חייב לעבור רגעים לא נעימים בחייו כדי לגדול מתוכם), אז אנו גם משתתפים בחלק הזה של חיי עמנו. ישראל לקחו על עצמם לחיות חיים אמיתיים ללא אשליות! מהרגע שאנו משתתפים בצער הזה, אז אנו יוצאים מהאשליה שהעולם כולו טוב. היציאה מהאשליה , היא זאת שמציבה אותנו בעולם הנחמה!!
  10. מסכנות:
    1. חורבן הבית הוא סמל לכל ה"פורענויות". לבכות על חורבן הבית, זה לקבל על עצמנו את ההשתתפות בצער של החיים היהודיים הקשים מנשוא (כי עליו לחבר בין שמים וארץ, בין הגשמיות והרוחניות, בין הרצוי והמצוי, בין רצון ה' וטבע האדם!)
    2. איננו מתפללים על בנין הבית השלישי אלא על שיפור מצב האומה ששיאו יוכל להתבטא בבניין בית.
    3. עצם ההשתתפות בצער מציבה את היהודי במקום הנכון שבו ה' , בעצמו ,מנחם אותו.
    4. המטרה היא לא להיות שמח בקיצוניות או עצוב בקיצוניות, אלא להיות "מול ה'"! כמו שכתוב:"וגילו ברעדה" איפה שיש גילה שם תהיה רעדה ולהיפך!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.