28-03-10
מישל בין שושן
פסח לעד 4
מה הקשר בין המצה ליציאת מצרים?
היציאה ממצרים מורה על החירות, הגאולה…
המצה מורה על "לחם עוני", על הכנעה, על חזרת האדם למצב של קטנות, בסיסי, פחות "מנופח"..
מה הקשר?
נראה לי להוסיף על כל מה שנכתב בעניין הזה, שהגאולה דורשת מהאדם מהפך מחשבתי ומעשי. והמהפך , הוא תמיד קשה לאדם השקוע בהרגליו ובמחשבותיו.
האדם המנופח בידיעות, ב"וודאויותיו", בהרגלים, אפילו במצוות רבות שמרגיעם את מצפונו, אדם כזה אינו יכול לצאת ממצרים באמת!
הגאולה דורשת ממנו לצאת מה"פרדיגמות" , מהקיבוע המחשבתי שלו. חירות החשיבה היא הקשה מכולן. ובכל זאת, מהפכה כזו נחוצה לגאולה האמיתית1!
מעניין שפלג העם היותר "דתי" מסרב לראות , "לחזות בעניו" את הגאולה המתרחשת עכשיו ממש!!
מעניין שהם קוראים לעצמם "חרדים". כנראה שהם באמת מפחדים לעבור את המהפך המתחולל!
כן נראה שאפשר להיות "עבדים" למצוות! כשסוג מסויים של קיום מצוות, מונע פתיחת אופקים במקום להוות מקור לחרות המחשבתית ומוכנות ליזום(ללכת לפני ה'), או לפחות להכיר (ללכת אחרי ה') במציאות ובגאולה המתחוללת!
העם שלנו "אכל מצות" בעל כורחו , אכל מרור מן המרים שקיימים,לפני הקמת המדינה. העם הושפל, הוכנע, ומשם, ממצב המצה שהיה בו, הוא מצא כוחות חדשים לקום לתחייה בגאולה. בזכות המצות ולא בזכות המצוות!! כי הרי החלק היוזם והגיבור שחרף נפשו לגאולה היה ברובו "חילוני". כנראה שזכויות המצוות של אבות אבותיו קמו בעדו ברגעים אלה, אבל היה נחוץ שלב של "משבר " עמוק, אובדן חיצוני של כל המסורת, חזרה למצב "אפס" כמו המצה הדקה, כדי לאפשר את המהפך.
כשם שהגאולה התאפשרה בזכות החזרה למצב המצה של הבנים- הבונים, כך, אני בטוח, תחזור מחדש וביותר כוח ורוחניות, ביותר אוטנטיות, תורת ישראל ,באכילת החמץ בשבועות, בהשלמת הגאולה בב"א.
הכרפס בליל הסדר
קראתי הסבר יפה בהגדה של המנוח " רוברט נרסון "
מכיוון שסדר ההגדה נקבע על ידי התנאים, בתקופת תרבות רומי, הרבה מהתקנות באות מצורת ההתנהגות של הרומאים אז.
ההסבה, למשל, הייתה צורת האכילה של האנשים החופשיים בניגוד לעבדים שאסור היה להם להיסב .
היו כנראה שתי סעודות ביום: אחת בסוף הבוקר ואחת, בבית, בערב.
סעודה זו, כללה שתי או שלוש קערות:
- הראשונה כללה ביצים וירקות ה GUSTUSׂ
- השנייה: לחם ובשר
- והשלישית, כללה מני מתיקות, עוגות, פירות..(האפיקומן)
בליל הסדר, המנה השלישית בוטלה בגלל הוראת התורה להישאר עם טעם הפסח. אין "אפיקומן".
אבל, בהתחלת הסעודה, כן היו אוכלים ירקות, כמו חסה או פטרוזיליה. ולכן אוכלים הכרפס. עד כאן, אין מקום לילדים לשאול שאלות כחי זה רגיל.
השאלה תתעורר כשנגיש את המרור יותר מאוחר, אחרי שהורידו את הכרפס מהשולחן , ה GUSTUSׂ, אין כבר סיבה לאכול שוב ירקות עם הבשר, ואז יש מקום לשאול, ואז נסביר את מצוות המרור!
כך שהכרפס בא כדי לעורר שאלה על המרור!!
בע"ה ט'ז ניסן התשע"א
מישל בן שושן
פסח לעד 5
- פרשת יום ראשון של פסח:
וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח: {כב} וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר: {כג} וְעָבַר יְהוָה לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם וְרָאָה אֶת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וּפָסַח יְהוָה עַל הַפֶּתַח וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף: {כד} וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְחָק לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם: {כה} וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן יְהוָה לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת: {כו} וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם: {כז} וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיהוָה אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ…
לפני יציאת מצרים, ה' מצווה למשה מצוות זביחת השה, כל עבודת הדם על המשקוף ועל המזוזות,,הוא מצווה לו גם כן על איסור אכילת חמץ ומצוות אכילת מצה.
מיד, משה מעביר לזקני העם את …מצוות הקרבת השה ועבודת הדם. (הוא לא מוסר את מצוות החמץ והמצא! ולא מצוות אכילת השה ,עדיין) חלק ניכר מהדיווח עוסק במה שצריך לעשות עם הדם. ומיד אחר כך כתוב:
"ושמרתם את הדבר הזה לחוק לך ולבניך עד עולם" ברור שמדובר כאן על עבודת הדם! שעבודה זו היא עיקר עבודת הפסח. לא רק פסח מצרים אלה גם פסח דורות!!
אתם לו משוכנעים? אז נקרא את הפסוק הבא:
"והיה כי תבואו אל הארץ..ושמרתם את העבודה הזאת"
ברור עכשיו שמדובר על מצווה שחייבים להמשיך לעשות בארץ ישראל, לדורות! והיא עבודת הדם. לא כתוב שצריך לבוא לבית מקדש כל שהוא, זו עבודה שכל אחד צריך לעשות בביתו. שחיטת שה ועבודה עם הדם על המקוף ועל המזוזות!!
זה בדיוק מה שגורם ל"בן, (הרשע- בהגדה) לשאול:", מה העבודה הזו לכם"? ועונים לו שזה מה שאפשר לה' לפסוח על הבתים, כמובן שמדובר , לא על השחיטה שהוא דבר רגיל כל השנה אלה על עבודת הדם על פתח הבית!!
מקורות אחרים בתורה יסבירו לנו שעבודה זו היתה קיימת רק במצרים. ייבנה משכן, ואחר כך מקדש והקרבן יוכל להיעשות אך ורק בבית המקדש . וכמובן, שם אין יותר בית, אין משקוף ומזוזות. והדם היה נשפך על יסוד המזבח.
מה קרה בין פסוקים אלה לבין הפסוקים האחרים הסותרים אותם לחלוטין?.??
יש הסוברים שמעשה העגל, הדחף לעבודה זרה פולחנית אילצה את ה' להוציא לפועל את "תכנית המגירה" של בניין מקדש וריכוז עבודות הפולחן בתוכו, כדי לצמצם זליגה לעבודה זרה (לא שזה הצליח כל כך כי עבודה זרה הצליחו לעשות גם במקדש עצמו!!)
אבל ברור שהיה שינוי תכנית בתוך התורה עצמה!!!
ומי שחיבר את התורה לא "תיקן" את הפסוקים שלנו . הוא השאיר אותם כפי שהתכנית הראשונה היתה! בלי אזכור למקדש.(לא כתוב בפרשה שלנו למשל ,ובאת אל המקום אשר יבחר ה' …) , עם עבודה ביתית של הדם!! זה לא הפריע לו שיהיו סתירות בין הדברים! למה??
לעניות דעתי זו הגדולה של התורה עצמה:
יש תכנית א'.
אם המצב דורש זאת, יש תכנית ב'.
ואולי גם תכניות ג' וד'..
הכל לפי הנסיבות!!!
הכל יכול להישתנות. הכל חייב להשתנות כי מדובר ברצון ה', וה' הוא "חי". מדובר על בני אדם , ובני אדם משתנים, עונים או לא עונים לצפיות ששמים עליהם.
התורה איננה מפחדת משינוי תכניות, להיפך!!!
נראה לי שזה לימוד חשוב דווקא בתור קריאה ביום הראשון של פסח:
אם אתם רוצים ,גאולה", תהיו מוכנים לדבר חדש!!
המשיח הוא לא הרבי מקוצק! הוא לא משהו שאנו כבר מכירים!! הוא לא יעשה את הדברים שאנו כבר מכירים!
הגאולה העתידית, היא קודם כל "עתידית"!
זאת אומרת, לא צפויה! היא תשנה לנו את תפוסי החיים והחשיבה.
מי שמחכה לגאולה במושגים של העבר, איננו יכול להיות בן העולם "הבא"!
מוכנות לגאולה, היא המוכנות לדבר חדש. דבר "שייפול עלינו מהשמים"!! המציאות היא זו שתלמד לנו את הגאולה בהתהוותה ולא חיפוש אחרי חלומות העבר!1!
ולראיה: תראו שבתורה עצמה כל דבר עלול להשתנות לפי הנסיבות!!
כמו שאנו אמורים להתפלל עליו בכל תפילה: "ותחזינה עיננו בשובך לציון" הקושי האמיתי הוא המוכנות לראות את ההווה ואת העתיד, עם העיניים של ההווה ושל העתיד, ולא בעניים של העבר. כי אז לא נוכל לראות!!
מי שמעקב את הגאולה זה מי שחי בעבר ומסרב ל"החליף דיסקט" כשזה דרוש!!
- מצוות הבאת העומר:
למה התורה אוסרת שימוש בשאור בפסח. אפשר להבין מצוות אכילת מצא אבל למה להשבית השאור?? אין איסור להיכנס בבית בסוכות! יש לגור בסוכות אבל אין איסור מוחלט להיכנס בבית!!
מצוות העומר נותן לנו הפיתרון:
אחרי הבאת העומר למקדש ביום השני של פסח, היה מותר סוף סוף לאכול את התבואה החדשה!!
עד לרגע זה אסור היה לאכול ממנה. מה שעניין את עם ישראל בחג הפסח, יותר מכל זה היה רגע ההכרזה שהנה הקריבו את העומר ומותר לאכול מהתבואה החדשה!!
פסח , באספקט הארץ ישראלי היה קשור לתבואה החדשה.
כל מי שעה לחם אז, היה צריך להשתמש בשאור: השאור היה חלק מהעיסה שמשאירים בצד כדי לערבב אותה עם העיסה הבאה. יש בה החיידקים הרצויים כדי לטפח את העיסה הבאה. וכך, "שרשרת " שאור , שקישרה בין פת קודמת לשנייה. עד היום, יש לחמים שעשויים משאור כזה עם "ייחוס" מסוים. ניתן למצוא לחמים מיוחדים שייחוסם כמה עשרות דורות. כמו שיין בא מיקב מסוים אפילו שלקחו גזע ושתלו אותו במדינה אחרת.
התהליך הזה בדיוק היה נפסק בפסח!!
כדי לעשות לחם "חדש" היה אסור להשתמש בשאור של השנה שעברה!!
לכן, יש השבתת השאור ביום הראשון, כדי לאפשר לתחילת תהליך לגמרי חדש בתבואה החדשה!!
ההתחדשות דורשת עזיבת העבר!! אין חדש עם שאור ישן!!!
- נוסח ההגדה:
נוסח ההגדה שיש בידנו הוא נוסח של גלות בבל. איבוד הרבונות על הארץ, שינתה את הנוסח עצמו! ברור למשל שיש הוראה, לפיהמשנה וכן מסביר הרמב"ם, "לדרוש את פרשת הבאת הביכורים עד סופה" מארימי אובד אבי עד לפסוק האחרון:
{ה} וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב: {ו} וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה: {ז} וַנִּצְעַק אֶל יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ: {ח} וַיּוֹצִאֵנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים: {ט} וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:
בנוסח שלנו היום, הפסוק האחרון איננו מוזכר בכלל!
מצאו בגניזה הקהירית נוסחים ארץ ישראליים קדומים שבו הפסוק האחרון נדרש באריכות! עדות ברורה שכך היה נוסח ההגדה בארץ ישראל. מובן שאנשי הגלות לא יכלו לציין את יציאת מצרים בקשר לכניסה לארץ כי זה לא היה אז המצב. הם קשרו או את היציאה לערכים יותר רוחניים. תורה, דרשות, פלפולי הגמרא, אבל לא יישוב ארץ ישראל. אבל היום שאנו ברוך השם חזרנו, הבא לפחות נשחזר את הנוסח הקדום הארץ ישראלי שעונה לדרישות המשנה והרמב"ם!1
- המוציא לחם מן הארץ
הרב קוק משווה בין נוסח הברכה הזאת לבין המשפט "ה' מוציא את ישראל ממצרים"!
בשני המקרים, אנו שמים לב שיש הכוונה ובירור של חלקים מפוזרים בטבע , כדי להוציא חלקים בודדים שייעודם מוגדר ומתאים לכוונת הבורא.
הבורא שם את החלקים המתאימים לתזונת האדם בטבע. האדם עושה את שלו כדי לבררם ולהביא אותם לאפיית הלחם, בסיס חיי האדם. נכון שה' לא "הוציא" את הלחם מן הארץ. אבל הוא עשה הכל כדי שדבר זה יהיה אפשרי ושזה יתאים לתכנית להביא לעולם אדם שיחיה על הלחם.היתה יד מכוונת!
כך הבורא בירר מתוך עמים רבים, במצרים, אנשים שלכאורה לא היו ראויים יותר מאחרים, ועשה מהם עם שייעודו מכוון. גם כאן יש חלק שותפות בני האדם בעשייה. אבל, ההכרה שיש יד מכוונת בכל התהליך חשוב גם הוא. וזה תכלית חג הפסח. יש יד מכוונת !
- מצרים והלחם
היסטוריונים שחקרו את תרבות מצרים הגיעו למסקנה שהיא היתה מבוססת על ..אפיית הלחם!! כתבים ייוניים מאותם הימים קראו אפילו למצרים "ארץ הלחם"!
ציורים של אפיית הלחם בכל שלביה נמצאו בהרבה אתרים ארכיאולוגים במצרים.
זה היה כל כך מרכזי, עד כדי כך שהיה להם "שר האופים"!
אכילת לחם במצרים היה סוג של עבודה פולחנית אלילית.
התורה עצמה מציינת כמה פעמים החשובות הכמעת דתית של אכילת הלחם על ידי המצרים: פוטיפר השאיר ליוסף לטפל בכל ענייני ביתו. כולם! אולי אפילו גם אישתו ! חוץ מאשר "הלחם אשר הוא אוכל".
כשאחי יוסף מוזמנים לאכול, הם לא אוכלים יחד עם המצרים כי הם אינם יכולים איתם את הלחם!!
עשיית הלחם דורשת תנורים מיוחדים כבדים ומשוכללים.
לעומת זאת, בני ישראל היו "רועי צאן", נוודים, שאכלו בעיקר "מצות". לוט מכין לאורחיו מצות "ומצות אפה ויוכלו". למה? כי זה דורש הרבה פחות זמן ובעיקר, אפשר לאפות את הפיתות האלה בתנורים פשוטים ונוודים.
נמצא שבין אוכלי המצות ואוכלי הלחם היתה מלחמת תרבות!!
וכנראה שזו אחת הסיבות שאסור אכילת חמץ מציין את יציאת מצרים! בדומה שחיטת השה שהיה אליל עבור המצרים.
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 