בע"ה טו כסלב התשע"ה
מישל בן שושן
תמנע לעד
מטרת המאמר:
אנו שומעים הרבה את המשפטים :"התורה חושבת כך" או "התורה רוצה ש..", או התורה אומרת ש…".
אכן, יהיה מאוד נעים ונוח למצוא בתורה את התשובות לכל הבעיות, הוראה פשוטה להחליט עבורנו בכל תחומי חיינו. לכן, אנו רצים לשמוע אדם שיגיד לנו "מה התורה אומרת לי להחליט" בשאלות חיינו.מצד שני, מאוד קל להעצים את דעה האישית על ידי ציתות של התורה. כמה קל להגיד שמה שאני חושב זה בדיוק מה שהתורה חושבת. מספיק לצטט פסוקים, פירושים, קטעי תלמוד, כדי לתת גושפנקא למה שאני חושב. חמור עוד יותר לתת לחשוב שזו "דעת התורה". אבל נוח לעשות זאת ונוח להרבה אנשים לשמוע זאת.
היום, אנו יכולים לקרוא על שלטי רחוב "התורה אוסרת להשתתף בבחירות" או "התורה מצווה לנו לעזוב את לימוד התורה וללכת לבחור במפלגה זו- כי היא המפלגה של התורה"….וכן בכל תחומי חיינו, מרבים הרבנים שמדברים בשם התורה , בשם ההלכה. נוח מאוד לחשוב שכן הדבר ואפילו זה נאה אבן הפינה של ה"אמונה".
- ברצוני, במאמר זה, לטעון שהתפיסה הזאת היא "עבודה זרה" ממש! שהתורה פותחת לנו את הלב ואת העניים על המורכבות של החיים. היא מעמידה את הקורה מול בעיות ונותנת לנו לשכול את כל ההשלכות של המעשים שלנו. נראה לי שהתורה ,יותר מלהסביר מה היא העבודה הנכונה, אוסרת לנו לעשות "עבודה זרה". היא מדברת על "דרך". בין השאר, נושא הגיור (מי ואיך להכניס בעם ישראל) וסוג הקשרים עם העמים מסביב, נשארים פתוחים בהרבה מקרים. במיוחד כשהדבר נוגע לאבות.
על ידי כמה דוגמאות מתוך הסדרה "וישלח", ברצוני להציע דרך חשיבה שונה ממה שציירתי לעיל כדרך המקובלת והנוחה.נראה לי שהתורה היא לא אידיאולוגיה. היא באה כדי לאסור כל אידיאולוגיה עיוורת. היא אמנם מתווה דרך, בנושאים מסוימים היא מאוד הכרחית, אבל בנושאים אחרים (לא פחות חשובים) היא רוצה לפתוח את העניים של כל אחד. בניגוד לכל דת אחרת המצווה בדרך כלל את ההיפך: להגיד למאמינים מה לחשוב ומה להחליט.
- 1. תמנע:
"כי דבר יי' בזה" אין לי אלא בזמן שביזה דברי תורה מניין אפילו כפר במקרא אחד …תלמוד לומר … במקרא אחד: "ואחות לוטן תמנע" (תלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין פרק י דף כז טור ד /ה"א )
כל הפסוקים בתורה שווה ערך הם. לדוגמא של פסוק שנראה צדדי ולא רציני, מביאה הגמרא "ואחות לוטן תמנע". כדי ללמד אותנו שאין להקטין בחשיבות של כל פסוק בתורה. אם כן מה חשוב בפסוק הזה?
אנו צריכים לא רק ללמוד מה החשיבות של תמנע אבל יש לנו לדעת למה הגמרא בחרה בפסוק הזה דווקא כדי להשוות בחשיבות כל פסוקי התורה.
- א. מי היתה תמנע?
לפי פסוקי התורה, אדם בשם "שעיר החורי" היה כנראה מושל בארץ שעיר לפני שעשיו בא לשם. התורה מפרטת לנו את תולדותיו. בניהם, לוטן בנו. התורה אומרת שתמנע היא אחות לוטן. המדרש בא להסביר למה לא כתוב שהיא ביתו של שעיר ומציע שאליפז בן עשיו בא על אשת שעיר החורי ונולדה להם תמנע. לימים, תמנע הזאת היתה פילגש אליפז (אביה!)
יש פסוקים אחרים שמונים את "תמנע" בין אלופי עשיו. אם כן, תמנע הוא גבר. גם בספר "דברי הימים", תמנע הוא בנו של אליפז. אם אנו מצרפים את כל הפסוקים האלה, מוכרחים להגיד שלאליפז היתה פילגש, תמנע, ובן (שאולי נקרא על שם אימו כי היא מתה בהיוולדו): תמנע.
בספרי הקבלה, אומרים שתמנע היתה לילית!.
ב. מה היא עשתה?
יש גמרא שמספרת שתמנע (האישה ) בקשה לחבור למשפחת האבות ולא קיבלוה:
מיהת אחות לוטן תמנע מאי היא? – תמנע בת מלכים הואי, דכתיב +בראשית ל"ו+ אלוף לוטן אלוף תמנע. וכל אלוף – מלכותא בלא תאגא היא. בעיא לאיגיורי, באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה, הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו. אמרה: מוטב תהא שפחה לאומה זו, ולא תהא גבירה לאומה אחרת. נפק מינה עמלק, דצערינהו לישראל. מאי טעמא – דלא איבעי להו לרחקה.( תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צט עמוד ב )
אם כן, תמנע ביקשה להיות אחת האמהות במשפחת האבות ולא קבלוה . זה הסבר אפשרי לסירוב כי אם מדובר רק על גיור, עוד יותר קשה להבין הסירוב. אבל, מהתסכול הזה נולד עמלק, הצורר העיקרי של היהודים בכל הזמנים. הוא זה שרוצה לקחת את מוקמו של עם ישראל. כאילו התסכול של תמנע הוליד את עמלק!! האם המדרש הזה בא כדי להטיל דופי על החלטת האבות?
- יהושוע בן פרחיה וישו
ױתנו רבנן: לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידים, ולא כיהושע בן פרחיא שדחפו לישו הנוצרי בשתי ידיו ……
כדקטלינהו ינאי מלכא לרבנן אזל יהושע בן פרחיה וישו לאלכסנדריא של מצרים. כי הוה שלמא שלח ליה שמעון בן שטח: מיני ירושלים עיר הקדש ליכי אלכסנדריה של מצרים: אחותי, בעלי שרוי בתוכך ואנכי יושבת שוממה. קם אתא ואתרמי ליה ההוא אושפיזא, עבדו ליה יקרא טובא. אמר: כמה יפה אכסניא זו. אמר ליה: רבי, עיניה טרוטות. אמר ליה: רשע! בכך אתה עוסק? אפיק ארבע מאה שיפורי ושמתיה. אתא לקמיה כמה זימנין, אמר ליה: קבלן! – לא הוי קא משגח ביה. יומא חד הוה קא קרי קריאת שמע, אתא לקמיה. סבר לקבולי, אחוי ליה בידיה. הוא סבר: מידחא דחי לי. אזל זקף לבינתא והשתחוה לה. אמר ליה: הדר בך! – אמר ליה: כך מקובלני ממך: כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. ואמר מר: ישו כישף והסית והדיח את ישראל (סנהדרין דף קז עמוד ב )
- ברור כאן, שיהושוע בן פרחיה ננזף על ידי התלמוד כשהוא "דחה" את ישו.
- 3. דינה ועשיו
המדרשים מספרים שיעקב לא רצה שעשיו יפגוש את דינה כי הוא לא היה מעוניין בשידוך הזה. אבל , דינה , בסופו של דבר נאנסה על ידי שכם! החכמים אינם מצדיקים לגמרי את ההחלטה של יעקב. כי הרי שכם הוא לא בהכרח יותר טוב מעשיו וחתונה עדיפה על אונס!
- 4. יעקב אצל לבן
לפני הפגישה עם עשיו, יעקב מפחד שמה "יגרום לו החטא". על איזה חטא מדובר? על "ואחר עד עתה" כלומר, על האיחור שלו לשוב אל מולדתו אחרי 14 שנות עבודה אצל לבן. למה יעקב נשאר עוד שם שש שנים?
לזכותו ניתן לטעון שהוא רצה "לצאת ברכוש גדול", כלומר, להציל מהגלות את כל ניצוצי הקדושה הקיימים באומות העולם. מה שהובטח לישראל בסוף הגלות. יעקב אולי חשב שגלות לבן תמנע את גלות מצרים ולכן הוא סיים את כל שלבי ברית הבתרים על ידי שש השנים האלה.
לגנאי, ניתן לטעון שהשהייה בחוץ לארץ שאיננה לצורך, מפרה את הנדר שהוא עשה "ושבתי בשלום אל בית אבי". האיחרו אצל לבן גם מנע ממנו לכבד את הוריו בזמן ההוא.
אם כן, יש דעות לכאן ולכאן בקשר לכמה יש להישאר בגלות כדי לחבר נפשות וניצוצי קדושה לעם שיראל.
- 5. שכם
האם יעקב התנגד לנשואי דינה עם שכם? לא ברור. ייתכן שהוא לא אהב את הצורה שבה פעלו שמעון ולוי (בסודם אל תבוא נפשי, עכרתם אותי..) אבל יעקב נראה מסכים עם התנאים שהוסכמו בקשר לחתונה של דינה עם אנשי שכם ואולי אפילו כל הגיור של אנשי שכם ליהודים על ידי ברית המילה!
אבל התורה בעצמה איננה פוסקת. היא מסיימת את הסיפור עם הטענה של שמעון ולוי :"הכזונה יעשה את אחותנו". ולא מוסיפה מילה. כאילו התורה מסכימה איתם! או שאולי ההכרעה של יעקב בברכותיו אל השבטים מכריעה?
הרי יעקב בא לשכם מרצונו והוא תיקן שם מטבעות, שווקים ומחצאות שהם מקבילים שלושת הדינים לחתונה יהודית (מקווה- קניין בשווה פרוטה ושטר כתובה). האם זה לא כדי לנסות להתחבר עם שכם, יושבי הארץ?
- 6. עשיו
יעקב מסרב ללכת עם עשיו לשעיר. הוא מעדיף להתנתק ממנו. ועשיו מבין המסר ומפנה את מקומו ליעקב.
7 הערב רב
העניין הזה יעלה שוב כשערב רב , גויים שרוצים להצטרף לעם ישראל, ירצו לצאת. משה יסכים וה' לא. כל פעם שיהיו בעיות, ה' יאשים את משה שהעלה את הערב רב!
אם זה דבר כל כך רע, אז למה ה' אפשר זאת?
- 8. אשת יפת תואר
האם טוב או לא לצאת למלחמה ולהביא משם גויה שנגייר? התורה איננה פוסקת בעניין. היא "רק" מתארת את תהליך הגיור. החכמים לא יאהבו את זה ויגידו שזה התחלת כל בעיות עד לבן סורר ומורה!
לסיכום:
האבות לא גיירו את תמנע, קבלנו את עמלק
יעקב לא רצה לתת דינה לעשיו, הוא קיבל אונס משכם
יהושוע בן פרחיה דחה את תשובת ישו, קבלנו את הנצרות
האם כל המהלכים האלה היו בלתי נמנעים? האם זה הגורל או שמה התורה מתארת אנשים גדולים מול בעיה סבוכה. היא מתארת את החלטתם. והיא מראה את התוצאות של החלטתם. היא לא דנה אותם לטוב או לרע.
אני לומד מכל זה שלכל החלטה יש תוצאות: טובות, ורעות. על האדם לקבל על עצמו את האחריות המלאה על החלטותיו. התורה עוזרת לנו למדוד את התוצאות של המהלכים.
אין ביטוח מלא שהמהלך יביא רק לתוצאות מצוינות . כל החלטה בנושא הגיור ובנושא הסכמי השלום עם השכנים נתון להחלטת המעורבים. לפחות בשלב סיפורי האבות.
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 