ויגש גז

בע"ה ב טבת התשע"ה

מישל בן שושן

 

ויגש גז

 

שתי מלכויות

לפי פירושו של ה"גלילי זהב", ברור היה , מלכתחילה, אצל האחים , שיהודה הוא המלך. ייתכן שהכריזמה שלו והעובדה שאחיו הגדולים ראובן , שמעון ולוי נפסלו כל אחד בגלל סיבה אחרת, עשו שהוא היה המנהיג הטבעי של האחים. אבל יעקב חשב שיש לקדם מימד נוסף של מלכות, ולכן , כנראה, הוא "הריץ"(העדיף, קידם) את יוסף. (לדעתי, יעקב לא שלל את מלכות יהודה אלא רצה שיהיו שתי מלכויות, במישורים שונים, שישלימו אחת את השניה). למה שתי מלכויות? כי יש ליעקב שני תפקידים שונים. אכן, יעקב לקח על עצמו את התפקיד של עשיו והתפקדי שלו עצמו. ייתכן שליהודה, מגיע התפקיד של בניין תכנים רוחניים ולאומיים המיוחדים לעם ישראל וליוסף, התפקיד לפעול בעולם הגשמי כדי ליישם את ה"תכניות" של יהודה.

 

למה הפיצול הזה?

נראה לי שהפיצול מתחייב בגלל הפיצול בין יעקב ועשיו והעובדה שיעקב קיבל את שני התפקידים. אבל השאלה נשארת: למה יש פיצול בין יעקב לעשיו?

נראה לי שאי אפשר לקדם את שני המהלכים האלה( הגשמי והרוחני) , ביחד. אנו תמיד שואפים לאיחוד שני המישורים, אבל, אלה שני מהלכים שתמיד יישארו נפרדים במהותם. בעולם היישום, ייתכן ששני המהלכים זקוקים ל"מנועים" שונים אצל האדם.

במשך ההיסטוריה, ברור שהיה פיצול בתוך עם ישראל בין שתי ההשקפות האלה. הרבה לפני הקרע בין "מלכות יהודה " ומלכות ישראל- אפרים" שהביאה לאסונות גדולים, אחרי מלכות שלמה, תמיד בצבץ מתחת לפני השטח החלוקה הזאת. דוד המלך הצליח לאחד לרגע את הפלגים אבל הפילוג יצא לפועל אחרי מלכות בנו

נראה לי שבכל אדם קיימים שתי האופציות ושני ה"מנועים" האלה:

  1. מנוע ההצלחה הפיזית: לבנות תשתיות אישיות (פרנסה, בית, מעמד חברתי..)
  2. מנוע הצלחה רוחני: מציאת תוכן וטעם לחיים. לימוד, תרבות, פיתוח מידות, חזון השקפתי, דת…

כמובן ששני המנועים פועלים במקביל. אבל בא הרב ואומר שיש סדר בדברים. יש אפילו דירוג בחשיבות הדברים: יש קודם כל לפתח רעיונות, מידות וחזון. אחר כך, בפועל, יש ליישם את המנוע הפיזי. ואחר כך יש ליישם את התוכן הרוחני. נמצא שהפיזי הכרחי וקודם לשני כיהוא מהווה האמצעי . אבל הרוחני, שבא אחריו הוא המטרה.

"מצבר" מעניק כוח חשמלי בזכות הבי פולאריות שלו. עם ישראל שאמור לפעול בתחום "איחוד המידות" חייב להיות מורכב, בעצמו, בצדדים הפוכים קיצוניים. ככל שיש הבדל בין המרכיבים, כך המצבר יפעל טוב ולאורך זמן!

 

 

סדר המלכויות

  • מבחינת התכניות:
  1. כמו שאמרנו לעיל, יהודה היה אמור להיות המלך היחיד.
  2. אחר כך, יוסף מגיע עם החלומות והדחיפה של אביו.
  • בפועל:
  1. בפועל, יוסף התחיל במלוכה. האחים באים אליו, משתחווים לו, מתייחסים אליו (במודע או שלא במודע) כאל המלך המנהיג את כל מהלכי המשפחה.
  2. אבל, בפועל, המלכות בעם ישראל תכרום עור וגידים על ידי דוד המלך, משבט יהודה.
  • לעתיד
  1. בגאולה האחרונה, יקדים מהלך הגאולה "משיח בן יוסף" שייבנה את כל התשתית הפיזית (מדינית, צבאית, כלכלית…) של מלכות ישראל בארצו.(מלכות יוסף)
  2. ואחר כך יבוא "משיח בן יהודה" שימלא את הפרויקט הגשמי הזה בתוכן רוחני לאומי.(מלכות יהודה)

 

 

הסבר הפסוקים:

יהודה ניגש אל יוסף ומכריז: אמנם אני עכשיו מכיר בנחיצות שלך. אבל, דע שאסור להפסיק את המהלך בך. אתה אמנם הכרחי , אבל אתה רק האמצעי שיאפשר לי לפעול כי אני המטרה!

יהודה משתמש במילים כמו "אדוני" כדי לתאר את יוסף= זו ההכרה שמלכות יוסף. מלכות שתאפשר הבניין התשתיתי של האומה היהודית.(היום הציונות).

אבל הוא גם משתמש במילים הפוכות :

  • "בי אדוני"= המלכות, האדנות היא, בסופו של דבר בתוכי".
  • "ידבר..דבר באזני.." יש "דבר מלכות". הדיבור הוא לשון קשה: עליך להכיר במלכות יהודה!

אם כן, כל המאמר של יהודה משתמש במילים דואליות. מילים של כבוד גדול והכרה במלכות יוסף אבל גם נחרצות בעובדה שמלכות יהודה קיימת ועל יוסף לא לשכוח שהיא המטרה.

יהודה עשה כאן מהפך תודעתי אדיר: הוא הכיר בחשיבות מלכות יוסף . אבל באחריותו להסביר ליוסף שהמהלך איננו מסתיים כאן. כל מה שבונה יוסף נחוץ, ראשוני, הכרחי, אבל הוא רק השלב הראשון . המטרה היא מלכות יהודה.

 

 

המשיחים

מכאן הרעיון של "שני המשיחים" שהתפתחת בעקבות המפגש הזה בין יהודה ליוסף

  1. משיח בין יוסף הוא "ראשית" המהלך. הוא בונה את המדינה מבחינה לאומית, צבאית, כלכלית..
  2. משיח בין יודה הוא המטרה. זהו תהליך שצריך להיכנס בתוך המהלך הראשוני כדי להביא אותו לשלמות: הכנסת תוכן למסגרת שנבנתה.

מלכתחילה ,יש פחד שאחד ישכח את השני! פחד מצד יעקב שלא יכירו ביוסף. שיחשבו הדתיים שאין צורך בעשייה גשמית כדי להביא לגאולה. ופחד מצד יהודה שיוסף לא יכיר במטרה שהיא מלכות בית דוד. שהגשמיות תשלוט ללא מעצור וללא כיוון רוחני.

ה"גלילי זהב", פיתח , במקביל לרב קוק את הרעיון שהציונות היא מלכות יוסף, משיח בן יוסף. זו היתה הכרה לא פשוטה מצד רבנים ! אבל זו גדולתם! זה דומה להכרת יהודה ביוסף!

 

האם הגאולה זקוקה לתשובה?

משיח בן יוסף איננו חייב להיות דתי! העיקר של מלכות יוסף היא בניין הארץ. מתוך מהלך פרשני נועז,הרב מחדש כאן: היום, בכל הספרים המודפסים, ניתן לקרוא את הפירוש של רש"י (וגם של רד"ק) על הפסוק מישעיה:

 

" כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם וְלֹא בְכֶסֶף תִּגָּאֵלוּ" ( ישעיהו פרק נב -ג)

רש"י במקום:    "ולא בכסף תגאלו" – אלא בתשובה:

 

מהפירוש הזה, ברור שהגאולה שעליה מדבר ישעיהו הנביא תעשה רק אם עם ישראל "יחזור בתשובה". דורות חונכו על הפירוש הזה של רש"י ורד"ק.  אלא שהרב בוחן את המקור של רש"י: מאפה רש"י מצא פירוש המילה "כסף" ל"חזרה בתשובה"?

 

נפתח את מסכת סנהדרין דף צז עמוד ב  שדנה באותו הנושא:

 

אמר רב: כלו כל הקיצין, ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים. ושמואל אמר: דיו לאבל שיעמוד באבלו. כתנאי, רבי אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה – נגאלין, ואם לאו – אין נגאלין. אמר ליה רבי יהושע: אם אין עושין תשובה – אין נגאלין? אלא, הקדוש ברוך הוא מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב. תניא אידך: רבי אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה – נגאלין, שנאמר +ירמיהו ג'+ שובו בנים שובבים ארפא משובתיכם. אמר לו רבי יהושע: והלא כבר נאמר +ישעיהו נ"ב+ חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו, חנם נמכרתם – בעבודה זרה, ולא בכסף תגאלו – לא בתשובה ומעשים טובים. אמר לו רבי אליעזר לרבי יהושע: והלא כבר נאמר +מלאכי ג'+ שובו אלי ואשובה אליכם. אמר ליה רבי יהושע: והלא כבר נאמר +ירמיהו ג'+ כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון. אמר לו רבי אליעזר: והלא כבר נאמר +ישעיהו ל'+ בשובה ונחת תושעון! אמר לו רבי יהושע לרבי אליעזר: והלא כבר נאמר +ישעיהו מ"ט+ כה אמר ה' גאל ישראל קדושו לבזה נפש למתעב גוי לעבד משלים……

 

מכאן ברור שהמקור שממנו רש"י פירש המילה "כסף" זה הדעה של רבי יהושוע בגמרא. כאן, הפירוש ברור "לא בתשובה"!! כלומר לא חייבים לעשות תשובה כדי להיגאל בגאולה האחרונה!

הרב מסיק מזה שהמדפיס הוסיף מדעתו האות אלף וכתב "אלא בתשובה" במקום "לא בתשובה" כמו שרש"י כתב בכתב יד המתבסס על הגמרא!!

 

ה"גלילי זהב" מסביר שהגאולה האחרונה  תתחיל עם בניין הארץ. ואפילו אם זה יעשה על ידי אנשים לא דתיים, עצם החזרה לארץ והמסירות נפש עבורה והבניין הפיזי, הם העיקר במהלך הראשוני הזה של הגאולה. זאת מלכות בית יוסף שתקדים מהלך עתידי נוסף ועיקרי, משיחות בית דוד.

 

 

ויגש

המילה הזאת מבטאת שני דברים הפוכים

  1. תנועה של חוצפה, של כוחניות. אדם ניגש אל עבר השני בלי פחד כדי לקבוע את עמדתו בכוח.
  2. אבל אנו משתמשים גם במילה הזאת כדי לתאר את המתפלל ש"ניגש" אל האלוהים.(או הנגש אל התיבה להיות שליח ציבור) וכאן, יש ענווה ובושה.

המסכנה היא שהיהודי חייב להיות בעל שתי התכונות המנוגדות האלה בבואו להתפלל: יש חוצפה מסוימת בזה שהאדם מתפלל, שהוא מבקש מהאלוהים לשנות את החלטותיו עבורו! האדם "חוצפני" כי הוא מתערב בדרכי האלוהים! אבל העמדה הזאת אפשרית (ורצויה) רק אם האדם עושה זאת מעמדה של ענווה גדולה מאוד. כאילו מתוך המרחק שהוא מרגיש עם האלוהים, מתוך הקטנות שלו, הוא מרגיש אחריות לקשר עם האלוהיות שמבקשת ממנו להתערב במה שנעשה בעולם! (במילים של הרב:"ליבו של המתפלל מלא בושה..אבל עצה היא לו להתחזק ולאמר   "בי אדוני  "")

  • זה מאוד קשור לעניין הקדושה:

אם אומרים לאדם שאסור לנגוע בדבר כי הוא "קדוש", אז, הוא יכול לברוח לגמרי מהדבר. זה לא מה שקורה בקדושה: יש צורך להתרחק (מתוך ענווה וכבוד) אבל יש צורך עליון להתקרב ולשאוף כל הזמן אל הקדושה! היחס הנכון עם הדבק הקדוש מתאפשר רק באיכות העמדה שלי כלפיו. קרבה מתוך מרחק! המרחק מאפשר שהקשר יהיה בעל משמעות ותוכן לאורך זמן.

 

פני יוסף

ליוסף, אומר המדרש, היו פנים דומים ליעקב. לא רק מבחינה אסתטית אלא מבחינת "חכמת אדם תאיר פניו". היו "חיים" מיוחדים שנשקפו מפניו כמו אצל יעקב. זה מסביר כמה דברים:

  • כשיוסף שואל את אחיו "העוד אבי חי", הוא כבר שאל אותם על כך לפני שנתוודע אליהם. אם כן מה הוא שואל? כנראה שהוא שואל אותם על הפנים שלו עצמו: האם לא הכרתם אותי לפני כן בגלל שאני איבדתי את "זיו איקונין של אבי?". כלומר, העוד אבי חי בפני? או אולי אבי מת ולכן נשכח מכם צורת פניו ולכן לא הכרתם אותי?
  • כשיעקב פוגש את יוסף הוא מכריז "אמות הפעם אחרי ראותי את פניך, כי עודך חי" יעקב פחד שיוסף יאבד את הפנים המיוחדות שלו, כלומר שיתבולל,ויזנח את טהרתו. יעקב רואה שיוסף נשאר צדיק ולכן הוא מכריז שהוא עודנו "חי" מבחינת הצדקות שלו.

אם כן יש משהוא מיוחד בפנים שיכול להיות "חי" או "מת", חוץ מהעובדה הביולוגית.

 

ישראל -יעקב יעקב

יעקב נוסע לבאר שבע כדי לבקש רשות מה' לצאת מהארץ. למה שם? ולא בחברון איפה שהיה גר? כי שם ה' נתן רשות לאברהם לצאת ושם ה' אסר על יצחק לצאת. שם, בבאר שבע, מחליטים על היציאה מהארץ!(שם משרד הוויזות!)

אבל ה' נראה אליו וקורא לו "ישראל" כי הוא עדיין בארץ. ומיד הוא קורא לו "יעקב יעקב" פעמים. זה סימן שהוא וזרעו יוצאים לגלות ארוכה מאוד שלא תיגמר בגלות אחת! לכן, הוא קורא לו יעקב ועוד יעקב.

יעקב קיווה, עד עכשיו , שגלות לבן היתה יכולה להספיק כדי לממש את ברית הבתרים. וכאן, ה' מחדש לו את כל מה שהוא אמר לו ביציאה אל לבן: שלמרות הגלות, הוא יהיה עימו בגלות ויחזיר אותו לארץ.

ה' משתמש באותו הכינוי "אנוכי" כדי לתאר את הקרבה שלו גם בגלות:"אנכי אעלך " כמו בבית אל ביציאה הראשונה.

 

גמל או חזיר?

הגמרא בברכות (נו) מרמזת שהפסוק :"אנוכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה" כולל בתוכו המילה "גמל"! (אעלך גם עלה- נוטריקון גמל). למה?

הגמל הוא סמל הדתי המתפלל הרבה אבל שאינו עושה מספיק כדי שתבוא הישועה. הגמל מעלה גרה (חושב הרבה, מתפלל..) אבל אינו מפריס פרסה (עושה מעשה).

החזיר, לעומתו, הוא סמל העשייה בלי כוונה ותפילה. היא מעשה החילוני שמאמין בעשייה ולא באמונה ובתפילה.

הרב קובע:

  1. ביציאת מצרים, היהודים יתנהגו כ"גמלים". כלומר הם רק יצעקו שנושיע אותם אבל הם לא יעשו הרבה כדי לצאת מעצמם. על הישועה משוג זה, מדבר הפסוק כאן. ה' יעלה את ישראל, מבחינת גמלים.
  2. אבל בגאולה האחרונה, יהיה להיפך: נהיה מבחינת חזירים. (הוא נקרא כך כי הוא עתיד לחזור ולהיות טהור). והעשייה תהיה יותר חשובה מהתפילה. מי שייגאל אלה אלו שייבנו, במעשים חומריים את הגאולה, את הארץ. ולא הגמלים! כמו שכתוב בישעיה נ"ב:" וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע"= "שלא ירבו להתפלל לה', אבל ישתדלו בבנין הארץ, מבחינת "מפריס פרסה", וזה יהיה לרצון ה' כמו שממשיך הפסוק:"ותושע לו ימינו וצדקתו היא סמכתהו" ואחר כך, הם ישובו ויבקשו את אלוהיהם(הושע ג)

מעט ורעים

השאלה היחידה של פרעה ליעקב היא על הגיל שלו:"כמה שני חייך?"

יעקב עונה "מעט ורעים היו…ימי שני מגורי.."

  • יכול להיות שיעקב מפחד מהעין הרע של פרעה
  • יכול להיות שיעקב מסביר שהשערות הלבנים שלו נובעים יותר מצרות מאשר מזקנה
  • אבל יש גם לשים לב (כמו ששם לב ידידי דניאל בנאיש) שמה שמעניין פרעה, זה סוד אריכות הימים הפיזיים. לכן, כנראה המצרים היו חונטים המתים ועושים הכל כדי להאריך הימים.

אבל יעקב בא ואומר לו שלא אריכות הימים חשובה אלא איכות הימים. כי אנו רק "גרים" בעולם הזה. והוא קורא לחיים שלו "ימי מגורי"! זה ההבדל בין יהודי למצרי!

 

ארץ גושן

  • "כשנלקחה שרה לבית פרעה כתב לה את ארץגושן לאחוזה) "פרקי דרבי אלעזר פכ"ו(.

לפי מדרש זה, ארץ גושן שייכת לשרה אמנו ולזרעה. זה מסביר למה יוסף מתעקש ליישב את משפחתו שם ולמה כתוב:"וישב ישראל בארץ גושן": הזוהר מסביר ששם "יעקב" ניתן לו כשהוא בגלות או במצב של גלות. והשם "ישראל", ניתן לו כשהוא נמצא בארץ ישראל. אם כן , איך אפשר להסביר הפסוק הזה? ה"גלילי זהב" מציע ליישב את הסתירה על ידי המדרש הזה. ארץ גושן היא חלק מארץ ישראל! רק שאין לה קדושה כשאר ארץ ישראל! לכן יעקב נקרא ישראל למרות שהוא יושב בגושן.

  • הג"ז מוסיף אפשרות: ש"גושן" היא העיר שמדובר בספר יהושוע,

יהושע פרק י

וַיַּכֵּם יְהוֹשֻׁעַ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ וְעַד עַזָּה וְאֵת כָּל אֶרֶץ גֹּשֶׁן וְעַד גִּבְעוֹן:

 

יהושע פרק יא

(טז) וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הָאָרֶץ הַזֹּאת הָהָר וְאֶת כָּל הַנֶּגֶב וְאֵת כָּל אֶרֶץ הַגֹּשֶׁן וְאֶת הַשְּׁפֵלָה וְאֶת הָעֲרָבָה וְאֶת הַר יִשְׂרָאֵל וּשְׁפֵלָתֹה:

 

יהושע פרק טו

(נא) וְגֹשֶׁן וְחֹלֹן וְגִלֹה עָרִים אַחַת עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן:

 

 

 

 

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.