בע"ה יז טבת התשע"ה
מישל בן שושן
שמות גז
בעקבות ה"גלילי זהב"
הבאים מצרימה
בדרך כלל, היציאה מארץ ישראל לא נקראת "ביאה", להיפך! כשהפסוק מתאר את ה"ירידה" למצרים כ"ביאה", הוא צועק "דרשני!"
- התשובה של הרב : השכינה ירדה איתם למצרים, כך שעבורם, אין הבדל עכשיו בין ארץ כנען ומצרים.כל זמן שיעקב והבנים חיים, רוח ארץ כנען והשכינה איתם והם לא מרגישים ירידה.
- תשובה אחרת שהרב נתן בסדרה הקודמת: ארץ גושן נחשבת כארץ כנען כי היא ניתנה לשרה במתנה מפרעה, כך שאין עדיין "ירידה" לחו"ל כל זמן שהעם נמצא בארץ גושן. הבעיה מתחילה כשהם יוצאים מגושן ומתפזרים בכל הארץ ("ותימלא הארץ אותם")
- לעניות דעתי, דרך השאלה הזו ניתן לגעת בשאלה העקרונית, למה יש לרדת למצרים כדי לבנות את עם ישראל? האם הירידה למצרים היא "גלות", אפילו אם עם ישראל עדיין לא בנוי כעם? הרי לא היתה בעיה למדרשים להתחיל לספור את ה"גלות" של ארבע מאות שנה , מאז שנולד יצחק! כלומר, יש גלות אפילו בארץ כנען! אם כן, לדעתי, יש לדבר על "גלות" רק אחרי שהם יצאו ממצרים והם יכנסו לארץ כנען בתור עם.
בינתיים, ה"ביאה" למצרים, היא שלב הכרחי בבנין האומה הישראלית! בדומה להפריה חוץ גופנית, בשירות "אם פונדקאית"(מצרים).בברית בין הבתרים, כשהשלב הזה "הובטח" על ידי ה' לאברהם, לא מדובר בגלות במובן הקלאסי של המילה (חטא גורם לגלות ותשובה מביאה לגאולה) אלא כשלב הכרחי ביצירת עם ישראל.
לכן, ה"ביאה" למצרים היא ממש ביאה למקום שבו ייוולדו!
חושך שבטו שונא בנו
הייסורים שישראל יעברו במצרים הם הכרחיים כדי לגדל את ה"בן", עם ישראל. הרב קובע שאין שעבוד מצרים תוצאה שעזיבת העם לדרכו (כמו שיש מצבים שבהם ה' מסתיר פניו מהם "הסתר אסתיר פני") אלא שלב הכרחי של בניין, כמו שהאב, לפעמים, מייסר את בנו כדי לחנך אותו.
שבעים נפש
הרב מציע פירוש מקורי:
"ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש". הפירוש הרגיל הוא שסך הכל, כל בני המשפחה, מגיעים ל70 נפשות(כמו שאנו יכולים לספור בסוף ספר בראשית. ואז יש את החישובים השונים כדי להגיע למספר 70 על ידי הולדת יוכבד בין החומות..)
הרב מציע בפשטות: "כל נפש"= כל בן, כל שבט,הולידה בעצמה "שבעים נפש".
המספר שבעים הוא תמיד סמל לריבוי אוכלוסיה ויצירת כמן "עולם שלם".
אם כן, לא עם ישראל כולו שווה ל"שבעים"
אלא כל שבט מעם ישראל יוצרת בתוך עצמה "שבעים". כל שבט נוצר כעולם ומלואו!
אם כן, החיבור בין כל השבטים הופך להרבה יותר קשה. כי כל אחד, בתפיסת עולמו, מרגיש "מלא" ושלם. אבל מצד שני, החיבור מהווה אתגר עוד יותר עשיר!
וימות יוסף וכל אחיו
כל אחד מבני יעקב, ובמיוחד יוסף, היה בנוי לגאולה. המדרשים מסבירים את השמות כל אחד כמתאר את הגאולה מצד אחר. כאילו בני יעקב נולדו עבור הגאולה. לא שהגאולה היא תרופה למכה שנקראת הגלות, אלא שעצם ההוויה הישראלית היא הגאולה. רגש הגאולה הוא הרגש החשוב ביותר ביצירת עם ישראל.
למשל, השם "יוסף" (רחל אמרה:"יוסף ה' לי בן אחר") מרמז על הפסוק "יוסיף ה' לקנות את שאר עמו"(ישעיה יא). כלומר , למרות הצרות, ה' יגאל את עמו עוד ועוד.למרות שכבר היו גאולות בעבר, יוסף ה' לגאול את עמו עוד למרות שנראה שזה נגמר.
- הבעיה התחילה אחרי מות האחים: נאבד "רגש" הגאולה מהדור השני. ההתבוללות גברה. הייאוש התחיל.
כל התכנית, מעכשיו היא להחיות את רגש הגאולה שנאבד במותם של בני יעקב. כי רגש הגאולה הוא עמוד התווך של עם ישראל, ללא קשר עם היותם בארץ או מחוצה לה. הגאולה היא התקווה שיהיה יותר טוב. האמונה ביכולת האדם וה' לשנות את גזרות המציאות העגומה של האדם.
ייתכן שכאן נמצא חלק ההסבר ששל יצירת עם ישראל במצב של גלות: כדי שילמדו מה היא גאולה. יש ללמד את הגאולה אפילו לפני שמתחילה ההיסטוריה שלהם!!
למען ענותו
- העינוי גורם להתעוררות הרגש הלאומי. האנטישמיות יכולה לעזור ליהודים המתבוללים,להרגיש שייכים לעם אחר מזה שהם חיים בתוכו.
- הרב מציע לקרב את המילה "עינוי" למילה "עונה" של הנשים. המצרים דאגו להמעיט את הזיווגים בין הישראלים לנשותיהם. הם כיוונו את תזמוני המטלות כך שהגברים לא יוכלו ללכת עם נשותיהם בעונתם כדי להמעיט את הילודה. וכאן הפלא: הם דווקא התרבו! (כמו שכתוב בהגדה של פסח "וישמע את עוניינו"=זו פרישות דרך ארץ)
- העינוי בא כדי לצמצם את זמן השעבוד המתוכנן 400שנה ל210 .
לאומיותן של הנשים הישראליות
- יש בעיה פרשנית מול הפסוק:
"ויאמר מלך מצרים למיילדות העבירות..ויאמר בילדכן את העבריות…"
פעמיים כתוב "ויאמר". ולא כתוב מה פרעה אמר להם בראשון. כאילו הוא אמר להם שני דברים והכתוב מדווח רק על הדבר השני.
- יש בעיה נוספת בפסוק הבא:
"ולא עשו כאשר דבר אליהם מלך מצרים, ותחיינה את הילדים"
יש כפילות בדיווח התגובה: הן לא עשו כדבר פרעה, היה מספיק כדי שנבין שהן החיו את הילדים.
- ההסבר של הרב מרחיק לכת:
בהתבססו על מדרש, הרב טוען שפרעה ביקש מהן "להזדווג לו" והן סרבו. זה תוכן המאמר הראשון "המצונזר". משמעות הדבר היא, לפי הרב, שהתכנית של המצרים היתה:
- או שאתם תתמזגו עם התרבות המצרית (המאמר הראשון- להזדווג לו)
- או שנהרוג אתכם (כל הבן –ליאורה)
זה מזכיר את שני ה"פתרונות על הבעיה היהודית"(בשפת האנטישמיים) בכל הזמנים: התבוללות מלאה או שואה.
פרעה מציב בפני הנשים האלה לבחור בין התבוללות (הזדווגות עם פרעה) או השמדה (כל הבן..ליאורה תשליכוהו)
גדולת המיילדות היא שהם סירבו ודחו את שתי האופציות האלה!! הם לא שמעו אל פרעה בדבר הראשון והם החיו את הילדים. הם הפיחו רוח של לאומיות בתוך העם כדי לסרב לשני הפתרונות שהוצעו להם.
הרבה גויים רצו להחדיר בתודעת היהודים שהם יכולים להיות עם "דת" מיוחדת, אבל הם שייכים ל"אומה" שבה הם נמצאים. היהודים מצאו בפתרון הזה , אמצעי נוח כדי לשרוד את הגליות הארוכות. הם היו יהודים צרפתיים או יהודים גרמנים. הבעיה מחריפה כשהם מאבדים את הרגש הלאומי האמיתי שלהם והופכים את היהדות לדת ומסרבים להשתייך ללאום שלהם. לדעת הרב, ה "לאומיות" היא לא פחות חשובה מאשר שמירת מצוות הדת נטו. המעשה הראשון והעיקרי של המיילדות של עם ישראל במצרים ,אלה שממש הולידו את העם הישראלי במצרים, הוא הסירוב לקבל את הלאומיות הזרה והחייאת הלאומיות הישראלית: ותחיינה את הילדים.
החינוך היהודי
לכל אות, בעברית,יש שם. א= אלף. אבל כותבים רק א'. כלומר,יש חלק מהאות שאנו מכירים, בלי שתהיה גלויה לעין. יש חשיבות רבה, בלימוד השפה לילדים, שאנו נלמד אותם שיש דברים שהם רואים ויש דברים שהם לא רואים אבל הם בכל זאת קיימים.
הרב כועס מאוד על שיטות הלימוד שהתחילו כבר בזמנו (שנות העשרים למאה הקודמת) שקוראים לבית "ב" ולא "בית". זה סמל לתרבות שאומרת: מה שיש הוא רק מה שאני רואה. רק מה שאני מבין.החינוך היהודי דורש מהילד להכיר את התורה שבעל פה לא פחות מהתורה שבכתב. המציאות לא נגמרת עם הצד הגלוי שלה. להיפך, היא מזמינה את האדם להכיר בצדדים שלא נראים. לגלות את הנסתר. להאמין בחלק השקוע של הקרחון.
הרב מקשר המלחמה שלו בלימוד היהודי ברמזים של מפעל המיילדות העבריות:
ה"א" היא אבן. כל אות היא אבן שעל ידה בונים "בית" היא המילה. זה הדבר הגלוי.
אבל יש דבר סמוי: כל אות, כל אבן, היא בית בפני עצמו. האבן "א" היא גם בית:"אלף".
המיילדות ראו על "אובניים" "בתים" הן לימדו שמאחורי כל אבן יש בית. וזה השכר שנתן להם האלוהים " ויעש להם בתים" וכך נבנה עם ישראל: על ידי בתים: בתי כהונה, בתי לוויה, בתי מלכות.
מתי משה הושם בתיבה?
בשישי בסיוון! יום מתן תורה!
הוא נולד, לפי המסורת ב7 באדר
יוכבד הטמינה אותו שלושה חודשים
וכך מגיעים לתאריך הסמלי ביותר ! כשהתכנית האלוהים הוכנסה בתוך מילים, תיבות, בהר סיני.
איש מצרי- איש עברי
למה כתוב פעמיים "איש". היה מספיק לכתוב "וירא מצרי מכה עברי"
למה כתוב "מאחיו" ברור שמשה עברי!
הרב מציע פירוש מקורי:
שני האנשים היו עברים!
אחד עשה עצמו כמצרי: הוא דבר מצרית . הוא נראה מצרי. הוא בחר להתבולל לתרבות המצרית. והוא מנסה לכפות את החלטתו לאחיו שרוצה להישאר עברי. הוא "אחיו". המצרי הוא האח של העברי. הוא רוצה שהעברי יהפוך למצרי! ואת זה משה מסרב לקבל. ומכה את האיש העברי שעושה עצמו מצרי.
השפה העברית
הרב קופץ על ההזדמנות כדי לתקוף בחריפות את היהודים שחיים בזמנו ושמסרבים שידברו עברית. הם מדברים יידיש ושומרים את העברית לתפילות ולקריאת התורה. עבור הרב זו טעות חמורה. העברית היא השפה שהעם כולו צריך לדבר ביום יום, בעולם החול. אין להשאיר את העברית לשימוש "דתי" בלבד. בתקופתו, זו היתה מלחמה קשה ומכרעת. אליעזר בן יהודה נחשב אז שמהפכן ושוטה. עד היום, אוכלוסיה גדולה מסרבת לדבר עברית בחול. הם אותם האנשים שמסרבים להכיר במדינת ישראל כהתחלת הגאולה.
רמז לכך הרבה מוצא בפסוקים: "ויטמנהו בחול": משה קבע שה"עבריות" חייבת לשרור בעולם החול. הוא "הכה" את טענת המצרי שרצה לדבר מצרית במקום עברית. יש להכניס את השפה העברית בחול.
המעשה הנועז הזה של משה , הוא הצעד הראשון בגאולה: החייאת השפה העברית.
זה מה שהציל את בנות יתרו מיד ה"רועים"-הרעים. סיפור איש המצרי "הצילנו מיד הרועים".
וידע אלוהים
הגאולה היא דומה לזיווג. (וידע את אשתו)
האלוהים רואה. האלוהים יודע. הסיבה לגאולה היא אהבה ורצון עז שמשנה את סדרי הלוגיקה.
נראה לי שסיפור העלייה המיוחד של כל יהודי בזמננו, דומה לסיפורי הפגישה והזיווג עם האהוב-ה. צריך להיות "משוגע" כדי להתחתן. וצריך להיות "משוגע" כדי לעלות ארצה!
הסנה
- הסנה= ייסורי הגלות (עם הקוצים שלו)
- משה שואל:מדוע לא יבער הסנה?= מדוע אין קץ לגלות?
- ה' עונה: "ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים" אני רואה שהם מעדיפים להישאר במצרים!
יש בסנה גם קוצים (כלומר יהודים שחושבים שהגלות היא מצב רע ויש לשים קץ לגלות ולחזור לישראל, אבל יש בסנה גם וורדים, פרחים! הם היהודים שרוצים להישאר בגלות ורואים בה מצב וורוד . עבורם ה' שולח מלך כהמן כדי לעורר אותם.
המן נשלח נגד היהודים היושבים בגלות פרס ומדי כי הם לא רצו לעלות ארצה בסוף גלות בבל לבנות בית שני.
וכן בכל סוף גלות , כשהיהודים לא ירצו לעלות ארצה מרצונם, ה' יישלח להם צרות רבות ומלכים אכזריים מאוד כדי לאלץ אותם להתעורר מהרצון להתבולל ולהשיב את שאריתם ארצה
לכן, אומרים שקשה ביותר, עבור הקדוש ברוך הוא, סוף הגלות: כי הוא מוכרח להפעיל כלבים נושכים ואכזרים כדי לעורר את בניו הרדומים בגלות.
הרבנים המטהרים
הרב תוקף בכל כוחו את הרבנים החיים בזמנו בגלות ומסרבים לעלות ולקרוא לעלות לארץ ישראל המתהווה. זה היה לפני השואה. הרב הרגיש שיש מצב חירום: הגאולה הגיעה, ויש עכשיו להפסיק כל דבר ולעלות ארצה מיד. הוא תוקף את "הרבנים המתקדשים והמטהרים, שרודפים איש את רעהו ויורדים כל אחד עד לחיי חבירו, בשעה שהגיע זמן פקידה לישראל ושב אל ערש מולדתינו…. הם מתייחסים לבניין ארצנו באדישות ובשיוויון הנפש. הבית דולק והבנים משחקים באגוזים.."
עבור הרב, יש לעשות מהפך בסדר העדיפויות . יותר חשוב בניין הארץ מאשר לטהר ולטמא חפצים.
ה' ראה את "עני עמי" זו עניות הדעת של היהודים שלא מצליחים להבחין במצב . כשהיהודים מעדיפים להישאר במצרים, בגלות, אחרי שהגלות הסתיימה, הם "עניי הדעת". וזה העוני האמיתי.
האותות
- הנחש שהופך שוב למטה
הגאולה (המטה) הופך לנחש= כדי להציל את היהודים מההתבוללות, יש לשלוח להם נחש שנושך אותם כדי לעורר אותם. משה מפחד מאוד מזה. הוא נבהל מהצורך לעבור ייסורים קשים כדי לצאת ממצרים. ה' מרגיע אותו : הייסורים לא באים סתם. מהרגע שאוחזים בקצה, הנחש מפסיק להיות נחש והופך למטה בחזרה."כי עת צרה היא ליעקב וממנה ייוושע". המדרש אומר זאת בלשון ציורית: כמו שאיילה מתקשה לפעמים ללדת, וצריך שנחש יבוא ויישך את רחמה כדי לתת כוח לוולד לצאת משם, כך ישראל זקוקים לנשיכת נחש כדי לצאת ממצרים!
- צרעת היד
אחד הדברים שהרתיעו משה מלגאול את ישראל, זה שהוא הבחין בהם "לשון הרע". הדיווח של שני העברים הנצים שהלשינו עליו לשלטונות, הוא סמל הרוע הזה הקיים בחלק מעם ישראל. לדעתו, איןמקום לגאולה במצב כזה. הצרעת תוקפת את האומר לשון הרע. ידו של משה , יד הישועה , איננה לגאול את ישראל מרוב לשון הרע. ה' מסביר לו שלמרות זאת, תבוא הגאולה והיד מתרפא מהצרעת.
ציפורה כורתת ערלת בנה
הסיפור מוזר מאוד. למה משה לא מל את בנו? למה ציפורה היא זאת שמלה אותו? למה היא מכריזה "חתן דמים אתה לי"?
- משה נולד מהול.
משה הוא על אנושי! הוא יוצא דופן. מלידתו הוא שונה. הוא נולד לשישה חודשים. הבית מתמלא אור. הוא נראה "טוב". הוא מושלם, הוא איש האלוהים. זו לא סיבה כדי ללמוד ממשה את ההתנהגות שלנו. אסור לעזוב את אשתו. אסור להיות כמשה. לא ידע איש את קבורתו.ילדיו לא המשיכו דרכו. אין לקחת אותו כ"מודל".
זו הסיבה שמשה נולד מהול.הוא מהול כי הוא מושלם. אבל, בדרך כלל, על האדם לעשות את המילה. גדול מי שנעשתה לו מילה על ידי בני אדם ומאשר מי שנולד מהול! לכן יש מצווה להטיף דם למרות היותו מהול. משה יוצא דופן והוא לא עבר הטפת דם המילה.
- אליעזר נולד מהול
כשמשה ראה שבנו אליעזר נולד מהול, הוא חשב שהוא דומה לו. זה משפחתי. אין צורך לעשות לו כלום. כאילו אליעזר, הוא כמו משה אביו. הוא מושלם ואין לעשות לו שום תיקון מצד האדם.
- צפורה
אבל האמת היא שונה: אליעזר נולד גם מציפורה, לא רק ממשה.אליעזר הוא "הברידי", מורכב מאדם אלוהי ומאישה אנושית. ציפורה חייבת למול את בנה כי החייוב בא ממנה! אליעזר הוא אנושי ולא אלוהי כי ציפורה היא אנושית. מצד האבא שלו, נכון היה לא למול אותו. אבל רק מצד אימו יש למול אותו וציפורה הבינה זאת ועשתה מעשה. היא הטיפה טיפת דם (דבר שהאישה יכולה לבצע- ולא ברית מילה מלאה). מהרגע הזה, ציפורה מקנה לעצמה את החתן שלה: היא מדגישה שהיא אשתו של משה והוא בעלה. אנושית. לא אלוהית. היא עומדת על הזוגיות הרגילה. משה לא! משה יעזוב אותה ואת בניה. יתרו ינסה להחזיר אותם למשה, אבל אנו לא שומעים הרבה על משה כבעל ומשה כאב. כשהתורה תספר לנו מי הם הילדים של משה, היא מדברת על בני אהרון! כאילו אין למשה ילדים! יתרו מביא את "שני בניה" ולא את "שני בניו".
- מסכנה(לעד)
יש בסיפור הזה כדי להצביע על הקושי להיות משה. איש או אלוהים? אנושי או מושלם?לעניות דעתי, משה דומה ללוחות הראשונים: אידיאלים אבל בלתי מציאותיים!
משה מתחייב מיתה על זה שהוא לא אנושי! הוא חשב שהבן שלו הוא גם כן על אנושי. ציפורה מנסה להחזיר אותו לעולם האנושי והוא יישאר בפער הזה. הוא לא ייכנס לארץ. הוא ייקבר בגבול!!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 