יתרו גז

בע"ה טו בשבט התשעה

מישל בן שושן

 

יתרו גז

 

 

למה מתן תורה מלווה בכל כך אזהרות נגד העבודה הזרה?

כי אין דבר קרוב יותר מעבודת ה' מעבודה זרה!!

כל קרבה חשובה מצריכה זהירות יתירה וריחוק!

בקריאה שטחית, נראה שהאיסור ל"אלוהים אחרים" היא בקשה של "אקסקלוסיביות". אני האלוהים ולא האחר! אני לא מקבל קריאה זו. לדעתי, האיסור בא כדי שאנו נבין על מה מדובר (או על מה לא מדובר) כשה' יציג את עצמו! האיסור הוא על "תפיסה מוטעית של האלוהים"(=אלוהים אחרים)

קל מאוד לאדם לציר לעצמו דמות של האלוהים שתתאים לנפש שלו. קל מאוד לאדם לעבוד "לשם שמים" כשהוא בעצם מקובע בתפיסה שנוחה לו . אם יש הבדל מהותי בין כל הדתות והתורה זה האיסור לקבע את התמונה של האלוהים וצייר אותו במחשבתנו כדבר שאין עליו לחזור.

הגלילי זהב אומר בפרוש שעבודה זרה מסוג זה היא הכי בעייתית והיא עלולה להתרחש אפילו בעשיית מצוות . הנה כמה משפטים שלו:

"אמר להם, מעתה, יש לי לדאוג מכם על דבר שהוא גרוע מעבודה זרה:

"לא תעשון איתי אלוהי כסף ואלוהי זהב-שתעשה אתי- בהתורה והמצוות שנתתי לכם"

"לא תעשו לכם– לעצמיכם, להנאתכם- פסל תמונת כל"

"אני מזהיר אותכם :לא תעשון אתי, עם התורה והחכמה והמעשים הטובים ההם, אלוהי כסף ואלוהי זהב- שלא תכשלו במידת הגאווה וזחות הלב"

"מזבח אדמה תעשה לי" שממנו ילמדו מדת הענווה, כדי שלא תעלה במעלות על מזבחי"

"אין לך עבודה זרה שחוצה מזו שעובדין אותה לשם שמים"

 

ועוד לעניות דעתי:

נקרא את הפסוקים שקודמים לעשרת הדברות:

שמות פרק יט

  • (י) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם:……(יב) וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ …
  • (יד) וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר אֶל הָעָם וַיְקַדֵּשׁ אֶת הָעָם וַיְכַבְּסוּ שִׂמְלֹתָם:(טו) וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים…… (יז) וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים מִן הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר:(יח) וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יְקֹוָק בָּאֵשׁ (
  • כ) וַיֵּרֶד יְקֹוָק עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיִּקְרָא יְקֹוָק לְמֹשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל מֹשֶׁה:
  • (כא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה רֵד הָעֵד בָּעָם פֶּן יֶהֶרְסוּ אֶל יְקֹוָק לִרְאוֹת וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב:….
  • (כג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק לֹא יוּכַל הָעָם לַעֲלֹת אֶל הַר סִינָי כִּי אַתָּה הַעֵדֹתָה בָּנוּ לֵאמֹר הַגְבֵּל אֶת הָהָר וְקִדַּשְׁתּוֹ:
  • (כד) וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְקֹוָק לֶךְ רֵד … וְהָעָם אַל יֶהֶרְסוּ לַעֲלֹת אֶל יְקֹוָק פֶּן יִפְרָץ בָּם:
  • (כה) וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: ס

 

יש כמה מהלכים:

  1. ה' מבקש ממשה ללכת אל העם כדי להזהיר אותם שלא יגעו בהר וכולי.
  2. משה עושה זאת
  3. ה' מבקש ממשה לעלות
  4. מיד כשהוא עולה, הוא מבקש ממנו לרדת כדי להזהיר את העם.
  5. משה עונה שאין צורך, הוא כבר עשה הכל כמו שצריך וכמו שכבר ציווה לו ה'.

6 ה' לא שומע להסבר של משה ומבקש שוב לרדת ולהזהיר העם שוב

7 משה , כמובן, מצטט אל דבר ה' ויורד (וכנראה שמשם, מלמטה, הוא מביא את דברי ה' -עשרת הדברים- אל העם)

 

למה ה' כל כך דואג שהעם לא יתקרב? למה כל כך פעמים? ואם הוא היה רואה שמשהוא לא בסדר בפעם הראשונה, למה הוא מבקש ממשה לעלות? מה קורה בין העלייה של משה לציווי לרדת שוב??

 

נראה לי לפרש זאת ברוח הדברים של הגלילי זהב:

כדי שמשה יבין מה הולך לקרות, ההתגלות, מעמד הר סיני, הוא חייב להבין שאף פעם לא נזהרים מספיק בקרבה. יותר חשובה הזהירות ממפגש מוטעה מעצם המפגש!!

מהרגע שיש מפגש, מהרגע שה' יורד, אז מיד יצר האדם יגרום לו ליצור בדמיונו דמות. אבל העיקר זה שלא תהיה דמות.

ה' לא הוציא את ישראל ממצרים כדי להיות להם תחליף לפרעה!

והוא מסביר זאת מיד:

אנכי ה'= אשר הוצאתיך מארץ מצרים, מבית עבדים.

כלומר : הקשר אלי, התפיסה שלך כלפי, אסור שתהיה "תפיסה" , מקובעת. האדם, מטבעו, מחפש עבדות. האדם רוצה מטבעו שמישהו אחר יחשוב עבורו, שיגידו לו מה לעשות. להיות בטוח במסלול חיים נוחים. מצרים, זה המקום שבו  כל אדם חי תחת מרותו של אדם אחר. "סוס ורוכבו". השעבוד האמיתי הוא הכניעה לדוגמא , והצייתנות העיוורת אליה. ה' מציג את עצמו במצווה מחייבת מאוד: אל תתפוס אותי בתפיסה כל שהיא. "לא ראיתם כל תמונה". הדיבר הראשון, הוא לדעתי מצווה! לא מצווה של "אמונה באלוהים" אלא מצווה מאוד קשה: תהיה כל הזמן במתח של קרבה- ריחוק עם ה' שאיננו נראה ואיננו נתפס.

כל המצוות האחרות, באות אך ורק להציב את האדם במצב הכי קרוב למתח הזה. מטרת המצוות היא לקדש אותנו, שאנו נהיה קדושים, מנותקים מכל תפיסה מקובעת. מובדלים מכל מה שיכול לשעבד אותנו. כמו שאנו מברכים "אשר קדשנו במצוותיו.." המצוות באות כדי לשים מרחק, ביננו ובין העולם שבו אנו שקועים. המצווה באהכדי לתת לי לחשוב אחרת על המציאות. מחייבת אותי לצאת מהטבעיות ולהיות במתח מול בורא העולם שאיננו נראה. ואיננו נתפס בכלל.

לכן, שתי הדברות האחרות עוסקות ביצירת אלוהים אחרים. כי מהרגע שיש לי מולי, כביכול אלוהים, אני נוטה מיד ליצור במחשבתי דמות מקובעת שתתאים לי! ואז, תהיה לי ההרגשה שאני "עובד את האלוהים" אבל, בעצם, אני עובד עבודה זרה!!

 

מצוות אהבת ישראל

אחת מהמצוות הקשות ביותר והעיקריות ביותר של התורה!! הגלילי זהב אומר:

"מחויב כל אדם מישראל להכניס בלבו אהבת בני אומתו הקדושה כולם בליבו. ואפילו הרשעים, יאהב אותם כאילו הם אחיו. וכל שיש בו הכרה לאומית בוער בלבו תמיד אהבה ותשוקה לכל אחד מישראל"

אם התורה חוזרת על המושג "עם" יותר מעשרים פעמים בסיפור מתן תורה, זה, לדעת הג"ז, כדי להחדיר בתודעה הישראלית שאין תורה ומצוות בלי שייכות לעם. הרגש הלאומי הוא הרגש החשוב ביותר. אין כאן "דת" שקושרת אדם לאלוהים אלא יש יצירת לאומיות. רק השייכות ללאומיות מצדיקה לשמור על המצוות שה' ציווה את העם. כאדם ששיך לעם אנו מצווים במצוות . המצב הגלותי שבו ה עם נשאר כל כך הרבה שנים השכיחו ממנו את המימד הלאומי העיקרי והרבה יהודים חושבים שהם "יוצאים ידי חובה" בקיום המצוות. הג"ז יוצא נגדם ומכריז שהעיקר הוא ההרגשה הלאומית קודם לכל. כמו שאומר הג"ז:

"מי שאין לו דבקות בכללות האומה, אף על פי שמקיים תורה ומצוות לא יחשב לו אלא כנכרי שמקיים התורה- ואינו מושגח עוד מהקדוש ברוך הוא מפני שמוציא עצמו מהכלל ועושה פירוד בין הדבקים"

 

מסכנה לע"ד:

אהבת הזולת היא אמצעי להגשמת "אנוכי ה' אלוהיך.." כפי שתיארתי אותו לעיל:

אם האדם איננו יכול להישאר במתח , בלי תפיסה ותמונה של האלוהים שאליו הוא מקושר, אז יש "פטנט" טוב מאוד שה' המציא: הוא יצר עם ישראל שמורכב מכל התפיסות האפשריות. כל אחד בכיוון שלו. ישנם 12 שבטים ושבעים פנים לכל דבר.

כשאני מצווה לאהוב את הישראלי האחר, שאיננו חושב כמוני, זה מחייב אותי לנגוע במתח הזה. אני נשאר קשור למצווה של ביטול תפיסה של האלוהים. אמנם אני חושב , יש לי תפיסת עולם, אבל אני מכיר בשני שיש לו תפיסה שונה. זה מוציא אותי מסכנת הפונדמנטליזם! שהיא העבודה הזרה האמיתית.

ה' "נמצא" במתחים שקיימים בין היהודים השונים שחושבים בצורה שונה ובכל זאת מרגישים עם אחד!!

לכן, "קודשא בריך הוא , אורייתא וישראל -חד הם".=ריבוי ההבנות של התורה, שבעים הפנים שלה, מקבילים לריבוי התפיסות של כל היהודים(שבעים נפשות) ומקביל לכל ההשגות האפשריות  של האמת האלוהית האחת הבלתי נתפסת!

"קדושת ארץ ישראל", היא עבורי, היכולת שבמקום אחד, יצטרכו לגור כל עם ישראל. שיתוף החוויות ההכרחי מאלץ את כל ישראלי להרגיש כחלק מהעם, להלחם עבורו ולהתפלל עבור שלום חייליו, ללא כל התייחסות לשיוך פוליטי וחברתי. ארץ ישראל עוזרת לעם ישראל להיות קדוש ולכן היא "קדושה".

 

 

גדול המצווה או הלא מצווה.

מסכת בבא קמא דף פו עמוד ב

ר' יהודה אומר: סומא אין לו בושת, וכן היה רבי יהודה פוטרו מכל מצות האמורות בתורה….אמר רב יוסף, מריש הוה אמינא: מאן דאמר הלכה כר' יהודה, דאמר: סומא פטור מן המצות, קא עבדינא יומא טבא לרבנן… והשתא דשמעית להא דר' חנינא, דאמר ר' חנינא: גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה, מאן דאמר לי אין הלכה כרבי יהודה, עבדינא יומא טבא לרבנן, מ"ט? דכי מפקדינא אית לי אגרא טפי.

 

הג"ז מביא את דעתו של רב יוסף שהיה מצדד בעמדה ההפוכה מזו של רבי חנינא הידועה. רב יוסף היה עיוור ולפי הלכת רבי יהודה, הוא פטור ממצוות התורה. למרות זאת, רב יוסף קיים את כל מצוות התורה בתור "אינו מצווה ועושה". עבורו, יש גדולה מיוחדת למי שאיננו מצווה כי הוא עושה הכל מתוך אהבה ורצון טוב.לפי פירוש התוספות, רבי חנינא טוענים ההיפך כי לאדם המצווה יש יצר הרע שדוחף אותו כל הזמן לא לצטט למצווה ולכן יש לו יותר זכות. עוד טעם יש להעדיף את המצווה על ה"אינו מצווה", זה שהמצווה יעשה את המצווה לאורך זמן, בקביעות, אבל מי שאינו מצווה , יעשה המצווה רק כשמתחשק לו.

ההבדל בין שתי העמדות מאירה אותנו על משמעות חג השבועות ועל מתן תורה:

ביום מתן תורה, עם ישראל טיהר את עצמו והתקרב כל כך לשכינה שהוא לא היה זקוק למתן תורה כי הוא הגיע להשגת התורה כמו שהאבות השיגו אותה בלי הצורך לקבל אותה בפועל.

זה מסביר את מה שאומרים בהגדה : " אילו קרבנו להר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו"

אם כן, ביום מתן תורה,, עם ישראל היה יכול לקיים את כל התורה בתור "אינם מצווים ועושים". לדעת רב יוסף זו גדולה וזו חשיבות יום חג זה. אנו חוגגים ביום זה את המעלה שאליה הגיעו כל אלה שיצאו ממצרים וספרו את ספירת העומר עד שהזדככו כל אחד לפי כוחו.

אבל קרה משהוא נוסף ביום זה: הם קבלו את התורה! זאת אומרת שהם הפכו ל"מצווים ועושים" בנוסף למדרגת ה"אינם מצווים ועושים" שהגיעו איליה באותו יום.

אם כן, קרו שני דברים במתן תורה:

  1. ההכנה מצד העם והמוכנות לקיים את המצוות אפילו בלי שיהיו מצווים.
  2. ובנוסף, כפה עליהם הר כגיגית וציווה אותם כדי לקבוע זאת בזמן ובעשייה היום יומית

 

וישמע יתרו

  1. את כל אשר עשה אלוהים למשה..
  2. ..כי הוציא ה' את ישראל ממצרים..

האלוהים, מידת הדין, עשתה את מלחמת עמלק וקריעת ים סוף (כמאמר רש"י)

אבל ה', עשה דבר מעבר לפרטים, הוא הוציא את ישראל ממצרים.

זה מסביר את החלוקה בשמות ה' ובחלוקת הדברים שיתרו שמע.

 

400 שנה

הג"ז קובע: אם היהודים היו רוצים לצאת, מעצמם, ממצרים, רק ארבעה דורות היה מספיק והיו כן יוצאים.

הבעיה היא שהם לא רצו לצאת, ולכן האריכו את זמן הגלות לקראת ה400 שנה. וכשהיו בסכנת הכחדה ממש (התבוללות), אז ה' הוציא אותם בעל כורחם, במידת חסד עליון, מוקדם מ400 שנה.

אכילת המצה מזכירה לכל דור שאסור לחזור על אותה הטעות שנעשתה במצרים כי בגאולה האחרונה, יש לצאת מהגלות מרצון ולא להיות "ללא רוח לאומי" כמו המצה היא לחם ללא רוח.

 

גרשום

משה קרא לו כך "כי גר הייתי בארץ נכרייה". על איזו ארץ נכרייה מדובר? נדמה שמדובר במדיין אבל בעצם, מדובר על מצרים! ולכן הוא קרא לבנו הבכור "גרשום". המהלך הראשון של משה היה להכיר בזרות ארץ מולדתו מצרים. "אליעזר"= כי אלוהי אבי בעזרי…" זה כבר מהלך שני של ההצלה ממצרים ומפרעה.

זה מסביר את סדר השמות לפי הלידות.

(אם היה מדובר על מדיין, הוא היה קורא לראשון בשם אליעזר ולשני גרשום)

 

על אודות ישראל

בניגוד לכל המנהיגים שחושבים שהם העיקר והעם שלהם בא רק כדי לשרתם ולהכתיר אותם, משה מיד מבהיר שכל מה שקרה, קרה בזכות ובשביל העם:"ויספר משה לחותנו את אשר עשה ה'..על אודות ישראל"

הדבר הראשון שאומר משה ליתרו: הכל נעשה אך ורק בשביל ישראל ולא בשבילי.

 

ערב רב

כשיתרו שמע על יציאת מצרים, הוא לא ידע עדיין שערב רב עלה איתם.

כשהגיע יתרו למחנה ישראל, ראה שהערב רב עלה איתם. הוא הבין את הסכנות הכרוכים בדבר וזה . "ויחד יתרו"= בשרו נעשה חידודים חידודים. (הוא קיבל צמרמורת!). לכן הוא אומר "אשר הציל את ישראל- אשר הציל את העם"(העם= הערב רב). (ייתכן, לע"ד, שהעצות שנתן למשה הם פועל יוצא מהעובדה שיש ערב רב מרובה שיש לחנכו והחדיר לו את מורשת ישראל. מעניין שיתרו ידבר רק על "העם" בעצה שלו)

 

סעודת יתרו

יתרו הביא קרבנות (זבחים לאלוהים). אבל בסוף, משה ואהרון אוכלים איתו מאכלי חולין! זו תפיסה שונה בין עובד עבודה זרה שעבורו הקדושה חלה רק בדברים הקשורים לאלוהים ולעבודת הקרבנות, לתפיסת העולם של משה ואהרון שיודעים שהקדושה חלה גם בעולם החול!

 

נבואה על השואה

הגלילי זהב כתב את הדברים הרבה שנים לפני השואה ובכל זאת, הוא צופה מאורעות קשים מאוד:

"בעת תבוא הגאולה, בטרם תשלים הישועה, טרם יקבצו כל ישראל לארצם,..יהיו צרות רבות כמו חבלי יולדה. אפילו אחרי שהעמים יכירו בזכות ישראל לארץ אבותיו, ואחינו היהודים, אלה מפה ואלה מפה עולים ובונים ברשות הממלכות, דווקא בזמן הזה, תתעורר שוב חמת הצוררים ויצאו מחוריהן בכל ארצות הגולה ויצא הקצף על היהודים לנתוש  ולנתוץ להרוס ולהאביד. ויותר הפלא כי גדלה המהומה על אותן היהודים שכבר נדמעו בינהם ובארץ אשכנז הארורה שפכו חמתם על אלה שנבללו מכבר אפילו אלה אשר רק אבי זקנם היו יהודים….."

 

הקשרים בין מתן תורה לבריאת העולם

  1. בעשרה מאמרות נברא העולם- בעשרת הדברות נכללה כל התורה.
  2. במאמר הראשון- בראשית- נברא הכל ואחר כך הולכים ומפרטים הפרטים. כך הדיבר הראשון אומר את העיקר וכל השאר הוא פירוט הדברים
  3. סיפור הבריאה מסתיים ב" אשר ברא אלוהים לעשות" שהכל צריך להיות מתוקן על ידי האדם. כך בתורה כתוב "ועשיתם אותם" הכל תלוי בידי האדם.
  4. הבריאה מתחילה במידת הדין והכל היה תלוי ועומד עד ליום השישי האם יקבלו ישראל את התורה אם לאו. כך ביום שישי בסיוון, הכל היה תלוי בקבלת התורה. התורה נתנה בקולות וברקים ומידת הדין.וכפיית ההר כגיגית. רק אחר כך שיתף את מידת הרחמים בבריאה וגם במתן תורה משה דיבר במקומו וריכך את המעמד.

 

השבת

מצד אחד היא "זכר למעשה בראשית" כי היא למעלה מבחירת האדם. שבת קבועה וקיימת.

מצד שני היא "זכר ליציאת מצרים" בתור "תחילה למקראי קודש " שנקבעים על ידי בני האדם.

"לדורותם ברית עולם" אפילו שישראל יוצאים לגלות, השכינה עימהם וחייבים להמשיך לשמור על השבת.

ששה ימים, האדם עובד. אבל ביום שבת, ה' משגיח בעצמו ודואג עבורו

 

וכל העם רואים את הקולות-וירא העם וינועו יעמדו מרחוק

למה לציין את התנועות של העם בזמן הזה?

  1. הקולות= הקולות מעוררים את המחשבה. אפילו אם חושבים, כשמוציאים מהפה וכששומעם, זה עושה רושם אחר. ולכן, יש חשיבות בשליח ציבור שיכול לעורר את האחרים בתפילה
  2. התנועות= גם התנועות של הגוף חשובות לעורר את ההתלהבות והמחשבות. כדי להתעורר מהתרדמה ולהתלהב

 

מצווה גוררת מצווה

הג"ז מציע פירוש מחדש:

איך אתה יודע שמה שאתה עושה הוא מצווה? כשזה גרם לעוד מצווה!

איך אתה יודע שמה שעשתה זו עבירה? כשזה גרם לעברה!

 

 

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.