בע"ה כב שבט התשעה
מישל בן שושן
משפטים גז
האם חוקי התורה מספיקים כדי לקיים מערכת משפטים, במדינת ישראל, היום?
על השאלה העקרונית הזו משיב באריכות הרב דוד מושקוביץ, ה"גלילי זהב" שחי בהתחלת המאה העשרים והיה רב בישראל בשנות השלושים.
עיקר הדברים:
משפטי התורה כמו שכתובים , למשל, בפרשה שלנו, בנויים עבור חברה אידיאלית מתוקנת. אין בה כל הרתעה בפני הפשיעה ולכן הם לא מותאמים לחברה בימינו. התורה בעצמה ידעה זאת ולכן היא בעצמה נתנה כוח בלתי מוגבל לשלטונות ("המלך") שיקבעו להם חוקים ועונשים לפי ראות עניהם כדי לקיים את החברה וליישב סדר ומשפט. באורך ההיסטוריה היהודית, כפי שמובאת לנו בתנ"ך, ברור שלא הספיקו חוקי התורה ותמיד התנהלו העניינים על פי הוראות המלך (מערכת השלטונית) והוראות שעה של בתי הדין.
- אי התאמת משפטי התורה לימינו:
א. הגזלן
לפי משפטי התורה, גזלן חייב להחזיר את מה שהוא גזל. לא רק שקשה לתפוס אותו, קשה להעמידו לדין. קשה להביא עדים כשרים, אלא שבסופו של דבר הוא יהיה חייב "רק" להחזיר את החפץ או שווי ערכו ! בלי שום עונש או כנס נוסף!! כלומר, מבחינה הרתעתית, אין מה שיגרום לפושע לגזול ממון חברו! כי המקסימום שיקרה לו זה שיאלצו להחזיר החפץ! ברור שמשפט כזה איננו יכול להתקיים בחברה שבה הפשיעה מרובה ! היא אולי נכונה בחברה שלא מוצאים שם גזלן בכלל מרוב המעלה המוסרית של כל האזרחים!
ב. הגנב
הגנב (הוא זה שלקח חפץ חברו במחתרת, בהיחבא, בניגוד לגזלן שלקח החפץ בנוכחות החבר ובניגוד לרצונו, בכוח) אמור להחזיר פי שניים מהדבר שנגנב במחתרת, או ארבעה וחמישה אם זה צאן או בקר. כאן, יש אכן כנס אבל קשה מאוד לאתר גנב. עוד עוד יותר למצוא עדים והביא אותו לדין. וכשזה יקרה, ההרתעה של החזרת פי שניים משווי הגנבה, איננה מרתיעה בכלל.
ג. הורג נפש
נכון שהתורה קובעת דין מוות לרוצח אבל התורה שבעל פה מסבירה לנו שהתנאים לקיים דין מוות הם כל כך קשים , עד שהדבר בלתי מציאותי! אכן יש לתפוס הרוצח, להביא שני עדים כשרים, חייבים התראה מוגדרת, חייבים שהרוצח ירצה לרצוח, יכיר במעשיו, ידע שזה אסור ובכל זאת, יגיד בפיו שהוא מעוניין לרצוח. וכן עוד הרבה תנאים נוספים שמעמידים מקרה הוצאה להורג של רוצח, מדין תורה, כמעת בלתי מציאותי.
ד החובל
מי שגרם ביודעים לנזק , אפילו בגוף חברו, יהיה חייב, במקרה הגרוע ביותר, רק לתשלום כספי.(שבת, בושת, ריפוי..). זה בטח לא ירתיע איש עשיר שאין לו בעיה של כסף, שיתנהג בבריונות ויטיל אימה על הציבור.
ה. לסיכום
אין התורה מטילה עונשים הרתעתיים מספיק שעשויים להשכין סדר בחברה כמו זו שאנו חיים בה היום (וכן בחברות שחיו בהם אבותינו מימי יהושוע ועד היום)
- דיני המלך
לכן התורה מדברת על מערכת נוספת לזו שמתוארת בפרשה שלנו, והיא המערכת השלטונית. בכל דור, בכל חברה, השלטון חייב להעמיד מערכת משפטית שתחוקק חוקים, עונשים ודרכי פעולה עצמאיים, שיתאימו לדור ולרמת המוסר של החברה בזמן שלה. וזאת, אפילו אם הם מנוגדים לחוקי התורה.
למשל בדיני רוצח שאי אפשר להעמידו לדין לפי דין תורה קובע הרמב"ם:
רמב"ם הלכות מלכים פרק ג הלכה י
כל ההורג נפשות שלא בראיה ברורה, או בלא התראה, אפילו בעד אחד, או שונא שהרג בשגגה, יש למלך רשות להרגו ולתקן העולם כפי מה שהשעה צריכה, והורג רבים ביום אחד ותולה ומניחן תלויים ימים רבים להטיל אימה ולשבר יד רשעי העולם.
רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ב הלכה יא
ישראל שהרג גר תושב אינו נהרג עליו בבית דין שנ' +שמות כ"א י"ד+ וכי יזיד איש על רעהו, …כלומר בבית דין תורה אבל נהרג עליו מדין המלך
וכן בדיני גזלה
רמב"ם הלכות גזלה ואבדה פרק ה הלכה יד
כללו של דבר כל דין שיחקוק אותו המלך לכל ולא ט יהיה לאדם אחד בפני עצמו אינו גזל וכל שיקח מאיש זה בלבד שלא כדת הידועה לכל אלא חמס את זה הרי זה גזל. לפיכך גבאי המלך ושוטריו שמוכרים השדות י במס הקצוב על השדות ממכרן ממכר ….כל דין שיחקוק המלך, דינא דמלכותא דינא.
וכן הרבה ..
- הוראת שעה
למדנו שבתי המשפט שהשלטון מעמיד יכולים לחוקק חוקים קבועים כראות עניהם שמחייבים כל האזרחים. אבל יש בנוסף, כוח לכל בית דין תורה, לשנות חוקי התורה, לחוקק חוקקים ועונשים, אבל בתור "הוראת שעה", לא כמו דיני המלך שאינם לשעה אלא באופן קבוע ומכוח התורה עצמה שנתנה למלך ולשופטים כוח בלתי מוגדר ובלתי מוגבל.
4 מי שמעמיד דברים אלו בספק
כותב הג"ז:
"ואולם שאלות וספקות טפלות כאלח, עדות על בעליחם שנשתמט מהם פרק אחד יסודי מדת תורתנו הקדושה ומתולדות חיי עמנו."
ומפרש המדרש על התחלת הפרשה שלנו כך
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם:הדה הוא דכתיב :" מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה".
"תשים"= כמו "שום תשים עליך מלך". ועל המלך (השלטון) לחוקק חוקים והם "יעמידו את הארץ".
ומי שאיננו עושה כן, הוא "איש תרומות", והוא הורס את הארץ!!
"ציווה ה' שישים המשפטים לפניהם- כלומר לפני מנהיגי דור ודור שהרשות נתונה להם להוסיף עליהם תקנות וגדרים ולשנותם כפי צורך השעה ותיקון העולם".
- לע"ד
כמובן, שעל המלך לחוקק חוקים שיתאימו לרוח הצדק היושר ולרוח התורה. אבל , הכל תלוי במה שהעם ממנה! על העם להיות אחראים על מינוי שופטים הגונים (שופטים..תיתן לך..ושפטו את העם משפט צדק) ועל העם למנות מלך שיהי הגון(שום תשים עליך מלך, לא ירבה לו סוסים…וכתב לו ספר ..)
אם כן, הלימוד הזה של הג"ז, מצדיק ומחייב קיום מערכת שלטונית ומשפטית המתאימה לדור. כל המערכת השלטונית במדינת ישראל, חילונית ככל שתהיה , מחייבת כל האזרחים מדין תורה!!
אין לנו לחלום על "אם היינו הולכים לפי חוקי התורה הכל היה מושלם". זה לא נכון ולא נכון גם מבחינת התורה עצמה שהיא קבעה את מרחב התמרון של חוקי המלך.
מצד שני, שה מחייב ומקשה מאוד על האזרחים שומרי התורה: כי הם נמצאים אחראים למנות (להצביע עבור) מחוקקים (חברי כנסת) שיהיו הגונים ושיכירו ברוח המשפט העברי!
אבל הם גם חייבים לציית לכל חוקי המדינה, אפילו אם זה לא נראה להם!! עם ישראל הקים "שופטים" כמו יפתח הגלעדי שלא היה דתי וחכם במיוחד והיו זה שהנהיג את ישראל כשופט!! העם אז ציית לדבריה של השופטת דבורה למרות היותה אישה, בניגוד לדיני התורה. והיא הנהיגה את העם והיא היתה נביאה ושופטת בישראל!
מוסיף על הראשונים
הרש"י הראשון בפרשה מתיחס למילה הראשונה "ואלה": המילה הזאת באה כדי "להוסיף על הראשונים- מה אלו מסיני (עשרת הדברות) אף אלו (המשפטים)מסיני".
הג"ז מסביר שהמשפטים, בין אדם לחברו, הם לא פחות חשובים מהמצוות בין האדם לה'.ואין לזלזל בהם בהטעם שאולי הם לא נתנו בהר סיני בקולות וברקים כמו עשרת הדברות. אלא הם גם כן חשובות לא פחות והן "מסיני"
אבל יתרה על כן: יש למשפטים בין אדם לחברו חומרה כפולה:
כשאדם עובר על עברה בין אדם לחברו, יש לו שתי בעיות:
- לבקש סליחה לחברו, לתקן הנזק, לשלם כל מה שפגע בו
- הוא עבר גם על עברה כלפי האלוהים שציווה לו על העברה הזו!
וזאת, בניגוד לעברה "דתית", כלפי האלוהים שיש לתקן "רק" את הפגם שנעשה מול האלוהים!
לכן, המשפטים "מוסיפים" חומרה יתרה ואחריות כפולה יחסית לעברות בין האדם למקום מסיני.
ענוות המנהיגים
למה נסמכה פרשת דינים לפרשת בניית מזבח מאדמה (בסוף בפרשה הקודמת)? כי טבעי הוא שכל מנהיג, כל איש ציבור, כל מי שיש לו כוח מטעם הציבור, יגבה את ליבו ויתגאה על שאר בני האדם. לכן, חשוב להזכיר לכל אלה שאמורים לקחת חלק במערכת המשפטים פרק בענווה. מצוות מזבח אדמה , מטרתה בעיקר ענווה.
לא תהיה אחרי רבים לרעות
הג"ז מצביע על תופעת ההליכה אחרי השמועות המרעות עם בן אדם. במיוחד בכפרים הקטנים שבהם, אדם לא מעיז להתנגד לקהל המשמיצים. יש לעמוד על האמת ולא לקבל לשון הרע או האשמות שווא של הקהל. ישנם, אומר הרב, אפילו רבנים שמשתמשים בכבוד שמרגישים כלפיהם ההמון , כדי להשמיץ אדם מסוים וכולם הולכים אחרי ההשמצות בלי לבדוק, מחוסר אומץ להתנגד להלך הרוחות.
"לא תענה על ריב לנטות.." ריב- רב! אפילו אם הוא "רב", אל תטה את עצמך אל ההשמצות שיוצאות מפיו.
לא תעשון איתי
אתי= אפילו כשאתם עושים מצוות ומעשים טובים!
"אין איש בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"
למה הפסוק הזה מדבר על איש שעושה טוב כדי להגיד שהוא עושה רע? אם הכוונה היא להגיד "אין איש שלא יחטא", זה מובן, למה להוסיף "אשר יעשה טוב"?
הג"ז טוען שזה כדי להזהיר אפילו אלה שחושבים שהם עושים דבר טוב והם בטוחים ולא נזהרים במעשים שלהם כי הם אמורים להיות "מעשים טובים" או "מצוות" והם משתמשים בכינוי הזה כדי לעשות רע!! כי אכן, יש מקום לעשות עבודה זרה דרך עבודת ה'!
"אמר חכם אחד: מתיירא אני מעונש העבירות אבל מתיירא אני עוד יותר מעונש המצוות!"
"לא תעשון איתי, על ידי תורה ומצוות, תמונת כל, תמונת כבוד…"
"ממרים היתם עם ה' אלוהים" לפעמים אתם ממרים כשאתם "עם ה' אלוהיכם"!! בקיום תורה ומצוות
נעשה ונשמע
כשישראל קבלו את התורה שבכתב, הם אמרו "נעשה ונשמע" הם היו מוכנים לקבל אותה ללא שום הסתייגות.
הבעיה התחילה כשהיה מדובר בתורה בעל פה. כלומר, הדברים שמכניסים אחריות על פרשנות האדם! כאן, הם לא רצו לקבל אותה! והיה ה' צריך לכפות עליהם ההר כגיגית כדי שיקבלו אותה!!
- תורה שבכתב, לא רצו לשמוע תחילה אלה לעשות. זו סכנת התורה שבכתב: שהאדם ירצה שיגידו לו מה לחשוב ומה לעשות. דווקא הוא מעוניין בעיוורון הזה. שהכל יהיה תלוי בשמים ויגידו לי רק מה עלי לעשות.
- אבל בתורה שבעל פה, ענינה לשמוע ואחר כך לקבל אחריות על פרשנות מה ששמענו ורק אחר כך עושים. זה היה הרבה יותר קשה והיה חייב לכפות עליהם זאת! ואחר כך הם הבינו ואמרו "ושמענו ועשינו" כי זה באמת מתאים לתורה שבעל פה: קודם כל לשמוע ורק אחר כך לעשות!!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 