הכיור והעגל

בע"ה וז אדר התשעה

מישל בן שושן

 

הכיור והעגל

 

בהתחלת פרשת "כי תישא", אחר פרשת מחצית השקל, יש שלושה עניינים: עשיית כיור נחושת, הכנת שמן המשחה וקטורת השמים. ברצוני לחפש סיבה להימצאות שלושת העניינים במקום הזה.

 

  1. הכיור

לכתחילה, הכיור הוא כלי שמקומו במרכז המשכן, והיה הגיוני יותר למצוא את עשייתו יחד עם שאר הכלים, בפרשת תרומה.

אכן, בפרשת תרומה, הכלים המתוארים שם שייכים לעבודה כמו שמשה רבנו היה רואה אותה.

מזבח הקטורת לא נמצא ברשימה הזאת (בפרשת תרומה) כי הוא שייך יותר לעבודה של אהרון הכהן. אכן, עבודת הקטורת, מטרתה לעשות שלום בין כל חלקי העם. אהרון, יותר קרוב למציאות. הוא יותר אנושי. הוא מחפש פשרות ומנסה להביא אל העולם התחתון את האידיאל של העולם העליון של משה. לכן, מזבח הקטורת נמצא בפרשת אהרון, פרשת "תצווה" .

ה"מי השילוח" מסביר שעניין הכיור הוא "הסרת הנגיעות".

  • אכן, אם פרשת תרומה היתה הפרשה של משה, האידיאל.
  • פרשת תצווה, היא הפרשה של אהרון, עושה השלום בין בני האדם,
  • בפרשת "כי תישא" העניין הוא "איך ניגשים אל העבודה".

יש הרבה דרכים לעבוד בצורה לא נכונה! כל עבודת ה' קרובה מאוד לעבודה זרה. הכל תלוי ב"איך" עובדים. כמו שעד יכול להיות פסול לעדות בגלל שהוא מקורב אל הנאשם, (יש לו נגיעות בדבר), כך אדם צריך לפסול כל ניגעה אישית בעבודה. למשל, יש אנשים שמשתמשים בדת, במצוות, בלימוד התורה, כדי לנצל מעמד, או כדי לרכוש כבוד או כסף או כוח, כדי להצדיק פשעים או התנהגות בלתי מוסרית, וכו…

רחיצת הידיים והרגלים, מזכירה את המשפט של זקני העיר בפרשת העגלה ההערופה:"ידינו לא שפכו את הדם הזה" כלומר, אנו לא אחראים. כלומר, כן היינו צריכים להרגיש אחראים ולעשות הכל כדי שזה לא יקרה. אבל אנו מכריזים שאנו חפים מפשע.

רחיצת הידיים מזמינה את האדם להתרחק קצת ממה שהוא אוכל, ממה שהוא עושה, ממה שהוא נוגע, כדי לתת לו הזדמנות לחשוב על מה שהוא אוכל, עושה או נוגע בו. להכניס קדושה, מרחק, בינו לבין העניין.

 

  1. שמן המשחה

משה משח את כלי המשכן והכהנים העובדים בו בשמן. השמן איננו מאפשר ל"תפוס" את הדבר או האדם העובד ולהשתמש בו.זה מחליק! השמן מחזיר את האדם שנמצא מול כלי הקדש לעצמו ומבקש ממנו להכניס מרחק בינו ובין הקודש.

 

  1. הקטורת

כשה' מתראה אל האדם בהר סיני או בתוך המשכן , הוא נראה "בענן" כלומר, אסור שיגידו שראו משהוא ברור. העשן, הענן שנוצר מהקטורת, מכניסה את האדם בערפל, באי בהירות שיוצרת מיד מרחק וחוסר וודאות. כי הוודאות, לגבי הקודש פסולה! כדי שלא נעשה "שימוש" בקדושה.

 

4לסיכום

לא לחינם, לעניות דעתי, שלושת הציוויים האלה נמצאים בפרשת עגל הזהב: הבעיה העיקרית של העגל היא לא שהם התחילו להאמין באלוהים אחרים. אלא שהם רצו לראות בברור, לנגוע, לחוש קרבה, לא להישאר בערפל. הכיור, מבקש עבודה עצמית של האדם(הסרת הנגיעות)

השמן בא כדי למנוע מגע

הקטורת יוצרת עשן ומטשטשת את הראיה ה"פוססיבית".

כי תישא היא באמת הפרשה המזהירה על "איך עובדים", "איך לא עובדים". מה הן הסכנות בעבודת ה' בצורה לא נכונה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.